יש גבול לעצלנות - הגיע הזמן להשמיש את המטחנה!

בתחילת אפריל קיבלתי חבילה ובה מטחנת 3 גלילים, עשויה פלדת אל חלד משובחת מבית היוצר של Monster Brewing. בשביל לעבוד עם המטחנה הזאת נדרש עוד דבר קטן - לסדר לה hopper (משפך) ובסיס. חשבתי שבתוך שבוע-שבועיים אני טוחן לי גרעינים להנאתי.

בפועל המטחנה המשובחת שוכבת בקופסא שלה כבר 4 חודשים והיא טרם פגשה אפילו גרעין אחד. בהתחלה התירוץ היה שאני מתלבט איזה hopper אני רוצה. אח"כ סתם לא היה לי זמן, בזמן האחרון היו פרוייקטים יותר דחופים... בקיצור - תירוצים, אתם יודעים...

אבל לעצלנות הזאת היה גם מחיר. לתת אפשר לקנות לפי משקל ואפשר לקנות בשקים (25 ק"ג). אם אין מטחנה ולא טוחנים בבית - נאלצים להעזר במטחנה של ספק הלתת. במצב כזה אין מנוס מקניה לפי משקל ואז המחיר הוא בסביבות ה-12-15 ש"ח לקילו. אם קונים שק - המחיר יורד בחצי!! בחישוב זריז - בבישול בירה עם 6 ק"ג לתת אפשר לחסוך משהו כמו 40 ש"ח. אני אפילו לא רוצה לחשב כמה כסף יכולתי לחסוך בארבעת החודשים שחלפו...

בכל אופן - כל זה מאחורינו כי מהיום יש מטחנת לתת עובדת במבשלת הדובים.

השלב הראשון (זה שלקח 4 חודשים) היה להחליט על החומרים והצורה ובעיקר - לתכנן את ה-hopper. הנה תוצר של 4 חודשי design מפרכים של כל צוותי ההנדסה של מבשלת הדובים. יפה נכון?
החומר שהחלטתי להשתמש בו למשפך עצמו הוא פח מגולוון בעובי 1 מ"מ. לא כבד מידי אך עמיד, יציב ועושה את העבודה. את הבסיס בניתי מלוח עץ שמצאתי במחסן ושחיכה לי בסבלנות כמה שנים טובות כדי לקחת חלק בפרויקט. עכשיו הייתי צריך למצוא מישהו שימכור לי, יחתוך לי ויכופף לי פח - בהתאם לתוכנית שלי.

לקחתי את השירבוטים המפוארים שלי והלכתי לאחים שחם שבאזור התעשיה ברעננה. זו חנות שמתעסקת בעיקר במרזבים, בגגות ובלוחות פח למטרות שונות. הסברתי להם מה אני מתכנן לבנות (הייתי צריך להגדיש כמה פעמים שאני צריך לוח באורך 670 מ"מ ולא 670 ס"מ). הם מצידם הסתכלו עלי במבט מוזר ורק בגלל שהייתי נחמד לא נפנפו אותי משם. הם הבטיחו לבדוק אם הם יכולים לעשות לי את זה ואחרי שעה חזרו אלי בטלפון ואמרו שיעשו בשבילי את העבודה תמורת 120 ש"ח. אחלה.

אחרי יומיים הוזמנתי לבוא לקחת את הפחים. חיכו לי 4 פחים בעובי 1 מ"מ (למעשה רק 3, אחד נשכח והגיע אח"כ), חתוכים ומכופפים ממש כמו שביקשתי. כמובן שאז הסתבר לי שטעיתי בזוית הכיפוף בשני מקומות אבל זה כבר משהו שאני יכול לסדר בבית. יש עוד כמה דברים שהייתי עושה אחרת אבל זה יחכה ל-hopper הבא.

השלב הבא - הבניה. שחר קליין נרתם לעזור והיום אחרי הצהריים הוא נחת אצלי וצללנו לעבודה. הלוחות סומנו, נקדחו וחוברו זה לזה באמצעות זוית פלסטיק וניטים שרכשתי בטמבוריה של מומי (25 ש"ח).
אחרי שהבנו מה צריך לעשות, העבודה הסתברה כפשוטה ומהירה. לא הכל התאים בדיוק (פה חסרים כמה מ"מ, שם יש כמה עודף) אבל התוצאה בהחלט מניחה את הדעת.
לאחר פחות מ-3 שעות עבודה (ושל שתיה של בירה כמובן) התוצר מוכן ועבר בהצלחה הרצה עם מקדחה (עדיין ללא גרעינים).
וממעוף הציפור...
את שק ה-pale ale הראשון שלי אני הולך לקנות ביום שישי ואז יבוצע הטיונינג - נראה איך זה יעבור. אני שוקל למקם בתחתית המשפך, רגע לפני הגלילים, רשת גסה שתצמצם את הלחץ של הגרעינים על הגלילים ותשפר את הביצועים, אבל זה רק אחרי שנרציץ ונראה מה קורה. נשוב ונדווח.

שחר - תודה על העזרה ועל החברה.

מהקג לבקבוק - Beergun

זוכרים ששחר הביא לי רפרקטומטר מארה"ב? אז זהו שזה לא נגמר בזה. הגאדג'ט השני שהוא הביא לי הוא ה-BeerGun של חברת Blichmann Engineering המהוללת. הבירגאן הוא מכשיר שלמרות שכרגע אין לי שימוש עבורו, נראה לי מגניב וברור לי שמתישהו בקרוב אני אמצא לו שימוש. בינתיים הוא נמצא בהשאלה אצל דרור (Sparrow) ובתחילת השבוע קפצתי לדרור ועשינו לו טבילת בירה ראשונה.

העיקרון של המכשיר פשוט - הוא מתחבר לחבית ומאפשר מילוי נוח ומהיר יחסית של בירה מוגזת שנמצאת בקג - ישירות לבקבוק. המכשיר מאפשר בנוסף למילוי גם "שטיפה" של הבקבוק ב-CO2 לפני תחילת המילוי, כך שהבקבוק עובר מעין חיטוי מהיר ובעיקר נוצרת מעין שמיכה של CO2 על הבירה המתמלאת שמונעת חימצון שלה.
לבירגאן שתי כניסות - אחת לבירה והשניה ל-CO2 לצורך ה"שטיפה". הבירה מגיעה בדחיפה מהקג בדרך הרגילה, כמו עם ברז (בלחץ קבוע של CO2). למכשיר כפתור קטן לשחרור מנה של CO2 עליו לוחצים לפני המילוי ועוד "הדק" למילוי.
בבקבוק או שניים הראשונים יצא לנו הרבה קצף והיה קושי להשלים את המילוי. הדבר נבע מלחץ עודף שהיה במיכל לפני שהתחלנו.
ברגע ששחרנו את הלחץ המילוי הפך להיות חלק, ללא הקצפה ובלי בעיות. מילוי בקבוק בלחץ בו עבדנו לקח 20-25 שניות. אני מניח שאפשר להגדיל מעט את הלחץ ולהאיץ את הקצב מבלי להקלע להקצפה.
המכשיר מסתמן כאמין ואיכותי (כיאה למוצרי בליכמן הנדסה). הנקיון שלו קל ומהיר ומאחר והוא עשוי נירוסטה - אין בעיה להשתמש גם בחומרי ניקוי אכזריים במידת הצורך. בזמן קצר, בקלות ובלי הרבה בלגן מילאנו 24 בקבוקי חצי (זה מה שנשאר בחבית של דרור).
במחשבה לאחור - נראה לי שלמרות שהוא מיועד למילוי בירה מוגזת מקג, אין בעיה להשתמש בבירגאן גם למילוי בירה לא מוגזת (כשעושים תסיסה שניה בבקבוק), באמצעות גרביטציה. במקרה כזה לא נדרשת השיטפה ב-CO2 ממילא מכיוון שהשמרים יטפלו באויר שבבקבוק. אני לא בטוח אם יש לשימוש כזה בביר גאן יתרון על מוט מילוי רגיל (למעט העובדה שהוא אינו מטפטף ואינו נוזל והוא עשוי מנירוסטה). לגבי קצב המילוי - זה שווה בדיקה.

תודה לשחר על הבלדרות ותודה לדרור על הנכונות להיות שפן נסיונות.

רפרקטומטר - הצעצוע החדש שלי

לפני כמה שבועות נעזרתי בשרותי הבלדרות של ידידי שחר קליין שהביא לי מארצות הברית של אמריקה, בנוסף לעוד כמה פריטים, רפרקטומר (תודה שחר). הרעיון הוא לאפשר ביצוע מדידת סוכרים (gravity) בצורה קלה ופשוטה במהלך המאש כדי לתכנן נכון את המאש, לקבל מושג על הנצילות בזמן אמת ולהחליט מתי לסיים את הספארג' כדי לקלוע ל-SG שהוגדר כמטרה.

הרפרקטומטר הגיע כאמור מזמן אבל כבר יותר מחודש שלא בישלתי אפילו בישול אחד, כך שלא היתה הזדמנות להרטיב אותו (למעט בדיקת סוכרים לאפרסק, מישמש, ענב ומי מקורות). השבוע ההזדמנות הזאת הגיע סוף סוף וניצלתי אותה לשחק קצת. היה כיף.

הבישול הפעם היה בישול נסיוני שמטרטו הבנת שינויים קלים במשטר הכשות של מתכון קיים על התוצאה. לקחתי את מתכון ה-IPA ושיחקתי איתו. רציתי להוריד מרירות תוך שמירה על שאר המאפיינים שהכשות תורם (תיבול, טעמים, ארומה). יצרתי שתי גרסאות של reduced IPA בהן כמות הלתת זהה לחלוטין והשינויים בכשות הם בעיקר בשלב ה-bittering ומעט בשלב ה-flavoring.

בסוגריים, למי שלא מכיר - כמה מילים על משטר הכשות בבירה: הכשות (hop) היא תבלין ספייסי באופן כללי - יש בה מרכיבים כימיים שתורמים טעמים וארומות לבירה והיא אחראית לאופי ה"מריר" של הבירה. אבל יש לה תכונה מעניינת וחשובה - בטמפרטורה גבוהה לאורך זמן הכשות עוברת תהליך שינוי כימי שנקרא איזומריזציה, תהליך שהופך אותה מרירה ומאפשר למרירות שלה לה למרר את הבירה. ככה נראה השינוי הכימי במולקולה:
אם מוסיפים את הכשות לבירה בשלב מאוחר יותר בבישול, לא מתקיימת אותה איזומריזציה והכשות לא תורמת כמעט מרירות אלא בעיקר טעמים ותיבול. כשות שמתווספת לבירה בשלבים ממש מאוחרים (ממש בסיום הבישול או אפילו במהלך התסיסה כשהתירוש קר) תתרום בעיקר ארומות.
בשורה התחתונה, משטר הכשות - כמות ועיתוי, תקבע את פרופיל הטעמים, התיבול, המרירות ולא פחות חשוב - את הארומות של הבירה. לכן כשות שמוספת בתחילת הבישול נקראת bittering hop, לקראת סוף הבישול - flavoring hop ובסוף הבישול ממש - hop aroma. כשמוסיפים את הכשות למיכל התסיסה זה נקרא dry hopping.

נסגור סוגריים ונחזור לעניין שלשמו התכנסנו. שני הבישולים בושלו אחד אחרי השני (בעזרתו האדיבה של אשל, האח צעיר במשפחת הדובים שנכנס עכשיו יותר ויותר לעניינים) וזה איפשר לבחון האם ניתן להגיע לאותם נתונים בשתי חזרות זהות של אותו מאש. בשביל לנסות להשיג שליטה טובה על המאש ועל ה-SG השתמשתי באותו צעצוע נפלא שנקרא רפרקטומטר.
רפרקטומטר משתמש בעיקרון פיזיקלי ("חוק סנל") לפיו האור נשבר על פני משטח הפנים של חומרים שונים (למעשה על הגבול בין שני חומרים) בזוית המושפעת מהחומרים והרכבו המולקולרי. בתכל'ס - המכשיר מאפשר חישוב של כמות הסוכר (BRIX - °Bx) בנוזל ובהתאם, את ה-SG. השימוש ברפרקטומטר הוא פשוט: בעזרת פיפטה זעירה (שמגיעה כחלק מהערכה) לוקחים דגימה מהתירוש
טיפה אחת מהדגימה מזליפים על משטח הזכוכית של הרפרקטומטר. ממתינים כמה שניות שהטיפה תגיע לטמפרטורה של המכשיר (המכשיר יודע לקחת בחשבון את הטמפרטורה שלו בתיקון התוצאה)
ואז מסתכלים דרך העינית ורואים את ה-SG של הדגימה. כל כך פשוט (הדוגמן בתמונה זה הצעיר למשפחת הדובים)
וככה זה נראה דרך העינית. למעשה במכשיר שלי יש בנוסף לשנתות של ה-brix גם שנתות של SG, כך שלא צריך לעשות חישובים מפרכים (להכפיל ב-4). בתמונה רואים את התוצאה עם מים (SG = 1.000).
את הבדיקה עשיתי ל-first run של המאש ואח"כ לכל ספארג'. מכיוון שאני מוציא את התירוש מהמאש למיכל עם שנתות, יכולתי לראות בדיוק כמה ליטר אני מוציא כל פעם ובאיזה SG. כך יכולתי לחשב כמה נקודות gravity הוצאתי בכל שלב (מכפלה של הנפח בנקודות) ולנהל את המאש בצורה טובה.
כמות הסוכרים שהכנסתי למאש בשני הבישולים היתה כאמור בדיוק זהה. המטרה היתה להגיע לתירוש עם 1.063 SG בסוף המאש ולפני הבישול והמאש נוהל בהתאם. ציפיתי שאני אשיג את המטרה עם נפח תירוש זהה בשני הבישולים. המטרה מבחינת ה-gravity הושגה באופן מדוייק בשני הבישולים (1.063) אבל מעניין היה לראות שבכל אחד מהבישולים הצלחתי לחלוב כמות שונה של תירוש (הבדל של 2 ליטר בערך - 23 מול 25 ליטר). אני משער שהפער נעוץ בעובדה שבבישול הראשון (שיצא קטן יותר) ביצעתי mash rest של 20 דקות ובבישול השני - rest של 40 דקות.

גם במהלך הבישול עצמו הוצאתי דגימה ומדדתי SG, כך יכולתי לכוון יותר טוב את רמת האידוי (באמצעות כיסוי חלקי כזה או אחר של הסיר) כדי לצלוף ב-OG שתכננתי. באופן כללי האפשרות למדוד gravity תוך כדי התהליך בצורה קלה, מהירה ונוחה מאפשרת שליטה בתהליך בצורה יפה וטובה.
השלב הבא הוא בקרה של ה-gravity תוך כדי התסיסה וכמובן בסיומה. לפני שקניתי את הרפרקטומטר התרשמתי שיש בעיה להסתמך על המכשיר במדידת FG מאחר והאלכוהול שבנוזל משפיע את קריאה ומאחר ולא ידוע כמה אלכוהול יש בנוזל, קשה לנטרל את השפעתו.

מסתבר שיש פתרון גם לזה. כל מה שצריך זה נוסחא אחת ולדעת את ה-OG (ואת זה יש לנו). באמצעות הנוסחא ניתן לנטרל את האלכוהול וכך לקבל קריאה של ה-FG בצורה טובה ואמינה. חנות More Beer האמריקאית הכינה בדיוק למטרה זו קובץ אקסל עם כל מה שצריך. הוא נראה ככה:
בעוד כמה ימים אני אוכל לדווח על מדידת הגרביטי במהלך/סוף התסיסה. יש עוד להוסיף dry hopping בעוד יומיים-שלושה ונראה לי שיהיה מעניין לטעום את שתי הבירות האלה side by side.

יום בישול פורה במיוחד: בישלנו שני בישולים, ערכנו ניסוי השוואתי בשינויי משטר כשות, הפעלנו (בהצלחה מרשימה) מכשיר משוכלל למדידת SG וגם, לא פחות חשוב - שתינו כמה בירות. בנוסף לכל אלה - אירחנו את רוני. חבר חדש שחזר לאחרונה לארץ אחרי כמה שנים בארה"ב ותוך מספר ימים יהיה אפשר להכריז עליו גם כ-home brewer בציון. לרוני היו הרבה שאלות (פרקטיות ותיאורתיות) והיה כיף לראות את ההתלהבות והברק בעיניים של מבשל רגע לפני שהוא קופץ למים. בהצלחה רוני.

וזה מה שהלך לפיזור בגינה אחרי יום בישול פורה שכזה. בערך 30 ק"ג של לתת רטוב וממוצה. הגינה שמחה.
שבת שלום!

עדכוני כשות

זוכרים שלפני שבועיים לקחתי ייחורים של כשות מחוות הכשות של אבי בחופית? את שלושת הייחורים שלקחתי שתלתי אז בקפסולות כבול אחרי שהעברתי אותם דרך הורמון השרשה. מאז ועד היום זכו ייחורי הכשות שלי לשבועיים החמים ביותר מזה שנים רבות - לא תנאי פתיחה אידאליים אבל מי אנחנו שנירתע. זה חייב אותי אמנם להכניס אותם הביתה למזגן במקרים קיצוניים כשהם ממש היו במצב קשה, ובעיקר זה חייב - להשקות אותם בהרבה מים.

למרות התנאים הקשים, ראיתי לפני כמה ימים שהחמודים הקטנים מכים שורש וביום-יומיים האחרונים השורשים גדלו כך שהיום כבר לא היה מנוס והשלושה הועברו לאחר כבוד לעציצים גדולים יותר. זה אומר שהשיטה עובדת ושאפשר להוציא ייחורים מצמח קיים, ואפילו בקלות יחסית. ככה זה נראה:
וככה זה הם נראו כשהם מגיעים לביתם החדש:
עכשיו נשאר לחכות בסבלנות, להקפיד להשקות הרבה ולשמור על אופטימיות. אני מבטיח להמשיך לעדכן אם וכאשר יהיו התפתחויות נוספות וכשהם יגיעו לבגרות - אני מבטיח להקצות ייחורים למעוניינים.

בירה מלכה

אתמול היה האירוע השני של שוק הבירה במתחם התחנה בתל אביב (הפרק הראשון של שוק הבירה כוסה בפוסט קודם). התוכנית שלי להפעם היתה להיות פחות מאחורי הדלפק ויותר לדגום בירות של אחרים. זאת היתה התוכנית אבל בפועל - התוכניות השתבשו. השתבשו לחלוטין.

הגעתי ליום שישי אחרי לילה במיון וכשאני... איך לומר בעדינות - לא ממש חש בטוב. בבוקר עזרתי קצת בהעמסות ובהתארגנות ובזמן שרותם התגלגל עם הסחורה לתל אביב, אני זחלתי חזרה למיטה. אבל למרות כל זאת לא יכולתי לוותר על ביקור קטן ולו כדאי לקחת שאיפה מהאוירה הנפלאה שהיתה במקום. בסביבות 13:30 הגעתי למקום. אחח... איזה יופי, איזו אוירה, כמה אנשים, איזה בירה. אפילו עזרתי קצת מעבר לדלפק.
אחרי שעתיים החום הכבד הכריע אותי והייתי מוכן לחזור למיטה. בירה לא שתיתי הפעם בכלל. פוסט יפה של אורן אבראשי מיטיב לתאר גם את האוירה וגם את המשמעות של האירוע הזה בתהליכים שעובר התחום בימים אלה.

אבל הפוסט הזה הוא לא על שוק הבירה. הוא בכלל על מה שעשיתי ביום חמישי. כשעוד תיפקדתי.

ביום חמישי השכמתי קום. בשעה 5:30 השעון עורר אותי ולמרות השעה המוקדמת, זינקתי מהמיטה כמו ילד ביום של טיול שנתי. בשעה 6:15 כבר הייתי באוטו, עם קפוצ'ינו בכוס חד פעמית, בדרך לגליל המערבי - או ליתר דיוק: לקיבוץ יחיעם.

קיבוץ יחיעם אולי מוכר לחלקכם בשל המבצר שבו (מבצר יחיעם) או אולי בשל מפעל הבשר שלו (מעדני יחיעם). מבחינתי יחיעם ידוע בשל מבשלת הבירה שבו - בירה מלכה. כבר כמה זמן שאני מתכנן את הביקור בבירה מלכה ואחרי כמה טלפונים ותיאומים עם בעל הבית אסף לביא, הנה זה קורה.

ריפטין נענה להזמנה והצטרף אלי לסיור וככה, בסביבות 8:30 כבר התייצבנו שנינו במבשלה. אסף סייר אותנו, הראה לנו ושיתף אותו בהכל. בכל התובנות, הרעיונות, הטריקים והשיטות שצבר וגיבש במשך עשרות או מאות בישולים. אבל יותר מהכל, מה שרואים אצל אסף מהרגע הראשון זה את הברק בעיניים. רואים שהוא עושה בירה בהרבה אהבה.

מתחילים בסיור. מעל אחת הדלתות מתנוסס שלט "אלברט הבולגרי - רפד". זה היה החדר שבו התחלנו את הסיור שלנו - מחסן חומר הגלם.
בחדר מסודרים שקי לתת בערך מהרצפה ועד התקרה. אסף הסביר שהגענו בדיוק אחרי שהגיע משלוח גדול של לתת שאמור להספיק לו לכמה חודשים.
טחינת הגרעינים נעשית באמצעות מטחנת שני גלילים. המטחנה מאפשרת שינוי והתאמה של המרווח בין הגלילים בצורה נוחה בהתאם ללתת הספציפי שנטחן, כדי לקבל את התוצאה הטובה ביותר. כידוע - אין דין לתת בהיר כדין לתת שרוף.אחרי שיש לנו גרעינים טחונים - אפשר להתחיל לבשל ואנחנו מגיעים למבשלה עצמה.
המבשלה של מלכה היא מבשלת 3 כלים קלאסית בנפח 200 ליטר מתוצרת חברת מגט הישראלית - היא ידנית לחלוטין והיא דומה מאוד ל-setup של מבשלות all grain ביתיות. המים מועברים מה-hot liquor tun אל ה-mash tun באמצעות גרביטציה. ההעברה מהמאש למיכל הבישול מתבצעת באמצעות משאבה (או בעיתות מצוקה - בצורה ידנית).
בסיום הבישול, התירוש מקורר באמצעות מחליף חום זרימה נגדית - צינורות (שהוא מעט גדול ומסורבל ביחס למה שניתן למצוא היום בשוק). לפי אסף זה אולי לא מחליף החום היעיל ביותר אבל הוא בהחלט עושה את העבודה.
התירוש ממשיך ממחליף החום ישירות למיכלי התסיסה המקוררים. מיכלי התסיסה בבירה מלכה מאפשרים התססה של 4 בישולים במקביל.
כמו במרבית המבשלות, גם כאן - כמות מיכלי התסיסה היא צוואר הבקבוק של המערכת והיא שקובעת את התפוקה המקסימלית של המבשלה. אם נניח תסיסה של 10 ימים במיכל לפני הגזה וביקבוק, יוצא שבחישוב גס, המערכת מאפשרת בתצורתה הנוכחית ייצור מקסימלי של 2,400 ליטר בחודש.
בשלב הזה התכבדנו בקפה ובהפסקה קצרה במרפסת שבקרוב תהפוך למרכז מבקרים שוקק. הנוף כאן משגע כמו שרק הגליל יכול להציע. האויר נהדר והקפה שאסף הכין לנו ממלא את תפקידו וממלא בכוחות להמשך הסיור. אסף עובד עכשיו במרץ על החלום הבא והוא מרכז המבקרים הזה. אני מקווה שלכשיפתח יהיה לנו תירוץ נוסף להגיע לכאן.
סיימנו את הקפה ואנחנו ממשיכים למחלקת המילוי והאריזה. גם כאן - התהליך הוא פשוט וידני, ללא אוטומציה מיוחדת. מכיוון שכל הבירות של מלכה עוברות פריימינג ותסיסה שניה בבקבוק, לא נדרש שימוש ב-counter pressure או במערכת דומה והמילוי נעשה באמצעות מערכת שמתאימה למשקאות לא מוגזים.
המערכת היא מערכת שני-ראשים מבוססת גרביטציה שיודעת לעצור את המילוי לפי preset שהוגדר לה. סגירת הפקקים היא ידנית באמצעות פוקק שולחני. גם הדבקת התויות (השקופות והמרשימות) נעשית בצורה ידנית בשלב זה.

לאחר הביקבוק הבירה עוברת לחדר יישון לתסיסה שניה.
עם סיום הסיור (ולמרות שעוד לא הגיעה השעה החוקית לזה) נהננו מבירה - איך אפשר שלא. בהתחלה הבהירה של מלכה ולאחר מכן האדמונית. בסה"כ שתי הבירות טובות מאוד, עשויות היטב ומאוזנות למרות שאני מודה שחסר לי בהן ריגושים שהייתי רוצה למצוא בבירת בוטיק. התרשמתי שאסף מרגיש שיש סגנונות שהחיך הישראלי עוד לא מוכן אליהם. אני חושב שעד שלא נלמד אותם ונחשוף אותם - הם בחיים לא יהיו מוכנים. בקיצור אסף - אני מחכה לרביעית ומקווה שהיא תהיה IPA. תרשום לך.
בסביבות שעה 11:00 יצאנו מיחיעם. אני המשכתי ישירות לעבודה. ככה זה כשחיים בשני עולמות מקבילים.

הביקור בבירה מלכה היה מלמד מאין כמוהו ויותר מהכל - מצאתי בגליל איש שמבשל בירה ושיש לו ברק בעיניים. אסף עשה את המהלך הראשון כשהקים את המבשלה. הוא כבר חושב על המהלכים הבאים - אם זה להגדיל את הנפח וכושר הייצור, אם זה לעבור לחביות או אם זה הקמה של מרכז מבקרים. הראש עובד והיד עוד נטויה.

המון תודה אסף על הביקור. אני מניח (ומקווה) שעוד ייצא לנו לעשות דברים יחד בעתיד.

גידול כשות - Home Hop Farming

אחרי שראיתי את הכשות השמחה של אבי (מבשלת De-Nahona) בחופית בפוסט ב"חובבי ציון", הייתי חייב לקפוץ לראות בעיניים שלי. שני אימיילים, שיחת טלפון אחת ואני בדרך לחופית.

אבי הסביר לי את המסלול שעשו מקלות הכשות (קנה שורש זה המונח המדוייק) מארה"ב (מהחנות North-West Hops) לישראל, במשלוח רגיל במעטפה רכה. המקלות עברו את כל מעגלי האבטחה והביקורת בקלות והושרשו בחביות פלסטיק בחצר בחופית. בחנות הנ"ל דרך אגב הסתיימה העונה ועד העונה הבאה אין להשיג כשות. אז במקום להמתין בסבלנות (אנחנו הרי אנשי בירה לא אנשי יין. אין לנו סבלנות) הוחלט לנסות לנצל את הצמחים היפים והבריאים של אבי.

לטיול לקחתי את את דפי (זוגתי שתחיה) על תקן יועצת אגרונומית-ביולוגית. הגענו למסקנה ששווה לנסות לקחת ייחור מענף של הצמח, לטבול את הבסיס שלו בהורמון השרשה ולשתול בסביבה תומכת. מה כבר יכול להיות? מקסימום השתיל לא יחזיק מעמד ויפגש עם בורא עולם. הוא לפחות יביא תרומה מדעית.

בחרנו בשני הצמחים היפים והבריאים ביותר. לקחנו שתי חתיכות של Fuggles מהראשון וחתיכה אחת של Cascade מהשני.
בדרך הביתה עצרנו לקנות הורמון השרשה.
בתור מצע, קיבלנו מאבי 3 כופתאות כבול יבש שלאחר השריה במים מקבלות נפח ומאפשרות שתילה של הייחורים בתוכם. שמנו את הכבול בכוסות חד פעמיות, הוספנו מים וחיכינו כמה דקות לקבלת נפח מלא.
לאחר מכן הרטבנו את בסיס הייחורים, טבלנו אותם בהורמון השרשה ושתלנו אותם במצעי הכבול.
באמצעות שיפודי עץ בנינו קונסטרוקציה ושקית ניילות שימשה "חממה" קטנה. החממה תספק סביבה לחה ותומכת לייחורים העדינים.
עכשיו לחכות בסבלנות. בהחלט יכול להיות שבעוד כמה ימים אני אכריז על פטירתם של העוללים בטרם עת, אך יכול גם להיות שאוכל להכריז על דור חדש של כשות צברית-ציונית. אם יסתבר שזה באמת כל כך פשוט, אפשר להתחיל להפיץ את הבשורה ואולי בקרוב כרמי הכשות יוריקו ברחבי ארץ הקודש.

בנוסף לכל הנ"ל, הגדיל אבי לעשות ונתן לי מתנה ספר שיש לו כפול - The Homebrewer's Garden. הספר מספק הסברים תיאורתיים ומעשיים לגידול והפקה של כשות, לתת ותבלינים שונים שמשתלבים בבישול הביתי.
תודה לאבי על הסיור בחוות הכשות, על הפייל אייל שליווה את הביקור (הרי איך אפשר לדבר על בירה בלי לשתות בירה), על הספר וכמובן - על הייחורים. כשהם יהיו מוכנים לכך אני מבטיח לספר להם שהם מאומצים ורק טובות על אביהם האמיתי (-: