Latitude 48 - פירוק והרכבה

לעיתים נדירות מתקיימות טעימות בירה שיש מאחוריהן סיפור ובעיקר שכל תכליתן לבחון נושא. אלה בדרך כלל מיועדות לגיקים אמיתיים שבאים לחפור ולא סתם להנות מכוס בירה. ואם אפשר על הדרך גם להנות מהבירה עצמה - מה טוב.

Latitude 48 היא בירה בסגנון IPA מבית היוצר של מבשלת סמואל אדמס האמריקאית. הסיפור המסתתר מאחורי השם המסתורי הוא פשוט - כשות היא צמח שהסתגל היטב ומגודל באיזורים קרירים ובעיקר ברצועת קו הרוחב 48 (צפון) המכונה רצועת הכשות. הבירה משלבת 5 זני כשות שכולם גדלים לאורך קו רוחב זה - Hallertau Mittelfrueh מגרמניה, EK Goldings מאנגליה ושלושה זנים - Ahtanum, Simcoe ו-Zeus מארה"ב. עד כאן הכל אולד ניוז.

אבל בנוסף ל-Latitude 48 שלה, הגדילה סם אדמס לעשות ופירקה את הבירה ל-5 בירות נפרדות כשכל אחת היא single hop IPA שבאה להדגים ולהמחיש את אחד מזני הכשות שבבירה האם. מראש נראה שמדובר בפרוייקט לימודי מגניב אבל קשה לבנות ציפיות שאחת או יותר מהחמש תעלה על הבירה המשלבת את כולן. אז לשם הלימוד התכנסנו בפורטר אנד סנס, באדיבות מועדון Sam Adams VIP וחברת טמפו ובהנחיית שחר הרץ לפירוק והרכבה של הלטיטיוד.
לפני שנתאר את הטעימות - כמה מילים על כל אחד מזני הכשות:
Hallertau Mittelfrueh - כשות גרמני הגדל במחוז הלרטאו בבוואריה, הנמנה על זני הכשות האצילי (Nobel Hops). כשות מעודן, עשבוני וארומתי המשמש בלאגרים גרמניים רבים.
East Kent Goldings - כשות אנגלי שמקורו במזרח מחוז קנט ומשמש מזה למעלה ממאתיים שנה בבירות אייל ולאגר אנגליות (ולא אנגליות). השימוש ב- EK Goldings נעשה גם למרירות וגם לארומה והוא מאופיין בטעמים "אדמתיים"
Ahtanum - זן אמריקאי עדין יחסית המשמש בעיקר לטעם (הוספה מאוחרת) וארומה. מתאפיין בטעמים וארומות הדריים ואורניים ומעט פרחוניים
Simcoe - זן אמריקאי המתאפיין בטעמים וארומות חריפים/ספייסיים וניתן להרגיש בו בעץ ומחטי אורן לצד הדריות. סימקו הוא אחד הזנים המעניינים ונעשה בו שימוש הולך וגדל בבירות כשותיות או מוטות כשות.
Zeus - זן אמריקאי שהוא אחד מזני הסופר אלפא, שאחוז חומצות האלפא (AA%) בו נעה בין 13% ל-18%. הוא משמש בדרך כלל יותר למרירות ופחות לטעמים וארומה.

ואחרי שחפרתי לכם במונחים השמורים לגיקים יחידי סגולה (אם דילגתם וקפצתם ישר לפה, סלחתי מראש), יאללה - לטעימה. לאחר מועצת שבט קצרה הוחלט שנפתח את הטעימה וגם נסיים אותה בבירת האם - זו המורכבת מכל 5 הזנים. אחרי שדגמנו את הרפרנס והיתה לנו נקודת ייחוס - התחלנו עם גרסאת ההלרטאו. הבירה מאוזנת ומרה ועשירה בארומה. היא נעימה לשתיה ובהחלט עומדת בזכות עצמה.
הבירה הבאה שטעמנו היתה הגרסה מבוססת הגולדינגס. אני חייב להודות שלמרות שזהו זן שאני אוהב ועושה בו שימוש רב, העמידה שלו לבדו ללא תמיכה של זנים נוספים היתה מאכזבת מאוד. אין בו את המורכבות המספקת וחסרה בו ארומה. הבירה הזאת היתה בהחלט מאכזבת מבחינתי.

אחרי שסיימנו עם אלה שממזרח לאוקיינוס, המשכנו לזנים האמריקאים כשהראשון שבהם היה ה-Ahtanum. זהו זן שאני לא כל כך מכיר ושתיאורטית עורר בי ציפיות אבל הוא היה עדין מידי וחסר את העוצמה המספקת לספק קונטרה הולמת למאסת הלתת שבבירה הזאת.

המשכנו לסימקו - כשות שאני מחבב במיוחד אבל גם כאן נכונה לי אכזבה. לצד המרירות (שהיתה) ציפיתי לעוצמה של ספייסינס שלא קיבלתי אותה. גם הארומה לא היתה מספקת כפי שהייתי מצפה לה.
ולסיום - הזאוס. הכשות הזה שזו הפעם הראשונה שאני נחשף אליו (לפחות בבידוד כמו כאן), מתאפיין באחוזי אלפא גבוהים שיוצרים "חוסר איזון" (חוסר איזון, למרות איך שזה נשמע, זה לא בהכרח דבר רע) בין המרירות לטעמי הכשות. זו כשות שדווקא פצצת המרירות שבה הופכת אותה למעניינת ושונה מהחברות הקודמות. צריך למצוא הזדמנות להשתמש בה פעם...
אם לסכם - לדעתי (נדמה לי שהייתי בדעת מיעוט בפורום המכובד) דווקא ההלרטאו גנב את ההצגה לכל הכשות האמריקאית המתחכמת (ודבר אחד אי אפשר להגיד עלי - שאני אעדיף כשות גרמני על אמריקאי). זו היתה הבירה היחידה בין החמישה שהצליחה להגיש ארומה עשירה וטובה לצד מרירות מכובדת וטעמי כשות. אבל חייבים לציין - אם יש דבר שלמדנו כאן הוא דווקא שהמורכבות הנולדת מהשילוב עולה על סכום החלקים. בין פירוק להרכבה - אני מעדיף הרכבה.
ואם כל זה לא הספיק, קינחנו ב-Wee Heavy, גם היא מבית היוצר של שמואל אדם. זו בירה כבדה ומאלטית - יותר ממה שאני יכול להכיל בשלב הזה של הערב. לגימה קטנה לשם הטעימה אבל לא יותר מידי כדי לא לקלקל את טעמי הכשות שנשארו לי בפה.
אז שוב - תודה לפורטר אנד סנס על האירוח (ועוד לא אמרתי כלום על האוכל, אוכל ועוד אוכל המשובח כל כך בו האביסו אותנו כל הערב), לשחר הרץ על ההנחייה וכמובן לשרון מטמפו על ההפקה והיוזמה. היה כיף גדול.

הדובים באים לעיר - אינדירה מחבית בשטרן 1

בילוי של צהרי שבת קייצית בתל אביב זה תמיד טוב. יש איזה אוירה של שחרור וחופש בעיר הזאת ואני תמיד נהנה לטייל ברחובות - בכל יום ובכל שעה. אבל הפעם היתה התרגשות גדולה במיוחד - לראשונה בירה מחבית של הדובים נמזגת בתל אביב!! הבירה - אינדירה (ה-IPA שלנו) והמקום - שטרן אחד.

לבילוי הזה הצטרף אלי עדי (בן 10) ויחד תפסנו טרמפ עם דפי שנסעה לראות סרט בסינימטק. מרחוב הארבעה טיילנו רגלית דרך שד' רוטשילד ומשם לפלורנטין. הרחובות היו ריקים, רוח קיצית קלה ליוותה אותנו וההליכה ביחד היתה נהדרת והיתה הכנה טובה לבירה שתבוא בהמשך.
הבניינים הישנים (בין שמשופצים יותר או שמשופצים פחות) בשדרות רוטשילד תמיד מרתקים אותי ומקסימים בעיני. הם מין חיבור כזה בין תל אביב הישנה והרומנטית לבין תל אביב החדשה והתוססת. חיבור שהוא אולי המהות של העיר המופלאה הזאת.
לאט לאט, כשמדרימים ונכנסים לפלורנטין, האוירה משתנה והופכת צבעונית ואוטנטית יותר. השכונה הזאת שיש לה אופי אחד ביום ואחר בלילה, מציעה בשבת בצהריים משהו משניהם. שלא כמו באמצע שבוע, בצהרי שבת רגוע בפלורנטין וזה נעים בהחלט.
אחרי חצי שעה של הליכה נינוחה (ויותר מ-70 תמונות שהצטברו במצלמה) התייצבנו מול היעד שלנו - הפאב שטרן 1 (ניחשתם נכון, ברח' שטרן, מס' 1). הזמן היה כמה דקות לפני 12 בצהריים וחנן וצוותו היו עסוקים בארגונים אחרונים לקראת הפתיחה בשתיים-עשרה. לאחרונה התחילו לפתוח בשטרן לבראנץ' בשבת ונראה שבהחלט יש קהל שמתאים לו ללוות את השלווה של סוף השבוע באיזה אג בנדיקט עם נקניקיה טובה וכוס בירה.
עדי ואני תפסנו מקום על הבר, עדי הוציא ספר ושקע לתוכו תוך כמה שניות ואני בחנתי את הברז החדש שבקצה הסוללה המרשימה (סוללה המונה 22 ברזים!!!).
לאט לאט התחילו לזרום האנשים. הכיף הגדול באירוע הזה היה שהיו בו המון חברים טובים שבאו לאכול איתנו נקניקיות, לשתות איתנו בירה, לדבר איתנו על בירה, לפרגן וסתם להנות משבת קיצית בפלורנטין. קצת כמו מסיבה פרטית.
בשלב מסויים המקום היה כבר ממש צפוף והומה אדם והבירה - אשכרה זרמה כמים...

האינדירה היא מבחינתי בירת הדגל של הדובים והעובדה שהיא גם הראשונה לקפוץ לחבית ולצאת לעולם נראית נכונה ומתאימה. זו הבירה הנכונה מבחינתנו למרות שהרבה אנשים סביבי (ודווקא כאלה שחיים ונושמים בירה למחייתם) חוזרים ו"מזהירים" שהשוק בארץ לא בשל, לא מוכן ויתקשה לקבל IPA. אני דווקא חושב שקהל השותים רק מחכה שנעשה לו היכרות רשמית עם הסגנון. הוא כבר ימשיך משם.

אז נכון שהקהל שהיה היום בשטרן הוא לא ממש קהל מייצג, אבל למעשה לפחות מחציתו לא היו ביר-גיקס אלא פשוט חברים שאינם פריקים של בירה כמונו, לא יודעים לדקלם את כל זני הכשות ולא מזהים סוגי לתת בבירה רק לפי הארומה. היה מעניין לראות ש-IPA כסגנון בהחלט מתקבל בברכה גם בקרב שותי בירה "מן הרחוב". לא כולם, נכון, אבל יש לא מעט אנשים רגילים לגמרי שפשוט אוהבים IPA מהלגימה הראשונה. כפי שכבר אמרו חכמים - IPA שולטתתת!!!1
תכל'ס, IPA זה נחמד (אנחנו מאוד אוהבים IPA), אבל אנחנו (וחנן) לא רוצים שתשתעממו. אנחנו רוצים להמשיך לחדש ולהמשיך לרגש, ובגלל זה - הברז של הדובים בשטרן שעכשיו מוזג אינדירה, יחכה לכם בכל פעם שתגיעו עם בירה אחרת שלנו. לפעמים זו תהיה בירה מ"הקבועות" של הדובים ולפעמים נפתיע אותכם בנסיונות חדשים ומרגשים... ולפעמים זו שוב תהיה אינדירה. היא לא הולכת לשום מקום.

מבשלת הגליל מארחת - India Pale Lager

אתמול בלילה חזרתי מבילוי מופלא בקיבוץ מורן שבצפון הרחוק. אני חייב להודות שהצפון שפעם היה ממש רחוק, התקרב בשנים האחרונות (לא ברור לי איך זה קורה מבחינה גיאופיזיקלית) ונכון להיום מדובר בסה"כ בנסיעה של שעה וחצי מרעננה למורן. ובמורן יש את מבשלת הגליל, ובינינו - מה זה שעה וחצי נסיעה בשביל בירה מעולה, חברים טובים ובשר מעושן שאין כמוהו?

מבשלת הגליל היא brew-pub בהרי הגליל (בקיבוץ מורן הסמוך לכרמיאל), שהקמתו הושלמה ממש עכשיו. המבשלה והפאב הוקמו ע"י שישה מתושבי המקום: ריפטין שלנו, זיו, ציון, חיקי, מתן ועידן והם כמו נבנו מאפס בעבודת כפיים ויצירתיות אין קץ.
מבשלת 3 מיכלים קומפקטית וחמודה לבישולי 200 ליטר ממוקמת בתוך מתחם הפאב, בה מיוצרות בירות הבית של מבשלת הגליל. כרגע מדובר בפורטפוליו הכולל 4 בירות: טריפל, חיטה, סטאוט ובלונד. נקווה שיתוספו לנבחרת הזאת גם בירות קצת יותר מכושתות בקרוב.
וכך נראה מקרר התסיסה...
ומבחינת הפאב עצמו, בנוסף לבירות הבית שנמזגות מברז ומבקבוק - הפאב מוזג את כל בירות הבוטיק הישראליות שיש בנמצא. מלכה, אלכסנדר, סלארה, Dancing Camel, ליבירה, פאבו, בזלת, Jem's, הדובים, אסיף... וריפטין מבטיח שכל בירה חדשה שתיוולד בארץ הקודש תתוסף לתפריט ותימכר במקום.
שורה תחתונה - אם אתם רוצים מקום בו אפשר לדגום מגוון רחב של בירות בוטיק ישראליות, או אם יש לכם חברים מחו"ל ואתם רוצים להעביר אותם סדרת חינוך בבירה ישראלית - זה המקום.

האוירה במבשלת הגליל היא... איך לומר... גלילית. מעוצבת אך לא פורמאלית, מקצועית אך לא מתנשאת, נעימה מאוד ויותר מהכל - מרגישים שמדובר באנשים שעושים את זה בהרבה אהבה! והאהבה הזאת זורמת עם האוכל ונמצאת בבירה. אז מה אפשר לבקש יותר?
ורק בגליל קורה שכשאתה עומד עם כוס בירה ביד בכניסה לפאב, ורוח אחר הצהריים גלילית מלטפת, חולף על פניך עדר עיזים מקומי (וחמור אחד) בדרכם למרעה...
אבל נחזור לתירוץ לביקור הזה. הכל בעצם התחיל לפני חודש וחצי כשהתקיימה מסיבת הבישול (Brew Party) השניה של חובבי ציון. במסגרת אותו אירוע זכיתי לבשל בירה בצוות בו חברו הדובים לליאור וייס (בירה חיפא/ה) ואלון ריפטין (מבשלת הגליל) לבישול משותף. מכיוון שבאופן רגיל כוסות הבירה שלנו "מעט" שונות האחת מהשניה - נולדה לה ביום ההוא בירה חדשה: India Pale Lager - IPL, והיא אינדיה במלוא מובן המילה.
כמו שכבר כתבתי בפוסט ההוא, המתכון שלנו התבסס על clone של ה-IPA של מבשלת Lagunitas הנהדרת שעבר טוויסט תחת ידיו של הלאגר-מאסטר ליאור והוסב לשימוש בשמרי לאגר ולמאש עם 3 דיקוקציות (triple decoction). אם חשבתם שבמעבר הזה נמתן את המרירות ואת רמות הכשות המטורפות - טעיתם בגדול. למעשה, אולי אפילו הוספנו קצת (אבל אל תגלו לליאור).

אחרי המסיבה, הבירה תססה לה במרתפי התסיסה במבשלת הגליל ולאחר סיום התסיסה הועברה ליישון (לאגרינג) בקורני קג עם מנה נוספת של פרחי כשות - dry hopping בקג עצמו. הכשות נשארה עם הבירה עד למזיגה וככה נראה הקורני היבש אחרי שהבירה כולתה.
ואתמול הגיע הרגע לו חיכינו - מזגנו סוף סוף את הבירה! מבשלת הגליל אירחה כמו שרק מבשלות גליליות יודעות, וכדי שלא נשתה על יבש - לבש זיו (אחד השותפים) את הסינר, בחר עבורנו נתחי בשר מן המשובחים שבמשובחים והעביר אותם דרך המעשנת במשך כמה שעות, כך שכשאנחנו הגענו - יכולנו לנווט ולהגיע למבשלה לפי הריח בלבד.
בנוסף לבשר הצטרפה ערימה יפה של תפוחי אדמה מופלאים בתנור שהדס הכינה, סלט של ליאור ויעל וגם שתי חלות חמות וטריות שהכינה הילה, אשתו של זיו
ובמרכז האירוע: הבירה עצמה - בירה בצבע זהב יפהפה, צלולה יחסית ועם ראש קצף לבן מרשים ויציב. הארומה חזקה ומורגשת של כשות טריה - פשוט נפלאה.
והטעם... אז ככה. אני חייב פה וידוי... מסתבר שאפשר לעשות לאגר משובח - כזה שגם דובים יכולים לשתות. טעמי הכשות מורגשים כל הדרך והסיום המריר משאיר חיוך של הנאה. שמרי הלאגר מספקים בירה נקיה וקלה לשתיה ובמידה רבה מעניקים לכשות במה נייטרלית מושלמת כמו שמגיע לה. הסיום הגבוה יחסית (FG=1.016) משאיר מאלטיות עדינה וטיפה מתקתקות שמאזנת היטב את הבירה. לסיכום: אני לא יודע אם זו האוירה, החברים, הבשר, המקום... אבל אני חושב שזו אחת הבירות הטובות ששתיתי (אם לא ה...).
ניצלנו את ההזדמנות לעבור על המתכון שוב ולהבין מה עשינו שיצא כל כך טוב. אפילו השתעשענו במחשבה לבשל עוד בישול של הפלא הזה - הפעם של 200 ליטר. נראה אם זה יקרה...
התחלנו עם משהו כמו 25 ליטר בירה מחולקת על שני קגים. ברוב של 75% הוחלט שלא משאירים אף טיפה בחבית בגליל, אז כשכבר לא יכולנו לשתות יותר - הרכבנו את ה-beer-gun והתחלנו למלא בקבוקים. בשלב הזה גילינו שלא פשוט להרכיב beer-gun אחרי כל כך הרבה בירה. אתם יכולים לנחש שריפטין לא עזר ורק קיווה שלא נצליח במשימה והבירה תישאר בחבית.
בסופו של דבר הצלחנו במשימה למרות היכולות השכליות והמוטוריות המופחתות ומילאנו שלל שכלל 2 בקבוקי גרולש גדולים (ליטר וחצי כ"א) ועוד 16 בקבוקי 330 מ"ל.
היה מופלא, טעים, נעים, ממש כיף חיים (יצא לי חרוז). נחזור לפה שוב בקרוב ולמרות שלא תהיה IPL בחבית, אני בטוח שנמצא כבר מה לשתות. תודה למבשלת הגליל על אירוח מושלם והמון בהצלחה!!

West Coast Beer Tour

למעשה העילה לנסיעה הזאת (שבוע וחצי בקליפורניה) היא "מסטיקים" - חנות ה-scrapbook supplies (אני מתקשה למצוא תרגום קצר בעברית) של דפי, ואם להיות יותר ספציפי - השתתפות בתערוכת ה-CHA winter 2011 שהתקיימה ב-LA. לאחר הפצרות רבות מצד דפי "הסכמתי" להצטרף ולתרום את חלקי למאמץ. מה לא עושים בשביל שלום בית, הא?

וככה - בהתראה קצרה, התוכנית התחילה להתגבש - סבא לוקח אחריות על הילדים, טיסה מתל אביב ללוס אנג'לס, 4 ימי תערוכה בעיר ואח"כ מתגלגלים לאורך כביש 1 צפונה לשבוע של ביקור חברים ומשפחה ו... לא פחות חשוב - סיור מבשלות, טעימת בירות בשטח והצטיידות בבירות מעניינות שאפשר יהיה לקחת הביתה ולטעום במסגרת מסודרת בארץ. את עיקר הימים נבלה באיזור סן פרנסיסקו שם יש לנו משפחה וחברים (וגם יש שם לא מעט לטעום ברדיוס של שעתיים נסיעה) ומשם גם נטוס חזרה לארץ. זאת התוכנית.

אז למרות שאנחנו עדיין בעיצומו של השלב הראשון במבצע, שקשור בכלל למטרת הנסיעה המקורית - הצלחתי כבר להכניס ביקור בפאב בירה שמציע אוסף מפואר של בירות משובחות. חיפשתי מקומות מומלצים באתרי אינטרנט וניסיתי לדלות מחברים ללא הצלחה ממשית ובסופו של דבר מי שסיפק את הסחורה הוא הספר הנהדר Good Beer Guide West Coast USA שקיבלתי בהשאלה מיפית (Beer Master). אני מניח שהספר הזה עוד ימשיך לעזור לי בהמשך הטיול הזה. תודה יפית!!

הפאב הנבחר - Library Alehouse נמצא ברחוב Main שבסנטה מוניקה המקסימה. המטרה הרשמית של היציאה היתה ארוחת ערב. לא ניתן היה להזמין מקום בטלפון וכשהגענו נדרשנו לחכות חצי שעה בתור (מסתבר שהמקום פופולרי) - זמן שנוצל לטיול רגלי בשכונה ולאורך החוף ולבניית התיאבון.
המקום קטן ואינטימי, עם חצר מקורה מאחור. מגוון המנות בתפריט מצומצם אבל מכסה היטב חלופות שונות ומגוונות וכל אחד מצא את עצמו בקלות. גם האוכל עצמו היה אחלה (אני לקחתי המבורגר שהיה עסיסי וטעים), אבל העיקר הן כמובן הבירות.
הבאסה היא שכבר כמה ימים אני חולה - שיעול, נזלת וחולשה כללית. דבר שמפריע לשתות בירה. ניסיתי להתגבר על המגבלות ולהשיג מה שאפשר במצב הנתון ונדמה לי שעמדתי במשימה. המקום מציע מגוון אדיר של בירות ורובן הגדול בירות בוטיק מהחוף המערבי. באופן טבעי יש בפורטפוליו כמות מכובדת של IPA וריח הכשות נישא באויר.
חלק גדול מהברזים מחזיקים בירות עונתיות של המבשלות הקטנות והבירה בהם מתחלפת תדיר, ככה שגם אם אתה מבקר קבוע אתה תמיד יכול למצוא חידושים. מגניב בהחלט.
אני הלכתי על סוללת טעימות שכללה 5 כוסות - 125 מ"ל כל אחת (המחיר לכל הסוללה: 10 דולר). ניתן להשאיר את בחירת הבירות למלצר וניתן לבחור 5 מתוך כלל הברזים המוצעים. אני החלטתי לבחור לבד אבל בהחלט נעזרתי במלצר שהפגין בקיאות מרשימה (למעט טעות אחת).
הראשונה היתה AV Poleeko של מבשלת Anderson Valley מהעיירה Boonville. הבירה, שהוגדרה בטעות על ידי המלצר כ-IPA היתה יותר לכיוון ה-American Pale Ale. בירה קלה ועדינה, נעימה לשתיה ומתאימה גם למי שפצצת הכשות ב-IPA גדולה עליו. אחלה בירה.

השניה היתה Green Flash West Coast IPA של Green Flash Brewing Co. ארומה נהדרת של כשות טרי (ממש כמו ריח פרחי הכשות לפני שהם קופצים לבירה), טעמים מורכבים ומעניינים, מרירות יפה. אחלה בירה.
הבירה השלישית היתה 1500 Pale Ale של Drake's. ארומה כשותית קלה, מרירות עדינה יחסית לסגנון - בירה מאוזנת קלה ורגועה.

הרביעית הית ה-Racer 5 של המבשלה Bear Republic (לא, אין קשר משפחתי). בירה משובחת - ארומה כשותית עשירה ומורכבת, מרירות לא חזקה יחסית (יחסית ל-IPA של החוף המערבי, כן?) ובירה עשירה, מאוזנת ומלאת טעמים. מבחינתי היא מוכרזת כמנצחת של התחרות הבלתי אפשרית הזאת.

החמישית והאחרונה בחבורה היתה Blind Pig של מבשלת Russian River. צבע זהוב צלול, ארומה קסקיידית פרחונית, מרירות נהדרת שנשארת גם במעמקי הלשון וגם הלאה בגרון. היא לוקחת אצלי מקום שני אחרי רפובליקת הדובים.
המדהים הוא שכל אחת מהחמש - אם רק אפשר היה להשיג אותה בארץ, היתה כנראה הבירה הטובה ביותר והיתה מבחינתי הבחירה הטבעית בפאב. כאן הן מתחרות ראש בראש ואף אחת לא יוצאת רע.

ועוד דבר קטן... במסגרת התערוכה ההיא שהזכרתי בהתחלה נתקלנו בביתן שבכל זאת קשור איכשהו לבירה. מדובר בשימוש בפקקים של בירה ליצירה. הנה כמה תמונות לקבל את התחושה...
אז זהו להיום - אלה הרשמים עוד לפני שהתחלנו. מחר מתחיל המסע צפונה לאורך כביש 1. יש כמה הפתעות על הדרך עוד לפני שנגיע לסן פרנסיסקו. מבטיח לעדכן.