נתקלתי לפני כמה ימים בסקירה יפה של יעל עופר במגזין "גורמה". המאמר סוקר את 10 המבשלות המעניינות בארץ (לבחירתה של המחברת), ובכלל - בזמן האחרון אפשר לראות שהתקשורת פתאום מגלה את בירות הבוטיק. הייתי מרחיק ואומר שהתקשורת "מתנפלת" על בירות הבוטיק כמוצאת שלל רב. זה עובר מבלוגים ועיתונות אינטרנט, דרך עיתונאות מודפסת ולאחרונה בלא מעט מקרים גם בטלויזיה (לפני כמה שבועות מנחם הורביץ ביקר את מבשלת הגולן ואת גדי דבירי בבירדי בפריים טיים). דווקא מתוך סצנת הבירה מעניין להבין מה קורה כאן? מה ההתעניינות הזאת פתאום?
אני חושב שקורים כאן כמה דברים -
בשלות:
מספר יפה של פאבים-מבשלות בירה בישראל הגיעו לשלב בשלות כזה שיש להם מוצר מסחרי איכותי ובחלק מהמקרים גם קוי ייצור עם יכולות מרשימות ואף פאבים. עכשיו המאמץ והאנרגיה הניהולית והקריאטיבית עוברים בחלק מהמבשלות מההקמה והפיתוח אל יחסי הציבור, הפרסום והשיווק.
מודעות ציבורית:
ככל שמספר מבשלי הבירה גדל וככל שבירה מלאכת יד הופכת זמינה יותר ויותר, הציבור הרחב הופך מודע. אני כבר שומע מהרבה חברים שאומרים שיש להם עוד חבר או מכר או קרוב משפחה שגם הוא מבשל. נראה שזה ממש מדבק - כך שגם מי שלא נשא, לפחות נחשף לחיידק בצורה כזאת או אחרת. ככל שהציבור נהיה יותר מודע, העיתונות יותר מתעניינת, הציבור נהיה מודע יותר ויותר, וחוזר חלילה. אירועי הבירה מתקיימים בתדירות הולכת וגדלה ומושכים יותר ויותר אנשים.
עניין עסקי:
כשיש מוצר ויש התעניינות של הציבור (שלא לומר ביקוש), שם אפשר לראות אנשי עסקים שמציצים ומזהים פוטנציאל, ואיפה שיש פוטנציאל יפה, נכנסים. גם בתחום בירות הבוטיק מתחילים לראות כניסה של אנשים שבאים מתחום העסקים דווקא ושלא התחילו את היכרותם עם ה-craft beer מבישול של 20 ליטר במטבח. זה שלב שהוא טבעי, הכרחי וכנראה יביא להמשך התגלגלות כדור השלג שנקרא קראפט ביר בישראל.
לאן זה הולך?
השורה התחתונה היא שאפשר לראות מגמה ברורה שתביא להגדלת הייצור והצריכה של בירת בוטיק בישראל. אין לי ספק שבעוד כמה שנים יהיו פה מבשלות בוטיק איכותיות ואפשר יהיה למצוא בירת בוטיק ציונית, בבקבוק או בחבית, כמעט בכל פאב או מסעדה. והיפה פה הוא שלנו - לכולנו יש חלק במהפכה השקטה הזאת. אנחנו שמבשלים, שמציעים טעימות, שמחלקים ומוכרים שישיות או בקבוקים בודדים, שמגישים במסיבות, שכותבים בלוגים ושמנהלים דיונים... כולנו נוכל להגיד שהיינו כאן כשזה התחיל.
אז בכל זאת, כדי שלא נחזיק כזאת אופטימיות... איפה הבעיה?
הבעיה היא להרוויח כסף מבירה בייצור בהיקפים קטנים. הרי אם יקומו מבשלות, גם אם יהיו טובות ואיכותיות - ימיהן יהיו קצובים אם לא יצליחו להרוויח מהבירה. כמה בירה צריכה מבשלת בוטיק למכור בשביל שתוכל לכלכל את בעליה ברווחה וכדי שתוכל לשרוד לאורך זמן? כמה צריך להשקיע בשביל לייצר ולשווק כמות כזאת? האם זה מעשי?
אז בוא נעשה לרגע תרגיל בכלכלת בירה...
מכיוון שבחיים המקבילים שלי אני חוטא בעיסוק בכלכלה ועסקים, לא יכולתי לשבת סתם כך בלי לבדוק את הפוטנציאל האמיתי. אז נניח לרגע כמה הנחות עבודה: אם בבקבוקים עסקינן, נניח לרגע שלייצר בקבוק בירה 330 מ"ל במבשלת בוטיק זעירה עולה בערך 3 שקלים (עלות ישירה - כולל הבירה, הבקבוק, הפקק, התוית, החשמל והמים). אותו יוצר בירה זעיר יכול למכור את הבקבוק במחיר של בין 6 ש"ח ל-10 ש"ח (בעיקר בהתאם לערוץ השיווקי שיבחר ובכמויות המשווקות). אם נהיה אופטימיים ונניח רווח של 5 ש"ח לבקבוק ונמשיך עם חשבון פשוט - נגלה שבשביל להשאר למשל עם סכום מינימלי של 50,000 ש"ח בחודש (לפני שמתחילים עם החזר השקעה, פרסום, שווק, שכר דירה, מיסים וכו') צריך למכור 10,000 בקבוקים! 3,300 ליטר בירה לחודש! לא מעט בכלל במדינתנו הקטנטונת. גם עם כמות כזאת קשה להגיד שיש פה עסק שאפשר לחיות ממנו ברווחה.
כמובן שאפשר וכנראה גם צריך לשנות את הכללים של "מבשלת בירה העומדת בפני עצמה". למשל הקמת פאב-מבשלה המהווה הרחבה של מתח הרווחים והגדלת מגוון ערוצי ההכנסה יכול להיות "שינוי כללים" כזה (ואנחנו רואים באמת שכל מבשלות הבוטיק שעוברות לשלב המסחרי בארץ משלבות גם פאב), אבל זו בהחלט לא הדרך היחידה.
אז זה היה טיפה חומר למחשבה ואולי ראשונה בסדרת הגיגים. אני מקווה לשמוע מחשבות של חברים בתחום, רעיונות וכיוונים. איך אתם רואים את זה? איך אפשר להפוך את התחביב הקסום שלנו לעסק משגשג? אנחנו רוצים בכלל?
אני חושב שקורים כאן כמה דברים -
בשלות:
מספר יפה של פאבים-מבשלות בירה בישראל הגיעו לשלב בשלות כזה שיש להם מוצר מסחרי איכותי ובחלק מהמקרים גם קוי ייצור עם יכולות מרשימות ואף פאבים. עכשיו המאמץ והאנרגיה הניהולית והקריאטיבית עוברים בחלק מהמבשלות מההקמה והפיתוח אל יחסי הציבור, הפרסום והשיווק.
מודעות ציבורית:
ככל שמספר מבשלי הבירה גדל וככל שבירה מלאכת יד הופכת זמינה יותר ויותר, הציבור הרחב הופך מודע. אני כבר שומע מהרבה חברים שאומרים שיש להם עוד חבר או מכר או קרוב משפחה שגם הוא מבשל. נראה שזה ממש מדבק - כך שגם מי שלא נשא, לפחות נחשף לחיידק בצורה כזאת או אחרת. ככל שהציבור נהיה יותר מודע, העיתונות יותר מתעניינת, הציבור נהיה מודע יותר ויותר, וחוזר חלילה. אירועי הבירה מתקיימים בתדירות הולכת וגדלה ומושכים יותר ויותר אנשים.
עניין עסקי:
כשיש מוצר ויש התעניינות של הציבור (שלא לומר ביקוש), שם אפשר לראות אנשי עסקים שמציצים ומזהים פוטנציאל, ואיפה שיש פוטנציאל יפה, נכנסים. גם בתחום בירות הבוטיק מתחילים לראות כניסה של אנשים שבאים מתחום העסקים דווקא ושלא התחילו את היכרותם עם ה-craft beer מבישול של 20 ליטר במטבח. זה שלב שהוא טבעי, הכרחי וכנראה יביא להמשך התגלגלות כדור השלג שנקרא קראפט ביר בישראל.
לאן זה הולך?
השורה התחתונה היא שאפשר לראות מגמה ברורה שתביא להגדלת הייצור והצריכה של בירת בוטיק בישראל. אין לי ספק שבעוד כמה שנים יהיו פה מבשלות בוטיק איכותיות ואפשר יהיה למצוא בירת בוטיק ציונית, בבקבוק או בחבית, כמעט בכל פאב או מסעדה. והיפה פה הוא שלנו - לכולנו יש חלק במהפכה השקטה הזאת. אנחנו שמבשלים, שמציעים טעימות, שמחלקים ומוכרים שישיות או בקבוקים בודדים, שמגישים במסיבות, שכותבים בלוגים ושמנהלים דיונים... כולנו נוכל להגיד שהיינו כאן כשזה התחיל.
אז בכל זאת, כדי שלא נחזיק כזאת אופטימיות... איפה הבעיה?
הבעיה היא להרוויח כסף מבירה בייצור בהיקפים קטנים. הרי אם יקומו מבשלות, גם אם יהיו טובות ואיכותיות - ימיהן יהיו קצובים אם לא יצליחו להרוויח מהבירה. כמה בירה צריכה מבשלת בוטיק למכור בשביל שתוכל לכלכל את בעליה ברווחה וכדי שתוכל לשרוד לאורך זמן? כמה צריך להשקיע בשביל לייצר ולשווק כמות כזאת? האם זה מעשי?
אז בוא נעשה לרגע תרגיל בכלכלת בירה...
מכיוון שבחיים המקבילים שלי אני חוטא בעיסוק בכלכלה ועסקים, לא יכולתי לשבת סתם כך בלי לבדוק את הפוטנציאל האמיתי. אז נניח לרגע כמה הנחות עבודה: אם בבקבוקים עסקינן, נניח לרגע שלייצר בקבוק בירה 330 מ"ל במבשלת בוטיק זעירה עולה בערך 3 שקלים (עלות ישירה - כולל הבירה, הבקבוק, הפקק, התוית, החשמל והמים). אותו יוצר בירה זעיר יכול למכור את הבקבוק במחיר של בין 6 ש"ח ל-10 ש"ח (בעיקר בהתאם לערוץ השיווקי שיבחר ובכמויות המשווקות). אם נהיה אופטימיים ונניח רווח של 5 ש"ח לבקבוק ונמשיך עם חשבון פשוט - נגלה שבשביל להשאר למשל עם סכום מינימלי של 50,000 ש"ח בחודש (לפני שמתחילים עם החזר השקעה, פרסום, שווק, שכר דירה, מיסים וכו') צריך למכור 10,000 בקבוקים! 3,300 ליטר בירה לחודש! לא מעט בכלל במדינתנו הקטנטונת. גם עם כמות כזאת קשה להגיד שיש פה עסק שאפשר לחיות ממנו ברווחה.
כמובן שאפשר וכנראה גם צריך לשנות את הכללים של "מבשלת בירה העומדת בפני עצמה". למשל הקמת פאב-מבשלה המהווה הרחבה של מתח הרווחים והגדלת מגוון ערוצי ההכנסה יכול להיות "שינוי כללים" כזה (ואנחנו רואים באמת שכל מבשלות הבוטיק שעוברות לשלב המסחרי בארץ משלבות גם פאב), אבל זו בהחלט לא הדרך היחידה.
אז זה היה טיפה חומר למחשבה ואולי ראשונה בסדרת הגיגים. אני מקווה לשמוע מחשבות של חברים בתחום, רעיונות וכיוונים. איך אתם רואים את זה? איך אפשר להפוך את התחביב הקסום שלנו לעסק משגשג? אנחנו רוצים בכלל?
10 תגובות:
דגן היקר, את החישוב שאתה עשית עשיתי גם אני (לבד וכתרגיל מחשבתי עם עמיתים) וזה נכון עקרונית, גם אם היעד אינו 50,000 ש"ח לחודש אלא אפילו 1/2 מזה וגם אם עם חלק מהפרמטרים אפשר ל"שחק" . זה קצת מבאס כי (כמעט)כל בשלן ביתי רואה את עצמו מתפרנס מתחביבו. גם אני סבור שהפיתרון למי שרוצה להתפתח בכיוון עסקי - הוא שילוב: מיקרו מבשלה משולבת במסעדה/פאב/באר. נדמה שזה גם המודל הנפוץ בארה"ב המעטירה.
מצד שני
אלה שזה רק תחביב בשבילם
לא צריכים למכור הרבה כדי להחזיק את התחביב באוויר
כלומר 2-5 בישולים בחודש
ועוד רעיון עיסקי אם כבר יש מבשלה או מיקרו מבשלה
זה לפתוח אותה לבשלנים מזדמנים
כלומר מישהו שרוצה לייצר בירה לעצמו מידי פעם יבוא למבשלה ויקבל, תמורת תשלום, ציוד, חומרים, הדרכה)אם צריך) ושירותי איכסון לייבלינג וכדומה...
צ'מע, חתיכת הרהור הבאת פה.
אני משער שכל מי שהכניס רגל לעולם הזה, עבר כבר הרהור אחד או 50 כאלה. גם אני.
אני חושב שאנחנו עדיין נמצאים במקום בו מבשלות בוטיק הן נחלתם של אנשים שרואים בזה תחביב, או קיבוצניקים...
כדי להפוך לעסק, יש שני כיוונים אפשריים.
פאב מבשלה היא הדרך הפשוטה ליצור איזשהו איזון תפעולי שיכול להחזיק מבשלה אבל אז – רק פרופורציות – חלק גדול מאד מהאנרגיות עובר לניהול ולתפעול הפאב כשהמבשלה היא, שוב, סוג של תחביב או ערך תדמיתי מוסף לפאב.
אני מאמין שהפריצה הגדולה של ה-Craft Beer בציון, תבוא דווקא (הופ! שים לב איך הסוציאליסט משנה את דתו) בזכות אנשי עסקים עם חזון, עם גב רחב ועם יתרונות אסטרטגיים בתחום.
חיים אוחיון, בשילוב עם יקבי רמת הגולן הוא דוגמא. גם המיזם של האחים ירזין התותחים עם אורי שגיא יכול לפתוח חריץ בדלת. דווקא מאלו, ולא מהאנשים שהתרגשו ומתרגשים מ-20 ליטר IPA שמבעבעים להם על הכיריים, יכול לבוא השינוי הגדול בעולם הבירה הישראלי. זה יכול להשמע כאמירה תבוסתנית אבל מבחינתי - זהו מקור להרבה אופטימיות. השינוי כבר מעבר לדלת.
שחר - אני מסכים שצריך לחשוב יצירתי ואולי יש כל מיני כיוונים להפוך את בישול הבירה לרווחי - פאב-מבשלה הוא ללא ספק לא הדרך היחידה. אני חושב שצריך גם לחשוב בראיה רחבה יותר איך מעודדים את התפתחות ה-craft beer בישראל בתפר שבין תחביב לעיסוק.
ואחי היקר רותם - אני מסכים שכניסת התותחים הכבדים חשובה להתפתחות הענף וליצירת המודעות הציבורית, אבל אני גם חושב שצריך לבדוק איך אנשים כמונו עושים את זה גם בלעדיהם.
דרך אגב - עוד לא דיברתי על נושא סבוך לא פחות והוא ההיתרים והאישורים הנדרשים לפתיחת מבשלת בירה קטנה ולמכירת משקאות אלכוהולים, דרישות ואישורים שמכפילים ומשלשים את ההשקעה הנדרשת.
הזכרתם לי משהו
איזה אחד יושב על שפת הנהר דג דגים להנאתו
בא אליו מישהו אומר לו "מה אתה דג בחכה - תדוג ברשת"
ככה תדוג הרבה דגים ותמכור אותם
אז תקנה סירה ותדוג בעומק הים יהיה לך שלל יותר גדול ותרויח יותר כסף
ואז יהיה לך צי דיג שלם ותהיה עשיר כקורח
שואל אותו הדייג - ומה אז?
אז, מגיעה התשובה, תוכל לשבת בנחת על שפת הנהר ולדוג דגים להנאתך.
בקיצור איזה אחד אוהב בירה,עושה לעצמו בירה כל פעם סוג אחר ניואנסים שונים
בשביל למכור צריך שניים שלושה סוגים ואותם לעשות כל הזמן.
זה משעמם, כלומר בעיני, אני מרגיש שכל הכיף זה ההשתוללות הזאת - למשל ביום שישי האחרון עשינו כזה ברדק - מאש(מינכן פלוס כרמינכן) ב65 במקום 70 אח"כ טעינו לחשוב שזה יגרום לבירה מתוקה(ההיפך) אז הוספנו סוכר(אם כבר מתוקה שתהיה חזקה) והתססנו עם שמרים שגידלנו בעצמנו מבישול שבוע קודם...
גם כשתתפרנס מבירה עדיין הבישול האינטואטיבי הזה יהיה תחביב - אף אחד לא יקנה את זה....
שחר - אפשר גם אחרת. יש מקרים אפילו של מבשלות שגדלו למימדי ענק, הצליחו לשמור על ה"בוטיקיות" שלהן וממשיכות ליצור בירות חדשות, בירות עונתיות ולחדש ללא הפסקה. Sam Adams היא דוגמא נהדרת למבשלה כזאת.
וחוצמזה - יש סיפוק רב במכירה של בירות שיצרת במו ידיך ושמסבות עונג לקהל רחב. ואני מסכים שבמקביל חייבים להמשיך להשתולל. אפשר לעשות גם את זה וגם את זה.
1. נחמד שהבלוג הופך לפלטפורמה לחילופי דעות (פורום בלע"ז).
2. לשחר:"מבשלה משותפת" (קואופרטיבית) גם זה רעיון שאני משתעשע איתו זמן מה ואף פיתחתי קונספט (נייר עמדה) בנידון אשמח לשלוח לך (ציין מייל).
3. רותם: מסוציאליסט(בהווה ועדיין) לסוציאליסט (ששינה את דתו, לעדותו) - אנשי עסקים מטבעם ישקיעו רק אם יש רווח (אלא אם כן מישהו רוצה לממן הובי יקר) ולכן אנחנו חוזרים למשבצת מס' 1.
דגן
מסכים לגבי הסיפוק - אבל הוא לא קשור לבירה לדעתי
הוא קשור להצלחה של מה שאתה עושה וביטוי החיצוני שלה(במקרה הזה כסף ואולי הכרה)
אתה חושב שהמייסד של סם אדמס משתולל במעבדה הפרטית שלו?
אני בטוח שכן
אבל גם אני משתולל במעבדה הפרטית שלי : )
אדי
shaharklein@yahoo.com
מי שרוצה לפתוח עסק בשביל להרוויח 50k שקלים בחודש, כדאי שישמור על מקום עבודתו הנוכחי.
גם אין בעיה ליצר את הבירה בכמות המבוקשת.
הבעיה היא לשווק את הבירה ברווח של 5 ש"ח בכמות שתביא הכנסה סבירה.
כיוון שאוליגרכים שולטים במדינתנו (גם באחרות) צריך להשקיע הון קטן בשביל לפתוח עסק ליצור מזון. זה רף שגומר את רוב העסקים הקטנים כך שבתוך שלוש שנים רוב רובם של העסקים החדשים לא מתקיים יותר.
ואותי, הכי מעניינת הנקודה הבאה - שני המייזמים המסקרנים (מבשלת הגולן בקונסטלציה החדשה ומבשלת שגיא-ירזין) וגם מבשלות בוטיק נוספות שבדרך מדברים על שיווק בקבוקים. המשמעות המיידית היא שוק חם. השוק הקר שנשלט בגדול על ידי החביות לא יוכל ליצור ביקוש מספיק כדי להחזיק אותם. האם מכירה זניחה של בקבוקים בפאבים, עם מלחמה על מדפי רשתות השיווק מול טמפו ומב"י תצליח להרים מבשלה אחת או יותר? אני עדיין סקפטי.
הוסף רשומת תגובה