יום רביעי, 19 באוגוסט 2009

ביקבוק לילה לאנשים עובדים

תשמעו, לעבוד זה מיותר. ידעתי את זה בתאוריה (וזה גם מונח לי איפשהו בזיכרון הרחוק מנסיון אישי), אבל עכשיו אחרי ששוב התנסתי בפרקרטיקה אני יכול לומר בביטחון שזה דבר לא נכון, לא טוב, לא בריא. בהקשר זה, אני חושב שנכונה מתמיד הסיסמא שצעקנו ברחובות תל אביב מידי שנה בתהלוכת האחד במאי כשהיינו צעירים ותמימים - "פועלי כל העולם התאחדו", ועכשיו כשגדלתי אני גם מבין מה צריכה להיות מטרת ההתאחדות. די לעבודה, תחי הבירה.

וכל ההתפלפלות וההתקשקשות הזאת על שום מה - על שום שהבישול הנוכחי של הדוב השביעי שוכב לו כבר 19 ימים במיכל התסיסה ואני לא מתפנה לבקבק אותו. וכשאני כבר מתפנה - זה ביקבוק באישון לילה! מה זה זה?
אז קודם כל, לפני שמתחילים, פינקתי את עצמי פתחתי בקבוק שקיבלתי לפני כמה זמן מחבר שלי רוני. רוני נתן לי מארז מהודר של שני בקבוקי Weihenstephaner עם כוס תואמת (שמרוב גובה לא נכנסת אצלי בשום מדף בארון). בקבוק אחד במארז היה של Hefeweissbier והשני Hefeweissbier Dunkel. שתיהן בירות חיטה - הראשונה בהירה ועכורה והשניה כהה (ועכורה). מכיוון שהבירות הובאו ישירות מגרמניה, אין עליהן מילה אחת בעברית או באנגלית ואת המרכבים ושאר הכיתוב פיענחתי בעזרת הגרמנית המשובחת שלי.
קוראי הותיקים כבר יודעים את דעותי על בירות חיטה, אבל מאחר ואני מחזיק מעצמי open minded אז... יאללה, שיהיה. החלטתי ללכת על הדונקל הכהה. ציפיתי למשהו ממש שחור כמו בירות דונקל ששתיתי בעבר אבל ה-Hefeweissbier Dunkel היא בגוון חום, אפילו לא חום כהה. הקצף שלה, כיאה לבירת חיטה (ואולי גם באדיבות הכוס המיוחדת שהגיעה יחד עם הבירה) - מרשים: קרמי יציב ויפה... וגם טעים. הבירה עצמה קצת אנמית, כיאה לבירת חיטה (והרי מה אפשר לצפות מבירה עם מרירות של 14 IBU) וגם ארומות די קשה למצוא בה. אבל לא נורא, תפסתם אותי ביום מפרגן, אז אין תלונות. שתיתי עד הטיפה האחרונה.
אבל מספיק קישוקושים על בירות חיטה מחו"ל - התאספנו כאן בכלל לספר על ביקבוק של דוב ("הדוב השביעי" אם לדייק). אז כמו שאמרתי, הדוב שוכב לו במיכל התסיסה כבר 19 יום בגלל שאני עובד (אל תדאגו, לא נתחיל עם זה שוב). הבועות בנשם הסתיימו אחרי יומיים ומאז הוא משתבח לו בשקט ובשלווה ב-26 מעלות במרתף. ה"סבלנות" הזאת הצליחה להביא את הדוב לצפיפות מרשימה ונמוכה בהרבה מהתכנון (שעמד על 1.018) ומהבישול הקודם של אותה בירה (בו הגעתי רק ל-1.019) עד לרמה של OG 1.010. יפה הא?! המסקנה שלי היא שהשמרים ממשיכים להמיר סוכר לאלכוהול, גם אם האפקטיביות שלהם יורדת, עוד הרבה זמן.

170 גרם סוכר תירס, מורתחים בחצי ליטר מים, מצוננים ואז קופצים למיכל ה-priming:
לוקחים דגימה, מרחרחים, טועמים ומודדים צפיפות:
אחרי מדידת צפיפות - הבירה מועברת גם היא ל-priming ומצטרפת לסוכר:
מכיוון שהיום הילדים נמצאים אצל הסבים בקיבוץ, נאלצתי להשתמש בשירותיה האדיבים של דפי, שהניחה לעיסוקיה החשובים באמת (היא מקימה חנות באינטרנט בימים אלה - משהו שוס) ונרתמה למלא בקבוקים. אחחחח, אני התחתנתי נכון, תראו מה שהיא מוכנה לעשות בשבילי.
אז דפי על המילוי ואני על הסגירה, והנה הזדמנות להכיר לכם את מכשיר הפיקוק המשוכלל שלי - מתנה שקיבלתי מיוחאי ממבשלת הנגב ושמשרתת אותי בנאמנות רבה מהבישול השני שלי. תודה יוחאי. העובדה שהזרועות ולמעשה המכשיר כולו עשוי מתכת ולא בקליט משפרת את העבודה והופכת אותה לנוחה ומהירה.
בסופו של מילוי (אולי בהשראת אליפות העולם באתלטיקה שברקע), שברנו שיא מבשלתי חדש והגענו ל-62 בקבוקים מבישול!!!! כנראה שהמים שהשתתפו בבישול סירבו להתאדות, לפנות את מקומם ולצמצם את הבירה כמתוכנן, מה שהביא ל"דילול" הבישול וגרם לנו לאבד 12 נקודות יקרות בצפיפות ההתחלתית (1.043 במקום 1.055) ובסופו של דבר לקבל אלכוהול מעט נמוך מהמתוכנן - 4.4% במקום 4.7% (מזל לפחות שזכינו בפיצוי ב-FG). לא תהיה ברירה ויהיה צריך לשתות קצת יותר כדי להשתכר.
זהו, עכשיו כבר אחרי 12 בלילה ומחר עוד יום עבודה. סוף שבוע הולך להיות פעיל במיוחד - אני מתכנן שני בישולים כדי לסגור פערים. לילה טוב.

2 comments:

Dafi אמר/ה...

יבול הבקבוקים גבוה במיוחד, הודות לממלאת הבקבוקים המקצועית שלא שפכה אפילו טיפת זהב אחת בעת המילוי.

Dagan אמר/ה...

ולכן - מעכשיו את משובצת לעמדת המילוי בכל בישול.