יום שני, 27 בספטמבר 2010

יש ערמה של חבר'ה על הדשא... ובירה

את שחר (בירה בנימינה) קליין אני מכיר כבר יותר משנה. למעשה מראשית דברי ימי הבירה שלי. אני זוכר שממש בימים אלה לפני שנה הרמתי גבה כשהוזמנתי לערב שירה בציבור על הדשא בבנימינה לרגל יום ההולדת המשותף של הקליינים. אני עושה כל מיני דברים מוזרים אבל שירה בציבור אינה אחת מהם (עברו כמה עשרות שנים מאז שרתי סביב המדורה בטיולי התנועה של השמו"ץ). זה תמיד נראה לי הרגל טיפה מוזר לשבת ולשיר יחד מול מסך שקופיות.

מאז ההזמנה ההיא עברה שנה והפעם, בפתיחותי כי רבה למוזריות של אנשים אחרים, קיבלתי בשמחה את ההזמנה וגם הבטחתי לבוא. מה שעזר גם הוא העובדה ששחר כבר חודשיים-שלושה עובד קשה לבנות מלאים מפוארים של בירה לרגל האירוע וזו גם הזדמנות טובה לחנוך את הקגרטור שהוא בנה.
מסתבר שהאירוע הזה הוא מסורת בבית משפחת קליין. שחר ושני נולדו באותו יום ממש (אולי לא ממש באותה שנה) מה שמאפשר להם לחגוג יומהולדת יחד. כמו שהבנתם, הדרך שבה הם בחרו לחגוג היא להזמין חברים אליהם לחצר - לאכול, לשתות ולשיר בציבור. רוב האורחים כבר ותיקים ומכירים את הנוהל. דפי ואני חדשים.

על הדשא נפרסו מחצלות, פוזרו כריות והוצבו שולחנות קטנים שיכולים להכין הרבה בקבוקים מלאים/מלאים למחצה/ריקים. בחזית עמדת הגיטריסט המלווה ומסך ענק עליו הוקרנו מילות השירים (רובם מלווים איורים שהזכירו לי את ימי הפלמ"ח העליזים שלי)
מאחורי הבית הוצב שולחן עליו פרקו האורחים מיני מטעמים שהביאו איתם, שליוו את השירה ואת הבירה. שלל גבינות, מאפים, ירקות, מטבלים... רק דברים טובים. והרבה.
זו גם היתה בשבילנו הזדמנות למפגש ביראים. כולל את שחר - היינו שם 8 חובבי ציון. כמעט כולם הביאו גם בירה שלהם, כך שבנוסף לשלל הבירות של שחר - היה הרבה מה לשתות. שתי בירות בינימינאיות נמזגו ישירות מהחבית - בלונד אייל ופורטר.
בנוסף היו שם בירות בניימינה נוספות רבות וגם בירות של Sparrow, של מרטין (Chamy), של פרננדו הקדוש ושל בירה קרוואן. די מהר הפסקתי לספור אבל אני חושב ששתיתי לפחות 10 בירות שונות במהלך הערב. היו מי שחמדו להם לצון ומידי פעם ניסו עלי כל מיני בירות חיטה לראות איך אני מגיב אבל בסך הכל היה שם חומר טוב!
הסיידר שדרור הביא (כ-3% אלכוהול) ומזג לנשים בלבד - נרשם כהצלחה מסחררת. דפי שבד"כ לא מוקירה משקאות אלכוהולים שתתה את מלוא המנה שהוגשה לה ונהנתה מאוד. קבל נקודה דרור.

מרטין הביא איתו את ה-IPA שבלי תכנון מוקדם הפכה ל-Ice Beer (אחרי שמקרר התסיסה התקלקל והקפיא חלק מהבירה) וסגרה על למעלה מ-9% אלכוהול. החשש שהשמרים (S-04) לא יצליחו להגיז את הבירה נתבדה והבירה יצאה מוגזת היטב ועם ראש קצף כשותי מרשים. התוצאה היא בירה טעימה וארומתית. האלכוהול הגבוה מורגש במידת מה (לא בצורה מוגזמת) וארומות הכשות המאפיינות IPA היה תענוג צרוף.
ככל שהערב התקדם וככל שהדם בעורקי הוחלף בבירה, מצאתי את עצמי יותר ויותר פעיל בשירה בציבור. כנראה שבשביל לשיר את פשוט צריך רמה מסויימת של אלכוהול בדם ואז הכל מסתדר. אולי יש אנשים שזה זורם אצלם באופן טבעי.
לפני שהלכנו התלבטנו אם להעיר את מרטין או לתת לו לישון עד הבוקר. בסוף החלטנו שהוא ישן מספיק והערנו אותו, לא לפני שתיעדנו אותו בכמה תמונות...
המסיבה היתה כיף גדול. גם לפגוש חברים וגם עצם השירה בציבור. שחר ושני בהחלט יודעים לארח ויודעים להרים אירועים למופת. אנחנו יצאנו את בית משפחת קליין לראת 3 לפנות בוקר ובדרכנו לאוטו עוד שמענו את אחרוני האורחים שרים מלוא גרון.

שחר ושני - מזל טוב ותודה על ערב מענג!

יום שבת, 25 בספטמבר 2010

כשביראי פוגש יינן

במסגרת העבודות להקמת המבשלה, אני נדרש לנושאים רבים שאין לי מושג בהם. אולי יותר נכון לומר נושאים שלא היה לי מושג בהם כי מיום ליום אני משכיל ולומד עוד ועוד נושאים חדשים. למזלי הרב - יש הרבה אנשים טובים שמוכנים לשתף ממה שלמדו על בשרם וממה שהתנסו כשהגשימו את החלום שלהם. מסתבר שיש לי גם הרבה חברים שתחומי ההתמחות שלהם מאוד רלוונטיים להקמת המבשלה והם עוזרים ומלווים אותי בשמחה.

שני נושאים שעמדו על הפרק הפעם (תעלות ניקוז ומערכת קירור) הביאו אותי לאדם אחד. למרות שלא הכרתי את דני קודם (הקשר איתו נוצר באדיבות ידידי הטוב ריפטין, חבר של דני משכבר הימים) כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלי אליו הוא ענה על כל השאלות שלי ונתן שמות ספקים, מחירים וטיפים בבחירת הפתרון. מאז דיברתי עם דני עוד כמה פעמים ולפני כמה ימים גם ביקרתי אותו ונפגשנו.

דני הוא בכלל לא ביראי, הוא יינן. למרות זאת - מסתבר שלנו הביראים ולהם הייננים יש הרבה משותף. חלק ניכר מהציוד דומה או זהה וכך גם חלק מהשלבים בתהליך. לביראי שמקים מבשלה יש בהחלט הרבה מה ללמוד מיינן שהקים יקב.
היקב של דני - יקב מאור, ממוקם בסמוך למסעדה/מעדניה/חנות "מרינדו" שבעין גב. כן כן, הצפנתי עד למרגלות הרמה בשביל ללמוד איך דני עשה את הדברים. דני מסתבר הוא איש שעושה הרבה מהדברים בשתי ידיו (והוא עושה זאת היטב)
תפסתי את דני בתקופה המטורפת של הבציר. הוא רץ בין הבציר לתירוש שמצוי בשלבים שונים של התסיסה, בדק גרביטי, וידא טמפרטורה וערבב מיכלים. למרות זאת ותוך כדי ריצה, הוא הקדיש לי זמן וסבלנות וענה על כל השאלות שלי לפרטי פרטים. הוא הסביר לי על תהליך הכנת היין (עד כמה שהזמן הרשה) וזיהיתי את המשותף והשונה בין היין לבירה. מעניין ומלמד מאוד!
התחלנו עם תעלות הניקוז - נושא שכבר תיחקרתי בטלפון. בעצתו של דני הלכתי על תעלות ניקוז צרפתיות, עשויות PVC - דגם דומה לזה שהוא משתמש בו. אבל עיקר הביקור שלי התרכז בנושא הקירור - גם חדר הקירור וגם קירור מיכלי התסיסה באמצעות מי קירור. את חדר הקירור בנה דני לבד. הוא יפה ומקצועי והעשיה העצמית הזאת בהחלט חוסכת הרבה כסף.
אם רוצים לבנות לבד ובמיוחד כשזו הפעם הראשונה, כדאי כמובן לדעת מה עושים וצריך לקחת בחשבון שיהיה "שכר לימוד" שיעלה זמן וכסף בטעויות של מתחילים. אני עדיין לא החלטתי אם את הקירור שלי אני בונה לבד אבל זה בהחלט משהו שעומד על הפרק.

מבחינת מערכת מי הקירור לקירור מיכלי התסיסה - המערכת של דני דומה מאוד בקונספט למה שאני מתכנן לעשות. מיכלי התסיסה הם בעלי דופן כפולה בה עוברים מי הקירור. המים מקוררים באמצעות מערכת קירור מרכזית ומסוחררים דרך הג'קטים של המיכלים.
במשך השעה וחצי שביליתי שם למדתי המון והגעתי להרבה תובנות לגבי הפתרונות הנכונים ואיך לעשות אותם. איזה כיף שיש כזה שיתוף ופרגון!
אחרי שרואים את האהבה והברק שיש לדני בעיניים כשהוא מדבר על היין שלו - אי אפשר שלא לצאת עם כמה בקבוקים. לצערי דני לא מחזיק בקבוקים מוכנים במקום - אני את השישיה שלי אקנה בהזדמנות אחרת. רגע לפני שיצאתי דני מצא במקרר בקבוק אחד - קלאסיק 2007. את הבקבוק פתחנו בשישי בערב והיה נהדר.

תודה דני על יום מרתק. למדתי המון. אולי אתה עוד לא יודע אבל לי כבר ברור שאני אתקשר אליך בעוד כל מיני שאלות ותהיות שיהיו לי בהמשך הדרך. הבירה הבאה - עלי.

יום שבת, 11 בספטמבר 2010

בישול יונק הדבש לראש השנה והרבה אורחים

אם יש בירה של הדובים שאפשר להכתירה כחביבת הקהל, זו ללא ספק "יונק הדבש". אני לא יודע אם הבירה מעולה או שזו התוית שעושה את זה, אבל בכל פסטיבל וכל אירוע - זו הבירה הראשונה להגמר וזו הבירה שכבר מהרגע הראשון מגיעים אנשים מוכווני מטרה שיודעים מה הם רוצים - "יונק הדבש".
למען הגילוי הנאות - מתוך הפורטפוליו של הדובים, זו לא הבירה המועדפת עלינו. יונק הדבש היא בירה בלגית במאפייניה, כהה בצבעה, דבשית עשירה ומתוקה בטעמיה ומלאת גוף. אמנם שילבנו בה כשות קצת מעל המקובל לבירות כאלה שתורמת גם מרירות, גם טעמים וגם ארומה - אבל אין בזה לשנות את העיקר - מדובר בבירה בלגית מאוד.

בבישולים האחרונים התמקדנו בסוגים כאלה ואחרים של IPA או ב-pale ale אנגלי עתיר כשות וארומה, תוך משחק במשטר הכשות ובניואנסים שונים בתהליך הבישול. הבלגיות נדחקו לעדיפות נמוכה ופניות של חברים שביקשו לזכות בטעימה של יונק הדבש נדחו בנימוס (יש כמה שהבטחתי להתקשר אליהם אם וכאשר נבשל. לבושתי שכחתי מי - אתם מוזמנים להתקשר...). החלטנו שראש השנה זה מועד ראוי לסיבוב נוסף של הבירה הזאת.

מפה לשם הצטברו גם כמה חברים שרצו לקפוץ לראות לראשונה בחייהם את הקסם קורה. להבין איך מגרעיני שעורה, פרחי כשות, מים ושמרים נוצרת בירה. התחלנו לבשל בסביבות 11 בבוקר ועד 12:30 כבר היו אצלנו גיא, מירה-בל, אמיר ובקי. גם אם הם חשבו כך, הם לא באו לבלות - ניצלנו את כח האדם הצעיר למשימות שונות ועל הדרך גם ביקבקנו את בירת החתונה של רותם.
בד"כ אנחנו מקפידים על בירה תוצרת בית אבל הפעם מירה-בל הביאה לאגר צ'כי בשם Svijany, איתו התחלנו. לאגר כמו לאגר, לא מפתח ציפיות גבוהות. בהיר וצלול, קל לשתיה ובלי יותר מידי מרירות. אפשר לשתות אבל לפחות בשבילנו - לא יותר מזה.
מכיוון שהחינוך הסוציאליסטי שלנו מחייב תשלום שכר הוגן - הפועלים שולמו בבירה. התחלנו ב-Brew Party Ale. בירה בסגנון אמריקן בראון (עם שינויים בהתאם למצב) שבושלה ב-Brew Party של חובבי ציון. זו בירה שהתחילה גרוע אבל הולכת ומשתבחת מטעימה לטעימה והיום - 4 חודשים אחרי שבושלה, נראה שהיא במיטבה.
המאש של היונק מבוצע בטמפרטורה של 67 מעלות - טמפרטורה גבוהה יחסית, שמטרתה שמירה על סוכרים לא תסיסים שישאירו את הבירה עם מתיקות וגוף. זה חשוב במיוחד לאור העובדה שבבירה יש עוד 1 ק"ג של סוכרים מוספים (סוכר אינוורטי, דבש) בעלי תסיסות של כמעט 100%.
במהלך הבישול אנחנו מוסיפים את הדבש והסוכר האינוורטי
ונותנים להתבשל עם הכשות...
טוב, צריך להמשיך לשתות. המשכנו עם חצות - הפורטר שלנו. בירה קלה בעלת מרירות קפאית משהו וטעמי כשות (איך לא)
ומשם לאיזו גרסא שעשינו לאינדירה. כמו שכתבתי בפתיחה - אנחנו בהליכים של ניסוי ותעיה בנוגע למשטר הכשות ב-IPA ובודקים איך משפיע שינוי משטר הכשות על הבירה. הגרסה ששתינו היום היא "אינדירה" מופחתת כשות 60 דקות במטרה להוריד את רמת המרירות שלה מבלי לפגוע בטעמים (15 דקות) ובארומה (0 דקות).
אחרי שהאורחים שלנו שתו כמה בירות, הקמנו אותם לעבוד. הם חיטאו (תראו איך היוד החדש הזה מקציף...), ביקבקו ופיקפקו את בירת החתונה של רותם ועשו זאת למופת!
והנה התוצרת. קצת מעט בכמות (50 בקבוקים בלבד) אבל האיכות תפצה.
בינתיים יונק הדבש התקרר לו להנאתו דרך מחליף החום ומילא לא פחות מ-22 ליטר במיכל התסיסה. בסמוך אפשר לראות את אחד מעציצי הכשות שעבר חוויות קשות (תזכרו, אסור להשקות צמחים במי מזגנים) ועכשיו הוא בהליכי התאוששות.
שלוש שעות מאוחר יותר הנשם כבר הכריז בקולי קולות "בלופ בלופ בלופ". איזה יופי של צליל.

יום שבת, 4 בספטמבר 2010

יום שישי טיפוסי של ביר-גיקס בתל אביב

העולם, כמו שכולם יודעים, מתחלק לשתי קבוצות של אנשים - "ביר גיקס" ו"אנשים נורמליים". מה שלא כולם יודעים זה שגם לאלה הנמנים על הקבוצה הראשונה יש לפעמים חברים מהקבוצה השניה. החברים האלה לא יודעים (ובטח לא מתארים לעצמם) איזה עולם יש שם בחוץ לאנשים שהבירה היא כל (או לפחות רוב) חייהם. ביום שישי האחרון הצלחתי לגרור חבר שלי ("איש נורמלי") למשך כמה שעות אל הצד האחר.

זה התחיל בשיחת טלפון תמימה ביום שישי בבוקר. התקשרתי ושאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא איתי לבדוק מה התחדש במבשלה ההולכת ונבנית והוא נאות בשמחה. בהמשך סיפרתי לו שאחרי שנעבור במבשלה, אנחנו ממשיכים לתל אביב למקום בשם "הפרוזדור" לשתות בירה ולפגוש כמה חברים. שאלתי אם זה מתאים לו והוא הסכים. אחרי שעתיים ומשהו של טעימה ושיחה על דא והא ואחרי שזהיתי ניצנים של איבוד סבלנות, עזבנו את הפרוזדור ואמרתי לו שבדרך הביתה נעצור לרגע בבירדי - רק לרגע, כי חבר שלי מוזג שם בירה היום. הוא הסכים. החזרתי אותו הביתה 5 שעות אחרי שאספתי אותו. לא בטוח לגביו אבל לי היה כיף.

התחלנו בביקור קצר במבשלה (הרחבה בנושא הזה אני מבטיח בפעם אחרת, לא היום).
משם יצאנו לעיר הגדולה. תל אביב.

ועכשיו לפי הסדר. יש בנחלת בנימין מקום שקוראים לו הפרוזדור. האמת אני לא יודע כל כך לתאר את המקום הזה. מדובר במין דירה קטנה וישנה עם ריצוף תל-אביב ישן, שהוסבה לסוג של פאב תוך שמירה על עצם היותה דירה.
עברתי ליד הפרוזדור כמה פעמים אבל אף פעם לא נכנסתי. הפעם באתי במיוחד, פשוט כי בפרוזדור התקיים מעין "מיני פסטיבל" של בירות מבישול ביתי בארגון מירה-בל מ"בירות בוטיק ישראליות".

כבר בדרך, כשעוברים בנחלת בנימין ביום שישי בצהריים, מתחילים להכנס לאוירה.
לגאוותי הרבה, כמעט כל הביראים שמזגו ממרכולתם הם חובבי ציון: נועם (שיבולת) שלו, פרננדו הקדוש, עופר רונן, תום (Beer 7). הביראי היחיד שהציג שאינו נמנה על שורות חובבי ציון הוא סשה (גופר'ס) כנוביץ'. קדימה סשה - 75 חובבי ציון מחכים לך. בוא.
האוירה במקום היתה קסומה. קטן, צפוף, טיפה דביק אבל מגניב לאללה. חוץ מהמציגים היו כמובן הרבה חברים-ביר-גיקס נוספים ועם אלה הרי תמיד יש על מה לדבר. החבר שגררתי לשם נראה כאילו הוא הגיע לאיזה עולם מקביל שלא ידע על קיומו. אבל היה לו חיוך אז אני מניח שהוא נהנה.
הספקתי לטעום מהסטאוט של נועם, מה-IPA של פרננדו, מה-Roshashana Ale של תום, מה-APA של סשה ומה-וויקיד אייל של עופר. בין לבין התמלאה לי הכוס בעוד דברים שאני לא יודע מהם. היה נחמד מאוד שיצא מגוון מעניין של בירות - בסגנונות שנעו מגרמניה, דרך בלגיה, אירלנד וארה"ב. אחלה מסיבה.
כאן המקום לציין שמשהו טוב יוצא לי מהבלוג הזה. מרוב הרעש שאני עושה בכל הקשור להעדפותי (בתחום הבירה לפחות) כולם כבר יודעים את יחסי לחיטה מחד ואת חיבתי לכשות מאידך. יודעים בדיוק מה למזוג לי אפילו לפני שאני מספיק לבקש. איזה פינוק, ממש שירות VIP.

היה שם גם מישהו שלמרות שהוא לא מבשל בירה, הוא לא מחמיץ אף אירוע. בזמן שהשוונו מצלמות (שלו יותר גדול) שמעון התבכיין לי שאף פעם הוא לא מופיע בתמונות כי הוא הצלם - אז הנה שמעון, הזדמנות של פעם בחיים. קבלו את שמעון ("צילום משכר") אלקיים:
אחרי סבב של פרידות יצאנו את הפרוזדור והתגלגלנו כאמור לבירדי. להגיד שלום ולשתות מה-Triple IPA של אוריאל (KaBeer). הבירה (שבושלה ב-brew party) היתה אחלה. בעצם ברור שהיא היתה אחלה, ככה זה כשמבשלים בקיבוץ של השומר הצעיר, נכון אוריאל? (-:
בתיאום מרשים (ובלי תיאום בכלל) יואב (פיסטה) הגיע לקחת סחורה לבישול של שבת ולהביא בקבוק של בירה שבישל לקבלת משוב מהציבור.
הבירה של יואב מתובלת בפלפל אנגלי ואם לשפוט לפי הטעם, בעוד כל מיני דברים שלא זיהיתי. היא ניחנה בריח וטעם חזק שמזכיר ציפורן (לדברי יואב זה הפלפל האנגלי שתורם את ה-note הזה). לדעתי התיבול מעט חזק מידי, אבל נדמה לי שזמן במקרה הזה הוא פרמטר חשוב והוא גורם מעדן. שווה לנסות את הבירה הזאת שוב בעוד חודש-חודשיים.
על הדרך, הזדמן לי לצלם את הלתת החדש שגדי התחיל לייבא (בנוסף ל-Weyermann) לתת אנגלי של חברת Bairds Malt.
בשעות האלה של יום שישי מועדון יום-שישי של בירדי ("מועדון החיטה") כבר ממוקם בחוץ וכבר עם מבחר נאה של בקבוקים ריקים על השולחן (חלק בלתי מבוטל מהם שנדי למיניו, רחמנא לצלן)
הנה, אפילו העמדתי אותם לתמונה ייצוגית...
שבוע טוב!