מבשלת הגליל מארחת - India Pale Lager

אתמול בלילה חזרתי מבילוי מופלא בקיבוץ מורן שבצפון הרחוק. אני חייב להודות שהצפון שפעם היה ממש רחוק, התקרב בשנים האחרונות (לא ברור לי איך זה קורה מבחינה גיאופיזיקלית) ונכון להיום מדובר בסה"כ בנסיעה של שעה וחצי מרעננה למורן. ובמורן יש את מבשלת הגליל, ובינינו - מה זה שעה וחצי נסיעה בשביל בירה מעולה, חברים טובים ובשר מעושן שאין כמוהו?

מבשלת הגליל היא brew-pub בהרי הגליל (בקיבוץ מורן הסמוך לכרמיאל), שהקמתו הושלמה ממש עכשיו. המבשלה והפאב הוקמו ע"י שישה מתושבי המקום: ריפטין שלנו, זיו, ציון, חיקי, מתן ועידן והם כמו נבנו מאפס בעבודת כפיים ויצירתיות אין קץ.
מבשלת 3 מיכלים קומפקטית וחמודה לבישולי 200 ליטר ממוקמת בתוך מתחם הפאב, בה מיוצרות בירות הבית של מבשלת הגליל. כרגע מדובר בפורטפוליו הכולל 4 בירות: טריפל, חיטה, סטאוט ובלונד. נקווה שיתוספו לנבחרת הזאת גם בירות קצת יותר מכושתות בקרוב.
וכך נראה מקרר התסיסה...
ומבחינת הפאב עצמו, בנוסף לבירות הבית שנמזגות מברז ומבקבוק - הפאב מוזג את כל בירות הבוטיק הישראליות שיש בנמצא. מלכה, אלכסנדר, סלארה, Dancing Camel, ליבירה, פאבו, בזלת, Jem's, הדובים, אסיף... וריפטין מבטיח שכל בירה חדשה שתיוולד בארץ הקודש תתוסף לתפריט ותימכר במקום.
שורה תחתונה - אם אתם רוצים מקום בו אפשר לדגום מגוון רחב של בירות בוטיק ישראליות, או אם יש לכם חברים מחו"ל ואתם רוצים להעביר אותם סדרת חינוך בבירה ישראלית - זה המקום.

האוירה במבשלת הגליל היא... איך לומר... גלילית. מעוצבת אך לא פורמאלית, מקצועית אך לא מתנשאת, נעימה מאוד ויותר מהכל - מרגישים שמדובר באנשים שעושים את זה בהרבה אהבה! והאהבה הזאת זורמת עם האוכל ונמצאת בבירה. אז מה אפשר לבקש יותר?
ורק בגליל קורה שכשאתה עומד עם כוס בירה ביד בכניסה לפאב, ורוח אחר הצהריים גלילית מלטפת, חולף על פניך עדר עיזים מקומי (וחמור אחד) בדרכם למרעה...
אבל נחזור לתירוץ לביקור הזה. הכל בעצם התחיל לפני חודש וחצי כשהתקיימה מסיבת הבישול (Brew Party) השניה של חובבי ציון. במסגרת אותו אירוע זכיתי לבשל בירה בצוות בו חברו הדובים לליאור וייס (בירה חיפא/ה) ואלון ריפטין (מבשלת הגליל) לבישול משותף. מכיוון שבאופן רגיל כוסות הבירה שלנו "מעט" שונות האחת מהשניה - נולדה לה ביום ההוא בירה חדשה: India Pale Lager - IPL, והיא אינדיה במלוא מובן המילה.
כמו שכבר כתבתי בפוסט ההוא, המתכון שלנו התבסס על clone של ה-IPA של מבשלת Lagunitas הנהדרת שעבר טוויסט תחת ידיו של הלאגר-מאסטר ליאור והוסב לשימוש בשמרי לאגר ולמאש עם 3 דיקוקציות (triple decoction). אם חשבתם שבמעבר הזה נמתן את המרירות ואת רמות הכשות המטורפות - טעיתם בגדול. למעשה, אולי אפילו הוספנו קצת (אבל אל תגלו לליאור).

אחרי המסיבה, הבירה תססה לה במרתפי התסיסה במבשלת הגליל ולאחר סיום התסיסה הועברה ליישון (לאגרינג) בקורני קג עם מנה נוספת של פרחי כשות - dry hopping בקג עצמו. הכשות נשארה עם הבירה עד למזיגה וככה נראה הקורני היבש אחרי שהבירה כולתה.
ואתמול הגיע הרגע לו חיכינו - מזגנו סוף סוף את הבירה! מבשלת הגליל אירחה כמו שרק מבשלות גליליות יודעות, וכדי שלא נשתה על יבש - לבש זיו (אחד השותפים) את הסינר, בחר עבורנו נתחי בשר מן המשובחים שבמשובחים והעביר אותם דרך המעשנת במשך כמה שעות, כך שכשאנחנו הגענו - יכולנו לנווט ולהגיע למבשלה לפי הריח בלבד.
בנוסף לבשר הצטרפה ערימה יפה של תפוחי אדמה מופלאים בתנור שהדס הכינה, סלט של ליאור ויעל וגם שתי חלות חמות וטריות שהכינה הילה, אשתו של זיו
ובמרכז האירוע: הבירה עצמה - בירה בצבע זהב יפהפה, צלולה יחסית ועם ראש קצף לבן מרשים ויציב. הארומה חזקה ומורגשת של כשות טריה - פשוט נפלאה.
והטעם... אז ככה. אני חייב פה וידוי... מסתבר שאפשר לעשות לאגר משובח - כזה שגם דובים יכולים לשתות. טעמי הכשות מורגשים כל הדרך והסיום המריר משאיר חיוך של הנאה. שמרי הלאגר מספקים בירה נקיה וקלה לשתיה ובמידה רבה מעניקים לכשות במה נייטרלית מושלמת כמו שמגיע לה. הסיום הגבוה יחסית (FG=1.016) משאיר מאלטיות עדינה וטיפה מתקתקות שמאזנת היטב את הבירה. לסיכום: אני לא יודע אם זו האוירה, החברים, הבשר, המקום... אבל אני חושב שזו אחת הבירות הטובות ששתיתי (אם לא ה...).
ניצלנו את ההזדמנות לעבור על המתכון שוב ולהבין מה עשינו שיצא כל כך טוב. אפילו השתעשענו במחשבה לבשל עוד בישול של הפלא הזה - הפעם של 200 ליטר. נראה אם זה יקרה...
התחלנו עם משהו כמו 25 ליטר בירה מחולקת על שני קגים. ברוב של 75% הוחלט שלא משאירים אף טיפה בחבית בגליל, אז כשכבר לא יכולנו לשתות יותר - הרכבנו את ה-beer-gun והתחלנו למלא בקבוקים. בשלב הזה גילינו שלא פשוט להרכיב beer-gun אחרי כל כך הרבה בירה. אתם יכולים לנחש שריפטין לא עזר ורק קיווה שלא נצליח במשימה והבירה תישאר בחבית.
בסופו של דבר הצלחנו במשימה למרות היכולות השכליות והמוטוריות המופחתות ומילאנו שלל שכלל 2 בקבוקי גרולש גדולים (ליטר וחצי כ"א) ועוד 16 בקבוקי 330 מ"ל.
היה מופלא, טעים, נעים, ממש כיף חיים (יצא לי חרוז). נחזור לפה שוב בקרוב ולמרות שלא תהיה IPL בחבית, אני בטוח שנמצא כבר מה לשתות. תודה למבשלת הגליל על אירוח מושלם והמון בהצלחה!!

מעברות 2011 - חפש את הכשות

אתמול שוב התייצבתי במעברות לסכם שנה ולראות מה השתנה. אני חושב שפסטיבל הבירה במעברות (מבית Beer Master) הפך להיות מעין ברומטר למה שקורה בתחום הבירה בארץ - הן מבחינת היצרנים והן מבחינת הצרכנים-השותים. אני הגעתי הפעם בתור שותה ואני חייב לציין שזה כיף לבוא ככה. רגוע. נעים. טעים. היה זמן לפגוש חברים טובים על כוס בירה ולקשקש על כשות ועל דברים אחרים ברומו של עולם.

הדבר הראשון שאפשר היה לראות היה שנהיה צפוף. הצפיפות הורגשה כבר לפני הכניסה ובהמשך היא הורגשה משני צידי הכוס - גם כמות המציגים היתה מרשימה מאוד וגם הכמות המטורפת של המבקרים שוויתרו בשמחה על 60 ש"ח (כניסה + 6 טעימות) כדי לטעום שלל בירות חדשות וישנות (טובות יותר וטובות פחות) ולהנות מאוירת פסטיבל טובה.
כרגיל - מעברות היא תמהיל של מציגים שאפשר לחלק אותם ל-3 קטגוריות: בירות מיוחדות מיובאות, בירות בוטיק ישראליות ומבשלות בירה ביתיות. אם בעבר הקטגוריה השניה היתה זניחה יחסית - משנה לשנה היא הולכת ותופסת מקום מרכזי יותר ויותר. לא ירחק היום שהקטגוריה הזו לבדה תצדיק אירועים כאלה.
מהקטגוריה הראשונה בלט הדוכן של נורמן פרמיום עם מבחר מרשים של בירות שנטה לכיוון הבלגי לסוגיו עם נגיעות אנגליות. הרוב לא בדיוק כוס התה שלי ואני מקווה שהבירות הבאות של הנורמנים (ציפור לחשה לי שיש שתי בירות IPA בדרך - סוף סוף) יעניקו לתמהיל הזה את זריקת הכשות שהוא זקוק לה. הבשורה בתחום הכשות הגיעה דווקא מכיוון הדוכן של טמפו שהיתה הראשונה להביא לארץ IPA ראויה - Latitude 48 של סמואל אדמס. מב"י לעומת זאת לא הציגה הפעם שום דבר מחדש או מעניין מבחינתי.
מבין המבשלות הביתיות היה כמה מהמבשלים שאנחנו כבר רגילים לראות בפסטיבלי בירה ואירועים ולצידם גם פרצופים חדשים - ביקרתי את מבשלת רונן, מבשלת עמק האלה, גופר'ס, לאפינג בודהה, גל'ס, אביר האלה, בירבר, ישראייל, מבשלת השחר, המעבדה של בירמאסטר והקבוצניקים (עם הופעת בכורה). אני חושב שזהו, אבל אם שכחתי מישהו - קבלו את התנצלותי (הרבה אלכוהול והרבה מבשלות, לא פשוט).
אבל אני חושב שהדבר החשוב במעברות 2011 היה דוקא בקטגוריה השניה - מבשלות הבוטיק. נכון להיום אני סופר בישראל 12 מבשלות בוטיק שכבר מוזגות, מוכרות ומפיצות את מרכולתן (חלקן national wide ואחרות יותר מקומיות). ולחשוב שלפני שנה אפשר היה לספור אותן על אצבעות יד אחת. אחחח... איזה קצב מרשים. חמש מהן הציגו בפסטיבל: אסיף, בזלת, אלכסנדר, פאבו וליבירה והשבע האחרות בהחלט בלטו בהעדרן: Jem's, דנסינג קאמל, סלארה, butterfly, מלכה, אייזיס ונגב.
לי באופן אישי חבל שבקרב מבשלות הבוטיק שהציגו לא מצאתי בשורה של ממש (לפחות לפי כוס התה שלי) והבירות שהוצגו היו יותר מידי מיינסטרים והיתה בהן פחות מדי חדשנות ותעוזה. אני חושב שמבשלות הבוטיק קצת זהירות מידי ומקווה שבשנה הבאה נראה חידוש בנקודה הזאת. אנחנו בישראל והדברים פה קורים מהר יותר מבכל מקום בעולם.

טעמתי הרבה בירות אבל השריטה שלי החזירה אותי שוב ושוב לחפש בכל בירה את הכשות. האמת - היה די באסה לגלות שמבין עשרות הבירות שהוגשו מצאתי רק שתי IPA ורק אחת מהן תוצרת כחול לבן. בתנאים האלה, ההודית המכוערת הנהדרת של מבשלת רונן לקחה מבחינתי את ה-best in show בהליכה.
וכדי שלא יגידו שאני סתם עוד hop head פנאטי (האמת, אני כן) - אני מחזיק גם כמה חברים שעושים חיטה ולאגר ומסתפקים בכמה גרגירי כשות לכל בישול כדי לצאת ידי חובה. ליאור (חיפא) הוא אחד כזה אבל אני לא שומר את זה לחובתו והבירה שעשינו יחד תימזג בעוד שבוע במבשלת הגליל הצפונית ויסוקר בהרחבה...
ובדרך הביתה, לא יכולתי להתעלם מהפאב המחתרתי הסמוך - פאב החצ הכל כך קיבוצניקי וכל כך מזמין. לא נשארתי הרבה - רק קצת לספוג את האוירה.
פאב בלי תור בכניסה, שלא מציע 50 ברזי בירה, אלא רק הופעה טובה (דניאל דור במקרה הזה) ולצידה חצי ליטר גולדסטר ב-12 ש"ח. כמו בימים הטובים. בואו לא נשכח את המקומות האלה - ככה צריך להראות פאב גם בעידן בועת בירות הבוטיק שלנו.

תודה מעברות ולהתראות בפעם הבאה. אולי גם ימזגו שם דובים, מי יודע.

ברו פארטי 2011 - סיכום

תגידו, כמה פעמים צריך לעשות משהו כדי שאפשר יהיה לקרוא לזה מסורת? פעמיים זה קצת מעט, נכון? טוב - נחכה לשנה הבאה ואז נכריז רשמית. תרשמו לכם כבר: יום שישי, 4/5/2012.

אתמול התקיימה מסיבת הבישול (Brew Party) ה-2 של חובבי ציון ועכשיו אני יכול להגיד שלא השתבש שום דבר רציני (טוב, נו - אם לא סופרים איזה קצר קטן שניתק את כל מבשלי החשמל מהרשת לרבע שעה), כל מי שתוכנן לבשל - בישל (ויצאה לו בירה בסוף), מזג האויר התנהג למופת, הרבה חובבי ציון, חברים ובני משפחה הגיעו ובילו איתנו את היום הנפלא הזה ולא פחות חשוב - הבירה זרמה כמים. הרבה בירה משובחת מלאכת יד מכל הסוגים והמינים.
הפעם, בניגוד לשנה שעברה, היו הרבה מאוד שיתופי פעולה ובישולים בהם חברו מספר מבשלים לבישול משותף. כשמבשלים יחד אפשר להנות מחוויית היצירה ביחד ולא פחות חשוב - כל אחד יכול למצוא גם את הזמן להסתובב, לשתות, לקשקש עם החברה ולראות את המערכות של שאר החבר'ה. שינוי נוסף ביחס לשנה שעברה היה המעבר ההדרגתי של מבשלים רבים לחשמל ולמערכות אוטומטיות משוכללות שתוכננו ונבנו בשתי ידיים והרבה כשרון.
אז מי היה לנו שם? 12 צוותים מפוארים:
1) קרן (K's), עמנואל (EZ) ועודד בכר
2) רון בובליל (רון-סטאר)
3) רועי לב-ארי
4) עופר רונן (מבשלת רונן) ואוהד אילון (עמק האלה)
5) אלון ריפטין (מבשלת הגליל), ליאור וייס (חיפא) ודגן ורותם (הדובים)
6) תומר הלפרין (נציג מבשלת Sparrow בארץ הקודש)
7) נמרוד קרן וחברים (דיזינגוף 100)
8) תום להב ממבשלת Beer 7
9) נועם שלו (שיבולת), שחר קליין (בנימינה) ושחר הרץ
10) אלירן ואוריאל ממבשלת KaBeer
11) מרטין (שאמי)
12) אבי טלמור

בשעת בוקר מוקדמת כבר התחילו לזרום המבשלים הראשונים ובשעה תשע היו כבר שהתניעו מערכת, הדליקו אש ואפילו כאלה שכבר פתחו בירה ראשונה.
טיפה יותר מאוחר וה-Turkish Brew הראשון היה מוכן. כל שעה וה-brew שלה...
החולצות שהודפסו השנה נשאו את הסלוגן שנטבע ע"י צ'ארלי פפזיאן (האחד והיחיד) ואומץ בחום על ידי איגוד המבשלים הביתיים האמריקאי (AHA) - והוא הולך ככה: "Relax, Don't Worry, Have a Homebrew" (בהחלט גישה טובה לחיים). אגב, לאור הביקוש אנחנו נזמין כנראה חולצות נוספות בשבוע הקרוב. מי שמעוניין יכול להעביר אלי במייל צבע וגודל (מחיר חולצה 30 ש"ח).
היה כיף לפגוש חברים חדשים שהצטרפו אלינו לא מזמן ומסתבר שיכולים כבר להתגאות בידע יפה, שיטות עבודה יסודיות ומערכות מרשימות
והיו כמובן גם הותיקים יותר... שנה שניה זה ותיק, נכון? מרטין הגיע הפעם עם כירת 4 להבות אכזרית ששירתה את כל הגזרה הצפון מזרחית במתחם.
במרכז הדשא, בתוך מיכלי קרח, זרק כל אחד את הבירות שהביא. זו היתה גם נקודת מפגש לכל מי שהרגיש שקצת יבש לו בגרון והוא חייב לתדלק בטרם ימשיך... ובכלל במהלך כל היום הזה נפתחו בירות מעולות כל הזמן ואם היתה לך במקרה כוס ביד - תמיד היה מישהו שדאג שהיא לא תישאר ריקה. איזה כיף.
אני לא אעבור על כולם (לא, זה לא בגלל שרוב הבירות שבושלו היו חיטה) אבל שני בישולים שהייתי יותר קרוב אליהם והיו מעניינים בעיני - הראשון הוא בישול של צוות נועם+2*שחר. השני הוא של הגליל+חיפא+הדובים (קצת השתמטתי אבל הייתי איתם ברוחי לפחות)

נועם ושני השחרים חברו לבישול 35 ליטר של בירת סאוור - Flanders Red Ale לפי מתכון של JZ. הבירה עוברת תסיסה ראשונה עם שמרי נוטינגהם (נכון?) ותסיסה השניה עם שמרי Belgian Sour Mix WLP655 למשך שנה (לאחר כשבוע בחבית פחמס היא תועבר לתסיסה שניה בדמיז'ון זכוכית עם שבבי עץ). המיקס הוא למעשה תערובת שכוללת לצד ה-Saccharomyces המוכר והטוב גם Brettanomyces (ברט) ובקטריות Lactobacillus ו-Pediococcus. ממש שמח שם במיכל (:
אחרי שסיימו את המאש והעבירו את התירוש לסיר, הם הכינו בירה נוספת בעזרת המאש הרטוב ובתוספת של קילו לתת בסיס. המאש השני הזה הפיק עוד 20 ליטר ב-1.040 שהפך ל-Late Addition American IPA עם הרבה פרחים ב-30 דקות וב-flame out. מין Parti Gyle שכזה.

לקראת הברו פארטי סגרתי עם ריפטין על בישול משותף. ריפטין הציע ללכת על קלון של Lagunitas IPA. זו לא הצעה שאני יכול לסרב לה. בערך שבוע לפני האירוע קיבלתי מייל מחבר יקר (שאני לא פוגש מספיק וזה לא בגלל שהוא נוהג לבשל לאגרים בד"כ) - ליאור וייס. בכל אופן ליאור הציע לבשל ביחד IPL - India Pale Lager ואם זה לא מספיק - הוא הציע לשלב בבישול Double Decoction. נשמע ניסוי מעניין וגם אני וגם ריפטין שמחנו לאתגר.

המתכון שיצאנו ממנו הוא זה:
מה שהשתנה בסופו של דבר היה: (1) התססה בשמרי לאגר במקום באייל ו-(2) שימוש בשיטת mash decoction (מה אתם אומרים על המילה "דיקוקציה" בעברית? לוקח?). משמעות המילה decoction הוא "מיצוי בהרתחה" והשימוש במהלך ה-step mash הוא כזה: במטרה להעלות את טמפרטורת המאש לוקחים כמות מסויימת של thick mash (תירוש וגרעינים) מהמאש טאן ומעבירים אותו לסיר קטן אותו מביאים לרתיחה מלאה למשך כמה דקות. לאחר ההרתחה מחזירים את התמצית חזרה למאש. הכמות המורתחת נקבעת בהתאם לשינוי הרצוי בטמפרטורה (בדומה לשיטת האינפיוז'ן הרגילה והמקובלת אצל מבשלים ביתיים).
הסטורית, הדקוקשן מאשינג התפתח באירופה בימים אחרים ורחוקים בהם המאלט לא היה מאלט (לתת עם שיעור המרה נמוך) וטמפרטורה לא היתה טמפרטורה (לא היו את האמצעים למדידת טמפרטורה מדוייקת). בסביבה כזו הדקוקשן התפתח כשיטה שהביאה לשיפור משמעותי בביצועים של המאש ועד היום השיטה מקובלת במבשלות רבות בגרמניה. שימוש בדיקוקשן משפיע מן הסתם על הטעמים ועל האופי של הבירה והשימוש היום מטרתו בעיקר לשמר את האופי המיוחד שהשיטה מייצרת ולא המטרה המקורית שלו.

היה בהחלט מעניין ללמוד את הנושא וגם לבצע אותו (או יותר נכון לראות את ליאור מבצע אותו באדיקות גרמנית). התירוש אגב יצא מר באופן קיצוני. יכול להיות שלעובדה שיצאנו מה-IPA של לגוניטס יש חלק בזה. פיספתי צילום של הפרצוף של ליאור כשטעם את התירוש. חבל.

המון תודה לכל מי שעזר, לכל מי שבישל, לכל מי שמזג, לכל מי שביקר... בכלל, לכל מי שהפך את היום הזה לכזה כיפי.

ואי אפשר להפרד בלי תמונה קבוצתית:
אז שוב - לא לשכוח לשריין ביומנים את יום שישי ה-4/5/2012. אותו מקום, אותה שעה. הברו פארטי ה-III של חובבי ציון.

Brew Party 2011 - הנה זה בא

בדיוק לפני שנה, כשחובבי ציון עוד היה מועדון בחיתוליו עם חודשים ספורים של פז"מ ועם עשרות בודדות של חברים, התארגן לו אירוע מרגש עם תקווה שיהפוך למסורת. ה-Brew Party הקטן והחמוד ההוא היווה למעשה ייצוג מקומי לאירוע גדול וותיק הרבה יותר (זו השנה ה-24) שמתחולל ממש באותו זמן ברחבי העולם כולו.

בארה"ב נחגג מידי שנה אירוע העונה לשם Big Brew. התאריך הקבוע לאירוע הוא יום שבת הראשון של חודש מאי (אנחנו הקדמנו ליום שישי, שכולם יוכלו להנות) ומהותו "יום הבישול הביתי הלאומי" (או משהו כזה). ה-Big Brew כבר מזמן אינו נחלת האמריקאים בלבד והוא נחגג במדינות רבות בעולם וזו השנה השניה גם בישראל.
העיקרון של ה-Big Brew הוא לפתוח את הדלת (או את סיר הבישול) למשפחה, לחברים ולציבור בכלל ולחשוף את הבישול הביתי לעולם. לקחת את השריטה הקטנה שלנו, את הגיקיות האובססיבית שאנחנו לא יכולים בלעדיה ולצאת איתן מהארון.

בכל מקום ובכל מועדון מבשלים בעולם נחגג האירוע בצורה קצת שונה. אם זה בבישול קבוצתי או באירוח הקהילה בבתי המבשלים, אם זה בבישול לפי מתכון אחיד או בישול בירות חריגות ומשוגעות. העיקר החגיגה והעיקר לשתף בתחביב אנשים נוספים.
הדרך בה אנחנו בחרנו היא Brew Party - דרך שהוכיחה את עצמה כמהנה מאוד פעם אחת והשנה מוכיחה שגם יש בה המשכיות. שיש בה מסורת (טוב, נו, לא ממש מסורת. רק פעמיים...). למי שלא בילה איתנו לפני שנה אני אסביר בקצרה: מבשלי בירה ביתית אורזים את סירי הבישול, את הצינורות, את מטחנות הלתת, את הגרעינים, את הכשות ואת ציידניות המאש ומגיעים למקום אחד שם כל אחד מבשל בירה. כל אחד את הבירה שלו, עם הציוד שלו ובשיטות שלו. כל בירה אחרת, כל ציוד שונה וכל שיטה אישית ומיוחדת. יצירה במלוא מובן המילה.
טוב - הרבה הקדמות, ומה תכל'ס? ביום שישי הקרוב - 6/5/2011 החל משעות הבוקר (נגיד עשר), יוקמו על הדשא ליד בית אורי בקיבוץ גן שמואל 11 עמדות בישול בהן יבושלו 11 בישולים שונים של בירה (פרטים בחובבי ציון). כידוע - אי אפשר לבשל בירה בלי לשתות בירה ולכן אני יכול רק לנחש שהבירה תזרום כמים. שמש, דשא, בירה, חברים טובים והרבה Beer Talk. מה אפשר לבקש יותר.

יום שישי כבר ממש מעבר לפינה ואני... אני כבר ממש מתחיל להתרגש!!!