יום שני, 22 בפברואר 2010

מסיבות פורים... עם בירה!

אני מניח שיש הרבה מאוד אופציות לבילוי של חג פורים ואני גם יכול לנחש שרובן (אם לא כולן) מלוות בבירה. טובה יותר או טובה פחות - זה כבר תלוי במסיבה אני מניח. בכל אופן - אני בחרתי שלושה אירועים שהבירה היא מרכזן.

אופציה א' - בירה ובשר במבשלת Sparrow בנחלים

מכירים את דרור ממבשלת Sparrow? היו לי שתי הזדמנויות לשתות את הבירות של דרור - פעם אחת במפגש במסגרת הקורס של ביר-מאסטר במבשלת קרלסברג ופעם שניה במפגש של חובבי ציון. על הבירות של דרור היתה לי דעה כבר בטעימה הראשונה והדעה רק התחזקה בטעימה השניה - דרור רוקח יופי של בירות!!
אז היום יואב סיפר לי שדרור מארגן משתה פורים, ויוצעו בו בירות טובות ובשרים מעושנים - הכל מלאכת בית. המסיבה פתוחה אבל מספר המקומות מוגבל...

המקום: מושב נחלים
הזמן: יום ראשון 28/2, החל משעה 16:00 ולתוך הלילה
דרישת סף: לבוא מחופשים
קשר: Facebook

אופציה ב' - חגיגת הפורים של בירדי
ועוד אפשרות לחגוג את הפורים היא המסיבה של בירדי. הפורים הוא רק התירוץ והמסיבה האמיתית היא חגיגות 10 שנים מאז שבירת א'שוף (לה שוף, מק שוף), הלא היא הבלגית עם הגמד, עשתה עליה והגיעה לארץ הקודש. דמי כניסה יאפשרו בנוסף לכל הדברים הסטנדרטיים במסיבת פורים גם בירה א'שוף חופשית, ישר מהברז!


המקום: פראג הקטנה שבהרצליה פיתוח
הזמן: יום ראשון, 28/2 שעה 21:00
קשר: אתר בירדי

אופציה ג' - כולנו מלכת אסתר בדאנסינג קאמל
דיוויד מהגמל המרקד הגדיל לעשות ומתח את אירועי פורים על פני 4 ערבים - מה-27 בפברואר ועד ה-2 במרץ. בכל ערב משהו אחר אבל המשותף לכולם הוא ש-4 פעמים הגולם יקום על יוצרו (ולמי שלא מכיר - אני מתכוון שתוגש בירת "הגולם" המפורסמת מהחבית).

ביום ראשון מתוכננת תצוגת אופנה של דראג קווינס (לכבוד מלכת אסתר). אני חושב שהכי טוב להביא ישירות מהמקור:

Sunday Night – 28 Feb – Annual Drag Queen Fashion Show sponsored by the Tel Aviv University Theatre Department. Voyeur or participant, everyone’s a Queen Esther for the night! Special fashion tips by the pros including “Leg Shaving for Today’s Man” and “Foundation – Options for Heavy Shadows”. A portion of all sales for the night will be donated to the Tel Aviv University Theatre Department. GOLEM on tap (of course).

המקום: הדנסינג קאמל, המסגר בתל אביב
הזמן: יום ראשון, 28/2 בערב
קשר: אתר ה-Dancing Camel

ומה אני מתכנן לעשות? באופן כללי אני לא טיפוס של מסיבות גדולות. משהו אישי ואינטימי בא לי יותר טוב. אני חושב שאני אלך הפעם על ה-Homebrew של דרור. ובהזדמנות זו דרור - תסליק בצד כמה IRA, שלא יגמר לפני שאני מגיע (-:

חג שמח לכולם!!!

יום שישי, 19 בפברואר 2010

פתיחה בטעימות לאגר בסמינר הקיבוצים וקינוח בדאנסינג קאמל

במסגרת הקורס של ביר מאסטר וקרלסברג היתה הפעם הרצאה מלווה בטעימות כשהנושא הוא לאגר. די מוזר אבל דווקא כשהנושא היה לאגר (נוזל שחלק מאיתנו מסרבים לקרוא לו בירה. בלי שמות כמובן), כמות המשתתפים היתה גדולה יחסית. חלק מהנוחכים היו המבשלים הקבועים אבל בנוסף אליהם היו גם לא מעט חובבי בירה שמגיעים מהצד השני של הסיר - הצד השותה. וזה היה דווקא מגניב.

אז נכון שהיחס שלי ללאגר דומה ליחס שלי לחיטה (וכל מילה נוספת מיותרת) אבל אני חייב להגיד לזכותי שטעמתי מהכל. ממש כל הכבוד לי, הא? היו נוכחים שרמזו לי שהם מצפים ממני להתנצלות על כל מה שאני נוהג להגיד על לאגר (וזה בגלל שהם ראו אותי שותה לאגר אחרי לאגר אחרי לאגר). התנצלות לא תוציאו ממני - גם היום לאגר זה ממש לא כוס הבירה שלי. מתוך הבירות הרבות שטעמתי הערב - אני יכול להגיד על שתיים שהן היו מעניינות ומצדיקות לגימה. אבל בואו נלך לפי הסדר...

התחלנו בטעימה עיוורת של 4 בירות לאגר חיוורות שלמרות שהיו שונות אחת מהשניה בטעם ובארומה - אף אחת מהן לא הצדיקה את עצמה. זה כאילו היה כדי להזכיר לנו למה אנחנו מבשלים.
בדיעבד מסתבר שהיו שם טובורג, קרלסברג, סטלה ובישופ. הקרלסברג יצאה מבחינתי הכי פחות גרועה. מה זה אומר? כלום.

אח"כ התחלנו במסע טעימות גלוי:
  1. התחלנו בלאגר בהיר של מבשלת Budweiser הצ'כית. אין למבשלה זו שום קשר למבשלה האמריקאית והיא נחשבת איכותית בהרבה. עדיין לאגר.
  2. הבירה השניה היתה Whiskey Malt Red Beer של מבשלת Nessie האוסטרית
  3. משם חצינו אוקיינוס והגענו ל-Brooklyn Lager שהיתה מבחינתי הבירה הטובה ביותר בערב הזה. אולי בגלל שהיא זכתה לראות כשות מקרוב או שאולי היא הדבר הכי קרוב לאייל שטעמנו כאן.
  4. המשכנו ביבשת האמריקאית עם האוקטוברפסט של Sam Adams. במקרה או שלא במקרה - האמריקאית הזו קיבלה אצלי מקום שני (אם כי היא לא מהווה איום על הברוקלין)
  5. מכאן חזרנו לצ'כיה לעוד Budweiser. הפעם זה היה Dark Lager. נו שויין.
  6. המשכנו עם בישופ דופל בוק עם 7% אלכוהול.
  7. לסיום זכינו לטעום את ה-Samichlaus של מבשלת Schloss Eggenberg האוסטרית. זו בירה כל כך אלכוהולית שאני לא בטוח שאפשר לקרוא לה בירה. אני חושב שליקר מוגז יהיה תיאור הולם יותר. אני לא חושב שאני הולך לרכוש לי משהו כזה במרכול השכונתי.
בין לבין קיבלנו הרבה מידע במסגרת הרצאה ממצה ומקיפה של שחר הרץ שידע לספר גם על ההסטוריה של הלאגר תוך ציון אבני דרך בהתפתחות הסגנון וגם על המבשלות השונות. קבלו את התנצלותי על שלא רשמתי.
אחרי שגמרנו עם הלאגר, ולפני שהתפזרנו - עברנו לטעום כמה בירות שהחבר'ה הביאו. אדי (Brew-Tali) הביא את הסטאוט המרירה שלו - הידועה בקיצור בשמה "הבריון". אני חייב להגיד שלא איכפת לי אם ועד כמה הבירה של אדי נאמנה לסגנון לפי הספר - אבל אם ללכת על סטאוט אז זו הסטאוט שלי. כשותית ומרירה, עם טעמי קליה נהדרים. הגוף שלה קל יחסית ולא כבד. יופי של בירה.

הדר ממבשלת Horny Buck (חשיפה ראשונה בבלוג) הביא בירת חגים (הגירסה היהודית ל-Xmas Beer). הוא די השתולל עם טעמים והכניס לחגיגה קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר והל. בירה מאוד מתובלת (אולי מתובלת מידי לטעמי) והיא חסרה כשות (רק 30 גרם לדברי הדר). הדר הוא מבשל חדש יחסית ושימוש בהרבה תבלינים מאפיין הרבה פעמים מבשלים בתחילת דרכם (שלב הניסוי). זה בסדר, זה שלב חשוב. אח"כ חוזרים לבסיס. תמשיך לבשל הדר ואנחנו רוצים להמשיך לטעום את הבישולים הבאים!!!!

הבירה השלישית היתה Oatmeal Stout עם אספרסו של מבשלת נבו. אני באופן כללי לא אוהב את השימוש בשיבולת שועל. זה הופך את הבירה לכבדה ובעלת מרקם שאני לא מוצא אותו נעים (אבל זה אני החריג, אני יודע). הבירה עצמה היתה בעלת טעמי קליה ומעט חמצמצה (חמצמצות טובה לדעתי, לא יותר מידי). בקיצור - אולי בלי ה-Oatmeal זה היה יותר טוב.

העובדה שהאירוע היה הפעם בתל אביב איפשרה לנו לפצות על הלאגר ב... מה אם לא - אייל!. אחרי דיון קצר החלטנו - נציגי חובבי ציון במקום - ללכת על הדנסינג קאמל כיעד המועדף והתגלגלנו, כל אחד על גלגליו (בזהירות), לכיוון רחוב המסגר.
לשמחתי דיויד היה במקום כשהגענו ולמרות שנראה שהגענו אחרי שעות הסיור הרשמיות, הוא לא יכל לעמוד בקסמינו ונאות להעניק לנו סיור מעמיק, מקיף וממצה במבשלה. עד שהוא התפנה מענייניו הצטיידנו כל אחד בכוס בירה. יואב ונועם הלכו על הגורדון ביץ' - הבלונדינית הקלילה עם הענענע והרוזמרין, אדי בחר ב-APA וריפטין ואני בחרנו ב-IPA.

התחלנו את הסיור באיזור המחסן והמטחנה. הגרעינים נטחנים בחדר נפרד ומועברים באמצעות צינור עילי עם שבלול הזנה למיכל קוני התלוי מהתקרה מעל ה-Mash Tun. לאחר שהסתיימה הטחינה וכל הגרעינים במיכל אפשר להתחיל במאש. הכל בנוי ומתוכנן בצורה שתאפשר ל-Brewer אחד לעשות את העבודה. בהחלט לא עבודה קלה, אבל עבודה שאפשר לבצע בצוות של אחד. הגרעינים נמזגים למאש ביחד עם המים כך שהם נרטבים עוד לפני שהם נוחתים בתחתית המיכל. בצורה כזאת לא נשארים איזורים יבשים ואין "כדורי בצק".

המערכת מאפשרת בישולים בנפח 1,200 ליטר. היא כוללת שלושה מיכלים - Hot Liquer Tank, מיכל מאש ומיכל ל-Boil. ברוב הבירות שלו דיויד נוהג לבצע single temperature infusion mash כשהטמפרטורה משתנה כמובן בהתאם לסגנון.

לאחר הבישול התירוש מצונן בעזרת מחליף חום זרימה נגדית (פלטות) ומועבר לאחד משני מיכלי התסיסה המקוררים. התסיסה מתחילה ב-18-20 מעלות ויורדת לקראת ההעברה למיכלי היישון (מיכלים עמידים ללחץ) , שם התירוש עובר "לאגרינג" בטמפרטורה קרובה לאפס ושם גם מושלמת ההגזה באמצעות CO2. הבירה ממולאת בחביות ובבקבוקים, כאשר הבקבוקים, בניגוד לחביות, גם עוברים פיסטור לאחר המילוי (משהו דומה לפיסטור שאני עשיתי בניסוי המפורסם ההוא).

במהלך הסיור היתה לנו הזדמנות לשאול את כל השאלות שמטרידות אותנו ודיויד ענה על כל שאלה וסיפק אין סוף מידע. היה סיור מרתק והכנסת אורחים מדהימה. לאחר הסיור חזרנו לבאר לחסל את הסנדוויצ'ים שלנו ולהנות מהאוירה והמקום.

תודה לדיויד על הנכונות הספונטאנית, על הסבלנות ועל ערב מרתק ומהנה!!

** קבלו את התנצלותי על הדלות בכמות ובאיכות התמונות (ועל המחסור המוחלט בתמונות מהגמל). שכחתי להביא איתי מצלמה ונאלצתי להסתפק בטלפון הסלולרי - וגם זה רק עד שהסוללה שלי יבשה. מזל שיש חברים - תודה לנועם ולריפטין על התמונות.

יום רביעי, 17 בפברואר 2010

הרבה בירה וגם השלמת ניסוי הפיסטור

אתמול בערב נפגשנו כמה חבר'ה...
אופס. את המשפט הזה כתבתי לפני כמעט שבוע ורק עכשיו הצלחתי לשבת להשלים את הפוסט. זה כמובן עלה לי בכמה טלפונים ולא מעט אימיילים זועמים. נראה שהרגלתי אותכם לזמני תגובה אחרים, הא?
בכל אופן, המטרה הרשמית למפגש היתה לראות את הסרט "Beer War". את הסרט ראינו רק באופן חלקי וגם במהלך מה שראינו היינו עסוקים יותר בלשתות ולדבר. מכיוון שה-DVD נשאר אצלי אני אנצל אותו לראות את הסרט פעם אחת כמו שצריך, בשקט.

המפגש עצמו היה כיף גדול. האכסניה היתה סטודיו מסטיקים. זו הממלכה של דפי והיא נאותה לארח אירוע מעט שונה ממפגשי היצירה והסדנאות שהמקום מורגל בהם.
אז מה היה לנו? אנרכיה מוחלטת של טעימת בירות, אירוח בלתי מוקפד בעליל, הרבה דיבורים, צחוקים ובירה שזרמה כמים. בניגוד למפגשים קודמים, הפעם הצטרפו אלינו בנות הזוג. חלקן שתו, חלקן פחות (אנחנו פיצינו). את רוב הבנות הסרט לא ממש עניין (מפתיע) אבל נראה שכולם וכולן נהנו מהאוירה ומהשיחה. משובח.
יהיה קשה מאוד לעבור על הבירות שנלגמו אבל אני אנסה בכל זאת. שחר קליין (מבשלת בנימינה) הביא איתו שתי בירות - הראשונה Brown Porter והשניה בירת דובל. שחר נאלץ לנטוש מוקדם אז היינו צריכים לשתות מהר כדי לפצות על חוסר הזמן. מה שצריך צריך.
אלון ריפטין (איך קוראים למבשלה שלך, ריפטין?) הביא שלוש בירות: שני בירות אייל - סטאוט וטריפל וגם לאגר אחד - בוק קקאו וצ'ילי. אלון הוא חוות ניסיונות מהלכת (ככה זה עם הפנסיונרים, יש להם זמן להכל). גם בתחום הטכנולוגי וגם בעיצוב המתכונים והבירות. הבוק חריג קודם כל כי הוא לאגר (והרי אנחנו סוגדים לאל האחר - לאייל) ואח"כ כי יש בו קקאו וצ'ילי. בירה בהחלט מעניינת למרות שקשה לעבור בשתיקה על הלאגריות שלו.

נועם שלו (מבשלת שיבולת) הביא איתו חיטה וסטאוט שיבולת שועל שנח על שבבי עץ אלון ושתה קצת וויסקי (הסטאוט, לא נועם). אני מודה ומתוודה שאני כבר לא זוכר איך היתה הסטאוט. קבל את סליחתי נועם. בנוסף הוא הביא תוצר של ניסוי - במסגרת הנסיונות שלו ב-BIAB נועם החליט לבצע תסיסה שניה בדמיז'ון פלסטיק 4 ליטר.
פתחנו את הדמיז'ון ומזגנו לקראף. ובכן... משהו כנראה השתבש שם בדרך באחד משלבי הנסוי כי הבירה... סיימה בכיור. הבירה עצמה היתה דלוחה ודלילה וההגזה היתה חלשה ולא מספקת. אבל בשביל עושים נסיונות... תמשיך להשתולל נועם! אנחנו איתך.
היה לנו גם את יואב (פיסטה ביר) שהביא Juniper Tripel - טריפל מתובל בערער, בהירה וצלולה באופן מעורר השתעות (מדהים כל פעם מחדש) וסטאוט עם גוף מפואר ועם טעמי קפה ושוקולד.
ועוד חובה אחת היתה - להשלים את ניסוי הפיסטור. פתחתי שני בקבוקי הדוב השביעי. אחד שעבר פיסטור והשני ללא. שני הבקבוקים הם מאותו בישול והם שהו יחד במקרר ממועד הפיסטור ועד לפתיחה. הטעימה היא טעימה עיוורת - כל חבר קיבל שתי כוסות ממוספרות בספרות "1" ו-"2" והיו צריכים קודם כל להבחין בהבדלים בין שתי הבירות. בשלב השני היו צריכים לנחש מי היא מי.
מבחינת הקצף, היה די ברור שהבלתי מפוסטרת לוקחת. ראש הקצף שלה היה יציב יותר ונשאר לאורך זמן רב יותר. מעניין מה הסיבה להבדל והא באמת לפיסטור יש השפעה כזאת או שבמקרה היה חוסר אחידות בין הבקבוקים בבישול.

אני לא הרגשתי הבדל משמעותי מבחינת הארומה. במבחן הטעם היתה תוצאה מעניינת - הנוכחים נחלקו כמעט חצי חצי בהעדפותיהם וכך גם בניחוש איזו היא הבירה המפוסטרת. ניכר הבדל בין השתיים אבל לא היתה תמימות דעים בקשר למהות ההבדל הזה. צריך לזכור שעצם העבודה שהבלתי מפוסטרת ממשיכה "לעבוד" יש בה לגרום להבדל בין הבירות. אולי נכון לבצע טעימה משווה שכזאת מיד אחרי הפיסטור כדי לנטרל את הנקודה הזאת ולבחון האם הפסטור עצמו משפיע.

שורה תחתונה - אם מפסטרים, חשוב לפסטר כשהבירה מגיעה לשיאה ולא לפני כן. לגבי עצם הפיסטור - טוב או רע... אין תשובה מוחלטת. אבל אולי בעצם זו כבר התשובה.
ודבר אחרון - מחר (חמישי) נפגשים בסמינר הקיבוצים להרצאה בנושא לאגר במסגרת הקורס של בירמאסטר ומבשלת קארלסברג. אני אהיה שם.

יום שבת, 6 בפברואר 2010

Somthing Hoppy

קייצית השבת הזאת לא היתה אבל לפחות השמים היו כחולים והגשם התאפק. באמצע השבוע עשיתי קניות של גרעינים לשבת וכל מה שנשאר זה למצוא את הכוח לבשל. בסביבות 10:00, אחרי הקפה - החלטתי שמבשלים. לא רציתי לבשל שוב משהו מהרפרטואר הקבוע. חיפשתי ריגושים. רציתי לנסות משהו חדש.

פתחתי קצת ספרים, גלשתי בקבוצות דיון באינטרנט... הכל לקבל השראה. בסופו של דבר החלטתי - 100. אני הולך על 100 IBU ועכשיו רק נשאר לתפור סביב זה בירה. מכיוון שיש קוראים שלא בקיאים בטרמינולוגיה וכאלה שלא מכירים את הסטיות שלי, נסביר ש-IBU הוא International Bitterness Units. יצויין גם שבשבילי - כמה יותר IBU, יותר טוב. ג'ון פאלמר מסביר יפה את חישוב המרירות ב-How to Brew. על קצה המזלג אפשר להסביר שהמרירות היא פונקציה של כמות חומצות אמינו שנמצאות בכשות ומפוטנציאל המיצוי הנגזר מהטמפרטורה והמשקל הסגולי (SG) של התירוש וממשך הזמן. רתיחה טובה היא אופטימלית למיצוי המרירות וסדר גודל של 80 דקות בישול מביאות למיצוי מקסימלי.

ובשביל הבירה שמסביב לכשות - אני מאוד אוהב Caramunich type II אז בנוסף ל-6 ק"ג Pale Ale לקחת 400 גרם מזה. מכיוון שרציתי קצת צבע - הוספתי עוד 50 גרם CaraFa, שיהיה. בחרתי מגוון רחב של סוגי כשות. רצתי טעמים אמריקאים אבל בלי להגזים עם הציטרי-קסקיידיות אז השתמשתי ב-3 סוגי כשות: Cascade, Fuggles ,Styrian Goldings
על מנת להגיע ליעד המיוחל - 100 IBU (יש לסייג ולהגיד שזה ה-IBU המחושב ואין ערובה שזה מה שבאמת יצא...) החלטתי על boil של 80 דקות ובניתי קומבינציה שכוללת 147 גרם ב-80 דקות, 60 גרם ב-15 דקות ו-60 גרם ב-flame out לארומה. אני מתכנן עוד 50 גרם ב-dry hopping, מה שמביא אותי לכמות כשות כוללת (ומטורפת) בסך 317 גרם!!!!! זה הופך את הבישול הזה לבישול היקר ביותר שלי!!
והנה המתכון כפי שהוא ב-Beer Recipator:
ככה זה נראה כשזה רותח (אין לי תמונה איך זה נראה כשזה גולש... אבל עם קצת דמיון אתם יכולים לנחש)
והקירור
התוצאה: OG 1.064 וצבע זהב אדמדם יפה
וככה נראה הסיר - אחרי. עם משקעי הכשות... חבל שאתם לא יכולים להריח.
ותוך כדי הבישול באה לי עוד מחשבה. כבר כמה זמן שאני מחפש הזדמנות לבחון את התרומה של השמרים לטעם, לארומה ולאופי של הבירה. אז נכון שהבירה ההופית הזאת זו לא ההזדמנות הקלאסית לבדיקה שכזאת אבל אני במצב רוח לניסיונות, אז... נו, שיהיה. החלטתי להפריד את הבישול לשני מיכלי תסיסה נפרדים.
באחד השתמשתי ב-S-04 (אייל בסגנון אנגלי) ובשני ב-S-33. אלה שני זנים שאני משתמש בהם הרבה בבישולים שלי ואני לא בטוח באשר להבדלים במאפיינים שלהם. אני מקווה שעכשיו אני אדע טוב יותר.
בכל אחד ממיכלי התסיסה יש קצת יותר מ-10 ליטר תירוש. הרבה ראש נשאר בכל מיכל, אבל אני לא רואה עם זה בעיה כשמדובר בתסיסה ראשונה. תוך חצי שעה - שעה של תסיסה ה-CO2 יכסה את התירוש בשמיכה יפה ובהמשך ידחוק את החמצן החוצה דרך הנשם.
זהו - עוד עונג של שבת. מחר שבוע חדש.

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

טעימת La Trappe בבירדי

אתמול קיבלתי מייל מגדי (אני מקבל מייל כזה מפעם לפעם) שהזכיר, בין שאר ההודעות והאירועים, על מפגש שמתקיים היום שיוקדש לטעימת בירות La Trappe. ואני הרי טיפוס ספונטני, וככה מהיום להיום החלטתי שאני הולך. מכיוון שלא הייתי בבית כל היום, שלחתי מייל אישור מהסלולר והגעתי. אפילו ניצלתי את הביקור להשלמת קניות לבישול של סופ"ש (גם את זה הזמנתי מהסלולר - אחח איזו טכנולוגיה מופלאה).
איפשהו בצהריים יואב וידא איתי שאני מגיע ובמקום גם פגשנו את אדי (ועוד הרבה אחרים כמובן, אבל אני מציין את המקורבים). בניגוד אלי, גם יואב וגם אדי מקפידים להגיע לכל המפגשים האלה, כך הבנתי. אולי בהמשך אני אשפר דרכיי ואתמיד קצת יותר.

בכל אופן - גדי הביא לנו לטעימה בירות של המבשלה הטראפיסטית Koningshoeven (נראה אותכם אומרים את זה 5 פעמים רצוף). המנזר (ומן הסתם גם המבשלה) נמצאים בהולנד, מה שעושה אותה למבשלה הטראפיסטית היחידה, מתוך ה-7 הקיימות בעולם, שנמצאת מחוץ לבלגיה. המבשלה מייצרת שש בירות שונות על בסיס קבוע ובשנה שעברה ייצרה עוד בירה מיוחדת ששוחררה במיוחד לרגל 125 שנה למבשלה (Isid'or שמה). מתוך השבע, רק 4 בירות מיובאות לארץ ואותן היה לנו העונג לטעום.
כל הבירות הן בירות טראפיסטיות קלאסיות - בסגנון בלגי-מנזרי טיפוסי עם רמות כאלה ואחרות של מתיקות מאלטית, גוף כבד באופן כללי והרבה אלכוהול. הטעימות זרמו באופן טבעי מהקל (עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה) לכבד.

התחלנו עם La Trappe Dubble. הבירה (7% אלכוהול) בצבע חום דבשי וקצף זהוב. למרות שבחוברת של היבואן היא הוגדרה כ"בעלת מתיקות קלה" אני מצאתי אותה מאלטית להחריד. היא בעלת גוף כבד ולדעתי המאלטיות הקראמלית דומיננטית קצת יותר מידי ואין בה טעמים אחרים (מרירות/חמצמצות...) שסוטרים או מאזנים את המתיקות.
משם המשכנו לשניה בסדרה - La Trappe Tripel עם 8% אלכוהול. זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. הטריפל היא בירה בהירה יותר, מעט זהבהבה והרבה יותר מעניינת. המאלטיות שלה מעודנת בהרבה (אם כי עדיין נשארת ברקע) ויש בה מרירות קלה ומורכבות טעמים שמאזנת אותה והופכת אותה לבירה שווה בהחלט. זו בירה שונה לחלוטין מאחותה הקטנה, מכל בחינה.
הבירה השלישית שנמזגה לכוסות היתה... לאגר (!!!) מסוג בוק - La Trappe Bockbier. מסתבר ש-Koningshoeven היא המבשלה הטראפיסטית היחידה שחוטאת בלאגרים. ומבחינתי זה לא משהו שהייתי מתגאה בו.
ה-Bock בעלת גוון חום כהה, יש לה ארומה לאגרית טיפוסית (ארומה שאין בה שום אפיל לעניות דעתי). היא שטוחה בטעמיה ויש לא את אותו טעם (לוואי?) טיפוסי של שמרי הלאגר. 7% אלכוהול. למרות שאני לא אהבתי ראיתי שדווקא היו בקהל מי שאהבו מאוד.
לסיום החגיגה הזאת גדי פתח את ה-La Trappe Quadruple המתהדרת בלא פחות מ-10% אלכוהול. זו בירה כבדה, היא מיושנת בחביות עץ אלון ומבחינת המאפיינים שלה הייתי ממקם אותה איפשהו בין הדובל לטריפל. המאלטיות שלה פחות מאסיבית משל הדובל אבל היא בהחלט מזכירה אותי באופי. היא כבדה יחסית, יש בה איזון נעים והיא מייצרת עניין ומורכבות מבחינת הטעמים והארומות.
השילוב של מבשלי-בירה ושותים בקהל היה מעניין. באופן טבעי כל אחד לוקח את הטעימה למקומות קצת אחרים ואנחנו המבשלים מנצלים אירועים כאלה למהלכים מיסיונריים שמטרתם לגרום לעוד אחד או שני שותים רגילים להפוך למבשלים מן המניין.

אז מה היה לנו? הנה הנבחרת כולה:
אם יורשה לי לדרג (לפי טעמי כמובן, ללא יומרות כלשהן) - הטריפל לקחה בהליכה כשאחריה מגיעה הקוואדרו. בתחתית הטבלה התנהל מאבק קשה בין הדובל לבוק, ובסוף הדובל ניצח בנקודות והותיר את הבוק בסוף. אם הייתי צריך לקנות - את הטריפל הייתי בהחלט קונה ואת הקוואדרו אולי. את השתיים האחרות - לא. אחח... מתי הבלגים יגלו כבר את ה-IPA....
הבירות שלא הוגשות היו בירת החיטה (אתם יכולים לנחש שלא הזלתי דמעה במקרה זה) והבלונד (שאותה דווקא הייתי שמח לבחון). גם את בירת היובל "איזידור" החגיגית לא זכינו לפגוש. זו בירה שיוצרה ונמכרה רק בשנת 2009, כך שאני מניח שאם גדי לא החביא כמה בקבוקים באיזה פינה, גם לא נזכה לטעום אותה בעתיד.
תודה לגדי ולגלית על הערב. היה בהחלט מעשיר וכיף. מכל בירה שדוגמים יש הרבה מה ללמוד (ובמיוחד כשיש חברה טובה ללבן איתה טעמים, ארומות ומאפיינים). לא חייבים לאהוב הכל - זה חלק מהעניין. נהניתי מאוד.

לילה טוב!