מזל טוב - בישול ראשון במבשלת העם

ה-14 לדצמבר זה יום חשוב. ביום הזה לפני 14 שנה הפכתי לאבא. אז קודם כל אני אנצל את ההזדמנות לאחל מזל טוב לאביב שלי ולבקש סליחה שאת יום ההולדת שלה ביליתי דווקא בהולדת אחרת. הולדתה של הבירה הראשונה שבושלה במבשלת העם. גם זה כמו ההוא, רגע הסטורי.

אי אפשר להגיד שהכל הלך חלק, היה צריך להתגבר על כמה הפתעות ולאלתר פתרונות תוך כדי ריצה (נדרשה אפילו שיחת טלפון אחת לגרמניה לתמיכה טלפונית בעיצומו של הבישול) אבל דבר אחד ברור - בשעה שבע וחצי בערב כבר היינו בדרך הביתה, המבשלה מבריקה והתירוש עושה היכרות עם השמרים במיכל התסיסה.

קודם כל היה צריך להחליט מה מבשלים. המטרה היתה בעצם להריץ את המערכת על רטוב, כך שלא ממש משנה מה מתבשל. אבל תכל'ס - גם כשלא ממש חשוב איזו בירה זו תהיה, ברור שהיא צריכה להיות כשותית. מאוד כשותית. אז נחשו איזה בירה נבחרה? ניחשתם נכון. IPA.
וכשהריחות התחילו למלא את החלל, היה ברור ש-IPA היתה הבחירה הנכונה. עוד כמה כאלה והקירות יספגו מספיק ריח שכבר אפשר יהיה לקרוא לזה מבשלה.
לצורך המאש, גרעיני הלתת ממוקמים בתוך צילינדר, בין מחיצות רשת, והתירוש מסוחרר דרכם באמצעות משאבת סחרור.
בשעות הצהריים, כשהמאש מישמש לו בעצלתיים, שחר ונועם עשו הפסקה מעמל יומם וקפצו לביקור. בילינו בדיונים ברומו של עולם סביב המאש (בעיקר דיברנו על טמפרטורת המאש) והמפגש נוצל להחלפת סחורה כמיטב המסורת. ברזי מזיגה, מטחנת לתת וסירי בישול החליפו ידיים לפני שהאורחים הלכו לדרכם.
עם סיום המאש הצילינדר נמשה מתוך המיכל והתירוש ממשיך לכיוון הבוייל.
בעיצומו של ה-Boil הטלפון צילצל ויוחאי (נגב) היה על הקו. הוא וחיים היו בסביבה ורצו לקפוץ. דווקא ביום הזה, הא? טוב, נו, יאללה - בואו. אז הם באו. בשביל יוחאי זה ביקור שני כבר (הראשון היה כשהאולם היה ריק) וחיים כאן בפעם הראשונה. לשניהם מגיע הרבה תודה על העזרה, המידע הרב, הליווי והפרגון לאורך כל תקופת ההקמה של המבשלה.
אם חשבתם שחיים ויוחאי באו רק לראות - טעיתם. אם הם כבר פה - שיעזרו. ברגע האמת, חיים אפילו הרטיב את הידיים!!!

הגענו לסוף הבוייל וזמן לקרר את התירוש בדרכו למיכל התסיסה. הצ'ילר (מחליף חום פלטות קטן ועצבני) עוד לא מותקן במקומו הסופי אבל גם כשהוא מונח על הרצפה הוא יודע לעשות את העבודה.
לקראת שבע כבר היינו בעיצומם של הנקיונות. הרבה כשות השתתפה בחגיגה וככה היא נראית כשהיא נשטפת החוצה. ירוק בעיניים והריח.... אחחח, איזה ריח.
השעה שבע בערב. התירוש במיכל התסיסה, השמרים גם. המבשלה נקיה, הרצפה מבריקה, הכל במקום.
זהו, אפשר ללכת הביתה להתמוטט על המיטה. בעצם - זה יום ההולדת של אביב... יוצאים לחגוג. היא בחרה סושי ואני בטח לא מתנגד. קאי ברמת החיל זה ברירת המחדל שלנו למטרה הזאת ואנחנו אף פעם לא מתאכזבים.