בישול בירה סינרגטי בחובבי ציון

לפני כמה שבועות צמחה יוזמה חדשה ומעניינת בחובבי ציון. בישול בירה סינרגטי. עמנואל (איזי ביר) הציע שנגבש יחד מתכון שכולם יבשלו. כל חובב ציון בשיטותיו, בכליו ובאמצעים העומדים לרשותו יבשל את אותה בורה. בעוד חודשיים בערך נקיים פגישה ונטעם את כל הבירות האלה, נזהה הבדלים וננסה להבין את מקורם. בהחלט יוזמה מעשירה ומלמדת.

הבירה שנבחרה לבישול היא IPA - India Pale Ale. מכיוון שזה בהחלט ניסוי מעניין אבל לא פחות חשוב - בגלל ש-IPA סגנון בירה חביב עלי במיוחד, שמחתי להקדיש את הבישול הבא שלי לבישול ה-Zion IPA הזה. היום הבירה בושלה ובדקות אלה היא אומרת את המילים הראשונות שלה (בלופ-בלופ)

המתכון הסופי פורסם באתר של חובבי ציון במספר פורמטים לרווחת המשתמשים בתוכות השונות. גם ב-recipator פורסם המתכון (באדיבות נועם) לנוחיות המבשלים שמשתמשים בכלי הזה (אני למשל).
אז כמובן שכרגיל התחלתי לרוץ אחרי המרכיבים רק לקראת סוף השבוע. כשות יש לי מספיק במלאי, כך גם שמרים. לגבי גרעינים - למזלי יש לי בבית שק פייל אייל מאחר ומסתבר שלמשל אצל בירדי אזל מהמלאי. מבחינת שאר הגרעינים - קניתי Caramunich אצל יניב ברוזנר ונדרשו קצת אילטורים - אבל לא התרחקתי יותר מידי מהמתכון.

IPA זו בירה שמבחינת הגרעינים שבה היא צריכה להיות פשוטה, כך שהבמה תישמר לכשות. Pale Ale כגרעיני בסיס וגרעינים מקורמלים (Caramunich או Crystal) לצבע ולטעם ביסקוייטי-קלוי. בהרבה מקרים מוסיפים גם Carapils ולפעמים אפילו חיטה (רחמנא לצלן)
מבחינת הכשות - כאן יש הבדל בין IPA אנגלי לזה האמריקאי. ב-American IPA הכשות המאוחרת (טעם וארומה) יותר ציטרית באופיה (Cascade או Amarillo) ובגרסא האנגלית - השימוש הוא בכשות אנגלית קלאסית (EK Goldings, Fuggles) שתורמת טעמים יותר עשביים ופרחיים. בשתיהן הסוד הוא ביצירת איזון בין הכשות של המרירות לכשות המאוחרת - זו של הטעמים מהארומות וכמובן - IPA הוא לא IPA בלי דריי הופינג שבזכותו ההנאה מתחילה כבר כשמקרבים את הכוס לאף!

הטחינה של הלתת בוצעה באמצעות מטחנת 3 הגלילים המשוכללת שסוף סוף נאותה להבין את ייעודה בחיים והתחילה לטחון גרעינים (ותודה לגיא שפירא שבא להציל את המצב. הטלפון שלך בחיוג מהיר אצלי). איזה כיף זה שיש מטחנה בבית, הא? מכן זה קל. מאש ב-67 מעלות (ממש לפי ההוראות)
המטרה היתה להגיע לבישול עם 26 ליטר ב-1.048. הוצאת התירוש בכל אחד מהראנים נמדדה באמצעות רפרקטומטר כדי לוודא עצירה של הספארג' עם ההגעה למטרה.

הערה בסוגריים: כבר זמן מה אני מחפש דרך לצלם את קריאת הרפרקטומטר ללא הצלחה. המצלמה פשוט לא מצליחה להתפקס. היום נמצא הפתרון - שימוש במצלמה עם עדשה קטנה. לאיזה מצלמה יש עדשה קטנה? מצלמה של טלפון סלולרי או מצלמת אינטרנט. אז אם תהיתם, ככה זה נראה מבפנים:
בכל אופן, לאחר ראן ראשון קיבלנו 13.5 ליטר תירוש בגרביטי 1.069. אחרי הראן השני היו לנו כבר 19 ליטר עם 1.059. בסיום הספארג'ינג יצאנו עם 26 ליטר ב-1.049 - ממש לפי התכנון (למעשה אפילו עם נקודת בונוס).
מכאן החישוב הוא כזה: יש לי 26 ליטר בגרביטי 1.049, משמע שיש לי בסיר 1274 נקודות (49X26). אני מעריך שבסיום הבישול יהיו לי 22 ליטר (ולמיכל התסיסה יגיעו 20 ליטר), אז אני מחלק את הנקודות שיש לי (ושלא הולכות לשום מקום) לכמות התירוש שאני אקבל, כך שאני צפוי לסיים עם 58 נקודות (1274/22) = גרביטי 1.058. בפועל מדדתי בסיום הבישול 1.059. כנראה שפשוט סיימתי עם 21.6 ליטר ולא עם 22 (-:
בכלל הבישול הזה (אחרי שהמטחנה שיתפה פעולה) דפק פיקס. ממש קרה מעצמו, מה שאיפשר לנו להתמסר לבירה. מפה לשם יצא שיש לנו במרתפים כבר איזה 3 גרסאות כאלה ואחרות של IPA (והרביעית בדרך) וזה כיף גדול. בנוסף פתחנו לכבוד עודד בירת צ'ילי שהזמן עשה לה רק טוב.

הדשא אצלנו מאוד אוהב בישול בירה. בקיץ הזה מי הקירור של הצ'ילר הם אחת הדרכים היחידות שלו לזכות במנה מרעננת של מים, גם אם פושרים + (מעבר למה שהוא מקבל ממי עיבוי באדיבות המזגן)
בין לבין, עודד בא לבקר. לשתות איתנו בירה (אחד הבקבוקים האחרונים של בירת הצ'ילי שלנו) ולקבל את מנת היוד שלו. היוד שאני משתמש (לאחר שבירדי הפסיק להביא את היוד הישן והטוב) הוא זה שקניתי משחר הרץ. בזכות העובדה שמדובר בחומר מרוכז להפליא - אפשר לחלק חופשי וגם נשאר לי לעוד הרבה בישולים. עודד - מקווה שזה יעצור את רצף הזיהומים.
זהו. עוד יום בישול נהדר שהפעם אפילו הלך ממש לפי התכנון. גם זה קורה לפעמים. שוב - תודה לגיא על התמיכה הטכנית וכמובן על החברה הנעימה.