הדובים באים לעיר - אינדירה מחבית בשטרן 1

בילוי של צהרי שבת קייצית בתל אביב זה תמיד טוב. יש איזה אוירה של שחרור וחופש בעיר הזאת ואני תמיד נהנה לטייל ברחובות - בכל יום ובכל שעה. אבל הפעם היתה התרגשות גדולה במיוחד - לראשונה בירה מחבית של הדובים נמזגת בתל אביב!! הבירה - אינדירה (ה-IPA שלנו) והמקום - שטרן אחד.

לבילוי הזה הצטרף אלי עדי (בן 10) ויחד תפסנו טרמפ עם דפי שנסעה לראות סרט בסינימטק. מרחוב הארבעה טיילנו רגלית דרך שד' רוטשילד ומשם לפלורנטין. הרחובות היו ריקים, רוח קיצית קלה ליוותה אותנו וההליכה ביחד היתה נהדרת והיתה הכנה טובה לבירה שתבוא בהמשך.
הבניינים הישנים (בין שמשופצים יותר או שמשופצים פחות) בשדרות רוטשילד תמיד מרתקים אותי ומקסימים בעיני. הם מין חיבור כזה בין תל אביב הישנה והרומנטית לבין תל אביב החדשה והתוססת. חיבור שהוא אולי המהות של העיר המופלאה הזאת.
לאט לאט, כשמדרימים ונכנסים לפלורנטין, האוירה משתנה והופכת צבעונית ואוטנטית יותר. השכונה הזאת שיש לה אופי אחד ביום ואחר בלילה, מציעה בשבת בצהריים משהו משניהם. שלא כמו באמצע שבוע, בצהרי שבת רגוע בפלורנטין וזה נעים בהחלט.
אחרי חצי שעה של הליכה נינוחה (ויותר מ-70 תמונות שהצטברו במצלמה) התייצבנו מול היעד שלנו - הפאב שטרן 1 (ניחשתם נכון, ברח' שטרן, מס' 1). הזמן היה כמה דקות לפני 12 בצהריים וחנן וצוותו היו עסוקים בארגונים אחרונים לקראת הפתיחה בשתיים-עשרה. לאחרונה התחילו לפתוח בשטרן לבראנץ' בשבת ונראה שבהחלט יש קהל שמתאים לו ללוות את השלווה של סוף השבוע באיזה אג בנדיקט עם נקניקיה טובה וכוס בירה.
עדי ואני תפסנו מקום על הבר, עדי הוציא ספר ושקע לתוכו תוך כמה שניות ואני בחנתי את הברז החדש שבקצה הסוללה המרשימה (סוללה המונה 22 ברזים!!!).
לאט לאט התחילו לזרום האנשים. הכיף הגדול באירוע הזה היה שהיו בו המון חברים טובים שבאו לאכול איתנו נקניקיות, לשתות איתנו בירה, לדבר איתנו על בירה, לפרגן וסתם להנות משבת קיצית בפלורנטין. קצת כמו מסיבה פרטית.
בשלב מסויים המקום היה כבר ממש צפוף והומה אדם והבירה - אשכרה זרמה כמים...

האינדירה היא מבחינתי בירת הדגל של הדובים והעובדה שהיא גם הראשונה לקפוץ לחבית ולצאת לעולם נראית נכונה ומתאימה. זו הבירה הנכונה מבחינתנו למרות שהרבה אנשים סביבי (ודווקא כאלה שחיים ונושמים בירה למחייתם) חוזרים ו"מזהירים" שהשוק בארץ לא בשל, לא מוכן ויתקשה לקבל IPA. אני דווקא חושב שקהל השותים רק מחכה שנעשה לו היכרות רשמית עם הסגנון. הוא כבר ימשיך משם.

אז נכון שהקהל שהיה היום בשטרן הוא לא ממש קהל מייצג, אבל למעשה לפחות מחציתו לא היו ביר-גיקס אלא פשוט חברים שאינם פריקים של בירה כמונו, לא יודעים לדקלם את כל זני הכשות ולא מזהים סוגי לתת בבירה רק לפי הארומה. היה מעניין לראות ש-IPA כסגנון בהחלט מתקבל בברכה גם בקרב שותי בירה "מן הרחוב". לא כולם, נכון, אבל יש לא מעט אנשים רגילים לגמרי שפשוט אוהבים IPA מהלגימה הראשונה. כפי שכבר אמרו חכמים - IPA שולטתתת!!!1
תכל'ס, IPA זה נחמד (אנחנו מאוד אוהבים IPA), אבל אנחנו (וחנן) לא רוצים שתשתעממו. אנחנו רוצים להמשיך לחדש ולהמשיך לרגש, ובגלל זה - הברז של הדובים בשטרן שעכשיו מוזג אינדירה, יחכה לכם בכל פעם שתגיעו עם בירה אחרת שלנו. לפעמים זו תהיה בירה מ"הקבועות" של הדובים ולפעמים נפתיע אותכם בנסיונות חדשים ומרגשים... ולפעמים זו שוב תהיה אינדירה. היא לא הולכת לשום מקום.

פרויקט החבית הגדול

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מנועם. הוא התחיל לגלגל רעיון חדש ושאל אם אני מוכן לארח חבית עץ למשך שנה. שמחתי לארח חבית אבל יותר מזה - אחרי שתי מילים של הסבר היה ברור לי שאני בפנים ממש. לא רק מארח, גם משתתף. הרעיון היא לארגן קבוצה של מבשלים שכל אחד מחבריה יבשל 20 ליטר בירה של מתכון אחד ואחיד שייקבע מראש. כל הבישולים ייפגשו אחרי תסיסה ראשונה בחבית עץ (בלנד) שם הבירה תבשיל ותתבגר במשך שנה אחת שלמה, שאחריה היא תבוקבק ותחולק בין החברים.

לאחר שהתארגנה הקבוצה, השלב הבא היה לקנות את החבית. רכשנו חבית משומשת ששימשה בגלגול הקודם ליין ועברה גירוד, שריפה, חיטוי ושיפוץ כללי. אולי חבית ברבן או וויסקי היתה מתאימה יותר אבל זה מה יש ונראה שגם החבית שמצאנו תעשה את העבודה.

השלב הבא היה לבחור מתכון. שני כיוונים התחרו על התואר - ברלי וויין מחד ורובוסט פורטר מנגד. אחרי דיונים והצבעה (דמוקרטית) - הפורטר נבחר וגובש מתכון על בסיס ה-Sour Bourbon Barrel Porter של ה-mad fermentationist המופלא. מי שלא מכיר - המתסיס המשוגע (העונה לשם Michael Tonsmeire) הוא סוג של גורו בתחומו. הוא עורך ניסויים ופרוייקטים מעניינים ומרתקים (בעיקר בבירה, אבל לא רק) ומקפיד לשתף את הציבור בבלוג שלו בניסויים ובתוצאותיהם. הבלוג שלו הוא זירת דיונים מרתקת והמתכון שלו נראה לנו פשוט, מוצלח ומתאים למטרתנו.

המתכון נראה ככה:

OG: 1.082
FG: 1.018
Color: 38.1 SRM
IBU: 28.5 IBU
ABV: 8.1%

6.00 kg Pale Malt (2 Row) UK (3.0 SRM) 84.8 %
0.50 kg Caramunich Malt (56.0 SRM) 7.0 %
0.33 kg Carafa II (412.0 SRM) 4.6 %
0.25 kg Roasted Barley (300.0 SRM) 3.6 %
40.00 gm Goldings, EK [5.00 %] (60 min)
Yeast: US-05

Mash @ 68 C, 60 min, efficiency 75%
Boil 60 Minutes

לפני שבועיים-שלושה השלימו כל החברים את חובתם ובישלו את הבירה והערב נפגשנו במבשלת העם לאשר את הבירות ולהעביר אותן לחבית. חשיבות ההקפדה על נקיון וחיטוי גדולה במיוחד במקרה הזה - הבירה צריכה לשרוד שנה שלמה בחבית ומבשל אחד שהתרשל יכול לחרב את החבית כולה.

הבירות הגיעו לאחר שסיימו שבועיים לפחות של תסיסה בבית (חלק מהבירות סיימו גם 4 שבועות ויותר), הן נטעמו במטרה לשלילת פגמים מהותיים או סימנים ראשונים לזיהום או קילקול ורק לאחר שאושרו - הועברו לחבית. בפועל כל הבירות שנטעמו נמצאו ראויות ונכנסו לחבית.

לצורכי תיעוד (לטובת הדורות הבאים) - כל אחד מהחברים הצטלם עם התוצרת שהביא איתו:




תראו איזה יופי...
במבחני הטעימה היו רוב הבירות דומות מאוד אחת לשניה אם כי ניתן להבחין בהבדלים שנובעים מהציוד ומשיטות העבודה של המבשל. מעניין לראות שלמבשלים מסויימים יש "טביעת אצבע" של ממש. אני חושב ששתיים מהבירות היו שונות מהותית מהשאר אבל לא בהכרח לרעה. מכאן הבלנד יעשה את העבודה. מבחינת מאפיינים - מדובר בבירה גדולה (8% אלכוהול) עם טעמי קליה, קפה ושוקולד. נראה שיש לה את מה שצריך להתבגר יפה.

יצויין שאת חלקי בפרויקט החלטתי לבשל במערכת הגדולה במבשלת העם ולא בסיר הקטן בבית. בישלתי 140 ליטר - כך שגם יהיה מספיק בירה כבאפר במקרה של חוסר בחבית ולא פחות חשוב - את היתרה נבקבק ולפחות חלק נשמור בתור רפרנס להשוואה. יהיה מעניין.

אז יאללה, לעבודה. ממלאים את החבית. אחד אחרי השני פתוחים כל מיכל בירה, הבירה נטעמת ומאושרת ואז נשאבת ומוזרמת לחבית.
להאצת התהליך - שתי בירות במקביל מוזרמות לחבית...
בערך שעתיים וזהו. הכל בפנים, רק לסגור טוב את הפקק עם הנשם
עכשיו צריך רק קצת סבלנות (טוב, הרבה סבלנות). אני מניח שבמהלך השנה הקרובה נתכנס מפעם לפעם, נוציא איזה ליטר בירה עם גנב ונבדוק איך זה מתקדם. לי יש את הפריבילגיה שאני יכול גם ללטף את החבית מפעם לפעם ולשאול אותה לשלומה.
הפרוייקט הזה פרוייקט מרגש מבחינתי פעמיים. פעם אחת בגלל הניסוי עצמו של יישון הבירה בחבית. מאוד מסקרן לראות איך הבירה תתבגר ותתפתח ומה יהיו ההשפעות של החבית ושל היישון הארוך. אבל לא פחות חשוב - הוא מרגש בגלל השיתוף והיצירה המשותפת. כל אחד מהמשתתפים משפיע על התוצר הסופי, כל אחד גם יכול לדפוק הכל. כולנו יחד בסירה הזאת וזה תענוג. הערב הזה היה אבן דרך חשובה וכיף גדול. פרוייקט קסום.

אז לסיום - תודה לרוזנבלטים, לעודד ולמאור (שנאלצו להעדר והביאו את הבירה לפני) ולכל החבר'ה שבילו איתנו הערב - נועם, שחר (על ילדיו), יואב, אמיר, שמולץ, דני ואשל. ולרועי, שמצא לו ריגושים אחרים במקום לבלות ערב עם החבר'ה - סלחנו, אבל רק הפעם. (נו, כבר מגיע מזל טוב?)
הפרק הבא יהיה בטעימה הראשונה של החבית... נניח בעוד חודשיים מהיום, איך נשמע?