נכון, ל-Ale number 7 אין עדיין תוית שאפשר להציג ולמעשה, גם על השם טרם הסכמתי עם הממתג (אבל אני נוקט באסטרטגיה שהוא נקט בעבר - ככל שאני משתמש בשם יותר Ale number seven, יהיה יותר קשה לשנות). בכל מקרה, הממתג יצטרך לעבוד שעות נוספות כדי לייצר תויות בקצב שאני ממלא בקבוקים...
אבל Ale number 7 היא לא נושא הפוסט הזה. הנושא הוא הבירה הבאה בפס הייצור. אז המחשבה היתה איזה בירה נעשה עכשיו, ותוך כדי תכנון באה לי מחשבה קצת יותר מעמיקה - איך מבשלת בוטיק בוחרת את הבירות שלה?
אני חושב שמבשלה ממתגת את עצמה וקובעת את אופייה קודם כל באמצעות פורטפוליו הבירות שלה. מבשלי בירה חובבים מבשלים בדרך כלל לצריכה פרטית את הבירות המיוחדות, המורכבות, המרירות ולעיתים הקשות לשתיה. הציבור הרחב בארץ הקודש לעומת זאת מעדיף ברובו (עדיין, זה רק עניין של זמן) את הבירות הקלות יותר, הבהירות יותר - את המכבי ואת הגולדסטאר. את הקרלסברג ואת הטובורג.
מבשלים נקרעים לא פעם בין התשוקה לייצר את הבירה "שלהם" - זאת שמרגשת אותם, זאת שעושה להם את זה, זאת שמתאימה לא פעם רק ל-Hard Core של חובבי הבירה, לבין הרצון לרצות את ההמונים (גילוי נאות: כמה מחברי הטובים ביותר הם חלק מאותם המונים). מי שמבשל שלא למטרות מסחריות (נניח - אני) - חייו קלים יותר. קל לו לומר לעזאזל שאר העולם, אני מכין מה שטוב לי - מי שרוצה שישתה איתי. אני אומן, אני יוצר, אני לא כאן כדי לרצות (to please), אני כאן בשביל לרגש. ובלב הוא אומר - ככה אולי גם ישארו לי יותר בקבוקים בשבילי...מבשלים מסחריים או חצי מסחריים מגיעים לדילמה הזאת די מהר וכל אחד בוחר בדרך אחרת להתמודד איתה. דוגמא א': לפני כמה שבועות ביקרנו רותם ואני בפאב/מבשלה החדשה Jem's שצמחה פתאום באיזור התעשיה של פתח תקוה. המקום מדהים, אין מילים. הפאב נעים ובלתי פורמאלי, קו היצור המצוחצח יגרום לכל מבשל בירה ביתי להזיל ריר, אבל בחירת הבירות המוצעות היתה קצת... איך לומר... תמוהה בעינינו. היתה תחושה שהבירה המוגשת נועדה לרצות את הקהל ולא להפתיע ולרגש אותו. דוגמא ב': בשני ביקורים שקיימנו בזמן האחרון ב-Dancing Camel ראינו גישה קצת אחרת. בגמל לא ויתרו למשל על ה-IPA (ויש לו מקום של כבוד בברזיה) ועל בירות נוספות עונתיות או מורכבות שפונות לקהל מצומצם יחסית ו/או קהל שבא להתנסות בטעמים חדשים. לצד הבירות "להמונים" יש בגמל בירות מתוחכמות וחזקות "ששום מבשלה ביתית אינה שלמה בלעדיהן". 1-0 לגמל.
ונחזור לדילמת המבשל שלנו. אז איפה היינו? IPA מורכבת ומרירה - יש, Scottish Ale קלה וזורמת - יש, בלגית דבשית מתובלת - יש, איל מוזהב מתובל קלות - מבשיל בבקבוקים. מה עכשיו? אז כרגיל - התחלתי במסע לקבלת השראה בין אלפי המתכונים שב-Beer Recipator. בהמשך התגלגלתי ל-Beer Style Guidelines של ה-BJCP. המסמך מרתק - הוא נותן מידע רב על כל סוג של בירה, לרבות טעמים ומאפיינים שונים ואף מרכיבים (איזה כשות, איזה גרעינים) המשמשים בהכנת הבירה בד"כ. מה שכן הוא מצריך זמן. המשכתי בבילוי ממשוך של בהייה חסרת תכלית ב-Periodic Table of Beer Styles.
אני רוצה בירה שתהיה מיוחדת וייחודית. היא צריכה להיות עשירה ומורכבת (שיהיה מעניין) והיא צריכה להיות שונה מהבירות שבושלו עד כה. בדקתי למשל כיוון של bitter (ממשפחת ה-English Pale Ale) או כל מיני בירות משוגעות עם טעמים מוזרים כמו עשבי תיבול ותבלינים. ל-Stout אני עוד לא בשל (זה מרגיש לי כמו חילול של קודש הקודשים).
מפה לשם הגענו ל-porter - בירה כהה עם טעם קלוי (או אף שרוף) מודגש ומתיקות מלתית שיכולה לנוע בין בינונית לגבוהה. בירה מעניינת ושונה ממה שעשינו עד כה, רק שעד עכשיו - הפורטרים ששתינו לא הדליקו אותנו - היו מתוקים (מידי) ולא מספיק מרירים, אולי שלנו תדליק. בכל מקרה, הכוונה היא לא להיות צמוד בהכרח לספר ואני שומר על חופש היצירה. נראה מה יצא.טוב - אז יש לי להשלים את המתכון ואז... לבשל - מקווה שמחר בערב הפורטר הראשון של הדובים יפצח בקולות "בלופ-בלופ-בלופ", צליל שכל כך מרגש אותי כל פעם מחדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה