
לכן - פתחנו שני בקבוקי אייל סקוטי - בקבוק מאותו בישול ראשון הסטורי (זהו הבקבוק הלפני אחרון, נשמר בקנאות מפני חברים ומשפחה) לצד בקבוק מהבישול השני.
אז התחלנו במראה. חשבנו שהבישול השני יהיה הרבה יותר צלול (הרי השתמשנו ב-Irish Moss) אבל נראה שמבחינת הצלילות אם היה הבדל הוא לכיוון העכירות דווקא (מקווים שעוד שבוע-שבועיים זה ישתפר). מבחינת הצבע - כיוונו לצבע דומה, אבל מכיוון שתערובת הגרעינים בבישול הראשון לא היתה שלנו, בנינו תערובת גרעינים (Caramunich Type I, CaraRedm, Smoked Malt) שתהיה נכונה מבחינתנו - טעם וצבע, בלי להיות כבולים לבישול הראשון.
אז יצא שהצבע של בישול 1 הוא אדמדם ויפה ואילו מבישול 4 הצבע נוטה קצת לכיוון החום ויש לו פחות אפיל. הקצף בשתי הבירות יפה ושומר על יציבות, למרות שנראה שבבישול 1 בועיות ה-CO2 גדולות יותר מאשר בבישול 4, שם הקצף יותר "עדין" במרקמו.
ולגבי הטעם - ראשית נסייג שהבירה מהבישול הראשון נמצאת כבר חודש וחצי בבקבוק ואילו הבירה מבישול 4 נמצאת בבקבוק רק קצת יותר משבוע. הטעם דומה ובהחלט מרגישים שמדובר בשתי בירות מאותה משפחה. עם זאת, הטעמים בבירה מבישול 4 מורגשים ומודגשים יותר ולעומתה בישול 1 מרגיש מעט שטוח. בירה 4 מרגישה יותר כשותית (למרות שבשתיהן יש אותו סוג כשות ובאותה כמות) ובעלת מעט יותר טעמי לתת (FG בבישול 1 עמד על 1.014 ובבישול 4 - 1.019).

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה