פיסטור בירה

פיסטור בירה זה משהו שמזוהה עם המבשלות המסחריות הגדולות - ה"רעים" במשחק שלנו. אנחנו, הקטנים לא נרצה לעשות שום דבר שיפגע בטעם, בארומה וב"טוהר" של הבירה. כל אחד יודע שפיסטור עושה רע לבירה והוא אולי נדרש למי שמחפש זמן מדף ארוך ושאינו יכול להרשות לעצמו זיהום מקומי פה ושם. לא אנחנו.

אבל לאחרונה, אני יותר ויותר חושב על היתרונות בפיסטור ותוהה על ההשפעה האמיתית שיש לפיסטור על הבירה. מה הם היתרונות? בגדול יש שני יתרונות משמעותיים לפיסטור: הראשון הוא כמובן זמן מדף שאמור להיות ארוך משמעותית אצל בירה מפוסטרת לעומת בירה שלא פוסטרה (אבל לנו יש בישולים קטנים ואנחנו הרי שותים מהר, אז למי איכפת?). אבל השני, הלא פחות חשוב, הוא ייצוב של הבירה. כולנו יודעים שבירה לא מסוננת ממשיכה "לעבוד" גם אחרי הביקבוק. במיוחד בטמפרטורת החדר אבל גם בקירור. השמרים בבקבוק ממשיכים לשנות את הבירה ובקבוק שנפתח היום יהיה בהגדרה שונה מבקבוק מאותו בישול שיפתח בעוד שבועיים.

אז ברור שיש הגיון בפיסטור ושהיתרונות שלו שווים יחס רציני. עכשיו נשארה פתוחה רק שאלת הנזק. האם הטעם או הארומה של הבירה (המשובחת שלי ינזקו כתוצאה מהתהליך? בקיצור... נשמע שזה מצדיק ניסוי!

אז קודם כל הייתי צריך קצת ללמוד. אחרי כמה בירורים, קריאה באינטרנט והתייעצויות (אביחי הוא כרגיל הכתובת שלי לבירורים מסוג זה) הבנתי שכדי לפסטר את הבירה שלי אני צריך משהו כמו 30 יחידות פיסטור (Pasteurization Units). יחידת פיסטור היא דקה אחת בטמפרטורה של 60 מעלות. ככל שעולים בטמפרטורה, דקה אחת יכולה לספק יותר יחידות פסטור, לפי הנוסחא הבאה:

PU = 10 ^((Temp - 60) / 7) x Minutes

אפשר לראות שהפונקציה היא לוגריטמית, משמע שהגידול ביחידות הפיסטור המופקות בטמפרטורה גבוהה עולה בצורה דרמטית כך שלמשל דקה פיסטור ב-60 שווה 1 יחידת פיסטור, ב-67 מעלות דקה שווה 10 יחידות פיסטור וב-74 מעלות דקה אחת שווה כבר 100 יחידות פיסטור!!! כל מעלה קובעת, והרבה!

אז אחרי שהתיאוריה ברורה, ניגשתי לניסוי עצמו. קודם כל הכנתי את בקבוק הביקורת שלי. בשביל לחשב את יחידות הפיסטור צריך לדעת את הטמפרטורה של הנוזל במרכז הבקבוק (שהרי אחרת חלק מהבירה לא יגיע לכמות הפיסטור הנדרשת). לקחתי בקבוק בירה ריק, מילאתי אותו במים והתקנתי לו פקק שעם שדרכו העברתי את הסנסור של הטרמומטר שלי.
הטכניקה ממש פשוטה. חיממתי מים בסיר ל-65 מעלות, כיביתי את האש והכנסתי 3 בקבוקי בירה ואת בקבוק הביקורת. בהמשך הדלקתי את האש מידי פעם במטרה להגיע למטרה. הכל תוך כדי שאני אוטם את האוזניים למקרה של פיצוץ (-:
מרגע זה רשמתי כל דקה את הטמפרטורה (למעשה לא ממש אני רשמתי - השתמשתי בשירותיו האדיבים של עדי שנרתם בשמחה למשימה). הכל ממרחק ביטחון, למקרה שאחד מהבקבוקים יחליט שנמאס לו מהחום הזה והוא רוצה החוצה.

כשהבנתי לפי חישוב גס בראש שאני באיזור היעד, הוצאתי את הבקבוקים מהסיר, רוקנתי את המים החמים, מילאתי את הסיר במי ברז והחזרתי את הבקבוקים פנימה. המשכתי לעקוב אחרי הטמפרטורה עד שהיא ירדה לאיזור ה-40 מעלות.

אחרי שסיימנו עם המדידות, עדי הקליד הכל לקובץ אקסל שהכנתי מראש. המדידות נרשמו כל דקה ויחידות הפיסטור חושבו לפי הממוצע באותה דקה. זה לא הכי מדוייק (מאחר וכאמור מדובר בנוסחא לוגריטמית ולא ליניארית) אבל זה מספיק טוב לכרגע. התוצאה לפי החישוב היא שהשגנו 33 יחידות פיסטור, בהחלט במסגרת היעד.

וזה הגרף. אפשר לראות (בעמודות האדומות) את התרומה של כל דקה במונחים של יחידות פיסטור, בהתאם לטמפרטורה (הקו השחור).השלב הבא בניסוי יתקיים בעוד שבועיים בהקרנת הסרט Beer War. האורחים יטעמו את אותו בישול בגרסה המפוסטרת שלו ובגרסה שללא פיסטור בטעימה עיוורת ויעזרו לי להבחין בהבדלים (אם יש כאלה). תוצאות ניסוי הטעימה יפורסמו כמובן. stay tuned.

ביקבוק של ה-AG הראשון שלי

כמו שעודד כתב ב"חובבי ציון", הביקבוק זה העז (ב"הא" הידיעה) של בישול הבירה הביתי. הוא לוקח זמן, הוא מעצבן ואין בו שום חדוות יצירה. זו עבודה שחורה שצריך לעשות וזהו. אפילו אי אפשר לשתות תוך כדי. כבר מזמן חשבתי שאם להשקיע בציוד שישפר את מלאכת הבישול - צריך לכוון לשיפור הביקבוק. הקדשתי גם לא מעט מחשבה באיך אפשר לשפר ולייעל את התהליך אבל ללא תוצרים ממשיים בשלב זה.

אז היום בוקבק לו בישול ה-AG הראשון שלי אחרי בדיוק שבועיים של תסיסה (ללא racking), עם יבול של 51 בקבוקים. זו בירה מסוג ביטר, העונה לשם "עוקץ". הבירה הזאת נבחרה כראשונה לא בכדי. היו מספר נושאים שהשליטה בהם קשה בבישול מרכז והרעיון היה שבאמצעות ה-AG אפשר יהיה לקלוע למטרה בצורה טובה.

המטרות שהגדרתי לעצמי היו:

1) לתכנן ולפגוע ב-FG נמוך יחסית (1.012)
2) להגיע לבירה בהירה וצלולה, יותר ממה שהדובים רגילים

אז לפני שנגיע לנושאים שעל הפרק - נציין שהריח של הבירה היה נפלא, אבל כבר במבט ראשון ראיתי גושי שמרים בצבע לבן שצפים להם בנחת בבירה (ולא שוקעים כמצופה מהם בשלב הזה) זה משהו שלא זכור לי בבישולים קודמים ואני לא בטוח מה הגורמים המשפיעים כאן (יש למישהו רעיון?). אני יכול להרגיע שרוב הגושים האלה לא הגיעו למיכל הפריימינג ואלה שכן, נשארו שם ולא המשיכו לבקבוק, כך שלכל כוחותינו שלום.

נתחיל ב-FG. הגעתי ל-1.012 - בדיוק לפי התכנון. אני לא אקח כאן יותר מידי קרדיט על ההצלחה. נראה לי שזה יותר מזל משכל, או סתם beginners luck אבל תודו שזה יפה. הבירה יצאה מרירה וקלת גוף, בדיוק כמו שצריך. כמו שאנחנו אוהבים אותה.

ולגבי הצבע - גם כאן נרשמה עמידה ביעדים. בבישול מרכז (אפילו כשמדובר ברכז extra light) אין מצב להגיע לגוון בהיר ממש. הבירה שיצאה היום היא בהחלט בהירה יותר מכל מה שבישלנו עד היום. מבחינת הצלילות - כרגע היא עדיין עכורה אבל זה דבר שזריך להבחן אחרי lagerring או לאחר שבועיים שלושה בבקבוק. אני מניח שזה יהיה בסדר.

אין תמונות מהביקבוק (התעצלתי). אז הנה תמונה של עוקץ מהסיבוב הקודם שלו.

The Beer War - הקרנה פרטית

חובבי ציון יקרים,

אני מחפש בנרות תירוצים להפגש, לקשקש ולשתות בירה. אתמול ריפטין הרים לי להנחתה וסיפר לי שיש לו בבית את ה-DVD של הסרט Beer War ושהוא טרם הספיק לראות אותו. לי לעמות זאת יש מקרן ומסך גדול להקרנה בבית - כך שלשנינו יחד יש אולם קולנוע וסרט שווה צפיה.

בנוסף, כדי להשלים את האירוע - לכל אחד מאיתנו יש בבית כמה בקבוקי בירה משובחים שרק מחכים שיבוא מישהו עם פותחן וישחרר אותם לחופשי, שרק יכולו לענג מישהו.

אז התוצאה היא כזאת: ביום חמישי, 11/2 בשעה 19:00 נתחיל לשתות ובשעה 20:00 מתחילים בהקרנת הסרט. מי שרוצה לבוא לראות איתנו ועל הדרך לקבל קצת אלכוהול לדם - כמובן מוזמן! המקום: סטודיו "מסטיקים" ברעננה (במילים אחרות - אצלנו בבית, במרתף ליד הבירות)

ולמי שלא בטוח אם הוא רוצה לבלות איתנו, אולי הסרט ישכנע אותו - הנה קדימון:

אז מה שנשאר זה פשוט - לשאול את האשה אם אתם משוחררים לערב עתיר אלכוהול עם החבר'ה, להודיע לי שאתם באים ו... להגיע. (נקווה שחלק מכם עסוקים... שיהיה מקום לכולם (-:)

** המילכוד - אין תרגום. יש לכם שבוע וחצי ללמוד אנגלית.

שבת יפה ואינדירה ב-All Grain

כמו שהבטיחו החזאים - השבת היתה משו-משו. חורפית שמשית כזאת, רוח קלה, ציוץ ציפורים ותנאים מעולים לבירה. ביום שישי כבר סגרנו עם מבקרים שהבטיחו לבוא וזה הרי משמח ביוחד כיש חברה בבישול.

הבירה שבושלה הפעם היתה אינדירה (ה-IPA של הדובים, למי שחדש פה). על הבקבוקים האחרונים שנשארו במלאי מבישולים קודמים אנחנו שומרים בקנאות והגיע הזמן לחדש מלאים. מכיוון שזו בהחלט מהמועדפות, ניסיתי לדחוף בסיר כמה שרק אפשר (אפילו עם גבעה) והאתגר היה לעבור את זה בלי גלישות מיותרות. הבישול היה התיקון שלי לחווית ה-AG האחרונה. לבדוק אם הפנמתי.

ביום שישי ביקרתי בבירדי וקניתי את הגרעינים (כשות יש לי מלאי יפה במקפיא). ה-IPA שלנו היא בירה מאוד פשוטה מבחינת הרכב הגרעינים - 88% Pale Ale ו-12% Caramunich Type II. כמו בכל IPA שמכבדת את עצמה - הכשות היא העיקר כאן: הרבה Northern Brewer למרירות ועוד מיקס של Cascade ו-Goldings לטעם, לארומה ול-dry hopping. בסה"כ יש בבישול 140 גרם כשות.
השינוי מהבישול ברכז הוא פשוט - גרעיני ה-Pale Ale החליפו את הרכז הבהיר. וזהו. אפשר למצוא את המתכון ב-Recipator (כרגיל).
לפני השינה קראתי שוב את הנוהל (פרק 16 בתנ"ך של ג'ון פאלמר - How To Brew), שלא יהיו בושות. השקם בבוקר קמתי, הכנתי הכל וכשהאורח הראשון הגיע המים כבר היו על האש מתחממים להנאתם. רותם פרץ השקים קום והתייצב בהתאם להוראות בשעה 9:30 בבוקר, מוכן ומזומן לעבודה. רותם הוא בלוגר בתחום האוכל והאלכוהול (פוסט תאום לפוסט הזה, מנקודת מבטו של רותם כמובן, תוכלו למצוא שם) ולמרות שהוא מתמקד בד"כ ביין, נראה לי שעם קצת מאמץ, אפשר להמיר אותו לאלכוהול הנכון. מכיוון שרותם גם חובב צילום (והגיע מצוייד בהתאם), המצלמה הקטנה שלי נשארה בתיק וכל התמונות שיובאו להלן הם פרי מצלמתו של רותם (זה שהוא צילם דרך אגב, לא פתר אותו מעבודה כמובן והוא היה שותף פעיל בבישול על שלביו השונים).

התחלנו במאש. יחס התחלתי של 1:3 הביא אותנו לציידנית ממש מלאה ב-8 ק"ג גרעינים ועוד 24 ליטר מים. אלה הזמנים שאתה שמח שבחרת להשתמש בציידנית גדולה.
מאחר וכדי לאזן את המרירות הכשותית רציתי להשאיר מרכיב גדול יחסית של סוכרים בלתי תסיסים, כיוונתי לטמפרטורת מאש גבוהה יחסית - 65 מעלות. מר פאלמר היקר מציין בספרו איך לחשב את טמפרטורת המים הנדרשת כדי לפגוע בטמפרטורת המטרה:

Strike Water Temp = (0.41/R) x (T2-T1) + T2

כאשר R הוא היחס בין המים לגרעינים (3 במקרה שלי), T1 הוא טמפרטורת הגרעינים (טמפ. הסביבה בד"כ - 18 מעלות במקרה שלי) ו-T2 הוא טמפרטורת המטרה (כאמור - 65 מעלות). זה יצא:

Strike Water Temp = (0.41/3) x (65 - 18) + 65 = 71.4

הבאתי את המים ל-72 מעלות והמאש הגיע ל-63 מעלות בלבד. כנראה שבמהלך המזיגה והערבוב המים איבדו קצת חום באויר הצונן שבחוץ. אחרי בחישה קלה הוספתי עוד ליטר מים רותחים והגעתי בדיוק למטרה. נפלא.
בזמן שהמאש עשה את שלו, ירדתי עם רותם לסיור במרתף - בו "עוקץ" (הביטר שלנו שבושלה לפני שבוע) עוברת ממש עכשיו מתסיסה ראשונה לשניה (באותו מיכל, ללא racking). היא קיבלה את פנינו בבלופ קטן מידי כמה דקות. רותם תיעד גם כאן כמובן...
עד שסיימנו את הסיבוב ושתינו קפה, היה אפשר להתחיל לנקז את המאש. אחרי כמה החזרות התירוש יצא נקי וצלול (עד כמה שאפשר) ואפשר היה להעביר לסיר הבישול.
ביצענו כמה סיבובים של batch sparging עד שהגענו ליעד - 30 ליטר תירוש במיכל. במיכל של 35 ליטר, לבשל 30 ליטר (ועוד עם הרבה כשות) זה בהחלט דבר שאפתני. למרות החששות זה הצליח יפה מאוד ועם פיקוח צמוד וקפדני, אף טיפה לא גלשה.
והנה זה כשזה מתחמם...
רותח... וכמעט גולש...
אחרי שמגיעים לרתיחה, מוסיפים את ה-Northern Brewer שמייד משחררים ארומה נפלאה ומוסיפים לבירה צבע ירקרק מקסים. אם תסתכלו טוב, תוכלו להריח.
תוך כדי הבישול הצטרפו אלינו גם חברים נוספים - יעל (קיפודים) ובעלה נועם. נועם התעניין מאוד בתהליך הבישול ונראה לי שיש לנו כאן מבשל בירה פוטנציאלי שלא ירחק היום וגם הוא יתמכר לתחביב שאין ממנו חזרה. מפה לשם, השעה כבר 12 בצהריים וסוף סוף אפשר להתחיל לשתות אלכוהול.
הראשונה שפתחנו היתה הדוב השביעי שהתקבלה באהבה רבה ע"י הסובבים. בירה מאוזנת ונעימה לשתיה. לא מרירה מאוד ולא מתוקה מאוד. בירה כיפית. ממנה שינינו מעט כיוון והמשכנו לפורטר חצות שלוקחת לקלו ולקפה וקינחנו ב... איך לא - מושא הבישול הנוכחי: אינדירה. רותם התברר כחובב IPA ובזה בעצם הוא התקבל למועדון החברים של הדובים. זה הרי המבחן האמיתי.
סיכום:
מבחינת התהליך הרגשתי עם הרבה יותר בטחון עצמי. התהליך הוא פשוט באופן כללי ואחרי שמבצעים אותו פעם אחת זה כבר ממש קלולה. עדיין מדובר בבישול ארוך באופן משמעותי מבישול עם רכז אבל אני מתחיל לגלות את החן שבו.
נושא לוגיסטי שגיליתי כבעייתי הוא חימום המים ל-sparging. בשלב הזה הסיר ששימש לחימום כמות המים הראשונית כבר עסוק עם התירוש של ה-run הראשון והסיר הכי גדול שיש לי בבית הוא בנפח 7.5 ליטר שזה לא ממש מספיק לבישול בנפח כזה. נראה שצריך מיחם כדי שהתהליך יזרום כמו שצריך. מבחינת יעילות המיצוי - חישבתי 77% efficiency. עדיין אפשר לשאוף ליותר אבל זה נראה לי יפה. אני מרוצה.

בעוד שבוע מתוכנן dry hopping ובעוד 3 שבועות נבקבק. שוב - תודה לרותם, ליעל ולנועם על החברה ותודה מיוחדת לרותם על הצילומים הנהדרים שליוו את הפוסט הזה.

אגב, רותם - מחשבה שבאה לי פתאום... מה אתה אומר על ארגון של איזה מפגש של בלוגרים בתחום האוכל והאלכוהול? נראה שיש מעגל די גדול של עוסקים במלאכה ויכול להיות מגניב לאכול ולשתות משהו יחד...

סיור בקרית גת (מבשלת נגב) ובונוס בשריגים

כבר כמה שבועות שאנחנו מחכים בסבלנות לרגע הנכון שאפשר יהיה לנחות על יוחאי ועל מבשלת נגב במשכנם החדש בקרית גת. לא רצינו להתנפל כשיוחאי התמודד עם כל הבלגן של ההקמה ומלאכת ההרכבה אבל כמה אפשר לחכות? אז ביום חמישי התגלגלנו דרומה לראות אדם שהגשים חלום (חלום של רבים מאיתנו למעשה).

ואם כבר עושים את כל הדרך לנגב, חשבנו שיכול להיות נחמד לקפוץ לביקור אצל אוהד אילון ממבשלת עמק האלה שבישוב שריגים. אוהד בנה בשתי ידיו מכונת בישול AG חצי-אוטומטית מפוארת ואחרי שראיתי את התמונות הייתי חייב לבוא לשטוף את העיניים ולא פחות חשוב - לגעת בידיים. אוהד גם ניצל את ההזדמנות מצידו והצטרף אלינו לביקור אצל יוחאי ואח"כ המשכנו אליו.

זו הזדמנות לגלות לכולם סוד שלא רבים יודעים - קרית גת זה כאן מעבר לפינה! פעם זה היה רחוק. אי שם בדרום, בדרך לבאר שבע. מקום שעוברים לידו וממשיכים הלאה. עכשיו, עם כביש 6, זה קצת יותר מחצי שעה מכפר סבא. מדהים. והדבר הכי מדהים הוא שהאיזור הזה פשוט מופלא ביופיו. המון ירוק בעיניים, שפע של חקלאות, גבעות מיוערות מוריקות וערוצי נחל קטנים בין הגבעות. ארץ ישראל במיטבה.

טוב - מספיק עם הרגשנות הזאת, בואו ניגש לעניין. תכירו, זה יוחאי:
יוחאי שכר שטח של 250 מטר באזור התעשיה בקרית גת ובמשך החודשים האחרונים מילא אותו בציוד ומכונות והפך אותו לציון דרך שעוד רבות ידובר בו בפריצת מבשלות הבוטיק בארץ ישראל. את המבשלה ואת קו הביקבוק הוא רכש כציוד משומש בגרמניה, שלח אותו מפורק לארץ וכאן הרכיב (יחד עם שותפו) את הפאזל למערכת מלאה ועובדת.
תחילת התהליך במטחנת הגרעינים. יוחאי והשותף שלו שיפצרו ובנו את המטחנה הזאת שמרסקת שק של 25 ק"ג לתת ב-10 דקות. יופי של מפלצת.
המערכת היא מערכת שני מיכלים. בראשון יש חימום, שם מחממים את המים ומבצעים את המאש. לאחר מכן מעבירים את המאש כולו (מים וגרעינים) למיכל השני בו יש false bottom ושם מבוצע המיצוי והסינון של התירוש דרך הגרעינים - חזרה למיכל הראשון, בו מבושלת הבירה. בנוסף יש מיכל שמשמש לאחסון מים חמים, ממנו מעבירים מים חמים למיכל השני ל-sparging. בסה"כ התהליך דומה לתהליך בישול ביתי, רק הכל בגדול. המערכת מיועדת לבישולים של עד 1,000 ליטר.
מכאן התירוש מקורר ועובר לאחד משני מיכלי התסיסה, שם הוא מבלה כשבוע בטמפרטורה 18 מעלות או טמפרטורה אחרת בהתאם לסגנון. טכניקה מעניינת של הגזה מתבצעת כבר בתסיסה הראשונית - מיכל התסיסה שומר על לחץ שנקבע מראש ומשחרר לחץ עודף באמצעות ווסת. המשמעות היא שהבירה מוגזת בהתאם להגדרה כבר מהשלבים הראשונים לתסיסה והיא ממשיכה את כל הדרך ל-secondary ולבקבוק כשהיא מוגזת.
לאחר מכן התירוש ממשיך ועובר למיכל יישון והבשלה שנמצא בתוך חדר הקירור בו נשמרת טמפרטורה של 4 מעלות, למשך שבועיים נוספים של secondary.
מכאן - לקו הביקבוק. הקו נרכש משומש בגרמניה, פורק, נארז ונשלח לארץ. כאן הוא שופץ, שודרג והורכב מחדש. הקו עדיין לא עובד באופן מלא והמילוי מחייב תמיכה ידנית ונגיעה פה ושם. כמו שזה נראה - זה כרגע הפרוייקט שגוזל את מרבית הזמן של יוחאי ושותפו. אני מניח שכמו כל הפרוייקטים הקודמים, תוך זמן קצר גם הפרוייקט הזה יושלם בהצלחה.
הבירה של מבשלת נגב מפוסטרת בבקבוק לאחר המילוי. יוחאי הסביר שהפיסטור מאפשר עצירה של פעילות השמרים ו"קיבוע" של הבירה במצב בו עזבה את שערי המפעל. בירה שאינה מפוסטרת ממשיכה "לעבוד" ולהשתנות ואין אפשרות לשלוט על התוצר שיגיע למקרר בבית הלקוח, לעומתה בירה מפוסטרת מאפשרת שליטה טובה על התוצרה הסופי.

והנה הבירה ארוזה ומוכנה למשלוח...
ברור שבין לבין לא פיספסנו אף הזדמנות לשתות משהו. גם בירות של מבשלת הנגב (חלק מפוסטרות וחלק שלא פוסטרו) וגם בירות שאנחנו ואוהד הבאנו איתנו.
ואם יש משהו שאפשר לקנא בו (חוץ מכל מה שהצגתי עד עכשיו), זה הנייר הזה:
זהו. נפרדנו מיוחאי (ומהשותף), הודנו להם על סיור מרתק והמשכנו מבוסמים קלות לתחנה הבאה - מבשלת עמק האלה שבישוב שריגים. האמת - כשנכנסנו לאוטו הבנו שעם כל הבירה הזאת לא אכלנו כלום וזה לא נראה כל כך טוב. חשבנו לעצור לאכול משהו קטן אבל אוהד הציע שנאכל משהו אצלו בבית ואנחנו הסכמנו לרעיון בשמחה. וכך - עוד לפני שניגשנו לראות את המבשלה של אוהד, התיישבנו לאכול ארוחת צהריים כיד המלך.
אחרי שאכלנו, אפשר להמשיך לתוכנית האומנותית... הלוט הוסר והמכונה המופלאה נחשפה. מדובר ב-setup אופקי של 3 סירים בנפח 100 ליטר כל אחד. המערכת נבנתה ע"י אוהד מאלף עד תו - בשתי ידיים. הרבה מחשבה, תכנון וזמן (טוב, ואולי גם קצת כסף) הושקעו במאסטר פיס הזה. כשרואים איך אוהד מלטף את המערכת מבינים את הקשר המיוחד שנרקם בינהם...
צנרת שתוכננה בקפידה וסט ברזים מרשים מאפשרים הנעה של המים והתירוש מסיר לסיר ודרך מחליף החום המשולב במערכת - הכל דרך משאבה אכזרית אחת שממוקמת בתחתית המערכת. גם מחליף החום הממוקם בתוך הקומפלקס הושחל ונבנה ע"י אוהד (הוא דומה לזה שאני בניתי אצלי) והוא מאפשר החזרה ואגירה של המים ששימשו לקירור. המערכת גם מאפשרת לבצע CIP באמצעות מים רותחים בכל הצנרת והמערכת. הגישה לכל הברזים היא מהחזית והמערכת תוכננה בצורה שהופכת את השימוש בה לקל ונכון מכל בחינה.
טמפרטורת המאש נשלטת ע"י בקר טמפרטורה כאשר למעשה במקרה של ירידה בטמפרטורת המאש, התירוש נשאב מה-mash tun ועובר בתוך צינור סלילי שעובר בתוך סיר ההרתחה של המים. טמפרטורת התירוש נשלטת בדרך זו באופן אוטומטי ומבלי לבצע חימום ישיר של התירוש. פתרון מקסים.
אחחח... איזה מערכת. בינתיים, למרות המערכת המפוארת אוהד עדיין מבשל עם רכז וגרעינים אבל הבטיח שבקרוב מאוד יעשה את המעבר. אני מניח שאנחנו עוד נשמע על זה.
זהו - תודה רבה לאוהד על האירוח, הצגת המערכת הסבלנית ועל ארוחת הצהריים הנהדרת. היה גם נחמד לפגוש את עידו שהנעים את זמננו בשלל קסמים מדהימים והיה מארח למופת. עכשיו אני יודע איפה זה שריגים ואיפה אפשר למצוא שם בירה טובה.

מבשלים IPA בשבת. מישהו רוצה לקפוץ לביקור?

היום יום שישי, מחר שבת ומזג האויר שוב מחייך אלינו. המשמעות ברורה - Brewing Day!!!!

היום הייתי אצל גדי ויצאתי עם איזה 9 קילו גרעינים. הפעם אני הולך לבשל IPA (שמה בישראל אינדירה, מכירים?) ובפעם השניה בחיי, זה יהיה "הכל גרעינים" (AG).
מי שרוצה לבוא לבלות יום חורף שמשי סביב המאש - מוזמן. אני מתחיל בסביבות שעה 10:00 לפנות בוקר ומשעה 12:00 אפשר להתחיל לשתות. לתאם איתי בטלפון או במייל.

חוצמזה - יש לי בקנה איזה פוסט מסעיר על טיול לדרום שקיימתי אתמול, במסגרת מסעותי לחקר המבשלות והמבשלים בארץ הקודש. מבטיח לנסות לשחרר אותו במשך השבת.

brewing day בסלעית אצל ניר דגן

כבר הרבה זמן אני מבטיח לניר דגן (מבשלת גולדה) שנמצא את ההזדמנות ואני אקפוץ אליו ליום בישול בסלעית. תמיד מעניין לראות איך אחרים מבשלים, יש הרבה מה ללמוד ובהחלט תמיד כיף לבלות זמן בשתיה של בירה טובה ובשיחה עליה עם חברים. גם ניר (כמוני, אם לא נספור את הבישול האחרון שלי) מבשל עם רכז וכבר על בסיס שיחותינו בעבר הבנתי שהשיטות שלנו די דומות. לאחרונה ניר עבר מבישול בבית לבישול במקום ייעודי בו הוא גם מעשן בשר ומבשל אוכל מוצק (הוא שף עוד לפני שנהיה מבשל בירה) וזו נראתה לי הזדמנות טובה לביקור.

אם נשים בצד לרגע את התחושה שאתה חוצה כמה גבולות ונמצא בארץ שכנה, הדרך לסלעית היא דרך קסומה וככל שאתה מעפיל ומטפס במעלה ההר, זה רק משתפר והנוף פשוט משכר. פחות מחצי שעה מסיעה מרעננה וזה ממש חו"ל.
עם המעבר למקום החדש, ניר הגדיל את הבישולים שלו פי 3 - מ-20 ליטר ל-65. הסיר שניר משתמש בו הוא סיר נירוסטה 50 ליטר מדוגם עם ברז וטרמומטר, שנבנה ע"י דני נילסן ממבשרת. הסיר מחומם על כירת גז אכזרית שמחממת את המים תוך... נראה לי קצת יותר מהר ממהירות האור. ניר גם בנה מתקן שמאפשר תליה של שק ה-steeping מעל הסיר (זה חשוב כשמדובר ב-3-4 ק"ג גרעינים שצריך להחזיק באויר כמה דקות). הבישול הוא בנפח חלקי (כ-40 ליטר כולל הרכז) המושלם באמצעות כ-30 ליטר מים קרים (שגם מקררים את התירוש על הדרך) ומביאים אותו לסך של 65 ליטר בתסיסה. היום בישלנו את ה-Royal Oak המעושנת של גולדה.
התסיסה מתבצעת במיכל תסיסה מבוסס חבית פחמס 80 ליטר (food grade) שהותקנו בה ברז ונשם. את התסיסה ניר מבצע בחדר קירור בו נשמרת טמפרטורה קבועה של 20 מעלות. באותו חדר גם מיושנת הבירה בבקבוקים לאחר הביקבוק.
במקביל לבישול הבירה, ניר מנצל את ההפוגות להאכלת תנור העישון שלו. היום ליוויתי את צלעות הטלה היפהפיות שתובלו היטב והוכנסו לאחר כבוד לתנור לכמה שעות. חבל שהייתי צריך ללכת מוקדם מידי, אולי הייתי זוכה לאיזה טעימונת... אני צריך להקדיש לזה קצת תשומת לב ותכנון מראש בפעם הבאה.
מה שלא החמצנו היתה טעימה של נוזלים כמובן. למען הגילוי הנאות, אציין ששברתי את הכלל של "בלי אלכוהול לפני 12 בצהריים" וכבר בשעה 10:30 התחלנו לשתות. בתור ארוחת בוקר ניר פתח סיידר שהכין - מיץ תפוחים טבעי וטהור שאחרי טיפול של שמרים הגיע ללא פחות מ-7.5% אלכוהול. אני לא טיפוס של סיידר אבל בתור מנת פתיחה זה היה מרענן ונחמד מאוד. צריך להזהר - קל לשכוח שיש בזה בכלל אלכוהול.
המשכנו עם טעימה משווה - אני הבאתי את בירת הצ'ילי שלי וניר הוציא בקבוק בירת צ'ילי משלו (הכל בספונטאני, בלי תכנון ותיאום מראש). היה מעניין לבחון את ההבדלים בין הבירות.
כבר במראה ניכר ההבדל הראשון - הבירה של ניר כהה יותר והבירה שלי לוקחת לכיוון אדמדם יותר. שתי הבירות שמרו על ראש קצף יפה וייציב. מבחינת הארומה הבירה של ניר היתה יותר מאלטית, כיוון שהתבטא גם בטעם בהמשך. אני חושב שהבירה שלי היתה עם איזו חמצמצות קלה (כנראה בגלל השימוש ב-cascade ל-biterring) שלא היתה בבירה של ניר. מבחינת הגוף - הבירה של ניר היתה מלאה וכבדה יותר.
כל אחד מאיתנו השתמש בצ'ילי אחר - אני השתמשתי בטרי וניר השתמש ביבש. בשתי הבירות רמת החריפות לא היתה מוגזמת (אצל ניר הצ'ילי היה מורגש מעט יותר) ובשתיהן ניכר אפטר טייסט אופייני בגרון דקה או שתיים לאחר השתיה.
בסה"כ שתי הבירות טובות ומעניין לשתות אותן האחת לצד השניה.
בשלב הזה כבר הייתי צריך ללכת אבל לא הורשתי לעשות כן לפני שנפתח את הספיישל של ניר. מדובר בדאבל IPA שניר בישל כבר לפני זמן מה ושבוקבקה בבקבוקי 750 מ"ל מפוארים. ניר לקח את מתכון ה-IPA שלו (אותו שתיתי כבר בעבר ואהבתי מאוד) ופשוט הכפיל הכל. גם את הלתת וגם את הכשות.
התוצאה היא בירה גדולה (9% אלכוהול) עם הרבה מאוד כשות בכל השלבים, ארומה מופלאה וטעמי כשות נהדרים שנשארים ומלווים אותך הרבה זמן אחרי השתיה. זה בהחלט נקרא ללכת הביתה עם טעם של עוד. לדרך ניר צייד אותי בבקבוק דאבל IPA שאקח איתי הביתה (נמצא הזדמנות חגיגית לפתוח אותו).

זהו - היה קצר אבל היה יופי. תודה לניר על האירוח (בפעם הבאה אני רוצה גם בשר!!! מה זה זה? רק להריח?) בהצלחה בהמשך. בפעם הבאה אתה אצלי.