brewing day בסלעית אצל ניר דגן

כבר הרבה זמן אני מבטיח לניר דגן (מבשלת גולדה) שנמצא את ההזדמנות ואני אקפוץ אליו ליום בישול בסלעית. תמיד מעניין לראות איך אחרים מבשלים, יש הרבה מה ללמוד ובהחלט תמיד כיף לבלות זמן בשתיה של בירה טובה ובשיחה עליה עם חברים. גם ניר (כמוני, אם לא נספור את הבישול האחרון שלי) מבשל עם רכז וכבר על בסיס שיחותינו בעבר הבנתי שהשיטות שלנו די דומות. לאחרונה ניר עבר מבישול בבית לבישול במקום ייעודי בו הוא גם מעשן בשר ומבשל אוכל מוצק (הוא שף עוד לפני שנהיה מבשל בירה) וזו נראתה לי הזדמנות טובה לביקור.

אם נשים בצד לרגע את התחושה שאתה חוצה כמה גבולות ונמצא בארץ שכנה, הדרך לסלעית היא דרך קסומה וככל שאתה מעפיל ומטפס במעלה ההר, זה רק משתפר והנוף פשוט משכר. פחות מחצי שעה מסיעה מרעננה וזה ממש חו"ל.
עם המעבר למקום החדש, ניר הגדיל את הבישולים שלו פי 3 - מ-20 ליטר ל-65. הסיר שניר משתמש בו הוא סיר נירוסטה 50 ליטר מדוגם עם ברז וטרמומטר, שנבנה ע"י דני נילסן ממבשרת. הסיר מחומם על כירת גז אכזרית שמחממת את המים תוך... נראה לי קצת יותר מהר ממהירות האור. ניר גם בנה מתקן שמאפשר תליה של שק ה-steeping מעל הסיר (זה חשוב כשמדובר ב-3-4 ק"ג גרעינים שצריך להחזיק באויר כמה דקות). הבישול הוא בנפח חלקי (כ-40 ליטר כולל הרכז) המושלם באמצעות כ-30 ליטר מים קרים (שגם מקררים את התירוש על הדרך) ומביאים אותו לסך של 65 ליטר בתסיסה. היום בישלנו את ה-Royal Oak המעושנת של גולדה.
התסיסה מתבצעת במיכל תסיסה מבוסס חבית פחמס 80 ליטר (food grade) שהותקנו בה ברז ונשם. את התסיסה ניר מבצע בחדר קירור בו נשמרת טמפרטורה קבועה של 20 מעלות. באותו חדר גם מיושנת הבירה בבקבוקים לאחר הביקבוק.
במקביל לבישול הבירה, ניר מנצל את ההפוגות להאכלת תנור העישון שלו. היום ליוויתי את צלעות הטלה היפהפיות שתובלו היטב והוכנסו לאחר כבוד לתנור לכמה שעות. חבל שהייתי צריך ללכת מוקדם מידי, אולי הייתי זוכה לאיזה טעימונת... אני צריך להקדיש לזה קצת תשומת לב ותכנון מראש בפעם הבאה.
מה שלא החמצנו היתה טעימה של נוזלים כמובן. למען הגילוי הנאות, אציין ששברתי את הכלל של "בלי אלכוהול לפני 12 בצהריים" וכבר בשעה 10:30 התחלנו לשתות. בתור ארוחת בוקר ניר פתח סיידר שהכין - מיץ תפוחים טבעי וטהור שאחרי טיפול של שמרים הגיע ללא פחות מ-7.5% אלכוהול. אני לא טיפוס של סיידר אבל בתור מנת פתיחה זה היה מרענן ונחמד מאוד. צריך להזהר - קל לשכוח שיש בזה בכלל אלכוהול.
המשכנו עם טעימה משווה - אני הבאתי את בירת הצ'ילי שלי וניר הוציא בקבוק בירת צ'ילי משלו (הכל בספונטאני, בלי תכנון ותיאום מראש). היה מעניין לבחון את ההבדלים בין הבירות.
כבר במראה ניכר ההבדל הראשון - הבירה של ניר כהה יותר והבירה שלי לוקחת לכיוון אדמדם יותר. שתי הבירות שמרו על ראש קצף יפה וייציב. מבחינת הארומה הבירה של ניר היתה יותר מאלטית, כיוון שהתבטא גם בטעם בהמשך. אני חושב שהבירה שלי היתה עם איזו חמצמצות קלה (כנראה בגלל השימוש ב-cascade ל-biterring) שלא היתה בבירה של ניר. מבחינת הגוף - הבירה של ניר היתה מלאה וכבדה יותר.
כל אחד מאיתנו השתמש בצ'ילי אחר - אני השתמשתי בטרי וניר השתמש ביבש. בשתי הבירות רמת החריפות לא היתה מוגזמת (אצל ניר הצ'ילי היה מורגש מעט יותר) ובשתיהן ניכר אפטר טייסט אופייני בגרון דקה או שתיים לאחר השתיה.
בסה"כ שתי הבירות טובות ומעניין לשתות אותן האחת לצד השניה.
בשלב הזה כבר הייתי צריך ללכת אבל לא הורשתי לעשות כן לפני שנפתח את הספיישל של ניר. מדובר בדאבל IPA שניר בישל כבר לפני זמן מה ושבוקבקה בבקבוקי 750 מ"ל מפוארים. ניר לקח את מתכון ה-IPA שלו (אותו שתיתי כבר בעבר ואהבתי מאוד) ופשוט הכפיל הכל. גם את הלתת וגם את הכשות.
התוצאה היא בירה גדולה (9% אלכוהול) עם הרבה מאוד כשות בכל השלבים, ארומה מופלאה וטעמי כשות נהדרים שנשארים ומלווים אותך הרבה זמן אחרי השתיה. זה בהחלט נקרא ללכת הביתה עם טעם של עוד. לדרך ניר צייד אותי בבקבוק דאבל IPA שאקח איתי הביתה (נמצא הזדמנות חגיגית לפתוח אותו).

זהו - היה קצר אבל היה יופי. תודה לניר על האירוח (בפעם הבאה אני רוצה גם בשר!!! מה זה זה? רק להריח?) בהצלחה בהמשך. בפעם הבאה אתה אצלי.