שתיים של מבשלת נגב - שובו של היוחאי

את יוחאי קודלר הכרנו לפני כמעט שנה, ממש כשהתחלנו לבשל בירה. פגשנו את יוחאי באיזה מפגש אצל גדי דבירי ואחרי שיחה קצרה הוא נאות (בשמחה יש לומר) לארח אותנו ליום בישול במבשלה הקטנה שליד הרפת בקיבוץ אורים. אני, דפי ורותם (ועוד כמה ילדים) קפצנו ביום שבת אביבי לבלות כמה שעות סביב לסיר, לטעום בירות נהדרות ומחיוחדות וללמוד כמה שרק אפשר מהמאסטר. יוחאי שיתף בידע ובנסיון שלו וענה בפירוט על כל שאלה ותהיה שהעלנו. היה כיף גדול.

מאז עברו איזה 8 חודשים שמבהלכם יוחאי עשה את המעשה שכולנו חולמים עליו. הוא הניח בצד את המבשלה הביתית הקטנה והקים מבשלה אמיתית בקרית גת: נגב - מבשלת בוטיק דרומית זה השם על התוית (וכבר כמעט יש גם אתר). במבשלה עדיין לא ביקרנו אבל בהחלט יש תוכנית כזאת למתישהו בשבועות הקרובים. במהלך אותו ביקור בקיבוץ אורים רותם הציע ליוחאי את עזרתו בעיצוב התוית ובמיתוג - ויוחאי הרים את הכפפה והבירה המושקת היום נושאת תויות (מרשימות) פרי ידו של הממתג הדובי הנודע.
בהיותי קרוב לצלחת, קיבלתי לידי שתי בירות לטעימה - האחת Amber Ale והשניה פורטר אלון. שתיהן עם כ-5% אלכוהול. מאז אותה שבת אצל יוחאי לא יצא לי לשתות מהבירה שלו וזו הזדמנות נהדרת לטעום שוב (והפעם ממרומי הנסיון שצברתי מאז). מעניין גם לראות איך משתנה בירה של אותו מבשל כשהיא הופכת מבירה בבישול ביתי לבישול במבשלה של ממש.
אז נתחיל בראשונה - Amber Ale. הבירה בעלת גוון חום-כתו עד כדי זהוב, עכורה ביופיה (בהחלט לא מסוננת) ונושאת בגאווה קצף לבן, סמיך ויציב. היא מוגזת במידה נכונה (ההגזה היא הגזה ב-CO2 ולא הגזה טבעית בתסיסה בבקבוק). לבירה ארומה קלה וטעמי מאלט עדינים עם מרירות מתונה, שנותנים יחד בירה שמספקת עניין אך נותרת מאוזנת וקלה לשתיה.
הבירה השניה היא פורטר אלון. הבירה בצבע שחור כהה אטום, עד כדי כמה ששחור יכול להיות כהה. יש לה קצף יפה ויציב בצבע חום-מוקה וארומה מאלטית דומיננטית. המאפיינים המאלטיים מורגשים מאוד גם בטעם ותחושת הפה של הבירה סמיכה ועשירה עד שיש בה משהו כמעט "חלבי". המרירות מורגשת אבל לא משתלטת והבירה בהחלט נעימה לשתיה. לדעתי טעמי המאלט קצת חזקים מידי וחסרים לי טעמי קלייה לכיוון הקפה יותר. אבל זה אני. בסה"כ בירה איכותית וטובה.
זהו - כיליתי את שתי הבירות (ובסוד אני יכול להגיד שיש לי עוד במקרר). אפשר לומר בוודאות שהאופי ה"בוטיקי" של הבירות (גם במראה וגם בטעם) נשמר והתויות המושקעות רק מחזקות את התחושה.
נהנתי משתיהן ביחד ומכל אחת לחוד ואין לי ספק שפתיחתה של מבשלת נגב תהווה נקודת ציון חשובה בהתפתחות ה-craft beer בישראל. המון הצלחה ליוחאי ומחכים בקוצר רוח לראות את מבשלת נגב בחנויות ובפאבים וכמובן מחכים לבירות הבאות בסדרה (אני מחכה במיוחד לדגום את ה-IPA...)

הפקת תויות לבירה בבית

אנחנו הדובים אמנם חריגים בכל קנה מידה (התויות אצלנו מוכנות לפעמים לפני שהבירה גמרה לתסוס) אבל גם מבשלים נורמלים מגיעים די מהר לשלב התוית. תוית שווה ומושקעת משדרגת את הבירה וגם אם מבשלים לצריכה עצמית או כדי להביא שישיה כשהולכים לחברים - איזה כיף זה להוציא בירה עם תוית מושקעת, לא?

אז נכון - לי יש את רותם, אבל למעשה אפשר גם בלי ממתג צמוד לייצר תויות מגניבות בבית. השיטה היא לעצב או לשלב מוטיבים גרפיים ב-copy-paste, להשלים במידע חיוני על הבירה הספציפית (רצוי גם להתפלצן קצת), לסדר מטריצה של 3X3 מדבקות על דף A4 באמצעות וורד או אקסל, להדפיס על נייר מדבקה ולחתוך. 6 דפים מודפסים יספקו מספיק מדבקות לבישול שלם.

אז אני יודע שזה לא ממש בתחום בישול הבירה (כבר אמרו לי שאני מתעסק בשטויות במקום להתרכז בבישול) אבל בכל זאת החלטתי לשחק את המשחק כדי להמחיש את הקלות - גם בלי כישרון מיוחד ובלי ממתג צמוד. הנה מה שיצא.

מה צריך? מדפסת ומדבקות וקצת זמן.

עיצוב התוית
התוית כוללת בד"כ את שם המבשלה, אלמנט איורי, שם הבירה ופרטים נוספיםלשם המחשה, בחרתי לצאת עם ליין בירות בהשראת מלחמת הכוכבים (סדרת סרטים מופלאה שאני עדיין שמח לראות בכל הזדמנות). בשלוש לחיצות עכבר מצאתי כמה תמונות באינטרנט שגם נתנו לי השראה לבחירת השמות (המקוריים) של הבירות.

תכנון הדף
אני מצאתי שהכי נוח לעבוד עם אקסל. אני גם עובד הרבה עם אקסל ושולט בו היטב אבל בהחלט אפשר להשתמש בוורד או בתוכנה אחרת שאתם מרגישים בה נוח. אני נוהג לבנות תוית אחת ואח"כ להעתיק אותה. אם יש כמה בירות אפשר בהחלט לשלב בדף אחד מספר תויות.

בניית התויות
שכפול התויות למבנה של 3X3
והדפסה
הדפסה על מדבקה
אני משתמש במדפסת ליזר צבעונית (כזאת שאפשר להשיג היום בכ-700 ש"ח). מדפסת הזרקת דיו תיתן איכות הדפסה טובה אבל סיכוי טוב שקצת לחות תביא למריחת צבע. אם יש לכם בבית מדפסת ליזר או שיש לכם חבר עם מדפסת כזאת - מומלץ לנצל את החברות למטרה נעלה זו.

נייר מדבקה הוא בעצם מדבקה בגודל נייר בגודל סטנדרטי A4. ניתן לקנות ניירות כאלה שהם מדבקה אחת גדולה או גליונות המחולקים למספר מדבקות קטנות יותר. כדי לא לנסות לקלוע עם העיצוב ישירות על המדבקות, אני משתמש בנייר שכולו מדבקה אחת לא מחולקת ואני חותך עם גליוטינה לאחר מכן.

נייר המדבקה אינו יקר. אפשר להשיג חבילה של 200 גליונות מדבקה בגודל A4 במחיר של כ-70 ש"ח - בחנות המקוונת OFFICE4U. חבילה כזאת תספיק לכם ללמעלה מ-30 בישולים. אפילו בקצב הבישול שלי זה מספיק להרבה מאוד זמן. ניתן גם להדפיס על מדבקה שקופה מפוליאסטר איכותי. המחיר גבוה הרבה יותר (20 דפים בכ-80 ש"ח) אבל התוצאה מרשימה בהחלט. דפי מדבקה כאלה ניתן גם למצוא בחנויות מכשירי כתיבה וציוד משרדי במחירים דומים.

הדבקה
חשוב להדביק את התויות לפני שמכניסים את הבקבוק למקרר, לוודא שהוא נקי ויבש לחלוטין. הדבקה על בקבוק קר או רטוב היא קשה והתוצאות לא משהו אבל אם מדביקים את התוית על בקבוק יבש - גם אם הוא ירטב לאחר מכן, התוית תישאר מפוארת.

פסטיבל מעברות התשיעי. היום שאחרי

אז היום אני יכול סוף סוף לשבת בנחת ולסכם את היומיים האחרונים. יומיים של פסטיבל נהדר שמצד אחד סחט מאיתנו הרבה אנרגיות ומצד שני נתן לנו הרבה חומר למחשבה (במובן הטוב של המחשבה). מעברות התשיעי היה הפעם הראשונה שנחשפנו לקהל, הפעם הראשונה שנדרשנו להגיע למלאי משמעותי והפעם הראשונה שיכולנו להתרשם איך הבירה שלנו מתקבלת בקרב הקהל הרחב.
הפסטיבל, למי שלא ביקר, השתרע על פני יומיים - חמישי בערב (משעה שש ועד חצות) ושישי אחה"צ (משעה 12 בצהריים ועד 6 בערב). בכל אחד מימי הפסטיבל יש הופעה ויש הגרלת מתנות. בחמישי בערב הוכרזו זוכי תחרות הבירות "best in show". הזוכים הפעם היו מבשלת סלארה עם ה-Salara Stout שלהם. שאפו סלארה!!

כ-70 בירות שונות הוצעו לטעימה - קרוב למחצית מהן היו בירות בוטיק ישראליות והשאר בירות איכות מיובאות (גרמניות, בלגיות, אנגליות, איריות ואחרות). בסה"כ נמזגו במהלך היומיים האלה אלפי טעימות בירה!!

לכל אחד מימי הפסטיבל אופי משלו - האוכלוסיה בחמישי יותר צעירה והאוירה היא "פאבית" יותר. אנשים שותים יותר וחלקם אפילו שותים קצת יותר מידי. בשישי האוירה יותר רגועה, יותר משפחות, יש שמש בשמיים והשתיה מתונה יותר. גם כמות המבקרים ביום שישי היתה נמוכה יותר.

התארגנות
מכיוון שזה היה ה"אאוטינג" הראשון שלנו, אחד הדברים שהיינו צריכים להתארגן עליו היה כל נושא הפרסום והתצוגה. הדפסנו שלט לחזית הדוכן, רול-אפ עם שש התויות ועוד כמה מילים על כל בירה, ברושורים ו...לא פחות חשוב - חולצות.
בהתחלה התלבטנו כמה סוגי בירות להביא אבל די מהר הסתמנה ההחלטה ללכת על כל הקופה. אז הגענו למעברות עם כל הפורטפוליו שלנו - שש בירות בסך הכל.
עומדות, מימין לשמאל: יונק הדבש, סיבוב שני, חצות, המכה הראשונה, אינדירה והדוב השביעי.

ההערכה הראשונית היתה שנמזוג בכל אחד מימי הפסטיבל בין 80 ל-100 בקבוקים (500-600 טעימות בסה"כ ביומיים). מכיוון שאנחנו טיפוסים אופטימיים מטיבענו, הבאנו יותר כדי שלא נאלץ חס וחלילה להשתמש במשפט "מצטערים, נגמר לנו". בפועל, מצאנו את עצמנו בסוף היום הראשון עם 3 סוגים של בירות ש"מצטערים, נגמר לנו" וביום השני עם סוג אחד שנגמר לפני הזמן.

ערב ראשון, חמישי 8/9
הכיף הגדול היה מבחינתנו ההזדמנות לא רק למזוג את הבירה שלנו אלא גם לקבל את ההזדמנות לספר עליה ולהציג אותה בפני הקהל. ה-Brewer Log Book שלנו נפתח ככל שנדרש ושמחנו להיכנס לפרטי המתכונים עם כל מי שרצה להעמיק קצת יותר. היה גם משמח לראות שהרבה מהמבקרים הם מבשלי בירה בעצמם (ואלה שלא, סיכוי טוב שישקלו להתחיל לבשל בקרוב).
בעמידה, על כסאות, על הדשא... איזה יופי של אוירה...

ערב שני, יום שישי 9/9
אחר הצהריים יפה של סוף הקיץ. אמנם הייתי מוריד איזו מעלה או שתיים, אבל אין כמו לשתות בירה קרה ביום קיצי-סתוי כזה והמקום והפסטיבל רק מעצימים את החוויה.

התחלנו את היום בארוחת בוקר עם דני (The Wine Maker) - קרקרים וגבינות. יצויין שאנחנו הגענו אחרי שדני כבר הספיק לפנות איזה 2-3 בקבוקים, וזה עוד לפני שהתמקמנו...
בהתחלה לאט ואח"כ בזרם הולך וגואה - הקהל זורם...
הלהקה מנגנת
שכנים... אביר האלה וברקע - סלארה
בשני ימי הפסטיבל, הבירה שנחטפה, והיא שהיתה הזוכה הגדולה מבחינתנו, היתה... יונק הדבש. האם זו התוית? האם זו הבירה? כל אחד וסיבותיו. הבירה השניה שהצליחה להוציא "וואו" משמח מלא-מעט אנשים היתה אינדירה (שהיא גם הילדה המועדפת עלינו, כולם כבר יודעים).

סיכום
מספירת הקופונים שלאחר הפסטיבל יוצא שמזגנו למעלה מ-620 טעימות בשני הימים ביחד. בהחלט הישג יפה מבחינתנו. וזה עוד בלי שסופרים את כל מה שאנחנו שתינו בעצמנו ומה שהחברים הקרובים והקולגות קיבלו במסגרת עסאות בארטר (מפוקפקות) במהלך היומיים האלה (וזה הרבה!!)
ואי אפשר לסיים בלי מילה טובה לשחר וליפית מביר מאסטר - הארגון וההפקה היו למופת. גם בעיניים של מציג וגם מנקודת מבט של שותה. שאפו!!

להרבה בירות טובות. לחיים הטובים!!

BREW-TALI, אחחחח - איזו תוית

כן, כן - כבר אמרו לי שאני קצת מתקטנן עם המבשלים הביתיים על התויות שלהם, ולא מתחשב בעובדה שלהם אין ממתג-קופירייטר-גרפיקאי-פרסומאי צמוד שאפשר לשלוח לו מתכון של בירה ועוד לפני שיבשה הזעה על כפתור ה-ENTER, כבר לקבל 5 הצעות לתויות במייל חוזר. אני בחרתי כזה אח אז חיי קלים, אבל אני יודע שיש כאלה שצריכים להזיע בשביל תויות או אפילו (רחמנא לצלן) לשלם כסף אמיתי למישהו שיעצב להם אותה!

בכל אופן - אדי ידידי, ממבשלת BREW-TALI (שעדיין אין לה אתר באינטרנט, אבל בקרוב יהיה והיא תצטרף לרשימת המבשלות בציון כאן בצד ימין) הביא אותה בתוית שלא תבייש כל מבשלת בוטיק בינלאומית. התוית עוצבה ע"י יונתן כוכבי. התוית, שיש בה גם מאפיינים ברורים של תוית בירה קלאסית אך שומרת על המאפיינים ה"בוטיקיים", היא גם קולית ברמות והיא גם מתחברת לאדי האופנוען הנועז. אהבתי במיוחד את הכיתוב: "The First and Best Brewery in Holon". לרותם בטח יהיו עוד כמה תובנות בהתייחסות לתוית.

קבלו אותה: וכדי שלא תהיה תחושה שהתרככתי ושאבדה לי הביקורתיות... מילה אחת של ביקורת: דווקא עם תוית כזאת חובה שלכל בירה תהיה תוית משלה ולא להסתפק בתוית אחת שתשמש את כל הבירות. אני מצפה עכשיו לסדרת תויות ברוח התוית הראשונה, שתפאר את כל פורטפוליו הבירות של מבשלת BREW-TALI.

אז בחיאת יונתן - אנחנו כבר מחכים לתויות הבאות!

הפורטר בוקבק

כיאה לפורטר ששמו בישראל "חצות" - הביקבוק נעשה באישון לילה. טוב נו, לא ממש אישון לילה אבל כשהתחלנו לבקבק כבר היה חושך בחוץ וזה מספיק אישון בשבילי. כמו שאתם יודעים אצלנו בדובים הדברים קורים בחצר בחוץ. אז היה קצת אור ממקורות מלאכותיים, אבל הביקבוק דרש גם לא מעט גישוש בחשכה. למזלי עדי היה איתי (כרגיל) לסייע.
אז קודם כל החדשות הטובות:
הפעם שברנו שיא חדש מבחינת כמות הבקבוקים שהפקנו מבישול. הבישול התחיל עם 25 ליטר מים שירדו ל- 21 ליטר תירוש (wort) שהגיעו למיכל התסיסה. קצת אבד בהעברה ל-priming ועוד קצת נשאר עם המשקעים במיכל המילוי. בסה"כ בוקבקו 58 בקבוקים, שהם בחישוב פשוט 19.3 ליטר (כ-4,200 קורטוב לשיטת הרמב"ם). יפה לנו.
Final Gravity:
סגנון הבירה שלנו - Brown Porter - מחייב FG בטווח 1.008-1.014. מכיוון שההסטוריה שלנו הראתה שזה תחום שאנחנו מתקשים להגיע אליו (ב-7 הבישולים הראשונים שלנו טווח ה-FG היה 1.014-1.021) ולאור טמפרטורת התסיסה הגבוהה שלי שעוברת לא פעם את ה-26 או אף את ה-27 מעלות, לקחתי בחשבון הנחת עבודה שנגיע FG 1.018. זו לא שאיפה כמו שזו השלמה עם המציאות.

מה יפה היה לגלות שבתום 10 ימים במיכל התסיסה (הבעבוע הסתיים לאחר יומיים וחצי) התייצבנו על FG מפואר של 1.012. הכי נמוך שלנו. זה היה טוב במיוחד לאור העובדה שה-OG היה נמוך בהרבה מהציפיות בגלל טעות בבישול (כמו שכבר תואר וסופר). בשורה התחתונה קיבלנו פורטר עם רמזים למתיקות מאלטית ועם 4.5% ABV - זה כבר משהו שאפשר לקרוא לו בירה.

עמידה בקריטריונים:
למרות שבד"כ אנחנו שומרים לנו חופש יצירתי ולא מחפשים את הנאמנות לסגנון, החלטתי הפעם לבחון איפה אנחנו עומדים מול ההגדרות של BJCP ל-Brown Porter. בהשראת דוחות בדיקות המעבדה של קופת חולים, הכנתי טבלה שתעזור לי להבין טוב יותר איפה החצות נמצאת ביחס לטווחי ה-BJCP. יצא ממש באיזור המרכז של הטווחים המוגדרים:
מבחינת המרכיבים שמרנו על דמיון לכללים שבספר, אם כי הרשנו לעצמנו להכניס קצת מהאישיות הגבולית שלנו (למשל אספרסו נראה לנו הולם למרות שלא מופיע בהגדרות של BJCP). תאמינו לי - זה רק לטובה!

התוית:
אז עכשיו - אחרי שיש מושג ירוק באשר לכיוון הבירה ואחרי שחישבנו רמת אלכוהול - אפשר לבצע תיקונים אחרונים בתוית, להתאים את הגוון לפקקים הכחולים-כהים שקניתי במיוחד לטובת הפורטר אצל גדי (Beer-D) ולהגיע לגרסה הסופית:
והנה 58 פורטרים צעירים מצטרפים לחבריהם במרתף...
עוד שבועיים מבחן טעימה (אם נצליח לעמוד בפיתוי עד אז). ידווח כמובן.

בישול מספר 8 - הפורטר הראשונה שלנו

כמו שכבר סיפרתי לכם, אחרי לבטים רבים החלטנו ללכת על פורטר (porter) כבירה הבאה שלנו. היום אחה"צ בישלנו אותה ובעוד שבועיים-שלושה כבר אפשר יהיה להתרשם מה יצא לנו.

הפורטר הוא בירה כהה, מאלטית עם מרירות עדינה, שהתפתח באנגליה של המאה ה-18 (בירת אותה נהגו לשתות הסבלים בנמל בלונדון). הגרסא החזקה והמרירה של הפורטר (דאבל פורטר, אקסטרא פורטר) נקראה בהמשך פורטר-סטאוט ולאחר זמן נזנח הפורטר משמה ונותר הסטאוט כשם הרשמי לבירות אלה. הפורטר נותר כמובן והוא מתאפיין בד"כ במרירות פחותה ובמתיקות מורגשת יותר מזו של הסטאוט אבל כמו שאסביר בהמשך - המנעד גדול ובהחלט יש ויש.

ה-BJCP מגדיר שלושה סוגי פורטר: Brown Porter, Robust Porter ו-Baltic Porter. מבחינת הצבע - כל הפורטרים נמצאים בטווח 17-35 SRM, מרירות בינונית עד גבוהה בטווחים 20-50 IBU, אלכוהול 4% עד 9.5% ABV. אפשר לראות שדרגות החופש גדולות ושני פורטרים "אחים" יכולים להיות מאוד שונים זה מזה. יוצא שחופש אומנותי יש כאן וזה משהו שאנחנו אוהבים.

Brown Porter הוא הגרסה המתונה יותר עם אלכוהול נמוך יחסית, מרירות מעודנת וצבע חום כהה. ה-Robust Porter כהה יותר (מושך לכיוון השחור), כהיל יותר ומריר יותר. ה-Baltic זו הגרסה הקיצונית/אגרסיבית/אכזרית - מרירותה יכולה להגיע לסביבות ה-40 IBU אבל האלכוהל זה הדבר פה - והוא יכול לנסוק לאיזור ה- 9-10%. כשמה כן היא - הבלטית היא בירה פופולרית במדינות הקרות בצפון אירופה. אנחנו החלטנו להתחיל בעדינות והלכנו על משהו שאפשר לשייכו לקבוצת ה-Brown Porter. כדי שבכל זאת יהיה מעניין החלטנו להוסיף קצת אספרסו. המתכון נבנה כמיטב המסורת על בסיס עיון במתכונים אחרים, קריאה של חומר עיוני והרבה חופש יצירתי. קליק על המתכון ודלגו למתכון עצמו ב-Beer Recipator... אז יאללה, לעבודה!! בזמן שהמיים מתחממים שוקלים ומכינים את הגרעינים ל-steeping. מהגרעינים הבהירים, שמנו יחסית הרבה CaraPils בתקווה שיסייע לנו בבניית ראש קצף יפה. ההשלמה בצד הבהירים היתה באמצעות CaraMunich type II בתור גרעינים כהים השתמשנו ב-roasted barley - גרעינים עם צבע יפה וארומת קליה נהדרת בשמחה היינו משתמשים ברכז לתת כהה במקרה הזה, אבל במזווה היה רק רכז לתת בהיר (שיתרונו בכך שהוא יכול ללכת עם כל בירה). המחיר ששילמנו הוא שהפורטר שלנו יהיה קצת יותר בהיר ממה שרצינו. לא נורא.

תראו את הרכז הזה... אחחח איזה יופי! למרירות ולארומה השתמשנו ב-60 גרם כשות - תערבות של goldings ן-willamette. ב-flame out הוספנו קפה - שני שוטים אספרסו (56 גרם מהנוזל המריר הזה בסה"כ). למעשה לא היה לנו מושג אם זו הכמות הנכונה ואפילו לא ידענו אם זה בכלל יורגש. לא רצינו שהקפה ישתלט אז החזקנו את עצמנו ואת השוט השלישי שמזגנו שתיתי בעצמי. ימים יגידו אם המינון היה נכון, מקסימום נחזק לפעם הבאה.

מוזגים... שוקלים... ומוסיפים לבירה... הצבע יצא באיזור העליון של סקאלת החומים אבל לחלוטין לא באיזור השחורים. פחות או יותר במסגרת התכנון (24 SRM) ההפתעה הגדולה היתה במדידת ה-gravity. לפי המתכון חישבתי OG בסביבות ה-1.062. מסתבר שפיספסתי בגדול! המדידה שלקחנו הראתה OG 1.046 (איזה בושות). למעשה זו הפעם הראשונה שאני מפספס בכזה פער - פיספוס שלא ניתן להסבירו ביעילות ה-steeping או משהו כזה אלא רק בטעות בחישוב המוקדם. אני עוד צריך לבדוק מה קרה שם, אבל כרגע היינו צריכים להחליט בזמן אמת אם להשאיר את זה כמו שזה (ולשלם בירידה משמעותית ב-ABV לאיזור ה-3.6% במקום ה-5.5% שתוכנן) או לחזק עם סוכר אינוורטי לפני התסיסה כדי להחזיר ABV לתכנון. מכיוון שאנחנו בשלב הניסוי והתעייה עדיין, הוחלט לא לגעת. אולי בפעם הבאה שנבשל פורטר נכניס כמה שינויים, נראה.

את הקירור אנחנו עושים באמצעות מחליף חום תוצרת בית (זוכרים?). בצו השעה, המים מנוצלים כמובן להשקייה (צינור הניקוז ממחליף החום מתחבר ישירות לממטרה) והדשא זוכה למקלחת חמימה בטמפרטורה שך 40 מעלות... הוא לא מתלונן. והתוית? אז היא עדיין לא סופית וטרם אושרה ע"י הדירקטוריון, אבל זו הגרסה הנוכחית: מה אתם אומרים?