יום שלישי, 25 בפברואר 2014

החלום (ושברו?). שלא יגמר.

תמיד אהבתי בירה אבל לפני חמש שנים בערך התחלתי בהדרגה לצלול ממש לתחום הזה. בהתחלה מהצד השותה של הכוס כשגיליתי עולם של בירות שלא ידעתי שקיימות (ואפילו לא ידעתי שאפשריות), בהמשך דרך בישול ביתי ואחרי עוד איזה שנתיים – לכיוון מקצועי יותר, ומאז אני נותן את הנשמה. היום אני יודע שלתת את הנשמה זה לא מספיק.

בפברואר 2009 היה לי העונג לקחת חלק בבישול בירה בפעם הראשונה. זה היה אצל הדוקטור, בביתו אי שם בקליפורניה. בישלנו יחד אמריקן פייל אייל והבישול הראשון הזה פתח לי את העיניים והראה לי את האור. אז ממש התחלתי לחלום.

החל מחודש מאי 2009, במהלך החודשים הראשונים של ההתנסות עם הבישול הביתי, כתבתי בלוג והייתי, ביחד עם מבשלים אחרים שנאספו סביב הבלוג, חלק מקבוצת מבשלים ביתיים שהפכה עם הזמן למועדון מבשלי בירה חובבים בשם "חובבי ציון". היום המועדון מונה קרוב ל-500 חברים מבשלי בירה פעילים והוא חם ותוסס מאי פעם. מועדון "חובבי ציון" מקיים מלבד פורום אינטרנטי שוקק גם מגוון פעילויות – החל מה-brew party המתקיים מידי שנה בסוף השבוע הראשון של חודש מאי, זו השנה החמישית, דרך מפגשי טעימה ושיתוף ועד תחרות המבשלים הביתיים "בתסיסה" שיצאה לדרך בשנה שעברה.

במהלך כל התקופה הזאת, ליוויתי וניסיתי להיות פעיל ככל שיכולתי במהפכת המבשלות הקטנות (craft breweries) שמתחוללת בישראל. מהפכה של מספר שחקנים מעוררי הערצה שהבירה יקרה לליבם וכרוכה בנשמתם. מהפכה שנאבקת בסביבה מונופוליסטית קשה ומגבילה, עם רגולציה אכזרית ללא תלות בגודל ומיסוי מטורף. מהפכה בתנאים כמעט בלתי אפשריים. 
זה התחיל אצלנו עם מותג הדובים שבישלנו בחצר בבית, בשבילנו ובשביל חברים – מעיין מעבדה קטנה, בירות לא מתחנפות ולעיתים קיצוניות שנבחרו ברובן לפי סולם הטעמים וההעדפות שלנו ולאו דווקא של הציבור הרחב, אבל מהר מאוד גלש לגיבוש הקונספט של מה שהפך בהמשך למבשלת העם – פלטפורמה מסחרית במודל ייחודי וחדשני, עם כל הרישיונות והאישורים לייצור בירה בהיקפים קטנים (200 ליטר לבישול), שתאפשר ללקוחות מכל סוג (מבשלים ביתיים שרוצים לגדול ולמכור, פאבים ומסעדות שמעוניינים בפרייבט לייבל, חתן-כלה שרוצים בירה מגניבה רק שלהם לחתונה, חברת הייטק שרוצה לפנק את העובדים בבירה ייחודית) לתרגם את הרעיון שלו לבירה שיכולה להתמקם בכבוד על המדף או במקרר לצד עוד רבות כמוה. פלטפורמה שתקדם הגשמת חלומות. חשבנו שזו גם פלטפורמה שיכולה לתת "בוסט" רציני למגוון הבירות המיוחדות בארץ ולשמן את גלגלי המהפכה – מטרה ראויה בפני עצמה.
בינואר 2011 יצאו מבשלת העם ומותג הדובים לדרך והם גדלים וצוברים תאוצה ולקוחות מרוצים מאז. עם ידע ונסיון התחלתי מוגבל שהלך והצטבר, ועם חסכונות יפים שהלכו ופחתו (עד שנעלמו כליל) התחלנו להגשים את החלום שלנו. עם כמה החלטות שאפשר להתווכח על איכותן ועם לא מעט טעויות אבל עם המון חזון וברק בעיניים.
לא היינו חפים מטעויות – גם בהקמה וגם בניהול. גם ידענו שיהיה קשה אבל לא היה לנו מושג עד כמה. הקמת עסק בישראל זה דבר לא פשוט. לפעמים אפשר לקבל תחושה שהרשויות עושות את כל המאמצים להקשות על יזמים חדשים לצאת לדרך. כשמדובר בהקמה של מפעל זה מסתבך עוד יותר ואם לא די בזה – כשבמפעל מזון עסקינן, הקשיים הולכים ונערמים. וכאילו כל זה לא מספיק, אז העובדה שהמוצר שלנו מכיל אלכוהול בכלל מסמנת אותנו כאויבי העם ממש. אנחנו קמים בבוקר ותוהים מאיפה תגיע החבטה הבאה, אבל במהפכה כמו במהפכה - שום דבר לא יעצור אותנו (נכון?), אנחנו ממשיכים.

בשנת 2012 הרגשנו ששוק בירת הקראפט הישראלי הגיע למאסה קריטית (כ-20 מותגים וכ-80 בירות באותה נקודת זמן) שמאפשרת ומצדיקה קיומן של נקודות מכירה על טהרת הבירות המקומיות. לקונספט שגובש קראנו "ביר מרקט" – מקום בו ניתן למצוא את  כל מגוון הבירות הישראליות ומאפשר קניה של שישיות (מיקס) לקחת הביתה או צריכה של בירה מהברז במקום. החנות הראשונה, בנמל יפו, נפתחה לקהל בספטמבר 2012 ובימים אלה אנחנו שוקדים על הקמתו של סניף ביר מרקט נוסף במתחם "שרונה מרקט" בתל אביב.

הביר מרקט הוא למעשה חלון הראווה של התעשייה המופלאה הזאת. דרך הביר מרקט אנשים נחשפים לעובדה שבכלל קיימת תעשיית בירת בוטיק בישראל והם זוכים לראות על מדף אחד את כל המגוון המטורף הזה שמגיע היום לכ-120 בירות שונות, כחול לבן.

אבל לא הכל ורוד. ממש לא. במהלך שלוש השנים האחרונות המבשלה (ואנחנו איתה) נאבקים לשרוד. אנחנו עושים הכל כדי שכל זה לא יהיה לשווא, כדי שהחלום ימשיך. אנחנו ממשיכים להתאבד על החלום שלנו בכל בוקר, אבל זה לא מספיק. אנחנו מתעייפים ואנחנו צריכים לאכול ולקנות אוכל במכולת (ולא, זו לא קלישאה). בחודשים האחרונים אני מסתובב כל היום עם אבן גדולה על הלב ועם דמעות בעיניים וזה קשה. קשה מאוד.

צריך להודות באמת - למרות שהמודל עובד ולמרות שברור לנו שהמבשלה על מסלול להצלחה, אנחנו מגיעים לקצה. אלה מילים פשוטות אבל המשמעות שלהן נוראית. עבורנו, עבור העובדים שלנו, עבור הלקוחות שלנו. 

עכשיו המבשלה צריכה לגדול או לחדול ואנחנו כבר מבינים שלבד לא נוכל להמשיך ושהדרך היחידה היא למצוא אנשים שיתחברו לחלום (ולא פחות חשוב – למודל ולפוטנציאל העסקי שלו) וייתנו לנו כתף בהמשך הדרך המדהימה הזאת. 

גם אם כל זה יגמר מחר – אז עם כל הכאב, עם שכר הלימוד המטורף ועם כל הקושי, זה היה מדהים. אבל בואו נעשה שזה לא יגמר מחר.