שני בישולים ושבת פרודוקטיבית

מכיוון שהחגים מתקרבים ומאחר והביקוש עולה על ההיצע, החלטתי לשים גז ולנצל את סוף השבוע להשלמת מלאים. התחלתי בסביבות 11 עם בישול של "סיבוב שני" (נשארו 3 בקבוקים במרתף!!!) ובערך בשלוש בצהריים, אחרי שהסיבוב השני כבר היה מונח בבטחה במיכל התסיסה, התפנתי לבישול של "אינדירה" (יש במרתף עוד 10 אינדירות, אבל יש לזכור שה-time to market של האינדירה הוא כמעט חודשיים)

לקראת החגים התוכנית היא לאפשר קניה של שישיות מיקס (SixMix), תוך שימוש במארז מיוחד שאני אמור לקבל במשלוח ישיר מארה"ב במהלך השבוע הקרוב (מבטיח להציג אותו בהופעת בכורה כאן בבלוג, לכשיגיע). בשביל זה אני צריך לבשל בקצב (כבר עכשיו יש לי הזמנות לאיזה 10 שישיות). יש מצב שאני אבשל עוד בישול במהלך השבוע ואגיע לשיא אישי של 3 בישולים בתסיסה בו זמנית.

הנה, עוד אין בירות אבל הממתג כבר התחיל לעבוד על שיווק...
במהלך השבוע גם קיבלתי טלפון מאלעד שרצה להגיע לקנות כמה בקבוקים. הצעתי לו להגיע בשבת, כשאנחנו מבשלים והוא קיבלת את ההצעה והגיע עם חבר - יונתן. הם הצטרפו איפשהו במהלך הבישול של האינדירה ובילו (ושתו) איתנו עד שסיימנו. היה קצת חם בחצר אבל היה ממש כיף. מקווה שגם אלעד ויונתן יצאו באותה תחושה.
היום חזר העוזר המסור שלי לתפקיד - עדי, מה הייתי עושה בלעדיך?! עדי קיבל את המתכון, הוציא את הגרעינים ושאר המרכיבים, אירגן ושקל וסידר הכל במקום, עבר על המתכון ווידא שהכל שם. אחרי שהכל היה מוכן הוא אירגן לעצמו office בו ישב וניהל את ה-log של הבישול.
טוב, אז אפשר להתחיל. נתחיל מהסיבוב השני - למי שלא זוכר (או רחמנא לצלן - לא מכיר), בירה בסגנון בלגי, לא כבדה מידי, עם מעט דבש ותבלינים. שותים אומרים שהיא מזכירה בטעמה (אך לא בצבעה) לף בלונד.
"סיבוב שני" מכילה דבש (150 גרם) וסוכר אינוורטי (200 גרם) - מרכיבים שמאפיינים בירות בלגיות, תורמים טעמים ומחזקים אלכוהול. בנוסף יש בבירה ציפורן שעכשיו ניסיתי להזיז אותה מתחילת הבישול לרבע שעה האחרונה שלו במטרה לשמור את הארומות האופייניות. נראה איך זה יצא...
מסיבוב שני המשכנו לאינדירה, וזו היתה כמובן הזדמנות נהדרת לפתוח איזה בקבוק אינדירה. תראו איזה יופי, וזה עוד לפני שחוטפים את הארומות המופלאות של האינדירה.
באינדירה עשיתי הפעם מספר שינויים קלים - ראשית הבישול הוארך מ-60 דקות ל-90 דקות, בעיקר על מנת למצות טוב יותר את המרירות מהכשות. בנוסף עשיתי שינויים קלים בטיימינג של הוספת הכשות - 60 גרם ב-90 דקות, 30 גרם ב-15 דקות ו-30 גרם נוספים ב-flame out. בעוד שבוע וחצי יצטרפו 15 גרם נוספים כ-dry hopping.
זהו. שתי בירות באחה"צ פורה במיוחד ומהנה לא פחות. עד שסיימתי את הבישול השני, הראשון כבר התחיל תסיסה יפה עם קצף, בועיות בנשם והכל. בלילה בטח החבר השני יצטרף לחגיגה.
ועכשיו תראו את זה ותדמיינו את ה"בלופ בלופ בלופ". אין כמו ללכת לישון אחרי יום בישולים לצלילי הבלופ בלופ בלופ של בירה שזה עתה בושלה. בלופ. בלופ. בלופ.
שומעים?

ביקבוק לילה לאנשים עובדים

תשמעו, לעבוד זה מיותר. ידעתי את זה בתאוריה (וזה גם מונח לי איפשהו בזיכרון הרחוק מנסיון אישי), אבל עכשיו אחרי ששוב התנסתי בפרקרטיקה אני יכול לומר בביטחון שזה דבר לא נכון, לא טוב, לא בריא. בהקשר זה, אני חושב שנכונה מתמיד הסיסמא שצעקנו ברחובות תל אביב מידי שנה בתהלוכת האחד במאי כשהיינו צעירים ותמימים - "פועלי כל העולם התאחדו", ועכשיו כשגדלתי אני גם מבין מה צריכה להיות מטרת ההתאחדות. די לעבודה, תחי הבירה.

וכל ההתפלפלות וההתקשקשות הזאת על שום מה - על שום שהבישול הנוכחי של הדוב השביעי שוכב לו כבר 19 ימים במיכל התסיסה ואני לא מתפנה לבקבק אותו. וכשאני כבר מתפנה - זה ביקבוק באישון לילה! מה זה זה?
אז קודם כל, לפני שמתחילים, פינקתי את עצמי פתחתי בקבוק שקיבלתי לפני כמה זמן מחבר שלי רוני. רוני נתן לי מארז מהודר של שני בקבוקי Weihenstephaner עם כוס תואמת (שמרוב גובה לא נכנסת אצלי בשום מדף בארון). בקבוק אחד במארז היה של Hefeweissbier והשני Hefeweissbier Dunkel. שתיהן בירות חיטה - הראשונה בהירה ועכורה והשניה כהה (ועכורה). מכיוון שהבירות הובאו ישירות מגרמניה, אין עליהן מילה אחת בעברית או באנגלית ואת המרכבים ושאר הכיתוב פיענחתי בעזרת הגרמנית המשובחת שלי.
קוראי הותיקים כבר יודעים את דעותי על בירות חיטה, אבל מאחר ואני מחזיק מעצמי open minded אז... יאללה, שיהיה. החלטתי ללכת על הדונקל הכהה. ציפיתי למשהו ממש שחור כמו בירות דונקל ששתיתי בעבר אבל ה-Hefeweissbier Dunkel היא בגוון חום, אפילו לא חום כהה. הקצף שלה, כיאה לבירת חיטה (ואולי גם באדיבות הכוס המיוחדת שהגיעה יחד עם הבירה) - מרשים: קרמי יציב ויפה... וגם טעים. הבירה עצמה קצת אנמית, כיאה לבירת חיטה (והרי מה אפשר לצפות מבירה עם מרירות של 14 IBU) וגם ארומות די קשה למצוא בה. אבל לא נורא, תפסתם אותי ביום מפרגן, אז אין תלונות. שתיתי עד הטיפה האחרונה.
אבל מספיק קישוקושים על בירות חיטה מחו"ל - התאספנו כאן בכלל לספר על ביקבוק של דוב ("הדוב השביעי" אם לדייק). אז כמו שאמרתי, הדוב שוכב לו במיכל התסיסה כבר 19 יום בגלל שאני עובד (אל תדאגו, לא נתחיל עם זה שוב). הבועות בנשם הסתיימו אחרי יומיים ומאז הוא משתבח לו בשקט ובשלווה ב-26 מעלות במרתף. ה"סבלנות" הזאת הצליחה להביא את הדוב לצפיפות מרשימה ונמוכה בהרבה מהתכנון (שעמד על 1.018) ומהבישול הקודם של אותה בירה (בו הגעתי רק ל-1.019) עד לרמה של OG 1.010. יפה הא?! המסקנה שלי היא שהשמרים ממשיכים להמיר סוכר לאלכוהול, גם אם האפקטיביות שלהם יורדת, עוד הרבה זמן.

170 גרם סוכר תירס, מורתחים בחצי ליטר מים, מצוננים ואז קופצים למיכל ה-priming:
לוקחים דגימה, מרחרחים, טועמים ומודדים צפיפות:
אחרי מדידת צפיפות - הבירה מועברת גם היא ל-priming ומצטרפת לסוכר:
מכיוון שהיום הילדים נמצאים אצל הסבים בקיבוץ, נאלצתי להשתמש בשירותיה האדיבים של דפי, שהניחה לעיסוקיה החשובים באמת (היא מקימה חנות באינטרנט בימים אלה - משהו שוס) ונרתמה למלא בקבוקים. אחחחח, אני התחתנתי נכון, תראו מה שהיא מוכנה לעשות בשבילי.
אז דפי על המילוי ואני על הסגירה, והנה הזדמנות להכיר לכם את מכשיר הפיקוק המשוכלל שלי - מתנה שקיבלתי מיוחאי ממבשלת הנגב ושמשרתת אותי בנאמנות רבה מהבישול השני שלי. תודה יוחאי. העובדה שהזרועות ולמעשה המכשיר כולו עשוי מתכת ולא בקליט משפרת את העבודה והופכת אותה לנוחה ומהירה.
בסופו של מילוי (אולי בהשראת אליפות העולם באתלטיקה שברקע), שברנו שיא מבשלתי חדש והגענו ל-62 בקבוקים מבישול!!!! כנראה שהמים שהשתתפו בבישול סירבו להתאדות, לפנות את מקומם ולצמצם את הבירה כמתוכנן, מה שהביא ל"דילול" הבישול וגרם לנו לאבד 12 נקודות יקרות בצפיפות ההתחלתית (1.043 במקום 1.055) ובסופו של דבר לקבל אלכוהול מעט נמוך מהמתוכנן - 4.4% במקום 4.7% (מזל לפחות שזכינו בפיצוי ב-FG). לא תהיה ברירה ויהיה צריך לשתות קצת יותר כדי להשתכר.
זהו, עכשיו כבר אחרי 12 בלילה ומחר עוד יום עבודה. סוף שבוע הולך להיות פעיל במיוחד - אני מתכנן שני בישולים כדי לסגור פערים. לילה טוב.

מבשלת הדובים מתארחת בצימר של יותם

כבר כתבתי כאן על המפגש המרגש עם יותם, חבר מימי התיכון, לאחר כמעט 20 שנים של ניתוק. אז אחרי שלפני איזה שבועיים יותם ואילה היו אצלנו ברעננה (כבר אז הצלחתי להשקות את יותם היטב בשלל בירות הדובים), ביום שישי זכינו לבלות ארוחת ערב מענגת במיוחד במשכנו שברמת השרון - בית (וחצר... אוף איזו חצר) שאין להם שם הולם יותר מ"הצימר של יותם". ישבנו בחצר, תחת סוכת גפן, ג'אז ומוזיקה ברזילאית מתנגנת ברקע... איזה יופי. כרטיס הכניסה שלנו היה כמובן הקסם האישי הכובש, אבל אולי במידה מסויימת גם העובדה שאנחנו זה מבשלת הדובים המפורסמת ששמה הולך לפניה.
ההוראה היחידה שקיבלתי היתה - תביא כמה בירות של מבשלת הדובים ותתכונן להסביר עליהן. הבאתי כמה בירות ולהסביר - אני תמיד מוכן. בכל מקום שיש אוזן שמוכנה לשמוע, אני מוכן להשמיע.
אז מי היה? בסה"כ פורום מצומצם ואינטימי. כולם מכירים את כולם (חוץ מאיתנו כמובן). יותם המארח, שחר ועדי, גליה, ענבל, שני כלבים, חתול ו... אנחנו - דפי ודגן. למרות שהיינו חדשים התייחסו אלינו מאוד יפה. נראה לי שהתקבלנו (ואולי זו פשוט הבירה).
יותם היה אחראי לבשר המעולה שהוגש - קבבים משובחים, פילה מעודן שהוגש במדליונים ורדרדים ועסיסיים ואנטרקוט מדהים ועשיר שהיה מבחינתי השוס של הערב. שחר היה מופקד על התיבול ועל הגריל ולאור הצלחתו המסחררת בערב הזה, הוא כנראה ימשיך ויעשה זאת גם בפעמים הבאות. ואם בשחר עסקינן - מן הראוי לציין שהוא הזיע על המנגל למרות (או אולי לכבוד) יום הולדתו. מזל טוב שחר!!! ליד הבשר היו גם תפוחי אדמה משובחים בתנור, סלט קיצי ופשטידת ברוקולי. לקינוח היו גם סלט פירות וסופלה שוקולד ותה מצרור צמחים ועשבים שגדלים בגינה של הצימר.

ולבירה... הבאתי איתי חמישה דובים הפעם: התחלנו בסקוטית לכוסיות - הלא היא "המכה הראשונה", המשכנו עם "סיבוב שני" הבלגית המעודנת, משם המשכנו ל-IPA שלנו - "אינדירה", הלאה לאייל הענברית - "הדוב השביעי" ולקינוח - הפורטר "חצות". כולם (חוץ מדפי כמובן) שתו ואם לשפוט לפי התגובות - אפילו נהנו.
אבל מכולם, אני חייב להודות שהיה כיף במיוחד להשקות את שחר - שהגדיל בהתעניינות ובשאלות והתעמק בטעמים ובמאפיינים של הבירות השונות. הכי טוב להשקות מישהו שמתמסר ומתרגש מהבירה. שחר הפגין יכולת מרשימה לזהות טעמים ומרכיבים ואני צופה לו גדולות ונצורות בתחום. יפה מאוד שחר - ותזכיר לי לארגן לך את "יונק הדבש" (תהיה מוכנה לשתיה בעוד איזה שבועיים) - זו בירה שאני חושב שתקלע לטעמך.
אז שוב - מזל טוב שחר ותודה ליותם ולכולם על ערב נפלא.

Craft Beer בישראל - לאן?

נתקלתי לפני כמה ימים בסקירה יפה של יעל עופר במגזין "גורמה". המאמר סוקר את 10 המבשלות המעניינות בארץ (לבחירתה של המחברת), ובכלל - בזמן האחרון אפשר לראות שהתקשורת פתאום מגלה את בירות הבוטיק. הייתי מרחיק ואומר שהתקשורת "מתנפלת" על בירות הבוטיק כמוצאת שלל רב. זה עובר מבלוגים ועיתונות אינטרנט, דרך עיתונאות מודפסת ולאחרונה בלא מעט מקרים גם בטלויזיה (לפני כמה שבועות מנחם הורביץ ביקר את מבשלת הגולן ואת גדי דבירי בבירדי בפריים טיים). דווקא מתוך סצנת הבירה מעניין להבין מה קורה כאן? מה ההתעניינות הזאת פתאום?

אני חושב שקורים כאן כמה דברים -

בשלות:
מספר יפה של פאבים-מבשלות בירה בישראל הגיעו לשלב בשלות כזה שיש להם מוצר מסחרי איכותי ובחלק מהמקרים גם קוי ייצור עם יכולות מרשימות ואף פאבים. עכשיו המאמץ והאנרגיה הניהולית והקריאטיבית עוברים בחלק מהמבשלות מההקמה והפיתוח אל יחסי הציבור, הפרסום והשיווק.

מודעות ציבורית:
ככל שמספר מבשלי הבירה גדל וככל שבירה מלאכת יד הופכת זמינה יותר ויותר, הציבור הרחב הופך מודע. אני כבר שומע מהרבה חברים שאומרים שיש להם עוד חבר או מכר או קרוב משפחה שגם הוא מבשל. נראה שזה ממש מדבק - כך שגם מי שלא נשא, לפחות נחשף לחיידק בצורה כזאת או אחרת. ככל שהציבור נהיה יותר מודע, העיתונות יותר מתעניינת, הציבור נהיה מודע יותר ויותר, וחוזר חלילה. אירועי הבירה מתקיימים בתדירות הולכת וגדלה ומושכים יותר ויותר אנשים.

עניין עסקי:
כשיש מוצר ויש התעניינות של הציבור (שלא לומר ביקוש), שם אפשר לראות אנשי עסקים שמציצים ומזהים פוטנציאל, ואיפה שיש פוטנציאל יפה, נכנסים. גם בתחום בירות הבוטיק מתחילים לראות כניסה של אנשים שבאים מתחום העסקים דווקא ושלא התחילו את היכרותם עם ה-craft beer מבישול של 20 ליטר במטבח. זה שלב שהוא טבעי, הכרחי וכנראה יביא להמשך התגלגלות כדור השלג שנקרא קראפט ביר בישראל.

לאן זה הולך?
השורה התחתונה היא שאפשר לראות מגמה ברורה שתביא להגדלת הייצור והצריכה של בירת בוטיק בישראל. אין לי ספק שבעוד כמה שנים יהיו פה מבשלות בוטיק איכותיות ואפשר יהיה למצוא בירת בוטיק ציונית, בבקבוק או בחבית, כמעט בכל פאב או מסעדה. והיפה פה הוא שלנו - לכולנו יש חלק במהפכה השקטה הזאת. אנחנו שמבשלים, שמציעים טעימות, שמחלקים ומוכרים שישיות או בקבוקים בודדים, שמגישים במסיבות, שכותבים בלוגים ושמנהלים דיונים... כולנו נוכל להגיד שהיינו כאן כשזה התחיל.

אז בכל זאת, כדי שלא נחזיק כזאת אופטימיות... איפה הבעיה?
הבעיה היא להרוויח כסף מבירה בייצור בהיקפים קטנים. הרי אם יקומו מבשלות, גם אם יהיו טובות ואיכותיות - ימיהן יהיו קצובים אם לא יצליחו להרוויח מהבירה. כמה בירה צריכה מבשלת בוטיק למכור בשביל שתוכל לכלכל את בעליה ברווחה וכדי שתוכל לשרוד לאורך זמן? כמה צריך להשקיע בשביל לייצר ולשווק כמות כזאת? האם זה מעשי?

אז בוא נעשה לרגע תרגיל בכלכלת בירה...
מכיוון שבחיים המקבילים שלי אני חוטא בעיסוק בכלכלה ועסקים, לא יכולתי לשבת סתם כך בלי לבדוק את הפוטנציאל האמיתי. אז נניח לרגע כמה הנחות עבודה: אם בבקבוקים עסקינן, נניח לרגע שלייצר בקבוק בירה 330 מ"ל במבשלת בוטיק זעירה עולה בערך 3 שקלים (עלות ישירה - כולל הבירה, הבקבוק, הפקק, התוית, החשמל והמים). אותו יוצר בירה זעיר יכול למכור את הבקבוק במחיר של בין 6 ש"ח ל-10 ש"ח (בעיקר בהתאם לערוץ השיווקי שיבחר ובכמויות המשווקות). אם נהיה אופטימיים ונניח רווח של 5 ש"ח לבקבוק ונמשיך עם חשבון פשוט - נגלה שבשביל להשאר למשל עם סכום מינימלי של 50,000 ש"ח בחודש (לפני שמתחילים עם החזר השקעה, פרסום, שווק, שכר דירה, מיסים וכו') צריך למכור 10,000 בקבוקים! 3,300 ליטר בירה לחודש! לא מעט בכלל במדינתנו הקטנטונת. גם עם כמות כזאת קשה להגיד שיש פה עסק שאפשר לחיות ממנו ברווחה.

כמובן שאפשר וכנראה גם צריך לשנות את הכללים של "מבשלת בירה העומדת בפני עצמה". למשל הקמת פאב-מבשלה המהווה הרחבה של מתח הרווחים והגדלת מגוון ערוצי ההכנסה יכול להיות "שינוי כללים" כזה (ואנחנו רואים באמת שכל מבשלות הבוטיק שעוברות לשלב המסחרי בארץ משלבות גם פאב), אבל זו בהחלט לא הדרך היחידה.

אז זה היה טיפה חומר למחשבה ואולי ראשונה בסדרת הגיגים. אני מקווה לשמוע מחשבות של חברים בתחום, רעיונות וכיוונים. איך אתם רואים את זה? איך אפשר להפוך את התחביב הקסום שלנו לעסק משגשג? אנחנו רוצים בכלל?

שבת של בשר ארגנטינאי ובירה גולדה בחורשים

לפני איזה שבוע קיבלתי מייל מפתה מניר דגן (הלא הוא מבשלת הבירה "גולדה" בכבודו ובעצמו). בין שאר כישרונותיו, ניר הוא גם שף. במייל ניר הזמין לשבת הראשונה בפרוייקט חדש שלו - חגיגות צהרי שבת של בשר ובירה ב"בר ולחם" שבקיבוץ חורשים. המקום יפה ובלתי פורמאלי ומאוד הולם את הקונספט. אפילו בחום הכבד של צהרי שבת אוגוסטית טיפוסית, צל השמשיות, העצים, הצמחיה והמאווררים הצליחו לייצר אוירה נעימה וכמעט קרירה. את מה שאלה לא עשו - השלימה הבירה. כשיצאנו (לקראת שתיים) כבר בקושי היה מקום לזוז.
למעשה בר ולחם היא רק האכסניה, ניר דגן ואורן רביד הרימו קונספט יפה ומינימליסטי שכולל תנור עישון מכובד, גריל פחמים גדול ולוהט וכמובן - שלל בירות של מבשלת גולדה.

הנתחים בתנור העישון
הבשרים על האש
והמאסטר בפעולה
אהבתי במיוחד את העובדה שניר ואורן יצרו מיקוד יפה ולא התבדרו להרבה כיוונים. מצד הבשרים (שהוכנו בסגנון דרום אמריקאי קלאסי) הוצעו נקניקיות, עוף, בקר ובשר לבן. אנחנו הלכנו על שני סוגי נקניקיות, פילה לבן, סטייק צואר וספר-ריבס. הכל היה רך ועסיסי, עשוי במידה הנכונה ופשוט מעולה. על השולחן חיכתה גם צלחת סלט כרוב עם קימל וצלוחית יפה של צ'ימיצ'ורי שהשלים את הבשר נהדר. תפוח אדמה בתנור או צ'יפס מספקים את הפחמימות למי שחש צורך בכך.
הבשר מוגש כשהוא חתוך לנתחים קטנים וידידותיים, והאכילה - בידיים. אין צלחות ואין סכו"ם. אפשר להשתמש בכפפות ניילון חד פעמיות או פשוט להתפלש בבשר. יש כיור וסבון לרחוץ ידיים אחרי האוכל, אז בין סיבה לדאגה.
פילה לבן... רך ומשובח
ספר-ריבס.... בטעם מעושן עדין... יאממי
והבירה... של גולדה. הפעם ניר הביא איתו מבחר מצומצם יחסית של שלוש בירות: בירה מעושנת - Royal Oak, בירת סטאוט כהה - Imperial Stout ואייל חומה - Brown Ale. שותפי לחגיגה בחרו במעושנת ואני התענגתי על ה-Brown Ale שהיתה משובחת - יפה, ארומטית וטעימה. פשוט עונג צרוף.
מה שהיה חסר (ניר - הרי לא חשבת שתצא בלי הערות, נכון?) זה... נכון, תויות לבקבוקים! איך? איך קרה כדבר הזה? אני חושב שעד השבת הבאה הנושא הזה חייב להפתר. בכלל אני חושב שבתוך כל הבשר הזה, בירת גולדה לא מספיק הודגשה והיה צריך לדחוף אותה בצורה קצת יותר אגרסיבית.
אז לכל מי שלא הספיק הפעם - אפשר להירגע. ניר הבטיח שהשבת הזאת היא ראשונה בסדרה ויש כוונה להמשיך לחגוג בשבועות הקרובים. לפחות מנקודת המבט שלי - ההצלחה של השבת הזאת היתה מסחררת. שאפו ניר ואורן. שיחקתם אותה. לפעם הבאה אנחנו רוצים תויות לבקבוקים ואם אפשר - יותר סוגי בירה!

קציר שמרים מבירת Chimay

שחר קליין היקר - שוב ושוב אתה מביא אותי לחקור נושאים שאין לי מושג בהם (זו מחמאה כמובן, אני לומד הרבה מהשאלות שלך!). הפעם התקלת אותי עם עניין הוצאת השמרים מבירת Chimay.
זכרתי שקראתי משהו בנושא ב-How to Brew ואחרי שנברתי קצת גיליתי שזכרתי נכון. אז אתה מוזמן ללכת למקור - ושם, החל מסעיף 6.7 בנושא: Yeast from Commercial Beers ועד סעיף 6.9. ההסבר שם פשוט וברור.

בנוסף - אם יש לך שאלות או התלבטויות, אני יודע שלDenny ממבשרת (The Wine Maker) יש חוות שמרים קטנה במקרר שמאחורי החנות והוא בקיא בנושא. כמו שאני מכיר אותו, אני בטוח שהוא ישמח לסייע ולתרום מהידע והנסיון הרב שלו. תרים לו טלפון.

אשמח מאוד לשמוע איך זה הלך (וכמובן לטעום ואולי לקבל מנת שמרים לאיזה בישול עתידי). אם גם תתעד ותצלם את התהליך - אולי אפילו נשים פוסט מפורט - להפיץ את הבשורה.

שמע, עשית לי תאבון... אולי אפילו אני גם אנסה את זה - נשמע לי מגניב לאללה.

שישי טעימות ושבת בישול: הדוב השביעי פעם שניה (בישול 11)

אתמול - יותם ואילה היו אצלנו לארוחת ערב, ועל הדרך - גם לטעימה של 5 מבירות האיכות של מבשלת הדובים. את יותם אני מכיר מגיל 14 כשהחיים הובילו את שנינו לחוויה קצרה בבי"ס מקצועי, אבל כבר יותר מ-15 שנה שלא נפגשנו. לא, שום ריב או משהו כזה, פשוט החיים לקחו כל אחד מאיתנו במסלול שלו ודרכינו נפרדו. לפני שבוע, בעקבות פוסט של דנית בבלוג שלה ב-The Marker Cafe איכשהו הצטלבו דרכינו שוב.

אז כמו שאמרתי - אין דרך טובה לחידוש קשר מארוחת יום שישי טובה (הפעם הוגשו סאטה עוף בטריאקי, בטטה בתנור, אורז מתובל עם ירקות, פרוסות חציל ועגבניות ובזיליקום מוקרמים בגבינה, סלט ירקות עם בולגרית וגריסים וכמובן חלת הבית המפוארת, כמידי שישי) לצד טעימה של מגוון (חמש) בירות בוטיק מיצירה עצמית. אני חושב שבאופן כללי מי שלא מכיר בירות אייל ושאינו מורגל בבירה מיצירה ביתית קצת מופתע מאחר והבירות שונות מהותית מבירות הלאגר המסחריות שאפשר למצוא בסופר. ההבדל ניכר במראה, בארומה וכמובן בטעם. אחרי השוק הראשוני, בדרך כלל הציבור לאט לאט מתאהב. אני מרגיש קצת מסיונר במשימה הזאת של לחשוף לציבור בציון בירות אייל מיוחדות ושונות.

התחלנו באייל בלגית זהובה - "סיבוב שני" והמשכנו לאייל הענברית "הדוב השביעי" (יותם ואילה ציינו ששתי הבירות די דומות עד כדי כך שקשה להבחין בהבדלים בינהם ואני נוטה להסכים -ראו את הטעימה ההשוואתית). משם דילגנו ל-IPA שלנו - "אינדירה" (שאנחנו מאוד אוהבים אבל הקהל מקבל בד"כ ברגשות מעורבים), המשכנו בפורטר החומה - "חצות" (לא נרשמה התלהבות) וקינחנו בבלגית הדבשית הכהה "יונק הדבש". יותם יצא גם עם כמה בירות הביתה (אני רואה את זה כקומפלימנט, אני מבין מזה שהבירות שנטעמו היו לשביעות רצונו).

יום שבת, חום איימים בחוץ, המזגן בפנים עובד נון-סטופ, שבוע עבודה מפרך מאחורינו ושבוע עבודה מפרך בפתח. מה יותר מתאים מבישול בירה? אז הבישול ה-11 של מבשלת הדובים היה בישול נוסף של "הדוב השביעי". הפעם, כדי לנצל את המזגן ביצעתי את כל ההכנות והשקילות מראש בבית והדלקתי את האש רק כשהיו לי כלים ושקים מוכנים עם הכמויות המדוייקות בהתאם למתכון. מסתבר שזה מאוד נוח לעבוד ככה והופך את הבישול עצמו לקל עוד יותר. הוצאתי ספר, רדיו וצלוחית בוטנים החוצה וביליתי אחה"צ רגוע בחצר. לבד אמנם (רותם דפק נפקדות) אבל היה אחלה.

אז כרגע אני עם יונק הדבש שממשיך בתסיסה משנית שלאחר השפיה (racking) ועם הדוב השביעי שפוצח ברגעים אלה ממש בתסיסה נמרצת במיכל שלו. כן - שמח במרתף. אולי בהמשך השבוע נכין עוד אחד (ולו כדי להוכיח לעצמי שאני עדיין יוצר בירה במרץ, למרות שאני עובד).

הערב (שבת), אחרי שבילינו דפי ואני בהופעה בתל אביב, עצרנו בדיקסי לחטוף משהו קל לאכול ולהנות מבירת הנזירים המהוללת - שימיי טריפל (Chimay Triple) שיש להם בחבית. בירה בלגית חיוורת חזקה ונהדרת, 8% אלכוהול שאפשר להשתכר מהם מחוש הריח לבדו, עוד לפני שמגישים את הבירה לשפתיים. אם אתם נקלעים למקום - אני ממליץ בחום.

שבוע טוב לכולם. לחיים.