יום שבת, 11 בספטמבר 2010

בישול יונק הדבש לראש השנה והרבה אורחים

אם יש בירה של הדובים שאפשר להכתירה כחביבת הקהל, זו ללא ספק "יונק הדבש". אני לא יודע אם הבירה מעולה או שזו התוית שעושה את זה, אבל בכל פסטיבל וכל אירוע - זו הבירה הראשונה להגמר וזו הבירה שכבר מהרגע הראשון מגיעים אנשים מוכווני מטרה שיודעים מה הם רוצים - "יונק הדבש".
למען הגילוי הנאות - מתוך הפורטפוליו של הדובים, זו לא הבירה המועדפת עלינו. יונק הדבש היא בירה בלגית במאפייניה, כהה בצבעה, דבשית עשירה ומתוקה בטעמיה ומלאת גוף. אמנם שילבנו בה כשות קצת מעל המקובל לבירות כאלה שתורמת גם מרירות, גם טעמים וגם ארומה - אבל אין בזה לשנות את העיקר - מדובר בבירה בלגית מאוד.

בבישולים האחרונים התמקדנו בסוגים כאלה ואחרים של IPA או ב-pale ale אנגלי עתיר כשות וארומה, תוך משחק במשטר הכשות ובניואנסים שונים בתהליך הבישול. הבלגיות נדחקו לעדיפות נמוכה ופניות של חברים שביקשו לזכות בטעימה של יונק הדבש נדחו בנימוס (יש כמה שהבטחתי להתקשר אליהם אם וכאשר נבשל. לבושתי שכחתי מי - אתם מוזמנים להתקשר...). החלטנו שראש השנה זה מועד ראוי לסיבוב נוסף של הבירה הזאת.

מפה לשם הצטברו גם כמה חברים שרצו לקפוץ לראות לראשונה בחייהם את הקסם קורה. להבין איך מגרעיני שעורה, פרחי כשות, מים ושמרים נוצרת בירה. התחלנו לבשל בסביבות 11 בבוקר ועד 12:30 כבר היו אצלנו גיא, מירה-בל, אמיר ובקי. גם אם הם חשבו כך, הם לא באו לבלות - ניצלנו את כח האדם הצעיר למשימות שונות ועל הדרך גם ביקבקנו את בירת החתונה של רותם.
בד"כ אנחנו מקפידים על בירה תוצרת בית אבל הפעם מירה-בל הביאה לאגר צ'כי בשם Svijany, איתו התחלנו. לאגר כמו לאגר, לא מפתח ציפיות גבוהות. בהיר וצלול, קל לשתיה ובלי יותר מידי מרירות. אפשר לשתות אבל לפחות בשבילנו - לא יותר מזה.
מכיוון שהחינוך הסוציאליסטי שלנו מחייב תשלום שכר הוגן - הפועלים שולמו בבירה. התחלנו ב-Brew Party Ale. בירה בסגנון אמריקן בראון (עם שינויים בהתאם למצב) שבושלה ב-Brew Party של חובבי ציון. זו בירה שהתחילה גרוע אבל הולכת ומשתבחת מטעימה לטעימה והיום - 4 חודשים אחרי שבושלה, נראה שהיא במיטבה.
המאש של היונק מבוצע בטמפרטורה של 67 מעלות - טמפרטורה גבוהה יחסית, שמטרתה שמירה על סוכרים לא תסיסים שישאירו את הבירה עם מתיקות וגוף. זה חשוב במיוחד לאור העובדה שבבירה יש עוד 1 ק"ג של סוכרים מוספים (סוכר אינוורטי, דבש) בעלי תסיסות של כמעט 100%.
במהלך הבישול אנחנו מוסיפים את הדבש והסוכר האינוורטי
ונותנים להתבשל עם הכשות...
טוב, צריך להמשיך לשתות. המשכנו עם חצות - הפורטר שלנו. בירה קלה בעלת מרירות קפאית משהו וטעמי כשות (איך לא)
ומשם לאיזו גרסא שעשינו לאינדירה. כמו שכתבתי בפתיחה - אנחנו בהליכים של ניסוי ותעיה בנוגע למשטר הכשות ב-IPA ובודקים איך משפיע שינוי משטר הכשות על הבירה. הגרסה ששתינו היום היא "אינדירה" מופחתת כשות 60 דקות במטרה להוריד את רמת המרירות שלה מבלי לפגוע בטעמים (15 דקות) ובארומה (0 דקות).
אחרי שהאורחים שלנו שתו כמה בירות, הקמנו אותם לעבוד. הם חיטאו (תראו איך היוד החדש הזה מקציף...), ביקבקו ופיקפקו את בירת החתונה של רותם ועשו זאת למופת!
והנה התוצרת. קצת מעט בכמות (50 בקבוקים בלבד) אבל האיכות תפצה.
בינתיים יונק הדבש התקרר לו להנאתו דרך מחליף החום ומילא לא פחות מ-22 ליטר במיכל התסיסה. בסמוך אפשר לראות את אחד מעציצי הכשות שעבר חוויות קשות (תזכרו, אסור להשקות צמחים במי מזגנים) ועכשיו הוא בהליכי התאוששות.
שלוש שעות מאוחר יותר הנשם כבר הכריז בקולי קולות "בלופ בלופ בלופ". איזה יופי של צליל.

יום שבת, 4 בספטמבר 2010

יום שישי טיפוסי של ביר-גיקס בתל אביב

העולם, כמו שכולם יודעים, מתחלק לשתי קבוצות של אנשים - "ביר גיקס" ו"אנשים נורמליים". מה שלא כולם יודעים זה שגם לאלה הנמנים על הקבוצה הראשונה יש לפעמים חברים מהקבוצה השניה. החברים האלה לא יודעים (ובטח לא מתארים לעצמם) איזה עולם יש שם בחוץ לאנשים שהבירה היא כל (או לפחות רוב) חייהם. ביום שישי האחרון הצלחתי לגרור חבר שלי ("איש נורמלי") למשך כמה שעות אל הצד האחר.

זה התחיל בשיחת טלפון תמימה ביום שישי בבוקר. התקשרתי ושאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא איתי לבדוק מה התחדש במבשלה ההולכת ונבנית והוא נאות בשמחה. בהמשך סיפרתי לו שאחרי שנעבור במבשלה, אנחנו ממשיכים לתל אביב למקום בשם "הפרוזדור" לשתות בירה ולפגוש כמה חברים. שאלתי אם זה מתאים לו והוא הסכים. אחרי שעתיים ומשהו של טעימה ושיחה על דא והא ואחרי שזהיתי ניצנים של איבוד סבלנות, עזבנו את הפרוזדור ואמרתי לו שבדרך הביתה נעצור לרגע בבירדי - רק לרגע, כי חבר שלי מוזג שם בירה היום. הוא הסכים. החזרתי אותו הביתה 5 שעות אחרי שאספתי אותו. לא בטוח לגביו אבל לי היה כיף.

התחלנו בביקור קצר במבשלה (הרחבה בנושא הזה אני מבטיח בפעם אחרת, לא היום).
משם יצאנו לעיר הגדולה. תל אביב.

ועכשיו לפי הסדר. יש בנחלת בנימין מקום שקוראים לו הפרוזדור. האמת אני לא יודע כל כך לתאר את המקום הזה. מדובר במין דירה קטנה וישנה עם ריצוף תל-אביב ישן, שהוסבה לסוג של פאב תוך שמירה על עצם היותה דירה.
עברתי ליד הפרוזדור כמה פעמים אבל אף פעם לא נכנסתי. הפעם באתי במיוחד, פשוט כי בפרוזדור התקיים מעין "מיני פסטיבל" של בירות מבישול ביתי בארגון מירה-בל מ"בירות בוטיק ישראליות".

כבר בדרך, כשעוברים בנחלת בנימין ביום שישי בצהריים, מתחילים להכנס לאוירה.
לגאוותי הרבה, כמעט כל הביראים שמזגו ממרכולתם הם חובבי ציון: נועם (שיבולת) שלו, פרננדו הקדוש, עופר רונן, תום (Beer 7). הביראי היחיד שהציג שאינו נמנה על שורות חובבי ציון הוא סשה (גופר'ס) כנוביץ'. קדימה סשה - 75 חובבי ציון מחכים לך. בוא.
האוירה במקום היתה קסומה. קטן, צפוף, טיפה דביק אבל מגניב לאללה. חוץ מהמציגים היו כמובן הרבה חברים-ביר-גיקס נוספים ועם אלה הרי תמיד יש על מה לדבר. החבר שגררתי לשם נראה כאילו הוא הגיע לאיזה עולם מקביל שלא ידע על קיומו. אבל היה לו חיוך אז אני מניח שהוא נהנה.
הספקתי לטעום מהסטאוט של נועם, מה-IPA של פרננדו, מה-Roshashana Ale של תום, מה-APA של סשה ומה-וויקיד אייל של עופר. בין לבין התמלאה לי הכוס בעוד דברים שאני לא יודע מהם. היה נחמד מאוד שיצא מגוון מעניין של בירות - בסגנונות שנעו מגרמניה, דרך בלגיה, אירלנד וארה"ב. אחלה מסיבה.
כאן המקום לציין שמשהו טוב יוצא לי מהבלוג הזה. מרוב הרעש שאני עושה בכל הקשור להעדפותי (בתחום הבירה לפחות) כולם כבר יודעים את יחסי לחיטה מחד ואת חיבתי לכשות מאידך. יודעים בדיוק מה למזוג לי אפילו לפני שאני מספיק לבקש. איזה פינוק, ממש שירות VIP.

היה שם גם מישהו שלמרות שהוא לא מבשל בירה, הוא לא מחמיץ אף אירוע. בזמן שהשוונו מצלמות (שלו יותר גדול) שמעון התבכיין לי שאף פעם הוא לא מופיע בתמונות כי הוא הצלם - אז הנה שמעון, הזדמנות של פעם בחיים. קבלו את שמעון ("צילום משכר") אלקיים:
אחרי סבב של פרידות יצאנו את הפרוזדור והתגלגלנו כאמור לבירדי. להגיד שלום ולשתות מה-Triple IPA של אוריאל (KaBeer). הבירה (שבושלה ב-brew party) היתה אחלה. בעצם ברור שהיא היתה אחלה, ככה זה כשמבשלים בקיבוץ של השומר הצעיר, נכון אוריאל? (-:
בתיאום מרשים (ובלי תיאום בכלל) יואב (פיסטה) הגיע לקחת סחורה לבישול של שבת ולהביא בקבוק של בירה שבישל לקבלת משוב מהציבור.
הבירה של יואב מתובלת בפלפל אנגלי ואם לשפוט לפי הטעם, בעוד כל מיני דברים שלא זיהיתי. היא ניחנה בריח וטעם חזק שמזכיר ציפורן (לדברי יואב זה הפלפל האנגלי שתורם את ה-note הזה). לדעתי התיבול מעט חזק מידי, אבל נדמה לי שזמן במקרה הזה הוא פרמטר חשוב והוא גורם מעדן. שווה לנסות את הבירה הזאת שוב בעוד חודש-חודשיים.
על הדרך, הזדמן לי לצלם את הלתת החדש שגדי התחיל לייבא (בנוסף ל-Weyermann) לתת אנגלי של חברת Bairds Malt.
בשעות האלה של יום שישי מועדון יום-שישי של בירדי ("מועדון החיטה") כבר ממוקם בחוץ וכבר עם מבחר נאה של בקבוקים ריקים על השולחן (חלק בלתי מבוטל מהם שנדי למיניו, רחמנא לצלן)
הנה, אפילו העמדתי אותם לתמונה ייצוגית...
שבוע טוב!

יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

Fullers Golden Ale

למרות שאפשר לראות מגוון גדל והולך של בירות מיובאות בארץ, כשאני הולך לפאב - במקום שיהיה לי יותר מה לשתות - יש לי רק פחות. אבל צריך להיות הגון ולומר את האמת: זה לא הן - זה אני.

הייתי איש של גיניס. סטאוט היה בשבילי הטופ (ושלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מחבב מאוד את הסגנון). הייתי גם מתמוגג מכל בירה בלגית חדשה ששתיתי. בירות מתוקות וכבדות למשל, ממש ריגשו ושימחו אותי. אבל מה שקרה בשנה-שנתיים האחרונות זה שכנראה הטעם שלי השתנה ללא הכר. התבגרתי. עכשיו אני אוהב אותן יבשות, מורכבות ועם הרבה טעמים וארומות של כשות.

אבל כל ההקדמה הארוכה והמיידעת הזאת היתה כדי לספר על בירה חדשה שטעמתי ושהצליחה לגעת בי. לאחרונה אני נוהג ללכת מידי פעם לפורטר אנד סאנס, לקשקש עם הדס מצידו השני של הבר, להגיד שלום ליואב ובעיקר - לבדוק מה התחדש. אני מתרכז בבקבוקים עכשיו פשוט כי שם יש יותר דברים שאני לא מכיר. בשבוע שעבר הייתי שם עם רותם (האח) ואחרי התלבטות קלה, הבירה הראשונה שניסינו היתה ה-Golden Pride של מבשלת Fuller's.
מבשלת Fuller's היא מבשלה טובה באופן כללי, אבל אני לא יכול לומר שהבירות שלהם (אלה ששתיתי) ריגשו אותי ממש. אני יכול להכריז בבטחון שמבין כל הפולרס ששתיתי עד היום - הגולדן היא ללא ספק הטובה ביותר. עד כדי כך שביום שישי, בביקורי אצל יניב (המרתף של רוזנר) קניתי לי שני בקבוקים כאלה הביתה!!! כן כן - שום ושמיים, אני שותה בבית בירה שאינה שלי והיא אפילו מסחרית ואפילו-אפילו מיובאת.
מדובר בבירה בהירה עם גוון נחושת יפה, צלולה ועם ראש קצף קרמי ויציב. הארומה שלה משלבת מאלטיות וכשות אנגלית בעל מאפיינים פירותיים מעט. הבירה גדולה (8.5% אלכוהול) והיא בהחלט מרגישה ככה בכל חלל הפה. זו בירה עם גוף שמתאימה לשתיה של כמויות קטנות ואחרי בקבוק ממנה צריך לנוח. לאחר כל לגימה נשארים בפה טעמים מורכבים של כשות שאפשר להמשיך להתענג עליהם עוד דקות ארוכות.

שורה תחתונה: אם בא לכם בירה אנגלית גדולה ונגמרה הבירה שבישלתם במזווה - הגולדן פרייד יהיה בחירה טובה בהחלט. גם בפאב וגם בבית. ואם אתם באנגליה - נסו לחפש בפאבים המקומיים את גרסאת ה-cask. למרות שלא שתיתי אותה, אין מצב שהיא תאכזב. ואם מזכו במנה של cask של הגולדן - ספרו לי איך היה.

יום שבת, 28 באוגוסט 2010

בישול בירה סינרגטי בחובבי ציון

לפני כמה שבועות צמחה יוזמה חדשה ומעניינת בחובבי ציון. בישול בירה סינרגטי. עמנואל (איזי ביר) הציע שנגבש יחד מתכון שכולם יבשלו. כל חובב ציון בשיטותיו, בכליו ובאמצעים העומדים לרשותו יבשל את אותה בורה. בעוד חודשיים בערך נקיים פגישה ונטעם את כל הבירות האלה, נזהה הבדלים וננסה להבין את מקורם. בהחלט יוזמה מעשירה ומלמדת.

הבירה שנבחרה לבישול היא IPA - India Pale Ale. מכיוון שזה בהחלט ניסוי מעניין אבל לא פחות חשוב - בגלל ש-IPA סגנון בירה חביב עלי במיוחד, שמחתי להקדיש את הבישול הבא שלי לבישול ה-Zion IPA הזה. היום הבירה בושלה ובדקות אלה היא אומרת את המילים הראשונות שלה (בלופ-בלופ)

המתכון הסופי פורסם באתר של חובבי ציון במספר פורמטים לרווחת המשתמשים בתוכות השונות. גם ב-recipator פורסם המתכון (באדיבות נועם) לנוחיות המבשלים שמשתמשים בכלי הזה (אני למשל).
אז כמובן שכרגיל התחלתי לרוץ אחרי המרכיבים רק לקראת סוף השבוע. כשות יש לי מספיק במלאי, כך גם שמרים. לגבי גרעינים - למזלי יש לי בבית שק פייל אייל מאחר ומסתבר שלמשל אצל בירדי אזל מהמלאי. מבחינת שאר הגרעינים - קניתי Caramunich אצל יניב ברוזנר ונדרשו קצת אילטורים - אבל לא התרחקתי יותר מידי מהמתכון.

IPA זו בירה שמבחינת הגרעינים שבה היא צריכה להיות פשוטה, כך שהבמה תישמר לכשות. Pale Ale כגרעיני בסיס וגרעינים מקורמלים (Caramunich או Crystal) לצבע ולטעם ביסקוייטי-קלוי. בהרבה מקרים מוסיפים גם Carapils ולפעמים אפילו חיטה (רחמנא לצלן)
מבחינת הכשות - כאן יש הבדל בין IPA אנגלי לזה האמריקאי. ב-American IPA הכשות המאוחרת (טעם וארומה) יותר ציטרית באופיה (Cascade או Amarillo) ובגרסא האנגלית - השימוש הוא בכשות אנגלית קלאסית (EK Goldings, Fuggles) שתורמת טעמים יותר עשביים ופרחיים. בשתיהן הסוד הוא ביצירת איזון בין הכשות של המרירות לכשות המאוחרת - זו של הטעמים מהארומות וכמובן - IPA הוא לא IPA בלי דריי הופינג שבזכותו ההנאה מתחילה כבר כשמקרבים את הכוס לאף!

הטחינה של הלתת בוצעה באמצעות מטחנת 3 הגלילים המשוכללת שסוף סוף נאותה להבין את ייעודה בחיים והתחילה לטחון גרעינים (ותודה לגיא שפירא שבא להציל את המצב. הטלפון שלך בחיוג מהיר אצלי). איזה כיף זה שיש מטחנה בבית, הא? מכן זה קל. מאש ב-67 מעלות (ממש לפי ההוראות)
המטרה היתה להגיע לבישול עם 26 ליטר ב-1.048. הוצאת התירוש בכל אחד מהראנים נמדדה באמצעות רפרקטומטר כדי לוודא עצירה של הספארג' עם ההגעה למטרה.

הערה בסוגריים: כבר זמן מה אני מחפש דרך לצלם את קריאת הרפרקטומטר ללא הצלחה. המצלמה פשוט לא מצליחה להתפקס. היום נמצא הפתרון - שימוש במצלמה עם עדשה קטנה. לאיזה מצלמה יש עדשה קטנה? מצלמה של טלפון סלולרי או מצלמת אינטרנט. אז אם תהיתם, ככה זה נראה מבפנים:
בכל אופן, לאחר ראן ראשון קיבלנו 13.5 ליטר תירוש בגרביטי 1.069. אחרי הראן השני היו לנו כבר 19 ליטר עם 1.059. בסיום הספארג'ינג יצאנו עם 26 ליטר ב-1.049 - ממש לפי התכנון (למעשה אפילו עם נקודת בונוס).
מכאן החישוב הוא כזה: יש לי 26 ליטר בגרביטי 1.049, משמע שיש לי בסיר 1274 נקודות (49X26). אני מעריך שבסיום הבישול יהיו לי 22 ליטר (ולמיכל התסיסה יגיעו 20 ליטר), אז אני מחלק את הנקודות שיש לי (ושלא הולכות לשום מקום) לכמות התירוש שאני אקבל, כך שאני צפוי לסיים עם 58 נקודות (1274/22) = גרביטי 1.058. בפועל מדדתי בסיום הבישול 1.059. כנראה שפשוט סיימתי עם 21.6 ליטר ולא עם 22 (-:
בכלל הבישול הזה (אחרי שהמטחנה שיתפה פעולה) דפק פיקס. ממש קרה מעצמו, מה שאיפשר לנו להתמסר לבירה. מפה לשם יצא שיש לנו במרתפים כבר איזה 3 גרסאות כאלה ואחרות של IPA (והרביעית בדרך) וזה כיף גדול. בנוסף פתחנו לכבוד עודד בירת צ'ילי שהזמן עשה לה רק טוב.

הדשא אצלנו מאוד אוהב בישול בירה. בקיץ הזה מי הקירור של הצ'ילר הם אחת הדרכים היחידות שלו לזכות במנה מרעננת של מים, גם אם פושרים + (מעבר למה שהוא מקבל ממי עיבוי באדיבות המזגן)
בין לבין, עודד בא לבקר. לשתות איתנו בירה (אחד הבקבוקים האחרונים של בירת הצ'ילי שלנו) ולקבל את מנת היוד שלו. היוד שאני משתמש (לאחר שבירדי הפסיק להביא את היוד הישן והטוב) הוא זה שקניתי משחר הרץ. בזכות העובדה שמדובר בחומר מרוכז להפליא - אפשר לחלק חופשי וגם נשאר לי לעוד הרבה בישולים. עודד - מקווה שזה יעצור את רצף הזיהומים.
זהו. עוד יום בישול נהדר שהפעם אפילו הלך ממש לפי התכנון. גם זה קורה לפעמים. שוב - תודה לגיא על התמיכה הטכנית וכמובן על החברה הנעימה.

יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

בירה בוטיק של מבשלה מסחרית. יכול להיות?

מה יוצא כשמבשלה מסחרית מחליטה לצאת עם בירה בוטיקית? את זה בדיוק החלטתי לבדוק כשהבטחתי להגיע לאירוע ההשקה (גרסאת הבלוגרים) של הבירה החדשה אביר. כך יצא שביום ראשון בשעה שבע בערב התייצבתי (הפעם באופן חריג ויוצא דופן עם דפי. איזה כיף לי!) ב-"אביר - מסבאה ישראלית", שבקצה דיזינגוף, בואך נמל תל אביב.

לפני זמן לא רב שמעתי על הבירה החדשה-ישנה של טמפו. כמו שהקשישים שבינינו בטח זוכרים, אביר היתה למעשה מהבירות הראשונות שיוצרו בישראל. לפי הסיפורים, ייצור בירה התחיל אי שם בימי קום המדינה כדי לספק את הגחמות (או הצרכים) של החיילים הבריטים ששהו בארץ הקודש בימי המנדט. אלא שבזמן שההודים זכו מאותם סיבות בדיוק ל-IPA, אנחנו זכינו בלאגר גרמני חיוור. השם"אביר" נגזר לפי האגדה מהדרך בה החיילים הבריטיים הזמינו בירה בבואם לפאב: "bring me a beer".
בכל אופן, סביב אירועי ה-60 למדינת ישראל החליטו בטמפו לחדש את נעורי הבירה הותיקה, הפעם בתור בירה בוטיקית צעירה ותוססת עם וינטג' ושיק של ימי קום המדינה. נעשו מאמצים להגיע לבירה שתהיה דומה במאפיניה לבירת המקור ההיא.

אבל נחכה רגע עם הבירה ונתחיל דווקא עם המקום. השם "אביר - מסבאה ישראלית" מעיד על איזו ערגה לימים אחרים. כשנכנסתי, לא בטוח שהדבר שקפץ לי לראש זה דווקא מסבאה, אבל העיצוב הפנימי חמים ונעים - מעין פאב מסעדה אינטימי בשני מפלסים עם מקומות ישיבה סביב שולחנות עם מפות נייר חום ומספר מקומות ליד הבר.
מספר בירות נמזגות מהחבית. בירת הדגל היא כמובן אותה "אביר" מחודשת שלשמה נתכנסנו ולצידה מוצע מגוון בירות מקומיות ומיובאות מבית טמפו. יאמר לזכות המקום שהבירות שנבחרו מייצגות מגוון יפה - מגוון בירות לאגר בהיר, כהה וחיטה מאירופה, ישראל ואמריקה (אביר, היינקן, סם אדמס, גולדסטאר בלאק רוסט ופאולנר) לצד אייל חום (ניו קאסל) וסטאוט (מרפיס), הבירה מאוחסנת בחדר קירור מעל המסבאה ויורדת לברזים בצינורות יפים שגולשים לאורך הקיר.
האוכל המוגש הוא אוכל מסבאתי עם טוויסט ישראלי. המנות מוגשות למרכז השולחן וגם אם מקורן במחוזות אחרים בעולם, הן מתובלות בתבלינים שהופכים אותן למקומיות (כך לדברי מנהל המקום).
אבל מספיק לדבר על המקום - עכשיו לעניין. הבירה. החתן באירוע היה אורן אבראשי - מנהל מותגי בירות מיוחדות בטמפו. אורן פתח בסקירה הסטורית ותיאר את הבירה ההיא מאז ואת הבירה הזאת מהיום. לאחר שסיימנו את השלב הזה עברנו לטעימה של הבירה ולאחר מכן המשכנו לדגום את המנות של המקום.
בהצגה של אורן נעשתה השוואה בין האביר לבין ה-IPA שהתפתח בנסיבות דומות. ואנחנו הרי אוהבים IPA. מאוד. כמו שכתבנו בחולצה:
גם במצגת עצמה הושם דגש על הייחוס הזה...
אבל בפועל מדובר בלאגר שההשפעות הניכרות בו הן גרמניות במהותן - פשוט בגלל שהברומאסטרים של טמפו ("מבשלת שיכר לאומית" בימים ההם) מדורי דורות הגיעו מגרמניה והתחנכו על הבירות שלה. אביר הישראלית לכן שונה מאוד מאחותה ההודית המרירה והעשירה בטעמים וארומות.
אביר היא לאגר חיוור וצלול. מורגשים בה טעמי כשות אבל היא בעלת מרירות מתונה (20 IBU לפי אורן) ולגבי הארומה - כשהיא מוגשת קרה היא פשוט חסרה אותה. עם הזמן כשהיא קצת מתחממת ניתן להריח מעט כשות ובעיקר מאלטיות. מדובר בבירה מאוזנת ונכונה, קלה ובעלת high drinkability.
אני מניח ששוחרי הסגנון יהנו ממנה מאוד ומנחש שיהיו הרבה כאלה בציון. אני באופן אישי מחפש בכוס הבירה שלי יותר אופי ועושר - מאפיינים איילים במהותם, וכמובן - לא פחות חשוב... מרירות וארומה של כשות. את אלה לא מצאתי באביר ומן הסתם היה יומרני מצידי לחפש אותם.
אביר מיוצרת בבישולים קטנים (משהו כמו 5,000 ליטר לבישול אם חישבתי נכון) תוך שימוש במערכת הגדולה של טמפו. בהחלט מהלך עם תעוזה. מבחינת השיווק - כרגע הבירה נמזגת באביר בלבד ומחבית בלבד. אני מניח שזה סוג של פיילוט וההצלחה תכתיב במידה כזאת או אחרת את ההמשך.

אבל דבר טוב למדתי האירוע הזה והוא דווקא לא קשור לאביר. ציפור קטנה לחשה לי שאם נרצה מספיק, אז בשנה הבאה עלינו לטובה יש בירה מעניינת מאוד שמתכננת לעשות עליה (באדיבות אורן וחברת טמפו) - הלא היא Sam Adams Latitude 48.
סוף סוף IPA אמריקאי בארץ הקודש. רק נשאר לחכות בסבלנות.