אוורור תירוש עפ"י ריפטין, יואב ורועי

אוורור תירוש על פי ריפטין
בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי מייל מאלון ריפטין שמציע פתרון יצירתי ויפה לאוורור התירוש. פתרון שהוא מיישם אצלו הלכה למעשה. רצ"ב המייל של ריפטין כמו שהוא:

"...

בהמשך לכתבה המרשימה בבלוג שלך אז הנה שיטה קלה נוספת:הולכים לחנות טמבור הסמוכה וקונים מערבל צבע (19 ₪).מחברים אותו למקדחה בבית ומערבבים.כדאי להתחיל לאט. אני בפעם הראשונה הייתי צריך להסביר בבית למה יש תירוש על הקירות.אחרי שמתרגלים זה עובד מצוין.

..."

תודה אלון! חברים - יש עוד רעיונות יצירתיים?

עדכון מספר 2 - יום חמישי, 29/10

אוורור תירוש על פי פיסטה ביר

ועוד לא יבש הדיו בפוסט וקיבלתי מייל נוסף - הפעם מיואב. אז ככה עושים את זה בפיסטה ביר:

השיטה של יואב (ותתקן אותי אם אני טועה) היא להעביר את התירוש למיכל התסיסה דרך הרשת הזאת. אני מניח שבאותה הזדמנות יואב מרוויח גם פילטר להוצאת חלקי כשות וגרעינים שברחו בבישול.

עדכון מספר 3 - יום שישי, 30/10

אוורור תירוש עפ"י רועי

הפוסט הזה הולך וממשיך. עכשיו זה מייל שהגיע מרועי בן ארי אתמול בשעת לילה - להלן המייל כלשונו:

"היי דגן,

עוד שיטה שנראית לי פשוטה ויעילה למרות שלא ניסיתי ,מבוססת על יניקה, היא צינור מנוקב בחורים קטנים דרכו מזרימים את התירוש למיכל התסיסה.

אישית, אני מערבב את התירוש עם משאבה בזמן הקירור עם immersion chiller בכדי לאפשר קירור יעיל יותר, ועצם הערבוב מאוורר את הכל.

יש כוונות לנסות עם בלון חמצן, פילטר ואבן (יש לי את כל הציוד) אבל בדר"כ בשלב הזה של הבישול אני כבר עייף מדי לניסיונות חדשים.

רועי"

עד כאן המייל של רועי. המון תודה על השיתוף במידע וברעיונות היצירתיים.

שבת שלום!!

Wort Aeration - אוורור התירוש

בהמשך להרצאה של אביחי בנושא שמרים, במהלכה עלה נושא האוורור של התירוש בטרם הוספת השמרים, אדי שלח לי מאמר מעניין בנושא. אחרי הקריאה, כיוון שלא הספיק לי, המשכתי והעמקתי עוד. ככל שהעמקתי הלכה והתבהרה החשיבות הרבה של אוורור התירוש ולמדתי (ברמה התיאורטית בשלב זה) כמה וכמה טכניקות לביצוע האוורור.

חשיבות התסיסה האירובית
כמו שאתם זוכרים מהפוסט האחרון שלי - התסיסה האירובית של השמרים היא למעשה שלב הטירונות, החישול וההכשרה של השמרים לקראת השירות המבצעי האמיתי שלהם בחזית, שלשמו הבאנו אותם - התסיסה האנאירובית. לחמצן בתסיסה האירובית יש תפקיד מכריע בבניית ממברנת התא של השמרים. הממברנה היא שיוצרת מחיצה בין התא וסביבתו והיא שמאפשרת לתא השמר לשלוט על המטבוליזם שלו.

במהלך הריבוי הא-מיני של תאי השמר (שיתרחש בהמשך - בשלב הגידול הלוגריטמי), התא למעשה מתפצל ומתחלק לשני תאים. בהיעדר חמצן, התא לא יכול להמשיך ולבנות את הממברנה וכמות החומר של ממברנת התא נותרת קבועה ומתחלקת בין שני התאים שנוצרו. כל אחד משני התאים ממשיך ומתחלק ועובי הממברנה הולך ופוחת מדור לדור.
אם בשלב התסיסה האירובית, התא לא זכה למספיק אבני בניין (חמצן) לבניית הממברנה, התוצאה עשויה להיות שבשלב מסויים עובי הממברנה כבר לא יאפשר את הריבוי הנדרש להשלמת התסיסה והתסיסה "תתקע". פתרון במקרה כזה יהיה להוסיף שמרים טריים מ"דור בריא יותר". במקרה פחות קיצוני האפקטיביות של השמרים בדורות המתקדמים תהיה פחותה מהנדרש ותביא להאטה בתסיסה.

אז מה עושים?
על מנת לספק לשמרים בשלב ה-lag שלהם את התנאים האופטימליים, יש להוסיף לתירוש באופן יזום חמצן (או אויר המכיל חמצן). מהלך זה יבטיח תסיסה אנאירובית טובה ואפקטיבית בהמשך.

מתי?
החמצן צריך להיות נוכח בתירוש בשלב ה-pitching מאחר ואנחנו רוצים למצות תחילה את התסיסה האירובית ורק אז לעבור לתסיסה האנאירובית. אוורור התירוש בעודו חם, יביא לכך שהחמצן לא יספג בנוזל והוא ישתחרר ממנו תוך זמן קצר - לכן הזמן לאוורו הנוזל הוא אחרי שהתירוש צונן ולפני ביצוע ה-pitching.

חשוב להדגיש ששלב התסיסה האירובי הוא קצר מאוד (כחצי שעה). לאחר שלב זה אין יותר חמצן זמין בתירוש או בראש מיכל התסיסה ולכן האוורור חייב להתבצע בטרם הוספת השמרים.

איפה?
באופן כללי קיימים שני מקומות בהם ניתן להוסיף את החמצן - האחד הוא תוך כדי זרימת התירוש מסיר הבישול למיכל התסיסה והשני הוא בתוך מיכל התסיסה עצמו, לאחר שהעברנו אליו את התירוש.

אוורור בזרימה:
הזרקה - הזרקה יכולה להתבצע באמצעות מיכל חמצן נקי (הרי לכל אחד מאיתנו יש בבית איזה בלון חמצן שרק מחכה שיעשו בו שימוש) או באמצעות משאבה (משאבת אקווריום או משאבה דומה)
יניקה - שילוב צינור ונטורי על הצינורית המעבירה את התירוש מהסיר למיכל התסיסה. לפי העיקרון הונטורי זרימת הנוזל בעצמו ב"מותניים" המוצרות של הצינור תיצור אפקט יניקה של אויר שיתערבב בנוזל תוך כדי זרימה.
התזה - קיימות מספר שיטות להביא להתזה של התירוש למיכל התסיסה בצורה שתאוורר את הנוזל. ניתן לעשות זאת דרך רשת או מסננת מחוטאת או בכל צורה שתביא להתזת התירוש בטיפות קטנות ככל האפשר.

אוורור במיכל התסיסה:
הזרקה - באמצעות משאבה (שוב - משאבת אקווריום עם אבן חמצן היא הפתרון המקובל) ניתן להזריק חמצן או אויר מסונן לתוך התירוש במהלך במיכל התסיסה. לחילופין ניתן להזריק חמצן נקי ממיכל חמצן.
ערבוב - ערבוב נמרץ של התירוש יכול להתבצע לאחר העברתו למיכל התסיסה, בסביבה נקיה ככל האפשר תוך שימוש בכלי מחוטא. הסיכון כאן הוא בזיהום התירוש ויש לנקוט משנה זהירות.
טלטול - טלטול נמרץ של מיכל התסיסה לאחר סגירתו במכסה (ללא נשם). דרך זו אינה האפקטיבית ביותר אבל בהיעדר דרך אחרת - זו דרך פשוטה לביצוע ולא דורשת ציוד נוסף.
אז זה מה שהספקתי ללקט בנושא במהלך הימים האחרונים. אני בטוח שזה חלקי ובטח לכם בעלי הנסיון יש עוד שיטות ורעיונות רבים. יהיה אחלה אם תוכלו לשתף אותנו בשיטות שלכם, בתובנות או בכיוונים שקראתם עליהם.

עוד הרצאה של אביחי - והפעם: שמרים (1)

נתחיל מהסוף - מכיוון שההרצאה המרתקת הזאת וכל השאלות שעלו במהלכה לקחו "קצת" יותר זמן ממה שתוכנן, שונה שם ההרצאה במהלכה מ"שמרים" ל-"שמרים - חלק 1". אלה חדשות טובות כי הנושא כל כך חשוב ועמוק שיש בהחלט הצדקה לדון בו בשתי פגישות וכמובן לאלה שהחמיצו את הפגישה הזו (נועם - חסרת לנו) - תהיה עוד הזדמנות להעלות את כל השאלות. ההרצאה הפעם היתה בתל אביב (סמינר הקיבוצים) ולמרות שהיו כמה משתתפים שהעידו על עצמם שבאו רק בזכות העובדה הזו - מספר המשתתפים לא היה גדול. יש כל כך הרבה מבשלי בירה בארץ. חבר'ה - איפה אתם??
והרי אי אפשר להתניע ולהכנס לאוירה בלי קצת אלכוהול בדם... אז הפעם את ברזי הבירה של הפאב המושקע של מבשלת קרלסברג החליפו בקבוקי לף, גיניס, טובורג וסטלה מצוננים היטב. וכדי לשפר את ספיגת האלכוהול - כמובן גם סנדיביצ'ים כמיטב המסורת.
ועכשיו - להתחלה:
השמרים הם במידה מסויימת הנעלם הגדול בבישול בירה וללא ספק הפרט שיש לתת לו את מירב תשומת הלב. השמרים הם אורגניזם שמבצע פעולות שמבחינתו הן הקיום במהותו. הם אוכלים, הם מנטרלים מתחרים והם מתרבים. תוך כדי אלה הם עושים לנו בירה ומעבר לעובדה שהם מייצרים אלכוהול - הם גם מייצרים טעמים וארומות. הסביבה והתנאים בהם הם מתפקדים משפיעים על אופן התפקוד ולא פחות חשוב - על התוצר.
בתור מבשל בירה מתחיל התייחסתי לשמרים כאל עוד מרכיב בבירה. כמו המים, כמו הלתת, כמו הכשות. עם הזמן הבנתי שההתייחסות לשמרים צריכה להיות שונה לחלוטין. הטיפול בשמרים לא נגמר בחנות, ברגע שבחרת להשתמש בשמר זה ולא אחר. שם זה רק מתחיל.

השמרים הם יצור מיקרוביולגי חד-תאי (פטריה) המתאפיין בשרידות ובעמידות גבוהות מאוד. עם זאת, במצבים מסויימים השמרים, למרות שהם נשארים בחיים, לא מספקים את הסחורה (אותה סחורה שבשבילה אנחנו משלמים להם). השמרים מפרקים סוכר וכך הם מפיקים אנרגיה. אנחנו מתעניינים דווקא בתוצרי הלוואי של התהליך - כוהל, CO2- ומוכנים לשלם להם בסוכר בשביל זה.

טמפרטורה
מבחינת ההתרבות וקצב הגידול - הכלל הוא שככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, קצב ההתרבות של השמרים גבוה יותר אך במקביל - אורך החיים שלהם קצר יותר. בטמפרטורה גבוהה לכן, יותר ריבוי ויותר תמותה יביאו ליותר מצע שמרים בתחתית מיכל התסיסה. שמרים שונים מעדיפים טמפרטורות שונות - באופן כללי ניתן לומר ששמרי ה-ALE מתפקדים היטב בטווח של 15 - 25 מעלות ושמרי ה-LAGER בטמפרטורות בטווח של 5 - 15 מעלות.

בטמפרטורות שונות השמרים מייצרים תוצרי לוואי שונים - תוצרים שיכולים בהחלט להשפיע על טעמים וארומות בבירה - לכן לטמפרטורת התסיסה יש תפקיד חשוב בעיצוב התוצר - על תכונותיו הרצויות ושאינן רצויות.

תסיסה אירובית ותסיסה אנאירובית
השמרים יכולים לפרק סוכר, לתפקד ולהתרבות גם בנוכחות חמצן (תסיסה אירובית) וגם בהיעדר חמצן (תסיסה אנאירובית). בייצור בירה, ניתן לחלק את התסיסה לשני שלבים הבאים אחד אחרי השני: השלב הראשון בו התסיסה היא אירובית, והשלב השני (לאחר שכל החמצן הנוכח בנוזל ובראש מיכל התסיסה נוצל) - במהלכו התסיסה היא אנאירובית.
במהלך התסיסה האירובית, החמצן והסוכר מפורקים ונוצרים CO2 ומים ומופקת אנרגיה רבה עבור השמרים. במהלך התסיסה האנאירובית הסוכר מפורק ונוצרים כוהל ו-CO2. כמות האנרגיה המופקת ע"י השמרים בשלב זה היא נמוכה יותר.

איוורור הבירה (aeration)
מכיוון שהשלב האירובי בתסיסה הוא בעל חשיבות גדולה בהתחזקות והכנת השמרים לשלב האנאירובי, קיימת חשיבות גדולה באוורור התירוש לפני הוספת השמרים. זהו למעשה השלב היחיד בו החמצן הוא אורח רצוי בבירה שלנו ויש לוודא שיש מספיק ממנו. הנושא חשוב מאוד ואני מניח שאקדיש לו פוסט נפרד.

עקומת הצמיחה
מבחינת קצב הריבוי של השמרים, ניתן לחלק את התהליך למספר שלבים עוקבים.
השלב הראשון הוא שלב ההסתגלות. השמרים מסתגלים לסביבתם החדשה. משך הזמן של שלב זה תלוי בפערים שבין הסביבה החדשה לסביבה הקודמת - במונחים של טמפרטורה, משקל סגולי וכו'. שמרים שהוצאו מהמקרר למשל והוכנסו לתירוש בטמפרטורה של 30 מעלות - יצטרכו זמן להתגבר על השוק.
השלב השני הוא שלב הגידול הלוגריתמי. אחרי שהשמרים הסתגלו לסביבה החדשה - הם מתחילים להתרבות בצב גידול לוגריתמי, כל עוד הסביבה שלהם מאפשרת זאת.
כאשר מקורות המזון מתדלדלים, עוברים השמרים לשלב ההאטה. הם עדיין מתרבים אך בקצב הולך וקטן. קצב התמותה בשלב זה מתקרב לקצב הריבוי.
מנקודה מסויימת הריבוי כל כך איטי שהגידול נעצר כליל. זהו שלב הקבוע (stationary). כמות השמרים בנוזל נשארת ללא שינוי.
השלב האחרון הוא שלב התמותה - במהלכו אין כמעט ריבוי וקצב התמותה הוא כזה שכמות השמרים בנוזל הולכת ופוחתת.

ואי אפשר לסיים בלי כמה טעימות... אז היה לנו את הציפורן החודרנית של אדי ממבשלת ברו-טלי (שהתמתנה מאוד מאז נלגמה אצלנו בסוכה)
היו לנו שתי בירות של מבשלת אסיף
והיתה לנו בירה אחת של הדובים - הדוב השביעי

אז כרגיל - אין לי יומרות להקיף את כל החומר שהועבר בהרצאה. בחרתי את הנושאים שחידשו לי והיו לי מעניינים ואני מניח שהרצאת ההמשך תהיה לא פחות מעניינת. שוב המון תודה לאביחי על הזמן והנכונות - ההרצאה היתה כרגיל מרתקת!! ותודה כמובן לשחר על הארגון וההפקה של המפעל הזה שמדהים אותי כל פעם מחדש.

ומילה לציבור הקוראים היותר ירוקים - אני יודע שיש הרבה (מאוד) מבשלי בירה בראשית דרכם. את חלקם אני מכיר אישית וחלק אחר אני רק יודע על קיומם. המפגשים האלה טובים ומועילים גם לכם (ואם משהו יהיה לא ברור - כל הותיקים ישמחו לעזור) - זו הזדמנות פז שאסור להחמיץ!

חן שמואל - לקנות ציוד לבירה בחיפה

אחרי שקיבלתי כמה דיווחים על מחירים נמוכים ושירות טוב, החלטתי שאני צריך לבדוק את החנות חן שמואל כימיקלים הממוקמת אי שם במפרץ חיפה. זו חנות לציוד וחומרים למעבדות ולתעשיה שנכנסה גם לתחום היין ולאחרונה גם לתחום הבירה.

בעיקרון מדובר בעסק שמקבל הזמנות בעיקר בטלפון ומבצע משלוחים בכל הארץ. מקומות כאלה אני אוהב לראות בעיניים לפחות פעם אחת לפני שאני מתחיל לעשות איתם עסקים וכמובן לפני שאני יכול לכתוב עליהם בבלוג עבור קוראי הנאמנים.
החנות נמצאת כאמור באיזור מפרץ חיפה, ברחוב חלוצי התעשיה. לא בדיוק רחוב שתעברו בו במקרה. אחרי שתיאמתי את ביקורי עם חזי, האיש שאחראי על סקטור היין והבירה בחנות, הגעתי ואחרי המתנה קצרה הוא התפנה וערך לי סיור בחנות והצגה של המוצרים השונים.

קו מוצר מעניין שראיתי הוא מיכלי תסיסה מנירוסטה בנפחים של 100 ליטר וצפונה בתצורת "תמיד מלא". מדובר במיכל שהמכסה שלו נכנס לתוך המיכל (ולא מונח עליו) ומיקומו (גובהו) נקבע באמצעות מעיין פנימית מתנפחת שמקבעת ואוטמת אותו במקומו - זאת בהתאם למפלס הבירה במיכל וכמות ה"ראש" שמעוניינים להשאיר.
והמחיר? למיכל 100 ליטר עם ברז ומכסה המחיר הוא 585 ש"ח + מע"מ. יש גם מיכלי נירוסטה שנראים פחות איכותיים עם מכסה רגיל ב-335 ש"ח + מע"מ למיכל 100 ליטר.

דברים מגניבים נוספים שראיתי הם ציוד מעבדה מסוגים שונים - טרמומטרים אנלוגים ודיגיטליים, מאזניים אלקטרוניים, מד pH מסוגים שונים וברמות מחיר שונות - עם או בלי תיקון טמפרטורה, מיכלי תסיסה מפלסטיק ומזכוכית וכל מיני כלים וצינורות. המחירים באופן כללי תחרותיים מאוד.
מבחינת הציוד הייעודי לבירה, יש בחנות מגוון יפה של ציוד למילוי ופיקוק. למשל פוקק שולחני - 80 ש"ח + מע"מ, חב' 100 פקקי כתר - 8 ש"ח +מע"מ ועוד הרבה דברים שנראו זולים משמעותית ממחירי החנויות המתמחות באיזור המרכז.
יש לא מעט ציוד ייעודי ליין ואפילו מזקקה קטנה ומגניבה בנחושת בוהקת...
אז כמו שכתבתי - המחירים טובים, השירות טוב, הכל טוב. כמעט. בעיה אחת היא שהבירה היא חלק קטן ושולי בחנות וכך גם היחס אליה - חלק מהמוצרים הבסיסיים חסרים ולא שלמים, אין גרעינים וחומרים לבישול (למעט קיטים בפחית) וזו ללא ספק לא חנות של all in one stop. חסרון נוסף הוא שבאתר האינטרנט לא ניתן לראות מחירים ולא ניתן לבצע הזמנות. ניתן רק לבקש הצעות מחיר (וגם זה - מחיר שביקשתי למספר פרטים לפני כשבוע, לא נתקבל עד היום). מומלץ לבקש מחירים בטלפון ולא דרך האתר.

לסיכום - יש מוצרים שנמצאו זולים משמעותית מכל חנות אחרת ובשבילם אולי שווה את הטרחה, אבל זו לא חנות לקניות השוטפות. יש גם מוצרים ייחודיים מעניינים, כך שאם מצטיידים או משדרגים את המבשלה - זו תחנה ששווה לעצור בה.

הדובים חוזרים... ועכשיו עם חולצות!!!

אתם כבר יודעים שחצי מהצוות המוביל של מבשלת הדובים (בלי שמות כמובן) עסוק במיתוג יותר מאשר בבישול בירה (ועושה עבודה טובה יש לומר). עוד לפני שביקבקנו את הבירה הראשונה כבר היו לה שם ותוית, לפני שהצגנו את הבקבוק הראשון שלנו למישהו לטעימה כבר היו לנו כרטיסי ביקור. חודשיים אחרי שבישלנו את אותו בישול ראשון כבר היה ברושור והיה אתר אינטרנט. מאז יש גם שלט גדול, רול-אפ לפסטיבלים והיד עוד נטויה.

אז עכשיו הגענו לחולצות (לקח לנו חצי שנה. בושה. אנחנו יודעים). לקראת הפסטיבל במעברות הדפסנו בלחץ של זמן כמה חולצות לחברי הצוות המסורים (חולצות שזכו לתגובות חיוביות ולהרבה פניות של מבקרים בפסטיבל שביקשו לקנות חולצה). היום השלמנו את ההכנות להדפסה של מגוון גדול יותר של חולצות ועכשיו מי שרוצה יכול.

לכל מי שעדיין חושב ששחור מרזה, יש לנו את הקולקציה הכהה שהיא הקולקציה הרשמית של המבשלה:

חולצת המבשלה:

חולצת אינדירה - לחובבי המרירה הארומטית שלנו:חולצת המכה הראשונה, לחובבי הסקוטית המעושנת המעודנת שלנו:
חולצת סיבוב שני, לחובבי הבלגית הבהירה העדינה והמתובלת:
ואיך אפשר בלי חולצה שהיא אמנם לא חולצת דובים אבל היא החולצה האולטימטיבית למבשלי הבירה הביתית בציון - "אין. אין על בירה בוטיק ישראלית". חולצה שארון הבגדים של שום מבשל ביתי אינו שלם בלעדיו:
ולאלה שמעדיפים דווקא חולצות בהירות, יש גם גרסאות כאלה:
ואם אתם שואלים איך שמים את היד על חולצה כזאת? פשוט מאוד - נכנסים לאתר של לופה ומזמינים.

שבת של בישולים וביקור מפתיע של אורן ולימור

סוף השבוע התחיל כבר ביום שישי בשעות הצהריים המאוחרות עם ביקבוק של הפורטר החדשה והמשודרגת (עדיין אין לה שם וגם לא תוית, אני במו"מ עם הממתג). זו היתה רק הקדמה לקראת הבאות...

את יום שבת פצחנו בשעה 9:00 בבוקר בישיבת צוות לביצוע שינויים באינדירה. הכוונה לא היתה לשנות את הבירה באופן מהותי (בסה"כ גם לדעתנו וגם לאור הפידבקים מהשטח - מדובר בבירה טובה מאוד), אלא לנסות ולשפר מספר נקודות שנראו לנו טעונות שיפור. זה מה שיצא (המתכון ב-Beer Recipator)
הדבר הראשון היה להחליף את כשות ה-bittering לכשות עם אחוז חומצות אלפא גבוה יותר. בחרתי ב-Northern Brewer עם 10.5%AA (שקניתי אצל Denny).
בנוסף, בעקבות ההרצאה האחרונה של אביחי בנושא כשות, חזרתי לבישול של 60 דקות במקום 90 דקות (להזכיר - אביחי הסביר במהלך ההרצאה שלו שאין תרומה לבישול של מעבר ל-70 דקות מבחינת מיצוי המרירות מהכשות). שינוי נוסף היה הגדלת הארומה וצמצום ה-Flavoring.
במהלך הבישול פתחנו את הראשונה מתוך שתי הבירות שנשארו מהביקור באמסטרדם. Christoffel Bier Double Hopped. בירה עם מרירות כשותית נהדרת, צבע אדמדם וקצף יפה. רמת האלכוהול בינונית-גבוהה - 6% ABV. הארומה היתה חלשה מידי לטעמי אבל בסה"כ הבירה נהדרת. עם בקבוק גרולשי קטן וחמוד, המחיר שלה סביר בהחלט - 1.75 יורו (בהולנד, לא פה).
הבירה השניה שבישלנו היתה יונק הדבש. מכיוון שיבשנו מסוכר אינוורטי (מרכיב חשוב ליונק הדבש), בזמן שרותם התניע את האש לבישול הראשון, אני התחלתי את הבוקר עם הכנה של 3 קילו סוכר אינוורטי. 300 גרם הלכו לבישול הנוכחי והשאר - בצנצנות זכוכית למזווה, לאחסון לבישולים הבאים.
במהלך הרתיחה הסוכר מייצר קצף לבן ויפה (שאם לא נזהרים גולש וממלא את המטבח ונדבק לכל דבר) ומיד לאחר מכן הנוזל הופך שקוף לחלוטין. פשוט מקסים.

אז סיימנו את האינדירה, קירור, רחיצה מהירה של הסירים...
ומייד העוזר המסור שלנו עדי התחיל במילוי המים לקראת הבישול הבא...יונק הדבש היא בירה שהריחות הדבשיים שלה נישאים למרחוק. חוץ מהלתת הנדיב, יש בה 300 גרם סוכר אינוורטי ו-500 גרם דבש.
הבירה מתבשלת לה להנאתה וזה בדיוק הזמן לפתוח את הבקבוק האחרון מאמסטרדם - Jopen Haarlems Hoppen bier. גם זאת בירה כשותית, בהירה עם קצף לבן ויציב ו-6.8% אלכוהול. לJopen יותר ארומה מאשר ל-Christoffel אבל שתי הבירות הן בירות כשותיות ועם אופי דומה (לטובה).
איפשהו בסוף הבישול הראשון הגיע טלפון מאורן אבראשי. אורן הוא מנהל מותגי בירות מיוחדות בטמפו והוא כותב בלוג בנושא אלכוהול בכלל ובירה בפרט בשם "בירה ועוד". נפגשנו לראשונה בפסטיבל במעברות שם אורן טעם את המכה הראשונה ("לא מספיק מעושנת") וסיכמנו שנמצא הזדמנות להשקות אותו בבירות נוספות. שעתיים אחרי הטלפון שלו, בעיצומו של הבישול השני, אורן ולימור (אשתו) התייצבו אצלנו והיתה לנו ההזדמנות להציע כמה בירות נוספות.
פתחנו ארבע בירות - הדוב השביעי, יונק הדבש, אינדירה וחצות. מה היתה דעתו של אורן? אני מניח שהוא יכתוב אצלו בבלוג. נחכה ונראה. לימור אהבה את יונק הדבש (אם כי היתה מעדיפה אותו עם תוית סולידית יותר. רותם הבטיח להכין לה תוית במיוחד).
במהלך היום האינטנסיבי הזה, מצאנו גם זמן לבקבק את הביטר שלנו. עדיין נשארנו עם בישול ישן אחד של חצות שמחייב ביקבוק מתישהו בקרוב - מקווה שלא יחכה עוד הרבה.

בישול בשבת... מה נבשל הפעם?

אחרי כמה שבועות ללא בישול, בהם התרכזנו בלבקבק ולהכין הכל לפסטיבל במעברות, מחרתיים חוזרים לשיגרה. תוכנית העבודה לשישי ולשבת כוללת ביקבוק של 3 בירות שמבלות כבר כמה שבועות בתסיסה:

• הראשונה היא בישול ראשון ונסיוני של פורטר חזקה ומחוזקת באספרסו ובכשות שמבלה במיכל התסיסה כבר 6 שבועות (לא, לא בכוונה - פשוט לא היה זמן לבקבק). זו הזדמנות טובה לראות מה קורה לבירה שמבלה כל כך הרבה זמן על מצע השמרים.
• השניה - חצות (הפורטר הקלילה שלנו) שסוגרת 4 שבועות בתסיסה. זו הפעם השלישית שאנחנו מבשלים את הבירה הזאת שלמרות שחלק מוצאים אותה חלשה מידי, אחרים דווקא אוהבים את הקלילות שלה.
• השלישית - בירה בסגנון ביטר (או משהו כזה). נסיון של מתכון חדש - נראה מה יצא.
  

לבקבק זה תיק. צריך לעשות אז עושים. לבשל לעומת זאת - זו מסיבה, זה כיף גדול ועל זה אני לא מוותר בסוף השבוע הזה, גם אם זה בא אחרי שלושה ביקבוקים. לפחות בביקבוק הקרוב נחנוך את הפוקק השולחני החדש שקניתי מ-Denny ממבשרת (180 ש"ח).

בכל אופן, חבר'ה - אם מישהו רוצה לבוא לבישול, מוזמן להתקשר. נשארו עוד שתי בירות בוטיק גדולות מאמסטרדם שחייבים כבר לפתוח ויש כמובן מבחר יפה של בירות שלנו.

I am a Home Brewer

לאחרונה נתקלתי בשני הסרטונים האלה. גאוותם של מבשלי הבירה הביתית לא יכולה להתבטא טוב יותר!!

הראשון - I am a Home Brewer


והשני - I am a Craft Brewer


ועכשיו רק נשאר לשאול... מי יהיה זה שירים ויפיק את הסרטון הראשון בציון?

פסטיבל מעברות התשיעי. היום שאחרי

אז היום אני יכול סוף סוף לשבת בנחת ולסכם את היומיים האחרונים. יומיים של פסטיבל נהדר שמצד אחד סחט מאיתנו הרבה אנרגיות ומצד שני נתן לנו הרבה חומר למחשבה (במובן הטוב של המחשבה). מעברות התשיעי היה הפעם הראשונה שנחשפנו לקהל, הפעם הראשונה שנדרשנו להגיע למלאי משמעותי והפעם הראשונה שיכולנו להתרשם איך הבירה שלנו מתקבלת בקרב הקהל הרחב.
הפסטיבל, למי שלא ביקר, השתרע על פני יומיים - חמישי בערב (משעה שש ועד חצות) ושישי אחה"צ (משעה 12 בצהריים ועד 6 בערב). בכל אחד מימי הפסטיבל יש הופעה ויש הגרלת מתנות. בחמישי בערב הוכרזו זוכי תחרות הבירות "best in show". הזוכים הפעם היו מבשלת סלארה עם ה-Salara Stout שלהם. שאפו סלארה!!

כ-70 בירות שונות הוצעו לטעימה - קרוב למחצית מהן היו בירות בוטיק ישראליות והשאר בירות איכות מיובאות (גרמניות, בלגיות, אנגליות, איריות ואחרות). בסה"כ נמזגו במהלך היומיים האלה אלפי טעימות בירה!!

לכל אחד מימי הפסטיבל אופי משלו - האוכלוסיה בחמישי יותר צעירה והאוירה היא "פאבית" יותר. אנשים שותים יותר וחלקם אפילו שותים קצת יותר מידי. בשישי האוירה יותר רגועה, יותר משפחות, יש שמש בשמיים והשתיה מתונה יותר. גם כמות המבקרים ביום שישי היתה נמוכה יותר.

התארגנות
מכיוון שזה היה ה"אאוטינג" הראשון שלנו, אחד הדברים שהיינו צריכים להתארגן עליו היה כל נושא הפרסום והתצוגה. הדפסנו שלט לחזית הדוכן, רול-אפ עם שש התויות ועוד כמה מילים על כל בירה, ברושורים ו...לא פחות חשוב - חולצות.
בהתחלה התלבטנו כמה סוגי בירות להביא אבל די מהר הסתמנה ההחלטה ללכת על כל הקופה. אז הגענו למעברות עם כל הפורטפוליו שלנו - שש בירות בסך הכל.
עומדות, מימין לשמאל: יונק הדבש, סיבוב שני, חצות, המכה הראשונה, אינדירה והדוב השביעי.

ההערכה הראשונית היתה שנמזוג בכל אחד מימי הפסטיבל בין 80 ל-100 בקבוקים (500-600 טעימות בסה"כ ביומיים). מכיוון שאנחנו טיפוסים אופטימיים מטיבענו, הבאנו יותר כדי שלא נאלץ חס וחלילה להשתמש במשפט "מצטערים, נגמר לנו". בפועל, מצאנו את עצמנו בסוף היום הראשון עם 3 סוגים של בירות ש"מצטערים, נגמר לנו" וביום השני עם סוג אחד שנגמר לפני הזמן.

ערב ראשון, חמישי 8/9
הכיף הגדול היה מבחינתנו ההזדמנות לא רק למזוג את הבירה שלנו אלא גם לקבל את ההזדמנות לספר עליה ולהציג אותה בפני הקהל. ה-Brewer Log Book שלנו נפתח ככל שנדרש ושמחנו להיכנס לפרטי המתכונים עם כל מי שרצה להעמיק קצת יותר. היה גם משמח לראות שהרבה מהמבקרים הם מבשלי בירה בעצמם (ואלה שלא, סיכוי טוב שישקלו להתחיל לבשל בקרוב).
בעמידה, על כסאות, על הדשא... איזה יופי של אוירה...

ערב שני, יום שישי 9/9
אחר הצהריים יפה של סוף הקיץ. אמנם הייתי מוריד איזו מעלה או שתיים, אבל אין כמו לשתות בירה קרה ביום קיצי-סתוי כזה והמקום והפסטיבל רק מעצימים את החוויה.

התחלנו את היום בארוחת בוקר עם דני (The Wine Maker) - קרקרים וגבינות. יצויין שאנחנו הגענו אחרי שדני כבר הספיק לפנות איזה 2-3 בקבוקים, וזה עוד לפני שהתמקמנו...
בהתחלה לאט ואח"כ בזרם הולך וגואה - הקהל זורם...
הלהקה מנגנת
שכנים... אביר האלה וברקע - סלארה
בשני ימי הפסטיבל, הבירה שנחטפה, והיא שהיתה הזוכה הגדולה מבחינתנו, היתה... יונק הדבש. האם זו התוית? האם זו הבירה? כל אחד וסיבותיו. הבירה השניה שהצליחה להוציא "וואו" משמח מלא-מעט אנשים היתה אינדירה (שהיא גם הילדה המועדפת עלינו, כולם כבר יודעים).

סיכום
מספירת הקופונים שלאחר הפסטיבל יוצא שמזגנו למעלה מ-620 טעימות בשני הימים ביחד. בהחלט הישג יפה מבחינתנו. וזה עוד בלי שסופרים את כל מה שאנחנו שתינו בעצמנו ומה שהחברים הקרובים והקולגות קיבלו במסגרת עסאות בארטר (מפוקפקות) במהלך היומיים האלה (וזה הרבה!!)
ואי אפשר לסיים בלי מילה טובה לשחר וליפית מביר מאסטר - הארגון וההפקה היו למופת. גם בעיניים של מציג וגם מנקודת מבט של שותה. שאפו!!

להרבה בירות טובות. לחיים הטובים!!