סיור בקרית גת (מבשלת נגב) ובונוס בשריגים

כבר כמה שבועות שאנחנו מחכים בסבלנות לרגע הנכון שאפשר יהיה לנחות על יוחאי ועל מבשלת נגב במשכנם החדש בקרית גת. לא רצינו להתנפל כשיוחאי התמודד עם כל הבלגן של ההקמה ומלאכת ההרכבה אבל כמה אפשר לחכות? אז ביום חמישי התגלגלנו דרומה לראות אדם שהגשים חלום (חלום של רבים מאיתנו למעשה).

ואם כבר עושים את כל הדרך לנגב, חשבנו שיכול להיות נחמד לקפוץ לביקור אצל אוהד אילון ממבשלת עמק האלה שבישוב שריגים. אוהד בנה בשתי ידיו מכונת בישול AG חצי-אוטומטית מפוארת ואחרי שראיתי את התמונות הייתי חייב לבוא לשטוף את העיניים ולא פחות חשוב - לגעת בידיים. אוהד גם ניצל את ההזדמנות מצידו והצטרף אלינו לביקור אצל יוחאי ואח"כ המשכנו אליו.

זו הזדמנות לגלות לכולם סוד שלא רבים יודעים - קרית גת זה כאן מעבר לפינה! פעם זה היה רחוק. אי שם בדרום, בדרך לבאר שבע. מקום שעוברים לידו וממשיכים הלאה. עכשיו, עם כביש 6, זה קצת יותר מחצי שעה מכפר סבא. מדהים. והדבר הכי מדהים הוא שהאיזור הזה פשוט מופלא ביופיו. המון ירוק בעיניים, שפע של חקלאות, גבעות מיוערות מוריקות וערוצי נחל קטנים בין הגבעות. ארץ ישראל במיטבה.

טוב - מספיק עם הרגשנות הזאת, בואו ניגש לעניין. תכירו, זה יוחאי:
יוחאי שכר שטח של 250 מטר באזור התעשיה בקרית גת ובמשך החודשים האחרונים מילא אותו בציוד ומכונות והפך אותו לציון דרך שעוד רבות ידובר בו בפריצת מבשלות הבוטיק בארץ ישראל. את המבשלה ואת קו הביקבוק הוא רכש כציוד משומש בגרמניה, שלח אותו מפורק לארץ וכאן הרכיב (יחד עם שותפו) את הפאזל למערכת מלאה ועובדת.
תחילת התהליך במטחנת הגרעינים. יוחאי והשותף שלו שיפצרו ובנו את המטחנה הזאת שמרסקת שק של 25 ק"ג לתת ב-10 דקות. יופי של מפלצת.
המערכת היא מערכת שני מיכלים. בראשון יש חימום, שם מחממים את המים ומבצעים את המאש. לאחר מכן מעבירים את המאש כולו (מים וגרעינים) למיכל השני בו יש false bottom ושם מבוצע המיצוי והסינון של התירוש דרך הגרעינים - חזרה למיכל הראשון, בו מבושלת הבירה. בנוסף יש מיכל שמשמש לאחסון מים חמים, ממנו מעבירים מים חמים למיכל השני ל-sparging. בסה"כ התהליך דומה לתהליך בישול ביתי, רק הכל בגדול. המערכת מיועדת לבישולים של עד 1,000 ליטר.
מכאן התירוש מקורר ועובר לאחד משני מיכלי התסיסה, שם הוא מבלה כשבוע בטמפרטורה 18 מעלות או טמפרטורה אחרת בהתאם לסגנון. טכניקה מעניינת של הגזה מתבצעת כבר בתסיסה הראשונית - מיכל התסיסה שומר על לחץ שנקבע מראש ומשחרר לחץ עודף באמצעות ווסת. המשמעות היא שהבירה מוגזת בהתאם להגדרה כבר מהשלבים הראשונים לתסיסה והיא ממשיכה את כל הדרך ל-secondary ולבקבוק כשהיא מוגזת.
לאחר מכן התירוש ממשיך ועובר למיכל יישון והבשלה שנמצא בתוך חדר הקירור בו נשמרת טמפרטורה של 4 מעלות, למשך שבועיים נוספים של secondary.
מכאן - לקו הביקבוק. הקו נרכש משומש בגרמניה, פורק, נארז ונשלח לארץ. כאן הוא שופץ, שודרג והורכב מחדש. הקו עדיין לא עובד באופן מלא והמילוי מחייב תמיכה ידנית ונגיעה פה ושם. כמו שזה נראה - זה כרגע הפרוייקט שגוזל את מרבית הזמן של יוחאי ושותפו. אני מניח שכמו כל הפרוייקטים הקודמים, תוך זמן קצר גם הפרוייקט הזה יושלם בהצלחה.
הבירה של מבשלת נגב מפוסטרת בבקבוק לאחר המילוי. יוחאי הסביר שהפיסטור מאפשר עצירה של פעילות השמרים ו"קיבוע" של הבירה במצב בו עזבה את שערי המפעל. בירה שאינה מפוסטרת ממשיכה "לעבוד" ולהשתנות ואין אפשרות לשלוט על התוצר שיגיע למקרר בבית הלקוח, לעומתה בירה מפוסטרת מאפשרת שליטה טובה על התוצרה הסופי.

והנה הבירה ארוזה ומוכנה למשלוח...
ברור שבין לבין לא פיספסנו אף הזדמנות לשתות משהו. גם בירות של מבשלת הנגב (חלק מפוסטרות וחלק שלא פוסטרו) וגם בירות שאנחנו ואוהד הבאנו איתנו.
ואם יש משהו שאפשר לקנא בו (חוץ מכל מה שהצגתי עד עכשיו), זה הנייר הזה:
זהו. נפרדנו מיוחאי (ומהשותף), הודנו להם על סיור מרתק והמשכנו מבוסמים קלות לתחנה הבאה - מבשלת עמק האלה שבישוב שריגים. האמת - כשנכנסנו לאוטו הבנו שעם כל הבירה הזאת לא אכלנו כלום וזה לא נראה כל כך טוב. חשבנו לעצור לאכול משהו קטן אבל אוהד הציע שנאכל משהו אצלו בבית ואנחנו הסכמנו לרעיון בשמחה. וכך - עוד לפני שניגשנו לראות את המבשלה של אוהד, התיישבנו לאכול ארוחת צהריים כיד המלך.
אחרי שאכלנו, אפשר להמשיך לתוכנית האומנותית... הלוט הוסר והמכונה המופלאה נחשפה. מדובר ב-setup אופקי של 3 סירים בנפח 100 ליטר כל אחד. המערכת נבנתה ע"י אוהד מאלף עד תו - בשתי ידיים. הרבה מחשבה, תכנון וזמן (טוב, ואולי גם קצת כסף) הושקעו במאסטר פיס הזה. כשרואים איך אוהד מלטף את המערכת מבינים את הקשר המיוחד שנרקם בינהם...
צנרת שתוכננה בקפידה וסט ברזים מרשים מאפשרים הנעה של המים והתירוש מסיר לסיר ודרך מחליף החום המשולב במערכת - הכל דרך משאבה אכזרית אחת שממוקמת בתחתית המערכת. גם מחליף החום הממוקם בתוך הקומפלקס הושחל ונבנה ע"י אוהד (הוא דומה לזה שאני בניתי אצלי) והוא מאפשר החזרה ואגירה של המים ששימשו לקירור. המערכת גם מאפשרת לבצע CIP באמצעות מים רותחים בכל הצנרת והמערכת. הגישה לכל הברזים היא מהחזית והמערכת תוכננה בצורה שהופכת את השימוש בה לקל ונכון מכל בחינה.
טמפרטורת המאש נשלטת ע"י בקר טמפרטורה כאשר למעשה במקרה של ירידה בטמפרטורת המאש, התירוש נשאב מה-mash tun ועובר בתוך צינור סלילי שעובר בתוך סיר ההרתחה של המים. טמפרטורת התירוש נשלטת בדרך זו באופן אוטומטי ומבלי לבצע חימום ישיר של התירוש. פתרון מקסים.
אחחח... איזה מערכת. בינתיים, למרות המערכת המפוארת אוהד עדיין מבשל עם רכז וגרעינים אבל הבטיח שבקרוב מאוד יעשה את המעבר. אני מניח שאנחנו עוד נשמע על זה.
זהו - תודה רבה לאוהד על האירוח, הצגת המערכת הסבלנית ועל ארוחת הצהריים הנהדרת. היה גם נחמד לפגוש את עידו שהנעים את זמננו בשלל קסמים מדהימים והיה מארח למופת. עכשיו אני יודע איפה זה שריגים ואיפה אפשר למצוא שם בירה טובה.