יום שבת, 18 ביוני 2011

מבשלת הגליל מארחת - India Pale Lager

אתמול בלילה חזרתי מבילוי מופלא בקיבוץ מורן שבצפון הרחוק. אני חייב להודות שהצפון שפעם היה ממש רחוק, התקרב בשנים האחרונות (לא ברור לי איך זה קורה מבחינה גיאופיזיקלית) ונכון להיום מדובר בסה"כ בנסיעה של שעה וחצי מרעננה למורן. ובמורן יש את מבשלת הגליל, ובינינו - מה זה שעה וחצי נסיעה בשביל בירה מעולה, חברים טובים ובשר מעושן שאין כמוהו?

מבשלת הגליל היא brew-pub בהרי הגליל (בקיבוץ מורן הסמוך לכרמיאל), שהקמתו הושלמה ממש עכשיו. המבשלה והפאב הוקמו ע"י שישה מתושבי המקום: ריפטין שלנו, זיו, ציון, חיקי, מתן ועידן והם כמו נבנו מאפס בעבודת כפיים ויצירתיות אין קץ.
מבשלת 3 מיכלים קומפקטית וחמודה לבישולי 200 ליטר ממוקמת בתוך מתחם הפאב, בה מיוצרות בירות הבית של מבשלת הגליל. כרגע מדובר בפורטפוליו הכולל 4 בירות: טריפל, חיטה, סטאוט ובלונד. נקווה שיתוספו לנבחרת הזאת גם בירות קצת יותר מכושתות בקרוב.
וכך נראה מקרר התסיסה...
ומבחינת הפאב עצמו, בנוסף לבירות הבית שנמזגות מברז ומבקבוק - הפאב מוזג את כל בירות הבוטיק הישראליות שיש בנמצא. מלכה, אלכסנדר, סלארה, Dancing Camel, ליבירה, פאבו, בזלת, Jem's, הדובים, אסיף... וריפטין מבטיח שכל בירה חדשה שתיוולד בארץ הקודש תתוסף לתפריט ותימכר במקום.
שורה תחתונה - אם אתם רוצים מקום בו אפשר לדגום מגוון רחב של בירות בוטיק ישראליות, או אם יש לכם חברים מחו"ל ואתם רוצים להעביר אותם סדרת חינוך בבירה ישראלית - זה המקום.

האוירה במבשלת הגליל היא... איך לומר... גלילית. מעוצבת אך לא פורמאלית, מקצועית אך לא מתנשאת, נעימה מאוד ויותר מהכל - מרגישים שמדובר באנשים שעושים את זה בהרבה אהבה! והאהבה הזאת זורמת עם האוכל ונמצאת בבירה. אז מה אפשר לבקש יותר?
ורק בגליל קורה שכשאתה עומד עם כוס בירה ביד בכניסה לפאב, ורוח אחר הצהריים גלילית מלטפת, חולף על פניך עדר עיזים מקומי (וחמור אחד) בדרכם למרעה...
אבל נחזור לתירוץ לביקור הזה. הכל בעצם התחיל לפני חודש וחצי כשהתקיימה מסיבת הבישול (Brew Party) השניה של חובבי ציון. במסגרת אותו אירוע זכיתי לבשל בירה בצוות בו חברו הדובים לליאור וייס (בירה חיפא/ה) ואלון ריפטין (מבשלת הגליל) לבישול משותף. מכיוון שבאופן רגיל כוסות הבירה שלנו "מעט" שונות האחת מהשניה - נולדה לה ביום ההוא בירה חדשה: India Pale Lager - IPL, והיא אינדיה במלוא מובן המילה.
כמו שכבר כתבתי בפוסט ההוא, המתכון שלנו התבסס על clone של ה-IPA של מבשלת Lagunitas הנהדרת שעבר טוויסט תחת ידיו של הלאגר-מאסטר ליאור והוסב לשימוש בשמרי לאגר ולמאש עם 3 דיקוקציות (triple decoction). אם חשבתם שבמעבר הזה נמתן את המרירות ואת רמות הכשות המטורפות - טעיתם בגדול. למעשה, אולי אפילו הוספנו קצת (אבל אל תגלו לליאור).

אחרי המסיבה, הבירה תססה לה במרתפי התסיסה במבשלת הגליל ולאחר סיום התסיסה הועברה ליישון (לאגרינג) בקורני קג עם מנה נוספת של פרחי כשות - dry hopping בקג עצמו. הכשות נשארה עם הבירה עד למזיגה וככה נראה הקורני היבש אחרי שהבירה כולתה.
ואתמול הגיע הרגע לו חיכינו - מזגנו סוף סוף את הבירה! מבשלת הגליל אירחה כמו שרק מבשלות גליליות יודעות, וכדי שלא נשתה על יבש - לבש זיו (אחד השותפים) את הסינר, בחר עבורנו נתחי בשר מן המשובחים שבמשובחים והעביר אותם דרך המעשנת במשך כמה שעות, כך שכשאנחנו הגענו - יכולנו לנווט ולהגיע למבשלה לפי הריח בלבד.
בנוסף לבשר הצטרפה ערימה יפה של תפוחי אדמה מופלאים בתנור שהדס הכינה, סלט של ליאור ויעל וגם שתי חלות חמות וטריות שהכינה הילה, אשתו של זיו
ובמרכז האירוע: הבירה עצמה - בירה בצבע זהב יפהפה, צלולה יחסית ועם ראש קצף לבן מרשים ויציב. הארומה חזקה ומורגשת של כשות טריה - פשוט נפלאה.
והטעם... אז ככה. אני חייב פה וידוי... מסתבר שאפשר לעשות לאגר משובח - כזה שגם דובים יכולים לשתות. טעמי הכשות מורגשים כל הדרך והסיום המריר משאיר חיוך של הנאה. שמרי הלאגר מספקים בירה נקיה וקלה לשתיה ובמידה רבה מעניקים לכשות במה נייטרלית מושלמת כמו שמגיע לה. הסיום הגבוה יחסית (FG=1.016) משאיר מאלטיות עדינה וטיפה מתקתקות שמאזנת היטב את הבירה. לסיכום: אני לא יודע אם זו האוירה, החברים, הבשר, המקום... אבל אני חושב שזו אחת הבירות הטובות ששתיתי (אם לא ה...).
ניצלנו את ההזדמנות לעבור על המתכון שוב ולהבין מה עשינו שיצא כל כך טוב. אפילו השתעשענו במחשבה לבשל עוד בישול של הפלא הזה - הפעם של 200 ליטר. נראה אם זה יקרה...
התחלנו עם משהו כמו 25 ליטר בירה מחולקת על שני קגים. ברוב של 75% הוחלט שלא משאירים אף טיפה בחבית בגליל, אז כשכבר לא יכולנו לשתות יותר - הרכבנו את ה-beer-gun והתחלנו למלא בקבוקים. בשלב הזה גילינו שלא פשוט להרכיב beer-gun אחרי כל כך הרבה בירה. אתם יכולים לנחש שריפטין לא עזר ורק קיווה שלא נצליח במשימה והבירה תישאר בחבית.
בסופו של דבר הצלחנו במשימה למרות היכולות השכליות והמוטוריות המופחתות ומילאנו שלל שכלל 2 בקבוקי גרולש גדולים (ליטר וחצי כ"א) ועוד 16 בקבוקי 330 מ"ל.
היה מופלא, טעים, נעים, ממש כיף חיים (יצא לי חרוז). נחזור לפה שוב בקרוב ולמרות שלא תהיה IPL בחבית, אני בטוח שנמצא כבר מה לשתות. תודה למבשלת הגליל על אירוח מושלם והמון בהצלחה!!

יום שישי, 10 ביוני 2011

מעברות 2011 - חפש את הכשות

אתמול שוב התייצבתי במעברות לסכם שנה ולראות מה השתנה. אני חושב שפסטיבל הבירה במעברות (מבית Beer Master) הפך להיות מעין ברומטר למה שקורה בתחום הבירה בארץ - הן מבחינת היצרנים והן מבחינת הצרכנים-השותים. אני הגעתי הפעם בתור שותה ואני חייב לציין שזה כיף לבוא ככה. רגוע. נעים. טעים. היה זמן לפגוש חברים טובים על כוס בירה ולקשקש על כשות ועל דברים אחרים ברומו של עולם.
הדבר הראשון שאפשר היה לראות היה שנהיה צפוף. הצפיפות הורגשה כבר לפני הכניסה ובהמשך היא הורגשה משני צידי הכוס - גם כמות המציגים היתה מרשימה מאוד וגם הכמות המטורפת של המבקרים שוויתרו בשמחה על 60 ש"ח (כניסה + 6 טעימות) כדי לטעום שלל בירות חדשות וישנות (טובות יותר וטובות פחות) ולהנות מאוירת פסטיבל טובה.
כרגיל - מעברות היא תמהיל של מציגים שאפשר לחלק אותם ל-3 קטגוריות: בירות מיוחדות מיובאות, בירות בוטיק ישראליות ומבשלות בירה ביתיות. אם בעבר הקטגוריה השניה היתה זניחה יחסית - משנה לשנה היא הולכת ותופסת מקום מרכזי יותר ויותר. לא ירחק היום שהקטגוריה הזו לבדה תצדיק אירועים כאלה.
מהקטגוריה הראשונה בלט הדוכן של נורמן פרמיום עם מבחר מרשים של בירות שנטה לכיוון הבלגי לסוגיו עם נגיעות אנגליות. הרוב לא בדיוק כוס התה שלי ואני מקווה שהבירות הבאות של הנורמנים (ציפור לחשה לי שיש שתי בירות IPA בדרך - סוף סוף) יעניקו לתמהיל הזה את זריקת הכשות שהוא זקוק לה. הבשורה בתחום הכשות הגיעה דווקא מכיוון הדוכן של טמפו שהיתה הראשונה להביא לארץ IPA ראויה - Latitude 48 של סמואל אדמס. מב"י לעומת זאת לא הציגה הפעם שום דבר מחדש או מעניין מבחינתי.
מבין המבשלות הביתיות היה כמה מהמבשלים שאנחנו כבר רגילים לראות בפסטיבלי בירה ואירועים ולצידם גם פרצופים חדשים - ביקרתי את מבשלת רונן, מבשלת עמק האלה, גופר'ס, לאפינג בודהה, גל'ס, אביר האלה, בירבר, ישראייל, מבשלת השחר, המעבדה של בירמאסטר והקבוצניקים (עם הופעת בכורה). אני חושב שזהו, אבל אם שכחתי מישהו - קבלו את התנצלותי (הרבה אלכוהול והרבה מבשלות, לא פשוט).
אבל אני חושב שהדבר החשוב במעברות 2011 היה דוקא בקטגוריה השניה - מבשלות הבוטיק. נכון להיום אני סופר בישראל 12 מבשלות בוטיק שכבר מוזגות, מוכרות ומפיצות את מרכולתן (חלקן national wide ואחרות יותר מקומיות). ולחשוב שלפני שנה אפשר היה לספור אותן על אצבעות יד אחת. אחחח... איזה קצב מרשים. חמש מהן הציגו בפסטיבל: אסיף, בזלת, אלכסנדר, פאבו וליבירה והשבע האחרות בהחלט בלטו בהעדרן: Jem's, דנסינג קאמל, סלארה, butterfly, מלכה, אייזיס ונגב.
לי באופן אישי חבל שבקרב מבשלות הבוטיק שהציגו לא מצאתי בשורה של ממש (לפחות לפי כוס התה שלי) והבירות שהוצגו היו יותר מידי מיינסטרים והיתה בהן פחות מדי חדשנות ותעוזה. אני חושב שמבשלות הבוטיק קצת זהירות מידי ומקווה שבשנה הבאה נראה חידוש בנקודה הזאת. אנחנו בישראל והדברים פה קורים מהר יותר מבכל מקום בעולם.

טעמתי הרבה בירות אבל השריטה שלי החזירה אותי שוב ושוב לחפש בכל בירה את הכשות. האמת - היה די באסה לגלות שמבין עשרות הבירות שהוגשו מצאתי רק שתי IPA ורק אחת מהן תוצרת כחול לבן. בתנאים האלה, ההודית המכוערת הנהדרת של מבשלת רונן לקחה מבחינתי את ה-best in show בהליכה.
וכדי שלא יגידו שאני סתם עוד hop head פנאטי (האמת, אני כן) - אני מחזיק גם כמה חברים שעושים חיטה ולאגר ומסתפקים בכמה גרגירי כשות לכל בישול כדי לצאת ידי חובה. ליאור (חיפא) הוא אחד כזה אבל אני לא שומר את זה לחובתו והבירה שעשינו יחד תימזג בעוד שבוע במבשלת הגליל הצפונית ויסוקר בהרחבה...
ובדרך הביתה, לא יכולתי להתעלם מהפאב המחתרתי הסמוך - פאב החצ הכל כך קיבוצניקי וכל כך מזמין. לא נשארתי הרבה - רק קצת לספוג את האוירה.
פאב בלי תור בכניסה, שלא מציע 50 ברזי בירה, אלא רק הופעה טובה (דניאל דור במקרה הזה) ולצידה חצי ליטר גולדסטר ב-12 ש"ח. כמו בימים הטובים. בואו לא נשכח את המקומות האלה - ככה צריך להראות פאב גם בעידן בועת בירות הבוטיק שלנו.

תודה מעברות ולהתראות בפעם הבאה. אולי גם ימזגו שם דובים, מי יודע.