יום שבת, 27 בנובמבר 2010

מסע ביראים לגרמניה (המשך)

איך מתחילים פוסט שאמור לכסות כל כך הרבה חוויות. ממש לא יודע ובגלל זה הזנחתי את הפוסט הזה אבל יש גבול. אני אנסה ונקווה שזה יזרום. הערת אזהרה: זה הולך להיות ארוך אז פתחו בקבוק בירה ושבו בנוחות.

תערוכת ה-BRAU התקיימה בעיר נירנברג (שעבורנו מתקשרת בד"כ לנושאים אחרים). העובדה שבמהלך הטיול עלה שוב ושוב "חוק הטוהר הבווארי" (הרינהייטסגבוט) לא סייעה לשנות את ההקשר אבל סיפקה חומר להרבה הומור שחור שהלך והשתבח ככל שעלתה רמת האלכוהול בדם. תארו לכם מה הלך כשנדרשנו לנסיעה ברכבת...

נירנברג
את שני הלילות הראשונים בילינו כאמור בנירנברג. במשך רוב שעות היום עבדנו קשה בתערוכה ובזמן הקצר שנותר ועד ההתמוטטות למיטה - הצלחנו להכניס קצת בירה. בערב הראשון הומלץ לנו לשתות משהו בברופאב בשם "בארפוסר". זהו מוסד חשוב (תיירותי) ורב שנים בנירנברג הממוקם בעיר העתיקה. המקום הוא מרתף ענק, מלא בצפיפות בשולחנות ארוכים ובהמוני אדם.
מגוון הבירה היה מרשים - יש לנו בירה בהירה ובירה כהה. בהמשך הטיול שזו רמת הפירוט שאנחנו צריכים לצפות לה לגבי סגנון הבירה. אין התפלצנות, אין BJCP, הכל פשוט.
ליד הבירה לקחנו פלטת בשרים ותוספות שונות. ככה זה נראה לפני:
וזה ה"אחרי":
גם הבירה, גם הבשרים וגם השירות לא היו משהו לכתוב עליו הביתה, אבל המקום בפני עצמו הוא נקודת ציון חשובה. בדרך החוצה עברנו ליד המבשלה הקטנה (לפי כמות הבירה הנמכרת במקום לא נראה שהמבשלה הזאת יכולה לספק את הסחורה ואני מניח שיש ייצור נוסף) ובעיקר התעכבנו ליד ברז המזיגה.
גרמני חסון (ומקושט בקיעקועים) פותח את הברז בתחילת הערב ומשאיר אותו פתוח במשך שעות ופשוט מעביר דרכו כוסות קטנות (חצי ליטר) או רגילות(ליטר), אחת אחרי השניה. בסה"כ 1,500 ליטר בירה זורמים כאן בכל יום!!!

בערב הבא יצאנו לפאב-מבשלה מקומי - Schanzenbrau, כזה שאין בו תיירים, רק מקומיים. עומרי (ברומאסטר ישראלי שחי ועובד בגרמניה כבר הרבה שנים) המליץ לנו על המקום והוא ויוחאי (מבשלת הנגב) גם הצטרפו אלינו במהלך הערב. רק בירה, בלי אוכל ועם אוירה סטודנטיאלית מקומית. ולא פחות חשוב - יש דב בלוגו של המבשלה (-:
אחרי היום האחרון בתערוכה ולפני ששמנו פעמיינו לכיוון במברג - לקחנו סיור במרתפי הבירה שמשתרעים מתחת לעיר העתיקה של נירנברג. מדובר ברשת מסועפת של מרתפים בהם היו שומרים בירה ועושים "לאגרינג". בזמנים אחרים המרתפים שימוש מקלטים מפני ההפצצפות של בעלות הברית בתקופת מחלמת העולם. ההסברים היו בגרמנית כמובן אבל אותנו ציידו בנגן MP3 ואוזניות. מידי פעם מצאנו אפילו קשר בין ההסברים באנגלית שניתנו באוזניות לבין מה שראינו ומה שהוסבר בגרמנית.
כרגיל - הסיור במרתפים היה רק העטיפה. העיקר היה... עוד בירה. מטר בירה ליתר דיוק.
זה גם היה אירוע הפרידה שלנו מליאור וייס שבחר לנטוש אותנו ולחזור לארץ הקודש (הזכיר משהו על לימודים ותירוצים אחרים). בירה אחרונה לדרך, פרוסט, וממשיכים.

במברג
במברג (שם שלא שמעתי מעולם עד שהתחלנו לארגן את הטיול הזה) היא הבירה (capital) הבלתי מעורערת של הבירה (beer) של בווריה בפרט ושל גרמניה בכלל. עיירה קטנה, עתירת מבשלות, פאבים וברופאבס, עם רחובות עתיקים מקסימים, נהר מרשים וחיי לילה תוססים. ואם כל זה לא מספיק - התוכנית לשלושת הימים של במברג היתה אינטנסיבית ברמה בלתי רגילה.
הגענו בערב ואחרי התארגנות מהירה במלון ה-IBIS שלנו (שהיה ממוקם, על שני כוכביו, בלב הצנטרום של הפיילה הבמברגית), יצאנו לשתות משהו. הדתיים שלנו, שהגיעו מוקדם לפני כניסת שבת, כבר הספיקו לסייר בעיר וללמוד את השטח ושימשו לנו מדריכים. הם גם הספיקו ביקור ותפילה בבית הכנסת המקומי (כן, יש כזה). לבירה של ערב פגשנו את אורי שגיא ממבשלת אלכסנדר. כאן חווינו את המעושנת הראשונה שלנו.
למחרת בבוקר התחלנו עם סיור מאלף שארגן לנו עומרי במרתפי הבירה של העיירה Hochstadt היה מסע מרתק בזמן. אחד האירועים הכי מעוררי השראה מבחינתי בטיול כולו. לפני החשמל, נעשה שימוש במרתפים שנחפרו בצלע ההר בתור בתי קירור ענקיים - לבירה ובכלל. במהלך החורף - החללים שמרו על טמפרטורה מעל קפיאה מאחר והיו בבטן האדמה. לפני הקיץ - הונחו בתוך המרתפים קוביות קרח גדולות ששמרו על טמפרטורה קרה במהלך הקייץ כולו. המרתפים שימוש לרווחת הקהילה כולה וכל משפחה קיבלה חדר קירור לשימושה.
בעיירה היתה מבשלה ציבורית אחת (מבשלת העם?) בה יכולו התושבים לבשל בירה פעמיים בשנה לשימושם הפרטי. את התוצרת הם היו שמים בחביות במרתפי הקירור שלהם לצריכה במהלך 6 החודשים הקרובים, עד הבישול הבא. ככה נראה ה-Kellerstrasse (בתרגום ישיר "רחוב המרתפים" או משהו כזה). הפתחים שמתחת לבתים מובילים לרשת המרתפים שמתחת לרחוב כולו.
את הסיור במרתפים סיימנו בבית המועדון של המארחים שלנו וזכינו בכוס בירה טריה ישירות מהמרתף. המארח שלנו ירד 3 פעמים למעמקי האדמה וחזר בכל פעם עם כד עץ מלא בבירה שנמזגה לאחר כבוד לכוסות חרס. אם לשתות keller אז זו הדרך. אלפי תודות למארחים המקסימים שלנו!
אחרי שיצאנו את הוכשטדט היתה לנו תחנה נוספת לעבור בה לפני שנחזור לבמברג - Brauhaus am Kreuzberg. ברופאב מודרני שממוקם ממש בתוך היער (אם פטר והזאב שתו בירה איפהשהו, זה היה כאן. בטוח).
המקום, קסום לחלוטין, מציע בנוסף לבירה גם תפריט אוכל מלא (אנחנו מיהרנו והסתפקנו בצ'יפס) וכמובן יש את המבשלה עצמה ואת המרתף עם מיכלי התסיסה.
המשכנו במירוץ. התחנה הבאה, חזרה בבמברג, היתה סיור במבשלת הבירה שנקרלה (Schenkerla) המפורסמת בעשן הנוזלי שלה. גדי דבירי ארגן לנו את הסיור הזה שמסתבר שרק מתי מעט זכו לקבל אותו. הבעלים הצעיר (דור כלשהו לשושלת הבשלנים המפוארת) סייר אותנו, הראה לנו וענה על שאלות רבות שהומטרו עליו.
הבירה המעושנת היא למעשה חזרה למקורות, לימים בהם העישון היה תוצר לוואי של תהליך הקליה של הלתת ולמעשה ברמה כזאת או אחרת היה נוכח בכל בירה שבושלה. היום ליבה של המבשלה הוא כבשן העישון בו מעושן הלתת בטרם הוא מעובר לברוהאוס.
ולגבי הבירה עצמה - השנקרלה בשבילי זה קצת כמו לשתות מאפרה. הגדרה שקראתי באחד המגזינים "liquid bacon" היא לדעתי מחמאה (-: מצד שני אני יודע שיש אנשים שישלמו הרבה כסף לשים יד על בקבוק עשן נוזלי כזה.

אחרי כל זה ואחרי טיול רגלי של אחר הצהריים בעירה המקסימה הזאת, שמנו פעמיינו למסיבה של יצרנית הלתת וויירמן (Weyermann). המסיבה שהחברה קיימה ללקוחותיה ולשותפיה העסקיים כללה סיור במפעל ולאחריו בירה, מוסיקה והרבה אוכל. הסיור העביר אותנו דרך כל שלבי הייצור, האריזה והאחסון של הלתת והיה בהחלט מלמד ומעניין.
כך נראים תנורי הקליה
וכאן האריזה והמישטוח
ובסוף התהליך האחסון לקראת המשלוח
מפת העולם עם הסיכות המסמנות את שווקי היעד. אמנם סיכה קטנה אבל אנחנו על המפה.
אחרי הסיור, כבר ממש היינו חייבים לאכול משהו. פרה אחת שהסתובבה על האש והרבה נקניקיות עזרו לנו להכין את הקיבה לבירה שבאה איתם. שלא בהתאם למסורת הגרמנית - מגוון רחב ומפואר של בירות שיוצרו כן במלתתה הוגשו, עד כדי IPA שבהחלט היתה במקום.
הבוקר הבא היה היום האחרון שלנו בבמברג. היה הרבה להספיק אז החלטנו שאנחנו מתחילים בסבב פאבים מיד לאחר ארוחת הבוקר. בסביבות 11:00 כבר התייצבנו בפאב הראשון. בחירת הסדר היתה בהתאם לשעת הסגירה של כל פאב. מבשלת Fassla היתה הראשונה מאחר ובשעה 13:00 כבר אין מי לדבר שם. הבירה נמזגה בגרביטציה ישירות מחבית עץ.
אחרי שעברנו את המבטים התמהים של הזקנים המקומיים (לא יודע איך הם קלטו שאנחנו לא מקומיים) התמקמנו בחצר. מכיוון שהיינו בתחילת מסע שכלל הרבה בירה לקחנו בירה קטנה (חצי ליטר).
שנקרלה בה ביקרנו אתמול אינה המבשלה היחידה בבמברג שמייצרת בירה מעושנת (למרות שהיא כנראה הקיצונית ביותר). מבשלה אחרת שמייצרת עשן נוזלי היא Spezial. הבירה של ספציאל הרבה יותר מתונה ברמת העישון שלה, מה שהופכת אותה להרבה יותר "שתייה". זו היתה התחנה הבאה שלנו.
בהזדמנות זו ראינו משהו שלא היינו מוכנים אליו. הבארמנית מזגה כוס בירה ואז, בלי למצמץ, לקחה כף חשמלית והכניסה לתוך הבירה. לאחר חצי דקה של חימום הבירה הוגשה ללקוח. כששאלנו על פשר העניין הוסבר לנו שיש לקוחות מבוגרים שמסיבות בריאותיות לא יכולים לשתות את הבירה קרה מידי ולכן מחממים להם אותה ב-2-3 מעלות לפני ההגשה. גדול, לא?
אחרי ספציאל המשכנו במסע. עצרנו ליד בית קפה קטן שמציע אינטרנט אלחוטי (הסיסמא "basketball", אבל לא שמעתם את זה ממני). מכיוון שהיינו בחבורה שלא מסוגלת להתנתק - היינו חייבים לעצור לכמה דקות של מילוי מצברים וקריאת מיילים.
המשכנו לפאב של שנקרלה לקצת עשן.
השעה היא שעת צהריים ואנחנו כבר אחרי הרבה בירה. מתוך מחשבה על המשך היום, אני התחלתי לדלל ומידי פעם הזמנתי כוס מים. מסתבר שכוס של חצי ליטר מים עולה רק 10 סנט פחות מכוס בנפח דומה של בירה. אולי זה מסביר למה אנשים בגרמניה שותים כל כך הרבה בירה - מטעמי חסכון.
אחרי שלנקרלה עברנו במלון, לקחנו את הרכבים והמשכנו לתחנה הבאה - Mahr's. מכיוון שבשלב הזה כבר היינו חייבים לאכול משהו ליד הבירה ומכיוון שמבשלת Mahr's לא הגישה אוכל בשעה הזאת - קפצנו למסעדה שמעבר לכביש, שם שתינו St. Georgen Brau שהיתה נהדרת (אולי מהטובות בטיול) לצד ארוחה מעניינת עם מנות לא שגרתיות (בשר ברוטב חזרת למשל). התקשורת עם צוות המקום היתה בגרמנית בלבד, בליווי פנטומימה והבאת ירקות ומרכיבים שונים מהמטבח להדגמה.אחרי האוכל (והבירה) חזרנו ל-Mahr's ודרכה גם נפרדנו מבמברג - בירה אחרונה (בליווי דקורטיבי של קצת כשות שקטפנו מהשנדלייר שמעל השולחן) ויצאנו לדרך לכיוון מינכן.

מינכן
לקראת ערב הגענו למינכן אחרי יום עתיר בירה. האמת, לא האמנתי שאני יכול להכיל כמויות כאלה, זה משהו באויר כנראה. כרגיל - אין הרבה זמן אז אחרי התארגנות מהירה במלון אנחנו כבר מוכנים לקרוע את העיר. התחלנו ב-Hofbrauhaus, מקום הכי תיירותי שאפשר לדמיין. היכל ענק (לא נקי במיוחד) עם מאות אנשים ששותים בירה ואוכלים פרעצל על שולחנות דביקים.

אוקיי, ראינו, עשינו V ודילגנו ל-Andechs, שם שתינו משהו בכל זאת לפני שהתגלגלנו חזרה למלון להתמוטט על המיטה.

היום הבא היה יום אינטנסיבי של מבשלות גדולות. התחלנו במבשלת Weihenstephan. המבשלה והאוניברסיטה הצמודה לה ממוקמות במרחק חצי שעה נסיעה ממינכן. זכינו לאירוח VIP מעבר למה שאפשר לתאר. הברומאסטר של המבשלה התפנה מכל עיסוקיו, במיוחד בשביל לקחת אותנו לסיור פרטי, דרך כל תהליך הייצור וסיפק מידע מרתק ותשובות לשאלות רבות שעלו תוך כדי.
זכינו לראות את המבשלה בפעולה, מדידת גרביטי תוך כדי המאש מתבצעת למשל באמצעות סט של שלושה הידרומטרים - בטווחים מצומצמים לקבלת דיוק מירבי.

המשכנו למיכלי התסיסה הראשונית ולמיכלי התסיסה השניה והלאגרינג וסיימנו במחלקת האריזה. היה מעניין לראות שהמבשלה ממלאת חלק מהבירה שלה ב-Key Keg לאחר שהיא מבצעת ניסויים עם האריזה מזה כשנתיים. שוחחנו על הנושא רבות עם הברומאסטר וקיבלנו הרבה מידע, יתרונות וחסרונות. בשורה התחתונה - זה בהחלט אריזה שנלקחת בחשבון ברצינות וחלקה בייצור הולך וגדל.
את הסיור בווינשטפן סיימנו בסעודת מלכים מלווה כמובן בבירה. תענוג!
חבל שהיינו צריכים לבלוע מהר ולהזדרז לצאת לדרך כדי להספיק את הסיור הבא שלנו - הפעם במבשלת Erdinger. רק תמונה אחת עם דב מקומי וזזים.
בארדינגר, התחלנו בסיור במבשלה - סיור די שגרתי וללא חידושים מיוחדים. המדריך שלנו מורגל במבקרים שלא מבינים בבירה וההסברים היו בהתאם.
אבל הלב של הביקור היה אחר כך. במפגש עם ברומאסטר במבשלה וסשן הטעימות מפואר לו זכינו. בסה"כ דגמנו כ-7 בירות שונות (נכון שחר?) וההשוואה היתה מרתקת. הבירות לוו כמובן בנקניקיות לבנות, חרדל ודבש ופרעצלס, שלא נשתה חס וחלילה על יבש.
במהלך הטעימה התבהרה בצורה יפה משמעות השמרים בבירות החיטה השונות של המבשלה ועכשיו אני יכול להכריז בצורה ברורה - אין לי בעיה עם בירת חיטה (כן, כן - אתם יכולים לצטט אותי). זה הכל בשמרים.

טוב.. היו כל מיני דברים שפיספסתי על בטוח אבל אני חושב שכיסיתי את הטיול בצורה די טובה (חברי למסע - תרגישו חופשי להשלים). אם אתם הצלחתם להגיע עד לשורות אלה אני מניח שמגיעה לכם תעודת הוקרה לקורא הנאמן. אני כבר מותש. אבל לפני שאני מסיים אני רוצה להודות לשחר הרץ על אירגון ותיאומים, לגדי דבירי על הביקור בווירמן ובשנקרלה, שלקח אותנו לראות את גרמניה האמיתית של הבירה. ולכל החברים הטובים שהפכו את הטיול הזה למשהו שאי אפשר לתארו במילים ואפילו לא בתמונות.

הטיול הבא לחוף המערבי של ארה"ב. מתי? לא יודע, נראה.

יום שני, 15 בנובמבר 2010

BRAU - לונה פארק לביראים

בירה גרמנית זה... איך לומר... לא בדיוק כוס התה שלי. עם נקודת הפתיחה הזאת יצאתי לדרך לשבוע בירה בגרמניה. היה ברור לי שיהיה כיף (ולו בגלל החברה) אבל לגבי הבירה... איך אומרים - הנמכתי ציפיות.

לפני כמה חודשים נחשפתי לתערוכת ה-BRAU שהולכת להיות בנירנברג שבגרמניה בנובמבר.
היו לי תוכניות אבל לא ממש עשיתי שום דבר בנושא עד שהגיע מייל משחר הרץ שהציע להתארגן בקבוצה לביקור בתערוכה ועוד כמה ימים של ביקור במבשלות וברו-פאבס. עם המייל הזה ועם קצת כוח שכנוע הלכה ונבנתה קבוצה ובמקביל נסגרו מסלול ותוכנית. בסופו של דבר יצאנו לדרך 10 חברים: איציק (מבשלת שאפ) שפירא, ליאור (חיפא) וייס, שחר (Beer & Byond) הרץ, נועם (מבשלת שיבולת) שלו, רועי בן ארי, ארז חונן, אלון ריפטין (ריפטינ'ס), מוטי (מבשלת מוזס) נגר, עופר (מבשלת רונן) רונן ואני. 8 החבורה הם חובבי ציון והשניים האחרונים - מקווה שבקרוב אצלנו.

תערוכת ה-BRAU (או בשמה המלא Brau Beviale 2010) היא תערוכת ציוד, אריזה וחומרי גלם ושירותים שונים לתעשיית הבירה והמשקאות הקלים. זה מקום לראות את כל הטכנולוגיות (החדשות כמו גם הישנות), לפגוש את כל יצרני הציוד וספקי חומרי הגלם החשובים, לקבל מושג על מוצרים שאנחנו לא פוגשים בארץ ולהבין איך התעשיה מתייחסת למוצרים שאנחנו כבר מכירים. למרות שהתערוכה מיועדת לתעשיה - אני חושב שדווקא עבור המבשלים הביתיים מדובר בלונה פארק אחד גדול. ואם כל זה לא מספיק - מרבית המציגים שמחים לדחוף לכל מי שעובר לידם כוס בירה ליד וחלקם מגדילים לעשות ומגישים החל מפרעצל ועד נקניקיות ושאר תבשילים - כדי לא לשתות על יבש. לא קל.

הנסיעה תוכננה כך שננחת יום לפני התערוכה, נתמקם ונתארגן ואז למחרת נקום רעננים ונתחיל לסקור את השלל. בפועל הטיסה שלנו נדחתה ביום (ככה זה כשהולכים על טיסה ב-200 יורו. אין טענות) וישירות משדה התעופה במינכן תפסנו כיוון לנירנברג. לפני הצהריים כבר התייצבנו בשערי התערוכה ואחרי מעבר זריז על המפות ותכנון מסלול - יצאנו לדרך. צריך להבין שהתערוכה משתרעת על מרחבים אדירים וכמות המציגים בה פשוט מטורפת. בשלושה ימים מלאים הספקנו בקושי לכסות את כל התערוכה.

אחד הביתנים הראשונים בהם ביקרנו הוא הביתן של ה-Key Keg - מוצר שעליו כבר סופר וללא ספק עוד יסופר. פגשנו את האנשים שמאחורי המוצר החדשני, קיבלנו הסברים מעמיקים ותשובות לשאלות, חששות והתלבטויות שהיו לנו.
הזדמן לי לשוחח עם המהנדס הראשי של החברה שסיפר לי על התלבטויות שונות במהלך תהליך הפיתוח (אותו הוא מגלגל בראש כבר 15 שנה לדבריו), על השיפורים האחרונים שהוכנסו וקצת רמזים על השיפורים שיוכנסו בעתיד. קיבלתי גם טיפים והצעות לשיטות עבודה עם המוצר בכלל ולהתססה שניה (הגזה טבעית) בחבית בפרט. הפגישה הזאת ומספר פגישות בהן עלה נושא ה-Key Keg בהמשך הטיול רק חיזקו אצלי את התחושה שזה הפתרון הנכון ושהוא הולך לכבוש את השוק.
אחד היתרונות של ה-Key Keg שהומחש במספר ביתנים בתערוכה הוא העובדה שלא נדרש שימוש ב-CO2 דווקא לדחיפת הבירה החוצה. גם משאבת אויר ידנית יכולה לעשות את העבודה וזאת בלי לפגוע בבירה ובלי לחמצן אותה (כזכור - אין מגע בין הגז לבין הבירה).

במהלך הביקור אצל החבר'ה מה-Key Keg פגשתי את מנהל קשרי לקוחות של החברה. הוא סיפר שבישיבת הנהלה לפני התערוכה הוצגו נתוני הכניסות לאתר האינטרנט של החברה וצויין שיש גידול קיצוני במספר כניסות לאתר מישראל. אמרתי לו בחיוך שאולי זה קשור לסיקור בבלוג שלי. תגובתו היתה - "אהה... זה הבלוג שלך!" וציין שביקר בו אבל לא הבין הרבה (-:

אם ה-Key Keg התבלט בחדשנותו בתחום האריזה, אז איזור הכשות בכלל וביתן ה-Hop Growers of America בפרט, היו מבחינתי נקודת ציון חשובה בסקטור חומרי הגלם ולו בזכות הבירה שהוגשה בביתן זה. מגדלי הכשות האמריקאים הביאו מספר לא מבוטל של בירות מרשימות - כולן IPA או בירות כשותיות אחרות. בין היתר כיכבו Rogue, Sierra Nevada, Firestone, Stone ואחרים)
בביקורנו בביתן האמריקאי זכינו לקבל הזמנה לסשן של טעימות ודיון בפאנל בהשתתפותו של צ'ארלי פפזיאן (Charlie Papazian) הגדול שהתקיים ביום המחרת. מלבד צ'ארלי השתתפו בפאנל שני ביראים נוספים: מתיו ברינילדסון - הברו-מאסטר של מבשלת Firestone הנפלאה וברומאסטר אמריקאי נוסף שחי ועובד בגרמניה (שאת שמו ואת שם המבשלה שלו אני לא זוכר. התנצלותי).
זה הלך ככה - קצת דיבורים כלליים על תפקיד הכשות ומקומה בפרופיל הטעמים של הבירה, סקירה קצרה של סוגים שונים של כשות אמריקאית תוך התייחסות לסוגי כשות חדשים. אח"כ ניגשנו לטעימות בהדרכת חברי הפאנל: התחלנו בפורטר של Sierra Nevada, בירה כהה וקלויה עם כשות US Goldings ו-Willamette. כיאה לאמריקאים - הכשות דומיננטית בהרבה מאשר בפורטר אנגלי טיפוסי וזה עובד טוב (לדעתי כמובן).
ההמשך היה לטעימה משווה של שתי בירות של מבשלת Firestone - שתינו בירת Union Jack לצד Pale 31. הראשונה היא IPA והשניה APA. ה-APA עושה שימוש ב-US Fuggle, Cascade, Centennial ו-Chinook. ה-IPA לעומתה חסרה את ה-Fuggle אבל זכתה לקבל בתמורה Amarillo ו-Simcoe. אני חושב שעיקר ההבדל בין שתי הבירות מלבד העובדה שה-IPA ארומטית יותר ומרירה יותר - הוא ה-Simcoe - כשות חדשה יחסית המתאפיינת בטעמי בצל ושום. זה לא נשמע טוב, אני יודע, אבל התוצאה לדעתי פנטסטית. הבאתי איתי קצת דוגמיות של ה-Simcoe ומי שמעוניין מוזמן להסניף ולהתרשם בעצמו (עד שאחד היבואנים יביא).
המשכנו ל-Oatmeal Staut של Rogue (אני מודה שאני מעדיף את ה-IPA לסוגיו של המבשלה הזאת, אבל גם הסטאוט נתן פייט יפה) ומשם ל-Pale Ale בפחית של מבשלת Caldera שהיתה נהדרת. אריזה בפחית היא טרנד חדש בקרב מבשלות הבוטיק האמריקאיות ומעניין לראות לאן זה ייקח. היפה ב-PA של קלדרה הוא שהם יצרו בירה נהדרת, עשירה בטעמים וזאת תוך שימוש בסוג כשות אחד בלבד - Cascade. יופי של בירה. הסיום היה Imperial IPA גדול, אלכוהולי, עשיר ונהדר של מבשלת Moylen's מקליפורניה. ה-Simcoe שהוזכר קודם תופס תפקיד חשוב גם בבירה הזאת ותורם תרומה נאה יחד עם Chinook, Columbus, Cascade ו-Ahtanum.

הנה כל הנבחרת:
אבל נחזור לתערוכה עצמה...

מבחינת ציוד היה המון מה לראות. החל מציוד ייצור ואריזה ברמות שונות של אוטומציה ובנפחים ויכולות ייצור שונות ועד לציוד מזיגה ואלמנטים דקורטיביים. אני חושב שייקח לי זמן לעכל את כל מה שראיתי בתערוכה המדהימה הזאת - פשוט אין מילים לתאר.

למשל... ברזים

מיכלי תסיסה...

קגים מסוגים שונים ובגדלים שונים...

מבשלות...
בסוף היום השני של התערוכה נערכו מסיבות של חלק מהמציגים (הגדולים בעיקר) - להקה שרה ומנגנת מוזיקה חיה ומוגש אוכל ובירה לציבור החוגגים. הרבה אוכל והרבה בירה.
אני יודע שבקושי נגעתי בחלק קטן ממה שהלך בתערוכה הזאת, אבל אלה החיים. אני כבר עייף ורוצה לישון. פשוט צריך להיות שם כדי להבין.

ולגבי כל מה שהיה בימים שאחרי התערוכה (וזה הרבה מאוד, אני יכול להבטיח) - אני אצטרך לכתוב על זה בנפרד אחרי שאחזור לארץ. מבטיח להשתדל לעשות את זה תוך זמן סביר.

לילה טוב ממינכן, גרמניה.