Lagunitas - עד אתמול לא הכרתי, מהיום לא אשכח!

כבר עבר זמן וכמעט שכחתי שהייתי באמריקה. נשאבתי לחיים והם לא סלחניים למי שלוקח הפסקה - פערים צריך להשלים. אבל הנה, מצאתי טיפה זמן (והיו לחצים שהופעלו עלי להמשיך לכתוב) אז כותב שוב... בירה בקליפורניה - חלק שני.

במסגרת איסוף ההמלצות והרעיונות - איפה לבקר, השם Lagunitas עלה מספר פעמים. את המבשלה הזאת לא הכרתי לפני כן, בחיים לא ראיתי בקבוק ולא טעמתי בירה שלהם. במדריך הטיול שלי המבשלה קיבלה את ההמלצה "highly recommended" ואם זה לא מספיק - פיט (Pete's wicked ale) הציע ליצור איתם קשר ולסדר לי ביקור. בדיעבד, המייל הקטן הזה של פיט סידר לנו אירוח כיד המלך וסיור VIP במבשלה. אחח.. פיט, מה היינו עושים בלעדיך?
לסיור הזה הצטרף אלי אילן- חבר טוב (יהיו שיאמרו אח) שגר באיזור סן פרנסיסקו. הוא גם האיש שחיבר אותי לבישול בירה לפני יותר משנתיים ואיתו (אצלו) בישלתי את הבישול הראשון שלי.

יום שישי, שעה 10:00 ואנחנו מתייצבים במשרדי המבשלה. הנשים (קרן ודפי) שהגיעו על תקן נהגות (תיארנו לנו שנשתה איזה בירה או שתיים) השאירו אותנו והלכו לענייניהן. רון - מנהל השיווק שהיה אמור לקבל את פנינו נתקע בישיבה שהתארכה ושלח אלינו את יד ימינו - דון שיארח לנו חברה ויטפל בנו.

התחנה הראשונה היתה ה-tap room. חדר טעימות מרוהט באוירה ביתית, חולש על איזור הביקבוק ומאובזר במספר ברזים, הרבה בירה בבקבוקים ותפאורה שרק מזמינה לשתות.
דון (שעל כרטיס הביקור שלו מתנוסס תפקידו - Mr. Nice Guy) התחיל למזוג לנו בירות. 100 מ"ל של טעימה מכל בירה שלווו בהסבר ודיון קצר.
בסה"כ דגמנו משהו כמו 10 בירות שונות בשלב הזה - אילן הוא לא ממש hop head ולכן ה-APA היו יותר כוס התה שלו. אני התענגתי על מגוון הבירות מפוצצות הכשות (IPA, Hop Stoopid, Maximus) שלגוניטס מיטבים כל כך לרקוח. גם ה-Gnarly Wine היתה מענגת ביותר.
כשסיימנו נתבקשנו לציין את המועדפת על כל אחד מאיתנו כדי שנוכל להצטייד בכוס מלאה לפני שאנחנו יוצאים לסיור. במצב ההתחלתי הזה נסו לדמיין סיור במפעל פעיל ושוקק תוך נסיון מתמיד לשמור על יציבה סבירה ותוך מאמץ לדלות ולקלוט מידע.

המבשלה גדלה בקצב מטורף ומייצרת בירה 6 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. מערכת הבישול כוללת 5 מיכלים - מאש טאן, לאוטר, בויל ווירפול. בנוסף יש מיכל "באפר" שתפקידו לפנות מקום אם שלב מסויים הסתיים וצריך לפנות מקום לבץ' הבא. גם כאן - בדומה ל-Firestone הבישול ברצף ומיכלי התסיסה הענקיים קולטים 8 בישולים שמושלמים בתוך 24 שעות.
המערכת ממוחשבת לחלוטין וה-brewer יושב בחמ"ל ששולט על כל התהליכים המתרחשים במקביל. למעשה לא ראינו אותו יושב מול המסכים ורוב הזמן הוא דילג בין המיכלים והברזים ווידא שהכל דופק כמו שצריך.
את הכשות, שהיא מרכיב משמעותי ומרכזי בחלק ניכר מאוד מהבירות של לגוניטס, מוסיפים לבירה בדרך הבאה. מיכלי הזנה ממולאים בכשות, נסגרים היטב ובתזמון הנכון המערכת מזרימה מן התירוש דרכם כך שהוא "שוטף" את הכשות לתוך הבישול. אפשר לראות בתמונה את מיכלי ההזנה ואת דליי הכשות השקול שממתין בתור.
עם הגדילה של המבשלה מיכלי התסיסה הוצאו החוצה כדי לפנות מקום לציוד נוסף בתוך המבנה. הגודל פשוט אדיר וכמות הבירה שנמצאת בתסיסה בכל נקודת זמן בלתי נתפסת
מכיוון שחלק ניכר מהבירות חוות dry hopping, לגוניטס נעזרים במיכל הזנה דומה לזה של הבישול בשביל להוסיף את הכשות למיכלי התסיסה. זה נראה ככה:
המבשלה ממלאת חביות (העבודה באולם זה מלווה במוזיקת טכנו קולנית שכנראה משפרת את הפרודוקטיביות של העובדים ואת הארומות של הבירה)
וכמובן בקבוקים בקו מילוי אוטומטי אבל סולידי יחסית בגודלו.
כמו שאפשר לראות, התמזל מזלי ובעת הביקור הבקבוקים שהתמלאו היו IPA. דון שלף בקבוק קריר מקו המילוי, פתח אותו ומילא לנו את הכוסות שכבר הספיקו להתרוקן שוב בשלב הזה.
אני לא יודע אם זו הטריות של הבירה או אולי האוירה (או האפקט המצטבר מתחילת הביקור) - אבל הבירה הזאת היתה מהטובות ששתיתי אי פעם.

לפני שסיימנו הוזמנו להצטרף לארוחת צהריים מסורתית של יום שישי במבשלה שכללה מיטב הבשרים מהגריל. תפסנו איזה צלע (שהיתה משובחת ביותר) כשהתחלנו להפרד מהמארחים שלנו. בדרך החוצה עצרנו לרגע בפאב הצמוד למבשלה וקיבלנו במתנה את 2 מהכוסות המיוחדות (יותר דומה לצנצנת ריבה)
עצרנו לרגע גם בחנות המזכרות שם קניתי חולצה. ואם זה לא מספיק - אז דון לא נתן לנו ללכת לפני שמילא לנו את תא המטען בבקבוקים לקחת הביתה. בקבוקים שממתינים עכשיו בסבלנות להזדמנות טובה לפתיחה.

בדרך הביתה הספקנו לעצור במבשלת Marin, לסייר במבשלה ולשתות עוד משהו עם ארוחת הצהריים. היה ביקור שווה וכיפי מאוד אבל אני מודה שאחרי הסיור בלגוניטס - הכל מתגמד. זהו לבינתיים - נראה אם אני אצליח לגרד עוד איזה פוסט או שניים על הטיול הפנטסטי הזה שממשיך להעלות חיוך על שפתי עם כל זכרון.

אבן האש המהלכת מקליפורניה - Firestone Walker

אתמול חזרתי לארץ. הייתי צריך איזה יום להתאוששות (התאוששות = מרתון פגישות ברצף וקריאת עשרות מיילים בעבודה) והנה אני, במקום לבלות בערב טעימת בירות SMASH עם חברים במודיעין, מתמסר לקוראי הנאמנים ומתחיל בדיווח. רק מתחיל כי ככל שניסיתי לתמצת ולרכז את עיקרי הדברים - כמות החוויות והיקפי הידע שצברתי בזמן הקצר הזה פשוט מדהימים. אני אתחיל עם המבשלה הראשונה בה ביקרתי - מבשלת אבן האש המהלכת, הלא היא Firestone Walker. אח"כ נראה איך ממשיכים.

מתוך כל המיילים ששלחתי למבשלות בפניה לבקר ולסייר בהן - התשובה המזמינה ביותר (בלי להשתמש בקשרים ובמכרים) היתה ממבשלת Firestone. זה מעניין כי לא מדובר במבשלה קטנה, היא בהחלט איכותית ומכובדת ואני יכול לנחש שאני לא היחיד שפונה בבקשה כזאת. מצד שני, המיקום - העיר פאסו רובלס, טיפה יותר מרוחק מהעיר הגדולה ומפורסם בעיקר בשם תעשיית היין בו.

בסופי שבוע מתקיימים במבשלה סיורים באופן סדיר וניתן להצטרף אליהם ללא תשלום אבל אני עברתי בפאסו רובלס דווקא באמצע השבוע. במהלך השבוע אין סיורים קבועים אבל אפשר לתאם סיור פרטי ואם אתה בא מרחוק ואם אתה מבשל בירה... נראה שזה עוזר.

וכך - אחרי החלפת מיילים קצרה עם Veronica, קבעתי את התאריך והשעה והתייצבתי ב-tap room כפי שסוכם. ורוניקה קיבלה את פנינו בהתלהבות ובנמרצות אינסופית הוציאה אותנו לסיור VIP פרטי ומפורט (עם דגשים והסברים השמור ל-brewers שמבינים דבר או שניים בתהליך).
התחלנו בקצת היסטוריה - על המייסדים ועל המקום והתמקדנו במהפכה ובשינוי שהתחולל עם כניסתו של Matt Brynildson לתפקיד הברומאסטר של המבשלה. מאט נעדר מהמבשלה ביום הביקור שלנו לרגל נסיעה להודו (באססה) אבל היתה לי ההזדמנות לחקור את ה-brewer בכל שאלה שרק יכולתי להעלות על דעתי ונענתי בשמחה ובנדיבות. כשהשם מאט מוזכר במבשלה, הוא זוכה לכבוד והערכה השמור לאלי הבירה.

הדבר הראשון ששמים אליו לב במבשלה הוא השמחה והכיף שניכרים בכל אחד מהעובדים. רואים שאלה אנשים שבאים עם חיוך בבוקר לעבודה (ואולי זה פשוט הבירה??). ה-Brewer כריס קיבלת את פנינו לייד המאש טאן. הוא הסביר והראה והרשה לי להיות הזנב שלו ולרוץ אחריו ממיכל למיכל תוך כדי שאני מפציץ אותו בשאלות.
המערכת של Firestone היא מערכת 4 כלים בנפח 20,000 ליטר. מאש-לאוטר-בוייל-ווירפול, כך שהתירוש נמצא לא יותר משעתיים בכל אחד מהשלבים ועם צאתו הוא מפנה מקומו לבץ' הבא.
הקונספט הוא לבשל 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע. במשך יממה הם מצליחים להכניס 8 בישולים ברצף (כולל ניקוי, חימום וכו'). מיד כשהבישול הראשון יוצא מהמאש - מוזרמים הגרעינים והמים של המאש הבא. עם סיום הבישול התירוש מועבר לסחרור (whirlpooling) במיכל נפרד כדי לפנות את מיכל הבישול לבישול הבא. ביציאה ממיכל הווירפול, בדרכו למיכל התסיסה, התירוש מצונן (In line) לטמפרטורת הגשת השמרים.
מיכלי התסיסה מתאימים ל-8 בישולים שמועברים בזה אחר זה במשך 24 שעות, והשמרים מוגשים מספר פעמים במהלך התהליך. המיכלים עצמם הם בגובה של כ-7 מטר וכשנדרש Dry Hopping הפתרון הוא להעלות עובד עם כשות למרומי המיכל, באמצעות הדבר הזה. המארחת שלנו סיפרה שהגשת כשות ל-dry hopping זה מבחן אומץ לעובדים חדשים.
וככה נראית דפי כשהיא מפנה את משקע השמרים שיוצא בתהליך הסינון של הבירה בדרכה למערך האריזה (מה לעשות, לא תוכן dry hopping למועד הביקור שלנו). המשקע נראה כמו משהו שפרה השאירה אחריה, אבל הריח... שמרים, לתת וכשות. איזה יופי.
המפעל ממלא חביות ובקבוקים בקו מילוי אוטומטי ומרשים. כ-50% מהבירה המיוצרת במפעל היא ה-Double Barrel Ale - בירה שעם תסיום התסיסה הראשונית במיכלי נירוסטה מועברת למערך חביות עץ ליישון. החביות אמנם קטנות אבל מחוברות ביניהן במערכת צינורות כך שלמעשה מדובר במערך יישון בעל נפח גדול
והנה החביות בעיצומו של הניקוי וההכנה להעברת הבירה לתוכן. הנקיון/חיטוי מבוצע באמצעות מים חמים וקיטור בלבד, ללא חומרים נוספים
מערך מילוי מרשים ואוטומטי משמש למילוי הבירה בקגים או בבקבוקים קטנים (330 מ"ל) או גדולים. ההפצה היא בעיקר בקליפורניה אבל היא הולכת ומתרחבת.
יצויין שגם כאן כמו ברוב מבשלות הבוטיק, לקוחות פרטיים שמעוניינים לערוך מסיבה או סתם למזוג בבית בירה יכולים לרכוש קג של 20 ליטר הביתה (בתמורה לדמי פקדון).

לפני שיצאנו להמשיך בנסיעה צפונה, עצרנו כמובן ב-tap room לסדרת טעימות ממיטב התוצרת (כל טעימה משהו כמו 200 מ"ל) ולקניות הביתה.
טעימה ראשונה היתה טעימה משווה של שתי גרסאות של ה-DBA. אחת - הרגילה שהיא בירה מסוננת. השניה נמזגת במקומות ספורים בלבד - והיא אינה מסוננת. היה מעניין להרגיש את ההבדל והשפעת הסינון - הן במראה (בצבע ובעכירות), הן ארומה וכמובן בטעם. אין ספק שה-unfiltered עשירה, מלאת טעמים ומוצלחת בהרבה מאחותה המסוננת, שגם היא לא טומנת ידה בצלחת.
הטעימה השניה (טעימה משווה גם היא) היתה של ה-Union Jack (ה-IPA של הפיירסטון) מול ה-Double Jack (הדאבל IPA). מעניין שמבחינת תחושת המרירות - לא הרגשתי הבדל מהותי בינהן. הדאבל מתהדרת ביותר IBU אבל היא גם בירה גדולה יותר וזה מאזן את המרירות הנוספת. מבחינת הארומות והעושר בטעמים הדאבל היתה ללא ספק טובה יותר והארומה שלה היתה חזקה ועשירה יותר. שתיהן לא ממש יבשות ומציגות עושר טעמים נהדר, הדאבל מעט פחות יבשה מאחותה הקטנה. המרירות מורגשת היטב בעומק הלשון ואח"כ במורד הגרון.
לסיום טעמתי את ה-IPA של Nectar Ale המיוצרת במקום. מדובר במותג שבעבר יוצר ע"י פיירסטון במסגרת contract brewing ובהמשך נרכש ע"י פיירסטון וכיום נמצא בבעלות מלאה של המבשלה. הבירה מיוצרת ומשווקת כמותג נפרד וללא הדגשה של הקשר לפיירסטון. הבירה עצמה היתה קצת חיוורת לטעמי (אחרי שני הג'קים), מרירות מתונה יחסית, ארומה כשותית טובה וסיום מאלטי קל. אבל אני מניח שבנסיבות אחרות וללא תחרות כזאת, הייתי יכול בהחלט להנות ממנה יותר.

לסיום: לא יכולתי ללכת הביתה בלי לקנות קצת מזכרות... בקבוק DBA, בקבוק Union Jack ובקבוק Double Jack. לקינוח גם איזה חולצה של ה-Union Jack - שיהיה מה ללבוש. אפשר לנחש שאני יצאתי עם חיוך שלא נמחק כל הדרך ל-Bay Area (אל תדאגו - דפי נהגה).

זהו להפעם. ואם אתם תוהים מה עוד נשאר - אני יכול לספר שלפני שחזרנו לארץ הספקנו לבקר גם במבשלת Lagunitas המדהימה, מבשלת Marin הקטנה והחמודה, הברופאב Firehouse שב-Sunnyvale עם האירוח המרתק וחצאיות המיני של המלצריות, הברופאב הקטן Half Moon Bay שעל חוף האוקינוס, הברופאב המתוקשר 21st Amendment שבסן פרנסיסקו, פאב הבירה Tornado שבלעדיו ביקור בסן פרנסיסקו אינו ביקור, חנות המשקאות (שהלוואי שתהיה כזאת בארץ) - BevMo והחנות למבשלי הבירה שבינינו - More Beer עם מגוון מפואר של חומרי גלם וציוד. נראה על מה מכל אלה אני אצליח לכתוב בפרק ההמשך. אולי אני פשוט אצטרך לשתות משהו אם יהיה לי מחסום כתיבה.

West Coast Beer Tour

למעשה העילה לנסיעה הזאת (שבוע וחצי בקליפורניה) היא "מסטיקים" - חנות ה-scrapbook supplies (אני מתקשה למצוא תרגום קצר בעברית) של דפי, ואם להיות יותר ספציפי - השתתפות בתערוכת ה-CHA winter 2011 שהתקיימה ב-LA. לאחר הפצרות רבות מצד דפי "הסכמתי" להצטרף ולתרום את חלקי למאמץ. מה לא עושים בשביל שלום בית, הא?

וככה - בהתראה קצרה, התוכנית התחילה להתגבש - סבא לוקח אחריות על הילדים, טיסה מתל אביב ללוס אנג'לס, 4 ימי תערוכה בעיר ואח"כ מתגלגלים לאורך כביש 1 צפונה לשבוע של ביקור חברים ומשפחה ו... לא פחות חשוב - סיור מבשלות, טעימת בירות בשטח והצטיידות בבירות מעניינות שאפשר יהיה לקחת הביתה ולטעום במסגרת מסודרת בארץ. את עיקר הימים נבלה באיזור סן פרנסיסקו שם יש לנו משפחה וחברים (וגם יש שם לא מעט לטעום ברדיוס של שעתיים נסיעה) ומשם גם נטוס חזרה לארץ. זאת התוכנית.

אז למרות שאנחנו עדיין בעיצומו של השלב הראשון במבצע, שקשור בכלל למטרת הנסיעה המקורית - הצלחתי כבר להכניס ביקור בפאב בירה שמציע אוסף מפואר של בירות משובחות. חיפשתי מקומות מומלצים באתרי אינטרנט וניסיתי לדלות מחברים ללא הצלחה ממשית ובסופו של דבר מי שסיפק את הסחורה הוא הספר הנהדר Good Beer Guide West Coast USA שקיבלתי בהשאלה מיפית (Beer Master). אני מניח שהספר הזה עוד ימשיך לעזור לי בהמשך הטיול הזה. תודה יפית!!

הפאב הנבחר - Library Alehouse נמצא ברחוב Main שבסנטה מוניקה המקסימה. המטרה הרשמית של היציאה היתה ארוחת ערב. לא ניתן היה להזמין מקום בטלפון וכשהגענו נדרשנו לחכות חצי שעה בתור (מסתבר שהמקום פופולרי) - זמן שנוצל לטיול רגלי בשכונה ולאורך החוף ולבניית התיאבון.
המקום קטן ואינטימי, עם חצר מקורה מאחור. מגוון המנות בתפריט מצומצם אבל מכסה היטב חלופות שונות ומגוונות וכל אחד מצא את עצמו בקלות. גם האוכל עצמו היה אחלה (אני לקחתי המבורגר שהיה עסיסי וטעים), אבל העיקר הן כמובן הבירות.
הבאסה היא שכבר כמה ימים אני חולה - שיעול, נזלת וחולשה כללית. דבר שמפריע לשתות בירה. ניסיתי להתגבר על המגבלות ולהשיג מה שאפשר במצב הנתון ונדמה לי שעמדתי במשימה. המקום מציע מגוון אדיר של בירות ורובן הגדול בירות בוטיק מהחוף המערבי. באופן טבעי יש בפורטפוליו כמות מכובדת של IPA וריח הכשות נישא באויר.
חלק גדול מהברזים מחזיקים בירות עונתיות של המבשלות הקטנות והבירה בהם מתחלפת תדיר, ככה שגם אם אתה מבקר קבוע אתה תמיד יכול למצוא חידושים. מגניב בהחלט.
אני הלכתי על סוללת טעימות שכללה 5 כוסות - 125 מ"ל כל אחת (המחיר לכל הסוללה: 10 דולר). ניתן להשאיר את בחירת הבירות למלצר וניתן לבחור 5 מתוך כלל הברזים המוצעים. אני החלטתי לבחור לבד אבל בהחלט נעזרתי במלצר שהפגין בקיאות מרשימה (למעט טעות אחת).
הראשונה היתה AV Poleeko של מבשלת Anderson Valley מהעיירה Boonville. הבירה, שהוגדרה בטעות על ידי המלצר כ-IPA היתה יותר לכיוון ה-American Pale Ale. בירה קלה ועדינה, נעימה לשתיה ומתאימה גם למי שפצצת הכשות ב-IPA גדולה עליו. אחלה בירה.

השניה היתה Green Flash West Coast IPA של Green Flash Brewing Co. ארומה נהדרת של כשות טרי (ממש כמו ריח פרחי הכשות לפני שהם קופצים לבירה), טעמים מורכבים ומעניינים, מרירות יפה. אחלה בירה.
הבירה השלישית היתה 1500 Pale Ale של Drake's. ארומה כשותית קלה, מרירות עדינה יחסית לסגנון - בירה מאוזנת קלה ורגועה.

הרביעית הית ה-Racer 5 של המבשלה Bear Republic (לא, אין קשר משפחתי). בירה משובחת - ארומה כשותית עשירה ומורכבת, מרירות לא חזקה יחסית (יחסית ל-IPA של החוף המערבי, כן?) ובירה עשירה, מאוזנת ומלאת טעמים. מבחינתי היא מוכרזת כמנצחת של התחרות הבלתי אפשרית הזאת.

החמישית והאחרונה בחבורה היתה Blind Pig של מבשלת Russian River. צבע זהוב צלול, ארומה קסקיידית פרחונית, מרירות נהדרת שנשארת גם במעמקי הלשון וגם הלאה בגרון. היא לוקחת אצלי מקום שני אחרי רפובליקת הדובים.
המדהים הוא שכל אחת מהחמש - אם רק אפשר היה להשיג אותה בארץ, היתה כנראה הבירה הטובה ביותר והיתה מבחינתי הבחירה הטבעית בפאב. כאן הן מתחרות ראש בראש ואף אחת לא יוצאת רע.

ועוד דבר קטן... במסגרת התערוכה ההיא שהזכרתי בהתחלה נתקלנו בביתן שבכל זאת קשור איכשהו לבירה. מדובר בשימוש בפקקים של בירה ליצירה. הנה כמה תמונות לקבל את התחושה...
אז זהו להיום - אלה הרשמים עוד לפני שהתחלנו. מחר מתחיל המסע צפונה לאורך כביש 1. יש כמה הפתעות על הדרך עוד לפני שנגיע לסן פרנסיסקו. מבטיח לעדכן.

BEER 2011 - עוד אבן דרך בקידום המהפכה

טוב. ישנתי כמה שעות, אני כבר יכול לעמוד שוב על הרגליים, הכאבים בגב התחתון מתחילים להתפוגג ואפילו הקול שאיבדתי ביומיים האחרונים מתחיל לחזור לאיטו. אפשר לסמן עוד V בלוח השנה.

(צילום: רוני כהן)

אני חייב להודות - כשהיינו צריכים לקבל החלטה על ההשתתפות בתערוכה זה לא היה ברור כל כך (ואבי בן עמי יכול להעיד מהכיוון שלו). קודם כל - לא היתה לנו (הדובים) בירה למזוג והיה ברור לנו שאנחנו לא מוזגים יותר בירה שבושלה בבית. קיבלנו החלטה לשים גז ולעשות בישול ביכורים למערכת בלו"ז צפוף וגבולי והחזקנו אצבעות שהוא יגדל ויבשיל למשהו שראוי להציע לקהל. כך נולדה ה-Virgin IPA שבושלה ב-14/12/2010 ונלגמה בתערוכה בדיוק חודש מאוחר יותר.

כמיטב המסורת - רותם רקח תוית אד-הוק לבירה החד-פעמית הזאת. למה מה, אם יש רק 500 בקבוקים אז לא מגיע להם שם ותוית משלהם? בטח מגיע!
מיותר לציין שבמהלך החודש הזה היו הרבה פרפרים בבטן, מידי יום-יומיים פתחנו בקבוק לראות איך הבירה מתקדמת ורק היום אני יכול להגיד בפה מלא שבירת הביכורים הזאת, שהתגלחנו עליה והרטבנו עליה את המערכת - יצאה (לפחות לדעתינו) פצצה. הקרדיט אגב מגיע לשחקנית הראשית בבירה - כשות הסימקו (Simcoe). מי יודע - אולי אפילו נמצא הזדמנויות נוספות לבשל אותה.

המשימות הבאות לקראת התערוכה היו להכין את התצוגה. החלטנו להפריד את הדובים ממבשלת העם כדי להבהיר את העובדה שמדובר בשתי ישויות שונות ונפרדות. לדובים החלטנו לבנות בר (שבהמשך גם יותקן לו ברז מזיגה ואני מניח שעוד ישמש בהזדמנויות רבות). החומר לבניה נבחר (OSB) והבר תוכנן ונבנה. ניסרנו, חיברנו, צבענו והספקנו לתת יומיים ללכה להתייבש לפני שהגשנו עליו בירה. ככה נראית התוצאה:
למבשלת העם רצינו ליצור מיצג שמרמז על הקונספט שלנו - בישול מספר רב של מותגים (שלנו ושל אחרים), הזדמנות להציג חלק מהמותגים שכבר סגרו שיבושלו במבשלת העם (גולדה, פיסטה, גופר'ס) והדגשת הבישולים בהיקפים הקטנים. החלטנו לעשות תערוכת בקבוקים, צירפנו מיכל תסיסה נירוסטה מבהיק של 240 ליטר ולאט לאט פיתחנו את הרעיון לזה:

(צילום: רותם פרץ, קולינריה)

התצוגה הזאת התבררה כאבן שואבת לצלמים ומבקרים שחלקם תהו ולא כל כך הצליחו להבין מה בדיוק הם רואים. אז אחרי לא מעט שאלות וחקירות של מבקרים אני חייב להתוודות - המכונה המופלאה שממלאת 15 בירות שונות ממיכל תסיסה אחד היא לא דבר אמיתי (עדיין), הנירוסטה המבריקה של הצנרת היא למעשה פלסטיק צבוע בקפידה... (מיכל התסיסה אמיתי מאוד). בקיצור - כרגיל אצלנו, הכל רעש וצילצולים, רק בכאילו (-:
כמונו, ניתן היה לראות הכנות קדחתניות מקרב המציגים בכל הרמות, קטנים כגדולים. המאמץ הרב שהוקדש להכנות לארגון ניכר מאוד גם בתוצאה והתערוכה היתה רצינית ומושקעת. בסביבות 200 בירות שונות נמזגו באירוע הזה והכמויות שנדרשו הדהימו גם את השחקנים המנוסים ביותר.
ולגבי התערוכה עצמה - היו לנו יומיים. היום הראשון היו יומו של הקהל המקצועי. זה היה יום לדבר ביזנס והוא היה בהחלט פורה מבחינתי. מעל ומעבר לציפיות.
היום השני היה היום שמשחררים את העניבות ויש מטרה אחת בלבד - לרגש את הקהל. העובדה שהיינו עם בירה אחת, העובדה שהאחת הזאת היתה IPA והעובדה שאנחנו ממש אוהבים אותה, הקלה עלינו את העבודה. נחשולים של אנשים שטפו את ההיכל עד למצב שהיו איזורים בלתי עבירים לחלוטין. בסביבות 21:30 הבירה שלנו נגמרה (מזל שהשארנו במבשלה איזה ארגז או שניים לצריכה עצמית) והיה בהחלט מבאס לשלוח אנשים טובים הביתה בלי שלגמו את ה-Virgin IPA. גם אלה שהציעו לנו לתת את מכונית הליסינג שלהם תמורת טעימה נדחו בנימוס.

היתרון היחידי כשהבירה נגמרת מוקדם הוא שאפשר לעשות סיבוב ולבקר חברים וקולגות. עד כמה שהצלחתי להשתחל ולהתקדם זכיתי לנסות מספר רב של בירות (בכמויות קטנטנות, בשלב הזה רמת הכשות/אלכוהול שלי בדם כבר הרקיעה שחקים)

בשביל שבירה תיכנס לכוס שלי היא היתה צריכה לעמוד בתנאי אחד בלבד - היא צריכה להיות ישראלית. את המיובאות אני אשתה בפעם אחרת (סליחה נורמנים, סליחה טמפו...).

(צילום: רוני כהן)

פגשתי את נאדים חורי מבירה טייבה ושתיתי אצלו לאגר זהוב, חלק ופרחוני (למרות שזה לא ממש כוס התה שלי, רואים שהאיש בהחלט יודע את העבודה), דגמתי בירות רבות מקרב חובבי ציון ומבשלים ביתיים (שמולץ, פרננדו, שיבולת, בנימינה, החלוץ, רונן, גולדה ורבים אחרים שרמת האלכוהול שהיתה לי בדם כבר לא איפשרה לי לזכור). חלק מהן טעמו לי מאוד וחלקן פחות (זה לא אתם, זה אני (-:, אני קצת צר אופקים אתם יודעים), דגמתי את נגב, אלכסנדר, פאבו, ועוד ועוד... הרבה הספק. ברור לי שכדי להתרשם ברצינות צריך לטעום בסביבה קצת יותר רגועה. גם זה יקרה.

עכשיו יום שישי, שבת בפתח, עוד מעט אני מתחיל להתפיח בצק לחלה (שמרים אצלנו בבית זה לא רק לבירה) ואני יכול לנוח עם חיוך מאוזן לאוזן על השלמת עוד אבן דרך משמעותית ומרגשת שמקדמת את מהפכת הבירה בישראל צעד ענק נוסף.

אי אפשר כמובן לסיים בלי לפרגן לכל המציגים שהשקיעו, נתנו את הנשמה ובהחלט נתנו שואו בלתי רגיל, לאלפי המבקרים שהצביעו ברגליים והכריזו שהמהפכה לא מעבר לפינה, היא כבר כאן. ובעיקר תודה למארגנים והמפיקים - אבי בן עמי (סטודיו בן עמי) ולמנהל המקצועי והרוח החיה של האירוע - שחר הרץ (Beer&Beyond). שאפו גדול חבר'ה!!!