יום שבת, 24 באפריל 2010

שלושה בישולים בשבת אחת

שמעו - זאת היתה שבת פרודוקטיבית מאוד. נתחיל מהסוף - היתרונות של 3 בישולים ברצף הם רבים:
מכינים פעם אחת ומנקים פעם אחת (ולא שלוש פעמים כשמבשלים 3 בישולים בנפרד); במהלך הבישול כבר מכינים ושוקלים את החומרים לבישול הבא - כך שהזמן ברוטו מתקצר; מי הקירור משמשים לבישול הבא. שמתחיל עם מים ב-40 מעלות. חוסכים גז, מים וזמן; חוסכים נוזל חיטוי - מכינים מנה אחת, שמים במיכל תסיסה הראשון ואח"כ מעבירים ממיכל למיכל דרך המצנן
ועכשיו להתחלה...
כבר כתבתי על מה שנדרש כדי להכין את כל החומרים ועל יום שישי האינטנסיבי שעבר עלי. אז היום (שבת) השכמתי קום ובשעה 8:15 כבר היה סיר על הגז. התוכנית היתה להכין "יונק הדבש" (בלגית כהה), "אינדירה" (IPA) ועוד בירה בהתאם לתוצאות ניסוי השקית המפורסם. אם הניסוי הולך לביוב, נצטרך לבשל "עוקץ". אם לא - אולי בירה אחרת. אבל זה בהמשך.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. המסעות שלי אתמול הביאו אותי למלאי חומרי גלם שמאפשר לבשל את כל הבישולים שתכננתי לפי המתכון המקורי שלהם (מתכונים שלדעתי לא חזרתי עליהם באופן מלא ומוחלט בגלל מחסור בפריט זה או אחר). אז היום, ביום נוסטלגי בישלתי 3 בישולים נאמנים למקור.

ב-8:30 רותם הגיע והתחלנו לעבוד. אני חייב לציין שכבר שכחתי איזה תענוג זה לבשל עם רכז. 40 דקות steeping, עוד 30 דקות לרתיחה, 60 דקות ברתיחה, 20 דקות קירור וזהו. גם הכלים שיש לנקות פחותים משמעותית והסיכון לפאדיחה יורד פלאים גם הוא.
אז כאמור, בשעה 8:30 התחלנו עם יונק הדבש. היונק היא בירה עם סוכר אינוורטי, דבש וציפורן, מותססת עם T-58. כהה, כבדה ובלגית מאוד. במעברות 2009, הבירה הזאת היתה חביבת הקהל מבין הבירות שלנו ויש לה הרבה מעריצים. את יונק הדבש המקורי עשינו עם כשות מסוג Willamette ובהמשך, בהיעדרו, מצאנו תחליפים שונים ומשונים. הפעם, באדיבות רועי, חזרנו למקור.
שלוש שעות מאוחר יותר, בשעה 11:30 יונק הדבש כבר היתה במיכל תסיסה ובסיר הבישול כבר התחממו להם המים לאינדירה. האינדירה היא בירה עתירת כשות (כיאה ל-IPA). יש בה Cascade ו-Willamette למרירות, Cascade ו-Kent Goldings לטעם ולארומה ובעוד שבוע היא תקבל גם מנת Dry Hopping של Goldings. גם כאן - הכל בדיוק לפי המקור.
מפה לשם הגענו לשעה 12:00 בצהריים, מה שאומר שאפשר להתחיל לשתות. הבירה הראשונה שנפתחה היתה הבריון של אדי (ברו-טלי) שמחכה אצלי במקרר להזדמנות טובה כבר הרבה זמן. בשבילי, הבירה הזאת היא הסטאוט/פורטר הטובה ביותר שפגשתי. למעשה אני לא בטוח שהיא בדיוק עונה על הקריטריונים אבל זה ממש לא משנה - זאת פשוט בירה משובחת.
לקראת סוף הבישול השני הגענו לצומת חשובה. נדרשה קבלת החלטה חשובה ובשבילה היה צריך להוציא דגימה מהשקית המפורסמת. אם ה"עוקץ" שבשקית מקולקל, צריך לבשל עוקץ היום. אם הוא ראוי לשתיה - אפשר לבשל משהו אחר. השקיות המשוכללות האלה מגיעות עם פקק-ברז שמאפשר הוצאת דגימה. החלפתי פקקים והוצאתי קצת בירה.
כבר הריח העיד שיש בעיה והטעימה רק חיזקה את זה. הבירה ללא ספק חמוצה ומקולקלת ודינה להישלח לביוב. חבל וכואב הלב לשפוך בירה לביוב, אבל זה סיכון מקצועי שלוקח מי שעושה ניסויים (במיוחד מי שעושה ניסויים ונוסע לחו"ל לשבוע). בקיצור - הבישול השלישי היום יהיה "עוקץ". אבל עד שנגיע לעוקץ - צריך להמשיך לשתות וגם לאכול משהו ליד לא מזיק.

הפעם עלתה בגורל ה-double IPA של ניר דגן (גולדה) שקיבלתי אתמול. גם זו, כמו הבריון של אדי, מרירה וכשותית ופשוט נפלאה ובנוסף גם ארומטית מאוד ועשירה. החששות של ניר בנושא ההגזה נתבדו והיא היתה מוגזת בדיוק במידה ושמרה על קצף קרמי ויציב. יופי של בירה - מזל שהבקבוק גדול מספיק ויכולנו להנות ממנה עוד ועוד.
ליד הבירה אין כמו לנשנש איזה נקניקיות מרגז חריפות וטובות. שאריות מיום העצמאות שקפצו למחבת (ומילאו את הבית בעשן סמיך)
בשעה 14:30 האינדירה הצטרפה ליונק בתסיסה והמים כבר התחממו שוב. הפעם לטובת "עוקץ". המפתח בעוקץ הוא מכת מרירות באמצעות כשות עתירת AA, במקרה שלנו Northern Brewer (באדיבות דרור) והשלמה של כשות טעם וארומה בסיום. מבחינת לתת יש כאן CaraPils ו-CaraMunich Type I ששומרים על בירה בהירה יחסית.
תוך כדי שאני בענייני בירה, דפי מצאה זמן להכין ריבת תותים. אני לא ידוע כחובב ריבות אבל הריח היה פשוט נפלא וזה מצטלם כל כך טוב שהייתי חייב...
חזרה לבירה - בשעה 17:30 הבישול השלישי הורד לאחר כבוד למרתף והצטרף לחבריו. עוד רבע שעה של סידורים ונקיונות ולפני 18:00 החצר כבר חזרה למצבה הטבעי. פחות מ-10 שעות ברוטו לשלושה בישולים. איזה הספק!
כבר בשעת ערב מוקדמת יונק הדבש (שמרי T-58) התחילה בתסיסה נמרצת. כעבור כמה שעות הצטרפה גם האינדירה (S-04) וממש בזמן שאני כותב את שורות אלה יש בועות ראשונות בעוקץ (S-04 גם היא). נראה לי שהשמרים מעודדים אחד את השני ואוהבים לעשות בלופ ביחד. ממש Bloop-Bl-Party הם עושים שם.

מרתון של יום שישי לקראת בישול בירה בשבת

היום יום שישי ומחר יום בישול. לא סתם יום בישול - בישול משולש! מכיוון שיש כמה אירועים בחודש-חודשיים הקרובים שמחייבים בניית מלאים נאותים (האח לוחץ) ומכיוון שכרגע המרתפים ריקים - החלטנו לבשל שלושה בישולים ברצף ביום שבת. ההחלטה הראשונה המתבקשת היא האם לשמור אמונים לבישול אול גריין או שמא לבשל הפעם רכז+גרעינים כמו בימים הטובים. בשם היעילות ולזכר ימים עברו בחרנו בשימוש ברכז הפעם. מבחינת התוצאה - היא לא תהיה פחות טובה ובמידה מסויימת אפילו החזרה על מתכון ושחזור התוצאה יהיו קלים יותר. בכל מקרה - ככה אפשר (אני מקווה) לדחוס 3 בישולים בשבת אחת.

אז אתמול (חמישי) בערב החלטתי מה נבשל (עם קצת חופש יצירתי לרגע האחרון), ערכתי רשימות, בדקתי מה יש במלאי ומה חסר וגיבשתי רשימת מכולת. אחרי טלפון לגדי הסתבר שכמה מהפריטים (שלושה סוגי כשות - Kent Goldings, Northern Brewer, Willamette) חסרים במלאי. גם טלפונים לספקים אחרים לא הניבו תוצאות והמהלך המתבקש הבא היה לפנות לחובבי ציון.
פרסמתי הודעה בפורום של מועדון המבשלים שלנו - "חובבי ציון" ותוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי שלל תגובות והצעות עזרה מהמלאי הפרטי של חברי המועדון. אלה הרגעים שאני מבין את משמעותו האמיתית של המועדון. זה לא עוד גוף שמארגן אירועים או ארגון שמפיק תחריות בירה. זה פשוט קבוצה של חברים שנהנים להיות יחד, לשתות בירה, לדבר על בירה ולעזור אחד לשני כשחבר צריך עזרה. זה מועדון חברים.

בסופו של דבר יצא שכדי להשלים את רשימת המכולת שלי אני צריך לדלג מבירדי שבדרום תל אביב, דרך דרור ספיר שבמושב נחלים ועד רועי בקיבוץ עין כרמל. תכנון מדוקדק ואפשר להתחיל את היום.

בבוקר, אחרי שפיזרתי את הילדים לבי"ס, עשיתי קניות בסופר, פרקתי את השקיות בבית והכנתי לי קפוצ'ינו לדרך - יצאתי לכיוון דרום תל אביב לאסוף את ההזמנה שלי מבירדי. ניר דגן התארח הפעם בבירדי וזאת היתה הזדמנות להפגש, לקשקש, לאכול סנדביץ' עם בשר כבש מעושן מהמעשנת של ניר ולשתות IPA גולדה. בונוס - קיבלתי הביתה בקבוק השמור למקורבים בלבד - 750 מ"ל של double IPA שיילגם מחר בזמן הבישול. לקחתי את הסחורה שלי ועוד שק Pale Ale לרועי ושני מיכלי רכז ריקים לריפטין ולנועם, לטובת No-Chill process אוסטרלי שהם משחקים בו.

התחנה הבאה - מבשלת Sparrow של דרור ספיר, שם גם פגשתי את נועם. אצל דרור היו לי שלוש משימות - אחת: לקחת 60 גרם Northern Brewer, השניה: להעביר לנועם חלק מ-LME שקניתי, השלישית: לקחת בקבוקים מהמשטח שקנינו במרוכז לפני שבועיים ושדרור התנדב לאחסן עד שכל החבר'ה יבואו לאסוף את חלקם. זה מחייב כמה מילים נוספות:

בעקבות מצוקת בקבוקים שנקלעתי אליה וקשי למצוא בקבוקים לקניה במחיר ובעקבות שיחות עם כמה חברי חובבי ציון, התגבשה החלטה על קניה מרוכזת של בקבוקים. קנינו משטח שלם של בקבוקים חומים ויפים (18,800 בקבוק ובקבוקה), דרור התנדב לבצע ארת השינוע ואת האחסון ואני פרסמתי ב"חובבי ציון". תוך שעות בודדות כל המלאי הזה נחטף וכבר מסתמן ביקוש ער לכמויות נוספות.
המשימות הושלמו והמשכתי הלאה.

אחרי חובה משפחתית של אחר הצהריים כבר הייתי בדרכי צפונה לרועי בקיבוץ עין כרמל. אצל רועי הורדתי שק Pale Ale מבירדי ו-60 בקבוקים מהמשטח המפורסם ולקחתי בתמורה 100 גרם של Willamette יקר המציאות (היכונו - בקרוב אצל גדי!). לא יצאתי לפני שעברתי סיור במבשלה של רועי ולפני שעברנו ביסודיות על כל הציוד המופלא שרועי בנה (אבל זה לפוסט נפרד). שתינו מהחבית (דובל נדמה לי, נכון רועי?) והתחלנו להתגלגל חזרה הביתה.

יאללה - מחר עובדים. זמן לישון.

יום שבת, 17 באפריל 2010

מה למדתי השבוע (המשך ניסוי התסיסה בשקית)

השיעור הראשון שלמדתי השבוע הוא שלא ממש חכם לבצע ניסוי חדשני בתסיסה וביום המחרת - לטוס לחו"ל לשבוע. למזלי החצי השני שלי נרתמה לנקות את הבלגן שהשארתי אחרי ולחזור ולנקות בכל פעם שהבירה הציפה את הסביבה.

השיעור השני הוא כבר יותר בעניין של הניסוי עצמו... אתם יכולים להסיק מהשיעור הראשון שהצלחה גדולה לא נרשמה כאן, אבל הנה לכם תוצאות ביניים:

תזכורת - ככה זה נראה לפני שבוע:
כזכור, השתמשתי בשקיות פלסטיק של ארן (קיבוץ נחשון) שהן שקיות דו שכבתיות ומסתבר (או לפחות זו המסקנה שלי) שהחומר הפלסטי ממנו הן עשויות מעביר ברמה כזאת או אחרת CO2 במצב של פער לחצים.
התוצאה של מצב כזה היא שבמהלך התסיסה, עם בניית הלחץ בתוך השקית בחלל הראש - רוב ה-CO2 יצא דרך הנשם (כמו שציפיתי ממנו) אבל חלק לא מבוטל ממנו זלג דרך השכבה הפנימית - אל בין השכבות. תוך יומיים הצטברה בין שכבות השקית כמות מכובדת של CO2 שהתחילה ללחוץ ולדחוס את הנוזל שבשקית הפנימית - עד שהוא עלה וגלש דרך הנשם.
הבירה שניגרה גם המיסה את קופסאת הקרטון עד שהתבקעה (בשלב הזה התחלתי לקבל דיווחים טלפוניים על המצב הקשה) ובעזרת חבר דפי העבירה את הקרטון כולו לתוך גיגית (לפחות לנקז את הנזק ולהפסיק לרחוץ את הצפה כמה פעמים ביום). הנשם כבר התמלא בבירה שוב ושוב וכל הסרה שלו למטרות ניקוי הביאה לגלישה של הבירה דרך הפתח.
כשאני חזרתי (ביום שישי בבוקר) המצב כבר היה נראה אבוד. בחדר היה ריח כבד של בירה חמוצה והנשם נראה כמו אחרי הפצצה (היי, יצא חרוז - חמוצה-הפצצה (-:). אחרי ניתוח מהיר של המצב (ואחרי שצילמתי כמה תמונות לטובת תיעוד ההסטוריה) החלטתי ללכת על ניקוב של השכבה החיצונית של השקית באמצעות נעץ, כדי לנקז את ה-CO2 שבין השכבות וכך לשחרר את הלחץ על הנוזל.
בתוך דקות הלחץ ירד ובהמשך כבר יכולתי להעביר את השקית לארגז חדש ונקי. החלפתי את הנשם והחלטתי לתת לזה צ'אנס בכל זאת - עוד כמה ימים נראה מה מצב ונחליט אם מגיע לבירה הזאת לעבור לבקבוקים או לא.
אז מסתבר שההצלחה לא מובטחת בכל ניסוי אבל ככה לומדים. למדתי דברים שלא חשבתי עליהם ושלא הצלחתי לצפות אותם מראש. מסתבר שיש עוד כמה בעיות קטנות לפתור לפני שמקימים מבשלה גדולה שנשענת על חזון חוות תסיסה דינאמית בשקיות.

יום ראשון, 11 באפריל 2010

איך משיגים Pale Ale ומה עושה תירוש בשקית

מכיוון שיום שישי היה יום מטורף (ביום ראשון אני נוסע לחו"ל לשבוע ויש מליון מנהלות לפני), רותם נחלץ לנסוע לבירדי להביא גרעינים ואני בינתיים הרמתי טלפון לגדי לתת את הרשימה. ידעתי שבזמן האחרון יש מחסור בכל מיני מרכבים אבל לא חשבתי שאת המרכיב העיקר - Pale Ale (המהווה כמעט 90% מהגרעינים בכל אחת מהבירות שלי) לא יהיה. מה עושים? גדי הציע חלופה (פילסנר) שהעדפתי להמנע ממנה - במיוחד בבישול בירה בסגנון בריטי שתוכנן.

מה הדבר הראשון שחובב ציון עושה במצב כזה? נכון, מתקשר לחובב ציון חבר. ועדיף אחד שיש לו בבית מטחנה. אז ביום שישי בבוקר הרמתי טלפון לעמנואל (EZ Beer) שגר כמה דקות ממני ונאות בשמחה לארח אותי ולספק לי כמה קילו Pale Ale, ואפילו לטחון אותם על הדרך. תודה רבה עמנואל!!! כמובן שבאותה הזדמנות כבר פתחנו איזה שני בקבוקים והעברנו שעה בשיחה על עניינים ברומו של עולם. אני הבאתי לעמנואל שני בקבוקים מחתרתיים מהניסוי של 100 IBU על שני סוגי שמרים, שיהיו מוכנים לשתיה בעוד שבוע-שבועיים.
בכל אופן - הודות לעמנואל אפשר לבשל בירה. הבירה שבישלנו השבת היתה "עוקץ" הביטר שלנו. הפעם ניסינו להוריד קצת את טמפרטורת המאש במטרה "לייבש" את הבירה שיצאה קצת מתקתקה מידי (לדעתי) בפעם הקודמת - ימים יגידו אם זה באמת יעבוד.
אחרי כמה בישולי AG, השיטה שהתייצבנו עליה היא לנקז את המאש למיכל תסיסה ולא ישירות לסיר. הדבר הראשון שאנחנו מרוויחים הוא שהסיר משמש לחימום המיים למאש ולא נדרש סיר נוסף גם בשלב הספארג'. הדבר השני היא שבמיכל התסיסה יש שנתות שמראות יפה בדיוק כמה ליטר תירוש אנחנו מוציאים מהמאש.
מבחינת ה-Efficiency של המאש, יצאנו קצת נמוך - 75% לעומת 80% שלפיו תיכננתי את המתכון. המחיר יהיה איזה 0.5% אלכוהול. זה לא משהו שאי אפשר לחיות איתו.
במהלך הבישול נהננו מ-IPA של עמנואל (בונוס שקיבלתי על זה שבאתי לקחת Pale Ale ביום שישי אחה"צ (-:) שהיתה פרחונית ופירותית, אבל כשותית מאוד ובעיקר - נהדרת. בירה נוספת שפתחנו היתה הכהה של מלכה. זאת היתה פחות מוצלחת - היו בה טעמי קליה (או אפילו טעמי לתת שרוף), היה לה גוף אבל חסרו בה טיפה מתיקות והרבה כשות. מכיוון ששתינו אותה ממש בסוף הבישול שלנו - ממש בזמן הקירור של התירוש, הפתרון היה הוספה של קצת תירוש ביטר דובים שתרם גם מתיקות וגם כשות ושידרג את הבירה.

אבל סתם לבשל בירה בלי לעשות משהו שונה או משונה זה משעמם. אז הפעם - קבלו את ניסוי השקית.

לפני כמה שבועות שמעתי פוד-קאסט של Brew Strong בנושא מיכלי תסיסה (fermentors). במהלך התוכנית הם ציינו את כל סוגי מיכלי התסיסה הקיימים והאפשריים, הזכירו יתרונות וחסרונות וציינו אגב השיחה שלמעשה כל קונטיינר שיכול להכיל נוזלים יכול לשמש כמיכל תסיסה - אפילו שקית ניילון.

אני שמעתי "שקית ניילון" ומייד חזרתי בזמן - 15 שנה אחרוה, לתקופה בה עבדתי במחלקת המילוי האספטי במפעל המיצים של קיבוץ גן שמואל. אז (וגם היום) מילאנו מיץ בשקיות אספטיות של מפעל ארן נחשון בגדלים של 6 עד 55 גלון שנכנסו לארגזי קרטון או חביות ברזל. חשבתי שיכול להיות מגניב להשתמש בשקית, שהיא ממילא אספטית ולא מצריכה חיטוי במיוחד וממילא חד פעמית ולא מצריכה שטיפה וניקוי לאחר מכן... לפחות להבין איך זה עובד.

במפעל בגן שמואל עובדים עם שני סוגי שקיות -שקופות ומוכספות. ברור שיותר נכון ויותר טוב להשתמש בכסופות שהן אטומות לאור, אבל מכיוון שבניסוי עסקינן וצריך לראות מה בדיוק קורה שם בפנים - בחרנו הפעם בשקופה. לפעם הבאה יש לנו גם אחת כסופה. הנה דוגמן הבית (האח) מציג את השקית:
השקית מגיעה סגורה עם פקק וכאמור סטרילית לחלוטין. מרגע שפותחים את הפקק יש לשמור שתוך השקית לא יזדהם.
בפקק הייתי צריך לקדוח חור על מנת להכניס את הנשם. בנוסף יש לשקית ארגז קרטון מתאים.
במהלך ההעברה של התירוש לשקית - הנחנו אותה בתוך דלי (ולא בבית הסופי שלה - קופסאת הקרטון) כדי שהקרטון לא ירטב משפריצים טועים של תירוש או מנזילות של מי הקירור.
הוספת השמרים היתה קצת טריקית בגלל הפתח הקטן אבל גם את זה צלחנו.
לאחר מכן העברנו את השקית לתוך הקרטון
סוגרים יפה יפה
והנה התוצר. לתפארת מדינת ישראל. אפשר לראות שבקרטון פתחתי חלון מאורך שאפשר יהיה לראות את הבירה מתהווה.
אני יכול להגיד ש-6 שעות מאוחר יותר כבר התחילה תסיסה נמרצת. החשש היחידי היה ראש קטן יחסית ואולי מחסור בחמצן לשלב האירובי של התסיסה (השקית היא בואקום במצבה ההתחלתי). הראש הקטן חשבנו עלול להביא ל-blow off. בינתיים לא נראה שצפויות בעיות אבל נראה בבוקר. בכל מקרה - אני נוסע לחו"ל מחר אז מישהו אחר יצטרך לנקות את התיקרה (-:

יום חמישי, 1 באפריל 2010

9 ק"ג פלדת אל חלד במשלוח ישיר מארה"ב

החבילה הגיעה!
אחרי לא מעט התלבטויות בחרתי את התצורה המתאימה לי והנה רק כמה שבועות מאוחר יותר וזה כאן. למי שעוד לא הבין, אני מדבר על מטחנת לתת - הגאד'ט הבא שלי.

הכל התחיל כבר לפני כמה חודשים. התחלתי בעבודת מחקר מקיפה במטרה לקנות את הדבר הנכון. המחקר והחיפוש הם חלק מחוויית הקניה ותוך כדי לומדים המון. התחלתי בלשאול, לקרוא ולחפש וכשהרגשתי שאני טיפה מבין במה מדובר, הדבר הראשון שעשיתי היה להחליט מהן הדרישות.

הדרישות שלי היו די גבוהות מלכתחילה וככל שלמדתי את הנושא הן הלכו וגדלו. קודם כל זו צריכה להיות מטחנה מגניבה - זה הכי חשוב. רק אחר כך באים הפרטים הטכניים... (ובעצם גם הם די חשובים)

הדבר הבא הוא העיקרון שאוכל בשלב ראשון להפעיל את המטחנה באמצעות מקדחה ובשלב הבא לבצע motorizing באמצעות מנוע אכזרי עם העברת כוח טובה - כך שהמטחנה תוכל להיות טובה גם להיקפים קטנים של הבישול הביתי וגם בהמשך (אם וכאשר) לשרת בנאמנות כשההיקפים יגדלו.

מכאן המשכתי לסוגיית כמות הגלילים. בגדול, מטחנות לשימוש ביתי מתחלקות לשתי קבוצות: מטחנות 2 גלילים ומטחנות 3 גלילים (בהמשך יש גם מטחנות 4, 5 ויותר גלילים שמשמשות לתפוקות גדולות יותר). הגליל השלישי, המבדיל את ה-3 גלילים מה-2 גלילים ממוקם מתחת לשני הגלילים הראשונים והוא מבצע למעשה "טחינה שניה". הרעיון הוא שהמרווח הראשון מעט רחב יותר והוא מבצע "ריכוך" של הגרעין ומסייע להפרדה טובה של הקליפה. המרווח השני, הצר יותר משלים את הטחינה והתוצאה היא טחינה אחידה יותר ועם פחות "קמח" שעשוי לתקוע את המאש ולפגוע ב-efficiency.

ממאמרים וחוות דעת שקראתי, ההבדל בטחינה (ובהתאם גם ב-efficiency) בין ה-2 וה-3 גלילים משמעותי. בנוסף, מכיוון שאני מחפש את המגניבות לא פחות מאשר את הפתרון הטכני - השלושה גלילים לקחה בגדול (למרות התוספת הבלתי מבוטלת במחיר).

תוך כדי הדרך הסתבר שיש פרמטר נוסף - הרדיוס של הגליל. ככל שהרדיוס של הגליל גדול יותר, כך עולה הכח המופעל במהלך הטחינה ונמנע מצב של "תקיעה". בנוסף, רדיוס גדול מגדיל את שטח הטחינה (שטח ה"מגע" בין הגלילים) ומשפר את אחידותה. גם כאן החלטתי ללכת על היקר ובחרתי בקוטר גלילים של "2 במקום "1.5.

הדילמה הבאה הגיע מכיוון סוג המתכת. מסתבר שניתן לקנות מטחנה בה הגלילים עשויים פלדה "רגילה" או מטחנה עם גלילי פלדת אל-חלד - Stainless Still בלע"ז (SS303 במקרה שלי). באופן כללי אין צורך בפלדת אל-חלד מאחר והגרעינים יבשים ועם טיפול טוב במטחנה היא תאריך ימים בכל מקרה. העניין הוא שאני אוהב ניסויים ואחד הניסויים שאני רוצה לעשות הוא עם Malt Conditioning (הרטבה של המאלט בטרם הטחינה). אני לא אעז לעשות כזה ניסוי אלא אם המטחנה שלי תהיה SS, ומכיוון שאני רוצה לשמור לי את החופש (אולי אחרי הניסוי אני אהיה כל כך מרוצה מהתוצאה שאמשיך לעבוד כך לתמיד) - בחרתי שוב בפתרון היקר ביותר - SS.

ולסיום - נשארה ההחלטה מאיפה קונים. בארץ נמכרים כמה דגמים של מטחנות אבל לא מצאתי מטחנת 3 גלילים. אחרי חיפוש נמרץ באינטרנט התמקדתי בשלושה יצרנים אמריקאים:
  • הראשון ולמיטב ידיעתי הותיק מבינהם הוא Barley Crusher עם שני ליינים - MaltMill לשימוש ביתי ו-MicroBrew למבשלות מסחריות קטנות. אני לא מצאתי שם את מה שחיפשתי. מחירים החל ב-115$ כולל בסיס ו-hopper.
  • השני הוא CrankandStein עם סדרה מרשימה של מטחנות 2 ו-3 גלילים במחירים החל מ-76$ (לא כולל בסיס ו-hopper)
  • השלישי הוא Monster Brewing (מסתבר שפרד, הבעלים היה שותף של מספר 2 הנ"ל והם רבו ונפרדו לפני איזה זמן ומאז הם מתחרים. יש דמיון "מפתיע" בין המוצרים של שני היצרנים). גם כאן ניתן למצוא מגוון רחב של דגמים 2 ו-3 גלילים בקטרים שונים וממתכות שונות.
אני בחרתי בסופו של יום לעשות עסקים עם פרד והמטחנה שלי היא בהחלט monster בכל מובן. הוא לא הזול ביותר אבל היו לי הרבה שאלות והוא היה הכי שירותי ונשמע לי הכי מקצועי. אצלו גם מצאתי את התצורה שרציתי, בלי פשרות. אז ככה זה נראה כשפותחים את הקופסה:
אגב, לידע כללי - על יבוא של מטחנות מארה"ב (בתנאי שגם הארץ ממנה מבוצע היבוא וגם ארץ הייצור היא ארה"ב) אין מכס. מה שיש לשלם כשהחבילה מגיעה זה מע"מ 16.5% על המחיר כולל משלוח.

וככה זה נראה מחוץ לקופסה. תודו שזה מקסים, נכון?
השלב הבא הוא לבנות בסיס ובעיקר hopper (שחר קליין התנדב לעזור בחלק הזה וכבר שלח לי חומר ללמוד בסוף שבוע) אבל זה כבר לפוסט אחר. למינוע (motorizing) של המטחנה אני חושב להשתמש במנוע של מכסחת דשא חשמלית ישנה שיש לי כאן בבית - גם על זה אני מבטיח לעדכן.

מחר יום שישי - יום ביקבוק. סוף סוף.
שבת שלום!