טעימה משווה - "הדוב השביעי" מול "סיבוב שני"

שתי הבירות האחרונות שלנו - סיבוב שני והדוב השביעי הן בירות שבטעימה ראשונה יצאו מעל ומעבר לציפיות. סיבוב שני נולדה כנסיון לריכוך ועידון של יונק הדבש (הריכוך היה עד שנותר רק רמז דק לבירה המקורית העשירה והמתובלת). הדוב השביעי הוא בירת שאריות - היא תוכננה ובושלה על בסיס "מה שהיה בבית" ויצאה אייל כלשהו.
למרות המוצא השונה, המשותף לשתי הבירות רב: הן באותו טווח מרירות (27-30 IBU), רמת האלכהול שלהן דומה (4.7% - 4.9% ABV) והגוף והסוכרים הנותרים דומים גם הם (1.019 - 1.021 FG). גם מבחינת הצבע ההבדלים לא גדולים, אם כי הדוב השביעי כהה יותר באופן מובהק (12 SRM) לעומת הסיבוב (9 SRM). הדמיון הזה הזמין לבצע טעימה משווה.

האמת - לא פחות מהטעימה עצמה, היה חשוב לי לחשוב על טכניקה ולפתח מיומנות לטעימה והסקת מסקנות. בטעימה משווה קל יותר לייצר תובנות ולהבחין בטעמים מאשר בטעימה בודדת. עצם העובדה שיש reference להתייחסות ולהשוואה מאפשרת זיהוי שונויות וניואנסים עדינים. החלטתי להכין נייר המשווה את המתכונים והפרמטרים השונים בין הבירות, על מנת לאפשר זיהוי הקשר בין השונויות בבירה לבין ההבדלים במתכונים במהלך הטעימה.

השלב הראשון היה להכין את החומר. הכנתי מסמך שמרכז את המתכונים ופרמטרים שונים - בירה מול בירה, בפורמט הבא:
השלב השני היה להוציא את הבירות ולמזוג. מזגנו לכל אחד מאיתנו (לרותם ולי) כוס מכל בירה ובנוסף - כוס מיים לניקוי הפה בין לבין.
ועכשיו - לעבודה. עברנו בצורה מסודרת לפי הסדר הבא: קצף, צבע וצלילות, ארומה, טעם, אפטר-טייסט וניסינו להבין את ההבדלים בין שתי הבירות.
את התובנות וההערות רשמנו ואני אנסה להציג כאן על עיקרי הדברים:

קצף - רע מאוד. בשתי הבירות הקצף היה דל ונעלם במהירות. לא נראה הבדל מהותי בין הבירות בנושא זה ונראה שגם אחרי 8 בישולים אנחנו לא מצליחים לייצר קצף משביע רצון. זו נקודה שמחייבת שיפור.

צבע וצלילות - הדוב השביעי לוקחת בגדול בקטגוריית הצבע. למרות שהיא יותר עכורה (או אולי בגלל שהיא יותר עכורה), זו בירה בצבע חום-אדמדם, מעט כהה (12 SRM) עם חזות כובשת - בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. סיבוב שני בהירה וצלולה יותר, יפה אבל חסרה את הגוון הכובש של הדוב. עדינה מידי לגבריותינו.

ארומה - לוקחים את הכוס מטלטלים קלות, מכניסים את האף פנימה ולוקחים שאיפה טובה. מבחינת עוצמת הארומה - הדוב השביעי חזקה משמעותית. עדיין סיבוב שני נותנת פייט יפה. מבחינת אופי הארומה עצמה - ניכר שהדוב ניכן בארומה יותר כשותית ואילו הסיבוב מתאפיין בארומה יותר מאלטית. זה מעניין מאחר וכמויות הכשות והתזמון שלהן זהות. מה שיכול להסביר את ההבדל הוא העובדה שבסיבוב השתמשנו ב-Willamette לארומה בעוד בדוב השתמשנו ב-Goldings. נראה שה-Goldings נתן תוצאה יותר מרשימה. הארומה המאלטית המורגשת בסיבוב יכולה להיות מוסברת ב-FG גבוה יותר.

טעם - טעמנו את הסיבוב השני בעבר, אבל פתאום, כשטועמים ליד בירה אחרת, היא מפתיעה עם טעם חמצמץ שלא הרגשתי בו בפעמים קודמות ששתיתי אותה. המרירות שלה פחותה במעט מזו של הדוב השביעי (נתון שגם חושב על בסיס המתכונים - 27 IBU לעומת 30 IBU). התבלינים בסיבוב השני מורגשים בעדינות ברקע ותורמים איזו מורכבות יפה. הטעם של הדוב השביעי מריר יותר וממלא את הפה. המתיקות/מאלתיות פחותה ביחס לסיבוב והבירה מאוזנת יפה כבירה עם מרירות בינונית+. יצויין שההבדל מורגש היטב בטעימה השוואתית אך הוא אינו כה מהותי ויתכן שבשתי טעימות נפרדות יקשה על מי שאינו מנוסה לשים את האצבע על ההבדלים.

טעם נותר (After Taste) - סיבוב שני משאיר מעט טעמים שנותרים בפה והם בעיקר דבש ותבלינים - טעמים מורכבים ונעימים אך ממהרים להעלם. הדוב השביעי לעומת זאת מותיר טעם ארוך כשותי נהדר שנשאר ועושה נעים בפה זמן רב.
סיכום - שתי הבירות טובות מאוד, מעניינות ומאוזנות ואם יש להן חסרון הוא בכך שהן דומות מידי זו לזו. כל אחת בפני עצמה - מעולה. למרות הדמיון, סיבוב שני לוקחת מעט לכיוון של אופיינים בלגיים של דבש ותבלינים והדוב השביעי ניכן יותר במאפיינים של אייל אמריקאי. אנחנו חושבים שבגלל הדמיון בינהן אין הצדקה לשמר את שתי הבירות כמו שהן ונראה שנבחר לקחת את הסיבוב השני יותר לכיוון הבלגי המובהק באמצעות הוספת מעט דבש ומאלט והרמת האלכוהול לאיזור ה-6%. בדוב השביעי אנחנו חושבים שלא צריך לגעת.