אול רייט. אול גריין. הכל גרעינים.

בשבוע שעבר בניתי את ה-mash tun שלי ועכשיו כבר ממש נגמרו התירוצים.
תיחקרתי את כל מי שאני מכיר על התהליך, הדברים שצריך לשים אליהם לב ואיפה להזהר לנפילות. ביום שישי קניתי את הגרעינים (אחרי חודשים של בישול עם רכז, אני לא רגיל לכמויות הגרעינים האלה!).

אשל הוא האח הצעיר לשושלת הדובים ואנחנו כרגע במאמצים להכניס אותו לסוד העניינים. הוא קיבלת שעורי בית לקרוא קצת ג'ון פאלמר ולאחר שהוסמך, הוא בילה איתי את יום הבישול המלא הראשון שלו. מלבד הבישול עצמו הוא גם היה אחראי להכין את ה"מסננת" למזיגת המים ב-sparging.

הבירה שנבחרה להיות השפן היא הביטר שלנו - "עוקץ". זו אולי הבירה היחידה שלנו שלמרות שהיתה טובה ומוצלחת, כשבישלנו אותה הצטערנו שהיא לא יצאה יותר בהירה ויותר צלולה. חשבנו שבהיר וצלול מתאים לה ומן הראוי לתת לה את הבכורה בבישול all grain. ההסבה ממתכון רכז למתכון גרעינים היתה פשוטה - הרכז הוחלף ב-pale ale וזה מה שיצא.

הכל היה מוכן ובכל זאת - הצרות הגיעו ממקור בלתי צפוי. אבל רגע. למה לקפוץ. בואו נלך לפי הסדר (ואני מבקש לא לרמות ולדלג לסוף).

כיוונתי למאש של 63 מעלות במטרה להשיג בירה עם FG נמוך שהולם את הסגנון. חיממתי מים ל-73 מעלות, הכנסתי את הגרעינים (5 קילו בסה"כ) לציידנת המאש שלי והוספתי מים קצת פחות מיחס 1:2 במטרה לתקן עם מים חמים/קרים כדי להגיע ליעד. עם קצת משחק הגעתי למטרה הרצויה וסגרתי את הציידנית ל-rest.
הטרמומטר האלקטרוני המשוכלל שלי מאפשר קריאת טמפרטורה מבלי לפתוח את הציידנית ווידאתי שהטמפרטורה נשמרת. מידי פעם פתחתי ונתתי איזה בחישה קלה לוודא שהכל רטוב ועובד. הכל נראה בסדר. אנחנו על הסוס.
אחרי שעה רוקנתי את המים לכד של 5 ליטר וביצעתי סירקולציה של 3 סיבובים (במזיגה על הגרעינים) עד שהתירוש יצא צלול. גם כאן - הכל לפי הספר. אני ממש מרוצה מעצמי.
המשכתי בביצוע sparging עד שבסיר הבישול כבר הצטברו כ-24 ליטר תירוש.
השלב הבא היה לבדוק את ה-gravity ולראות שאחרי שסיפקתי להם תנאי סביבה מפנקים, האינזימים החמודים שלי מספקים את הסחורה. בדקתי ו... אופס. במקום לקבל 1.057 לו ציפיתי, התוצאה היתה 1.030!!! מה השתבש? התחלתי לחשוב ולבדוק איפה פיספסתי. לאט לאט התעורר החשד שמשהו לא בסדר עם הטרמומטר האלקטרוני המשוכלל (הוא עשה בעיות בעבר, אבל הדחקתי). בדקתי באמצעותו את המים הרותחים בסיר והטרמומטר הראה 112 מעלות. מים ב-112 מעלות. אכן אופס. מסתבר שאת כל המאש עשיתי בטמפרטורה של משהו כמו 50 מעלות!!!!

במקרה לגמרי, בדיוק בשלב הזה יואב התעורר (הצעירים האלה... איזה חיים, הא?) והחליט להתקשר לשאול מה נשמע אם ה-all grain שלי. סיפרתי לו שהוא התקשר בדיוק ברגע היאוש ושנראה לי שבירה לא תצא מפה היום ואחרי שהוא הרגיע אותי הוא הציע לחמם את התירוש ל-70 מעלות (להשתמש הפעם במדחום כספית רגיל) ולשפוך את התירוש חזרה לציידנית למאש אמיתי של שעה נוספת. למזלי הציידנית שלי גדולה מספיק לקבל את כל כמות המים בנוסף לגרעינים.
הפעם כבר בדקנו את הטמפרטורה בדרך הישנה והטובה.
אחרי שעה נוספת ה-gravity כבר הגיע ל-1.050. למרות שזה עדיין טיפה נמוך ביחס לתכנון - עם זה כבר בהחלט אפשר לעשות בירה. בסופו של דבר חישבתי efficiency של 65%. לא משהו אבל בהתאם לנסיבות - אני מוכן לחיות עם זה. התירוש חזר לאחר כבוד לסיר ומכאן זה כבר כמו שאני מכיר (כן, זהו. נגמרו ההפתעות להיום).
עכשיו זה כבר המגרש הביתי שלי. בישול כמיטב המסורת. כיאה לביטר של הדובים - 30 גרם northern brewer עם 10.5% AA מפוארים קפצו למים ב-60 דקות (שנאמר - "הופ למים") ושיחררו נוזל שמנוני ירקרק עם ארומה מופלאה. אחחח איזה יופי.
עכשיו אפשר להרגע. לבלות קצת עם האורחים שבלחץ המשבר קצת נשכחו - בן דוד שלי עידו, ענת אשתו והילדים נועם ושני (איזה מקסימים). מהעץ שבחצר נקטפו תפוזי דם מתקתקים (שעדיין לא אדומים מספיק אבל כבר יש להם עורקים יפים) והבירה כמובן זרמה. על הבוקר, לפני שהם יצאו מהבית (אי שם בצפון הארץ), ענת גם הספיקה להכין חלה למופת שחוסלה כבר בארוחת בוקר בזמן המאש הראשון.
סיום הבישול, התירוש מצונן באמצעות מחליף החום המשוכלל שכבר ידע 26 בישולים (כולל הנוכחי) ל-18 מעלות.
סיימנו עם 19 ליטר תירוש במיכל. אוורור טוב לפני שמוסיפים את השמרים...
השמרים בפנים, הנשם במקום ו... זהו.
אחרי שהתחלנו את היום קצת לפני 9:00 בבוקר, התירוש הלך למנוחת צהריים במרתף (בחברת השמרים) בסביבות השעה 14:30. סה"כ 5.5 שעות. עם רכז הייתי מספיק כמעט שני בישולים בזמן הזה, אבל מי סופר. החשוב הוא שהיום עברתי את טבילת האש שלי בעולם "הכל גרעינים". מבטיח להשתפר לפעם הבאה.

לסיום - המון תודה לכל מי שבזמן האחרון הטרדתי אותו שוב ושוב בשאלות תם בנושא איך, מה, כמה ולמה. אני מודה שלפעמים הרגשתי כמו ילד מפגר שלא תופס כגם אחרי שמסבירים לו 5 פעמים. אז בסוף זה נכנס, וזה נכנס הכי טוב דרך הידיים. אז תודה לכולכם!!

לאכול צ'ולנט ולשתות צ'ילי. הדובים היו בבירדי.

ביום שישי התארחנו - הדובים בבירדי. בעצם רק אני הייתי מאחר והאח נפל למשכב (לא, לא חזירים - סתם משהו משעמם), אבל גם רותם היה ברוחו לפחות. בהמשך, אחרי שסיימה את חובותיה בבתי הספר ובבית, גם דפי הצטרפה אלי (הגיעה בתחבורה ציבורית!!) כדי לבלות איתי ולא פחות חשוב - לנהוג אותי הביתה בבטחה.
הגעתי עם 4 בירות - סיבוב שני (בלגית בהירה), חצות (פורטר חומה), הדוב השביעי (אייל חומה) והניסוי החדש של בירת צ'ילי. מיותר לציין שבירת הצ'ילי היתה ראשונה להיגמר וגם זכתה לתגובות חיוביות באופן כללי. היו שאמרו שהצ'ילי לא מספיק מורגש. אני חושב שהוא שם במידה הנכונה. השניה להגמר היתה חצות ולקראת הסוף אזלה גם סיבוב שני. למעשה נסעתי הביתה עם 5 בקבוקים של הדוב השביעי בלבד.

אבל לפני שאני ממשיך - התנצלות. מכיוון שהייתי לבד ומכיוון שכל הזמן היה עם מי לדבר - מעלתי בתפקידי ושכחתי לצלם (!). נזכרתי רק ממש בדרך החוצה כשנתקלתי במצלמה בתיק. אז לקחתי כמה תמונות מהמקום אבל בהחלט פיספסתי את הבירדי כשהוא הומה קונים ושותים.
מקרב חברי מועדון חובבי ציון היו יואב (שהגיע עם זוגתו), נועם ואדי (גם הוא עם זוגתו). בנוסף היו עוד הרבה אנשים שאת חלקם הכרתי וחלקם לא ועם כולם היה מעניין וכיף לדבר. אחד האנשים שפגשתי למשל הוא אוהד ממבשלת עמק האלה מהישוב שריגים. אוהד מבשל כבר כמה שנים והוא בנה בעצמו מערכת מעניינת עם אוטומציה ובקרה לבישול all grain - מערכת שאני מתכוון לראות במהלך השבוע הקרוב (אוהד - היכון!!)

חבר'ה - המפגש הזה ביום שישי הוא נפלא. מתעדכנים בהמון דברים (מי עושה מה ואיך, מה הסטטוס של המבשלות שבשלבים כאלה ואחרים של הקמה, איזה ציוד חדש יש וכו') ומגלים אנשים חדשים וותיקים ששותפים לשריטה. יש משהו בשותפות הגורל של מבשלי בירה שמייצר תוך שניות מכנה משותף והשיחה זורמת כאילו ששני חברי ילדות נפגשו. לי היה ממש כיף ואני ממליץ בחום למי שיש לו ממילא קניות לעשות - לכוון אותן ליום שישי ולפנות קצת זמן לשבת על כוס בירה ולקשקש על דא (בירה כזאת) והא (בירה אחרת).
ותודה לגדי על ההזדמנות ועל שיחה מעשירה ומלמדת. למרות שהוא התחמק בעקביות מהמצלמה - הצלחתי לצוד אותו בעיצומה של תנועת התחמקות.
לא יצאתי לפני שקניתי גרעינים לבישול בשבת (בישול ה-AG הראשון שלי!!!) שעליו עוד יסופר בפוסט נפרד. אני מקווה מחר.

שתיים של מבשלת נגב - שובו של היוחאי

את יוחאי קודלר הכרנו לפני כמעט שנה, ממש כשהתחלנו לבשל בירה. פגשנו את יוחאי באיזה מפגש אצל גדי דבירי ואחרי שיחה קצרה הוא נאות (בשמחה יש לומר) לארח אותנו ליום בישול במבשלה הקטנה שליד הרפת בקיבוץ אורים. אני, דפי ורותם (ועוד כמה ילדים) קפצנו ביום שבת אביבי לבלות כמה שעות סביב לסיר, לטעום בירות נהדרות ומחיוחדות וללמוד כמה שרק אפשר מהמאסטר. יוחאי שיתף בידע ובנסיון שלו וענה בפירוט על כל שאלה ותהיה שהעלנו. היה כיף גדול.

מאז עברו איזה 8 חודשים שמבהלכם יוחאי עשה את המעשה שכולנו חולמים עליו. הוא הניח בצד את המבשלה הביתית הקטנה והקים מבשלה אמיתית בקרית גת: נגב - מבשלת בוטיק דרומית זה השם על התוית (וכבר כמעט יש גם אתר). במבשלה עדיין לא ביקרנו אבל בהחלט יש תוכנית כזאת למתישהו בשבועות הקרובים. במהלך אותו ביקור בקיבוץ אורים רותם הציע ליוחאי את עזרתו בעיצוב התוית ובמיתוג - ויוחאי הרים את הכפפה והבירה המושקת היום נושאת תויות (מרשימות) פרי ידו של הממתג הדובי הנודע.
בהיותי קרוב לצלחת, קיבלתי לידי שתי בירות לטעימה - האחת Amber Ale והשניה פורטר אלון. שתיהן עם כ-5% אלכוהול. מאז אותה שבת אצל יוחאי לא יצא לי לשתות מהבירה שלו וזו הזדמנות נהדרת לטעום שוב (והפעם ממרומי הנסיון שצברתי מאז). מעניין גם לראות איך משתנה בירה של אותו מבשל כשהיא הופכת מבירה בבישול ביתי לבישול במבשלה של ממש.
אז נתחיל בראשונה - Amber Ale. הבירה בעלת גוון חום-כתו עד כדי זהוב, עכורה ביופיה (בהחלט לא מסוננת) ונושאת בגאווה קצף לבן, סמיך ויציב. היא מוגזת במידה נכונה (ההגזה היא הגזה ב-CO2 ולא הגזה טבעית בתסיסה בבקבוק). לבירה ארומה קלה וטעמי מאלט עדינים עם מרירות מתונה, שנותנים יחד בירה שמספקת עניין אך נותרת מאוזנת וקלה לשתיה.
הבירה השניה היא פורטר אלון. הבירה בצבע שחור כהה אטום, עד כדי כמה ששחור יכול להיות כהה. יש לה קצף יפה ויציב בצבע חום-מוקה וארומה מאלטית דומיננטית. המאפיינים המאלטיים מורגשים מאוד גם בטעם ותחושת הפה של הבירה סמיכה ועשירה עד שיש בה משהו כמעט "חלבי". המרירות מורגשת אבל לא משתלטת והבירה בהחלט נעימה לשתיה. לדעתי טעמי המאלט קצת חזקים מידי וחסרים לי טעמי קלייה לכיוון הקפה יותר. אבל זה אני. בסה"כ בירה איכותית וטובה.
זהו - כיליתי את שתי הבירות (ובסוד אני יכול להגיד שיש לי עוד במקרר). אפשר לומר בוודאות שהאופי ה"בוטיקי" של הבירות (גם במראה וגם בטעם) נשמר והתויות המושקעות רק מחזקות את התחושה.
נהנתי משתיהן ביחד ומכל אחת לחוד ואין לי ספק שפתיחתה של מבשלת נגב תהווה נקודת ציון חשובה בהתפתחות ה-craft beer בישראל. המון הצלחה ליוחאי ומחכים בקוצר רוח לראות את מבשלת נגב בחנויות ובפאבים וכמובן מחכים לבירות הבאות בסדרה (אני מחכה במיוחד לדגום את ה-IPA...)

נועם ממשיך עם ה-Brew in a Bag שלו...

פרק שני בסאגת ה-Brew In a Bag של נועם (זה היה הראשון). הפעם הבאה תהיה כנראה כשנבדוק מה יצא... נועם, בבקשה:

בהמשך לניסוי ה BIAB, ניגשתי הערב לבקבק את ה ~10 בקבוקים שיצאו מ3.5 ליטר. העברתי בסיפון את הבירה ממיכל המיונז הזכור לטוב לגריקן קטן (האדום) ששמתי בו כבר את תמיסת הסוכר לביקבוק.
המחשבה שלי היתה להעביר את הבירה לבקבוקים דרך משפך (מחוטא כמובן) כי להעביר לדלי ביקבוק נראה לי ברדק בשביל כ"כ מעט בקבוקים. אבל אז הציע גיסי שעזר לי בתהליך, " למה שלא תשאיר את הבירה בג'ריקן וזהו"

וואלה, רעיון! אם כבר ניסויים, אז עד הסוף.

אז בתמונה רואים את הג'ריקן מלא בבירה עם סוכר ל PRIMING. הפקק סגור היטב ואני מקווה שהבירה תתסוס יפה במיכל ותקבל גיזוז כרגיל.
הבעיה (!) היחידה היא שברגע פתיחת המיכל צריך יהיה לשתות את הבירה במכה אחת. אז במפגש הבא, אם אבוא עם ג'ריקן, תדעו להכין את הכוסות...

אגב, ביום חמישי האחרון אירחתי קהל גדול לטעימות בירה. שתינו די הרבה והרבה מהם הלכו הביתה עם שישיה (ששילם עליה). אז כמעט לא נשארו לי בירות...
שבוע טוב
נועם

דובים בשישי בבירדי

ביום שישי הקרוב, ה-15/1 הדובים קמים בבוקר, מעמיסים כמה ציידניות מלאות בקבוקים, נכנסים לאוטו, עולים על איילון, נתקעים בפקקים של הכרך הגדול ונוחתים אצל גדי דבירי ב-Beer-D. מ-10:00 עד 15:00 אנחנו שם. אם אתם בסביבה, או באים לעשות קניות לבישול של שבת - אולי נפגש. הצ'ולנט של גדי, הבירות שלנו ויש לנו ים בזמן לדבר על בירה.

מה נביא איתנו? בטוח שנביא את הדוב השביעי, את סיבוב שני ואת חצות. נביא גם דברים אחרים לפי מצב הרוח ועוד הפתעות (למשל - היתה איזה בירה נסיונית עם קיק שבושלה לפני כמה שבועות...)

להתראות בשישי.

All grain - Here I Come

הבישול האחרון היה הבירה ה-25 במספר. כל הבישולים שבישלתי ב-8 החודשים האחרונים, ללא יוצא מהכלל, היו מרכז נוזלי (לסוכרים) וגרעינים ב-steeping (לטעם וצבע). מסיבות שונות ומשונות טרם קפצתי לבריכה של הגדולים - All Grain. האמת, הבישול באמצעות רכז עוזר להתמקד בנושאים אחרים שניסיתי ללמוד ולהבין, אבל נראה שבסופו של דבר אין מנוס. a man's gotta do what a man's gotta do.

אז אחרי שקראתי, למדתי ותחקרתי שוב ושוב חברים על איך לבנות, מה לעשות וממה להזהר - החלטתי שהגיע הזמן לבנות את המאש טאן הראשון שלי. בישול ה-All Grain הראשון מתוכנן לשבת הבאה וכבר נבחרה הבירה להתבשל בו - "עוקץ" הביטר שלנו. מבין כל הבירות זו אולי הבירה שהכי מתאים לה להיות בהירה וצלולה - מעבר למה שניתן להשיג בבישול עם רכז. לכן היא היתה הבחירה הטבעית.

לעבודה!

ציידנית גדולה (51 ליטר) היתה לי בבית - אחת שכבר הרבה זמן לא נעשה בה שימוש ושמחה להצטרף לקו הייצור של הבירה (האמת לא שאלתי אותה אבל נראה לי). הציידנית כבר היתה עם פתח ניקוז ופקק פלסטיק.
את פתח הניקוז פירקתי בעדינות (שמרתי בצד למקרה שהציידנית תידרש לשימוש בייעוד המקורי שלה) וחשפתי את החור שלו שהתאים כמו כפפה ליד לברז שבמקרה היה לי בבית.בנוסף לציידנית - הציוד הדרוש הוא: צינור גומי בחיפוי רשת נירוסטה (נדמה לי שזה משמש במצב רגיל למדיח כלים או למכונת כביסה), שני חבקים, ברז, מתאם ואטמים. את הצינור לא הצלחתי למצוא ויואב נרתם לקנות לי בטמבוריה שליד ביתו (עם שני חבקים על הדרך). זה עלה לי ב-60 גרם כשות Styrian Goldings (שמסתבר שקשה להשיג בימינו) בעסקת בארטר. תודה יואב.
עיקר העבודה היא לבנות את הפילטר מהצינור. זה הסתבר כמשימה יותר טריקית ממה שחשבתי. קודם כל חתכתי את הצינור בצד אחד שלו באמצעות מזמרה (זה מה שמצאתי וזה עשה את העבודה יפה).
מהצד השני פתחתי בזהירות את חבק המתכת ושיחררתי את הצינור מהקונקטור שלו. זה היה החלק המפרך ביותר בפרוייקט אבל בסופו נשארתי ביד עם קונקטור במצב טוב מצד אחד ועם צינור מצופה ברשת נירוסטהמצד שני. גם הפרדת הנירוסטה מהגומי היתה קשה יותר ממה שתכננתי ובסופו של דבר הצלחתי להפריד בינהם באמצעות תפיסת הגומי במלחציים ומשיחת הנירוסטה לאט לאט. התוצר - צינור גומי לחוד (שהלך לאחר כבוד לפח) וצינור רשת נירוסטה לחוד (שיקרא להלן "הפילטר").
מצד אחד חיברתי את הפילטר שזה עתה נולד לקונקטור ממנו הופרד זמן קצר קודם לכן (הפעם בלי הגומי) ומהצד השני סגרתי אותו באמצעות חבק.
השלב הבא היה לחבר את הפילטר לברז - דרך החור בציידנית. קלי קלות. הברז מבחוץ והפילטר מבפנים בהברגה פשוטה (לא לשכוח טפלון). וזהו.
מילאתי מים לבדוק נזילות (וכמובן שהיו קצת נזילות, אבל נראה לי שברמה סבירה)עוד דבר שרציתי לעשות זה להכין משאבה לסחרור התירוש במהלך המאש. ממה שקראתי ושמעתי, זה יכול גם לשפר את המיצוי הסוכרים וגם להצליל את הבירה. קניתי ב-25 ש"ח משאבה שמופעלת באמצעות מקדחה, הוספתי בעוד 20 ש"ח מתאמים לחיבור צינור הסיליקון שלי למשאבה.
וככה זה כשזה מורכב:
זהו - תוך קצת יותר משעה עבודה (ועוד כמה שעות של קריאה, טלפונים ונבירה באינטרנט) הקמתי לי מאש טאן קטן וחמוד ואני מוכן לקראת טבילת האש שלי בעוד שבוע. ריפטין הבטיח שאולי הוא יבוא לבלות איתי את הבישול - מקווה שזה יסתדר לו. יהיה כיף. כמובן שאני מבטיח דיווח.

אז שוב - תודה יואב, תודה ריפטין ותודה לכל מי שנידב ברצון ובשמחה מהידע והנסיון.

ביקור במבשלת הגולן

על מבשלת הגולן שמעתי מזמן אבל אני מודה שעד עכשיו טרם הזדמן לי לדגום את הבירות שלהם. לא - לא קיבלתי המלצות חמות לנסות וגם מה שקראתי על הבירות המוצעות במבשלה לא ממש גרם לעשות את הדרך, אבל טיילנו ברמה, חיפשנו מקום לארוחת צהריים והיה נראה לי נחמד לנסות כמה בירות על הדרך. בד"כ אני שמח להיות מופתע לחיוב ובהחלט שמח לפרגן אבל הפעם... איך לומר בעדינות... המלצה חמה לא תמצאו כאן.

עוד לפני שנכנסים זה נראה כמו מבשלה גדולה ומכובדת. היא יושבת בקומפלקס תיירותי באזה"ת של קצרין, בבניין עגול עם שלטים מעוצבים מאירי עיניים. בכניסה למבנה דיילות חביבות מציעות לך "מסע רב חושי במרחבי הגולן" (וואו!!) ומציעות בגאווה לא מבוטלת את המסעדה והמבשלה שלמעלה "בירות מעולות, ממי מעיין, לא מפוסטרות שאנחנו מבשלים כאן".
המבשלה נמצאת ממש באולם המסעדה ושלושת מיכלי התסיסה ממוקמים בחדר סמוך עם קיר שקוף מפריד. המבשלה, בנפח 1,000 ליטר וכל אחד ממיכלי התסיסה בנפח של 1,400 ליטר - בתסיסה פתוחה (open fermentation). בקומה התחתונה נמצאים מיכלי האחסון אליהם מועברת הבירה לאחר סיום התסיסה. לפי ההסברים הניתנים התסיסה אוכת 3 שבועות ולאחר מכן הבירה "מיושנת" למשך 6-8 שבועות נוספים. סה"כ 3 חודשים מהבישול לשתיה. זה הגיוני לכם? לי זה קצת מוזר.

הנה המבשלה...
ומיכלי התסיסה
ההפתעה הראשונה שלי היתה שכל הבירות המבושלות במבשלת הגולן הן לאגר (כן, לא ידעתי). אני רואה בזה פספוס. לאגרים יש לנו כאן כמו מים. אייל זה מה שחסר. ארבע הבירות המוצעות הן גולן, גליל, עמק ובזלת. הטעימות מוצעות במבנה של 4 כוסות של 200 מ"ל כל כוס במחיר של 44 ש"ח (סה"כ 800 מ"ל שצריך לשתות לפני שמתחילים לנהוג שעתיים הביתה). החלטתי לבקש קודם כל סט דגימות לטעימה כדי שאוכל להחליט איזה בירה טובה לי ולהתמקד באחת. המלצרית שהגישה לי את הדגימות סיפרה לי על הבירות ודגישה שהבירות מבושלות במקום, הם לא מפוסטרות והן ללא תוספת של חומר משמר!!! הייתם מאמינים? הם עושים בירה ללא חומר משמר (-:
התחלתי עם עמק. עמק היא בירת פילזנר פירותית בצבע צהוב חיוור. ניכרים בה טעמי דבש חזקים (למרות שלפי תיאור המרכיבים אין בה דבש) ויש לה ארומה פירותית של דובדבנים. יש בה מרירות נמוכה-בינונית שלא מתחברת בשום צורה עם שאר הטעמים. אני באופן כללי לא חובב גדול של פילזנר אבל כבר היו פילזנרים ששתיתי בהנאה מסויימת. לא זאת.

הבירה הבאה - גולן, היתה כהה מעט יותר מהעמק. למרות השוני מהבירה הקודמת, גם גולן מתאפיינת בטעמים פירותיים-דבשיים, המרירות שלה דהוייה ואם הייתי צריך להגדיר אותה במשפט אחד הייתי אומר שהיא פשוט "לא מעניינת". גם כאן טעמי הפירות לא מתחברים ולא יוצרים תוצאה מאוזנת וזורמת.

השלישית בסדרה - גליל, היא בירת החיטה של המבשלה (למרות שבכל הבירות של מבשלת הגולן יש מרכיב כזה או אחר של חיטה). הבירה נטולת ארומה לחלוטין (אשתי אמרה שיש לה ריח של מי מעיין זכים). היא עדינה, אין בה טעמים חזקים או דומיננטיים מידי ועד כה היא הבירה הראויה ביותר מבין השלוש (וזאת למרות שהיא חיטה - אז מי שמכיר אותי... תארו לכם מה זה אומר על האחרות!)

הרביעית והאחרונה היתה בזלת. זו בירה חדשה יחסית ברפרטואר של המבשלה. היא בירת לאגר כהה בצבע אך בהחלט חיוורת בטעם. גם היא כמו האחרות דבשית וללא טעמי קליה או מרירות האופיניים בד"כ לבירה כהה. יש בטעם שלה משהו שאינו "בירתי" ובהחלט אין שום דבר שמצדיק את ההוספה שלה לשלוש חברותיה.

אז אחרי שבחנתי בקפידה, ריחרחתי היטב, טעמתי, חיפשתי טעמים ובדקתי את כל הדוגמיות לעומקן, לא נותר לי אלא להזמין דיאט קולה שליוותה לי את האוכל. קצת באססה להגיע למבשלה-מסעדה ולהזמין קולה ליד האוכל, אני יודע. אלה הרגעים שאני מתגעגע לגולדסטאר.

אחרי שהגעתי הביתה בדקתי את האתר של המבשלה. היו שם כמה אנקדוטות ששוות קריאה... בחרתי להביא משפט יפה אחד: "ככלל כל בירה מורכבת מ 4 יסודות, מים, לתת, כשות ושמרים. הסוד הגדול, כמו גם ההבדל טמון באיכות החומרים, בציוד ובידע העתיק (והסודי) שנצבר עם השנים ומיושם בעשייתו של הברומאסטר, המומחה שהבאנו מגרמניה."

ועם המשפט הזה נסיים. כל מילה מיותרת.