גמל מרקד, ביעור חמץ ו-ICE BEER

ביום חמישי גררתי את עצמי אחרי עוד יום עבודה מפרך, למרות שלא מצאתי שותפים לבילוי מבעוד מועד (האשמה בי למעשה כי עד הרגע האחרון לא החלטתי אם אני הולך או לא) לדנסינג קאמל ל-keg party המסורתי. למי שלא מכיר את הקונספט - מדובר באירוע שקורה מידי שנה לקראת פסח, שתכליתו ביעור חמץ (למארחים) ושתיית בירה עד כלות (לאורחים). WIN WIN.

המנגנון פשוט - משלמים דמי כניסה (75 ש"ח) ומקבלים בתמורה חותמת על היד ו-4 פתקאות נייר צבעוניות. מרגע שנכנסת הבירה חינם. בנוסף לבירות הרגילות ולבירות העונתיות (613-תרי"ג רימונים, Brown Ale, סטאוט וניל-דובדבנים ו-Leche del Diablo חיטה וצ'ילי חריף) מוצעות גם כמה בירות "מחוזקות" וכאן נכנסים לתמונה הפתקים הצבעוניים - כל פתק מאפשר כוס אחת של שליש בירה מחוזקת. יוצא שעוד לפני שניגשנו לבירות הרגילות, אנחנו כבר מחוייבים (מצפונית) בשתיה של לפחות 4 בירות חזקות... תעשו את החשבון לבד.

ואם הגעתם עד כאן ואתם תוהים למה התכוון המשורר כשאמר "בירה מחוזקת" אז אני אשמח להסביר. המחוזקות של הגמל הן למעשה גרסת ICE BEER לכמה מהבירות הרגילות שלהם. באירוע הוצעו 4 בירות כאלה: IPA, APA, סטאוט ו-Leche del Diablo - כולן עם רמות אלכוהול הנעות בין 8.5% ל-11%. הגמל לוקחים את הבירות הנ"ל (שהוגשו גם בגרסה ה"רגילה" שלהן) ומעבירים אותן תהליך של הקפאה והפשרה... אבל בעצם - אולי זו הזדמנות טובה להסביר טיפה יותר בהרחבה מה זה בכלל ICE BEER.
כשאנחנו עושים בירה בתהליך מסורתי, אנחנו מגיעים לרמת האלכוהול שלנו באמצעות שליטה על כמות הסוכרים התסיסים בתירוש. סוכרים אלה הופכים לאלכוהול בתהליך התסיסה והמגבלה היא כמות הסוכר וסוג השמרים.

תהליך ה-Ice Beering מבוסס על העובדה שבעוד שטמפרטורת הקפאון של מים היא 0 מעלות צלסיוס, אתנול טהור קופא (ומפשיר) ב-114 מעלות מתחת לאפס. בירה תקפא בהתאם לאחוז האלכוהול שיש בה, בהתאם לטבלה הבאה:
המטרה של התהליך היא הוצאת מים מהבירה ו"ריכוז" שלה, מבלי להשפיע על שאר הטעמים והמרכיבים. התוצאה היא בירה עשירה יותר בטעמים וגדולה יותר באלכוהול.

אז איך עושים Ice Beer? קודם כל מבשלים ומתסיסים בירה כמו שאנחנו יודעים לעשות. השלב הבא הוא הקפאה של הבירה במיכל או בחבית (לא מזכוכית, שלא יתפוץ) עד לקפיאה מלאה. בירה עם 6% אלכוהול למשל תקפא במינוס 2 מעלות צלסיוס. אבל הקסם הוא לא בקפיאה, אלא דווקא בהפשרה. לאחר שהבירה הוקפאה היטב היא תוחזר לטמפרטורת החדר ותתחיל תהליך הפשרה. ההפשרה תהיה בהדרגה, כשהאתנול יפשיר מוקדם יותר מהמים.

השלב הבא הולך ככה: המיכל עם הבירה הקפואה מונח באופן שיאפשר ניקוז הנוזל במהלך ההפשרה - למשל הפוך, עם הפתח כלפי מטה, לתוך משפך או מיכל אחר שיקלוט את הבירה המפשירה. עכשיו אנחנו צריכים להיות חזקים. ככל שנעצור את התהליך בשלב מוקדם יותר נקבל בירה יותר מרוכזת אבל פחות בכמות. מה שישאר קפוא ילך לפח. בתור כלל אצבע אפשר ללכת על חצי-חצי. כשכמות הבירה שהפשירה שווה לכמות שנשארה קפואה, אפשר לעצור וניתן להניח בחישוב גס שרמת האלכוהול הוכפלה.

לסיום - הנה פודקאסט של ג'ימס ספנסר (Basic Brewing) בנושא זה בדיוק:


עכשיו נשאר לראות מי יהיה הראשון שיביא Ice Beer מעשה ידיו לאחד ממפגשי חובבי ציון הקרובים. מי ירים את הכפפה?

חג פסח שמח לכולם. כשר? רק למי שיכול שבוע בלי בירה.

** הגעתי בלי מצלמה ולכן התמונה מהגמל באדיבות האתר של הדנסינג קאמל, והיא... מהשנה שעברה. זה מה שמצאתי )-: אז אם אתם בתמונה ובכלל לא הייתם שם, זה יכול להיות ההסבר.

מפגש שלישי של מועדון המבשלים חובבי ציון

לאט לאט זה כבר מתחיל להיות עובדה. מועדון מבשלי הבירה הביתית הראשון בישראל חי ובועט. עם אתר איטרנט ופורום דיונים פעיל, עם תעבורת מיילים אינטנסיבית בין חברי המועדון, עם ייצוג מעורר גאווה בתחרויות בירה ועם מפגשים שלאט לאט הולכים והופכים סדירים יותר ויותר.

דרור ממבשלת Sparrow התנדב לארח את המפגש הזה ויש לו נתוני פתיחה טובים. הוא ממוקם במקום טוב באמצע (מושב נחלים), יש לו מבשלה יפה שמצדיקה ביקור, יש שפע של מקום ותשתיות לאירוח, צוות בעל יכולות קולינריות מרשימות ו... כן, יש גם בירה טובה.
המפגש נפל (במקרה או שלא במקרה) על חגו של פטריק הקדוש (St. Patrick's day). יום שמחייב שתייה בלתי מרוסנת של בירה ממילא. ואם לשתות בירה - אז הכי טוב לשתות בירה ביתית ואם בירה ביתית - אז אין כמו בירה של חובבי ציון!! היה ייצוג מפואר של מבשלות רבות...

חובבי ציון לקחו את האירוע ברצינו והוציאו מהבוידעם את אביזרי סנט פטריקס שלהם. האביזרים שלי עדיין בארגזים (חזרתי מחו"ל רק לפני שנה, מה אתם רוצים) אז אני יצאתי פארש.

בגלל סיבות שאינן תלויות בי (ושהגיע הזמן שיתחילו להיות תלויות בי) הגעתי בשעה וחצי איחור. אתם יכולים לדמיין לעצמכם איך זה לשבת בפגישה בעבודה כשאני יודע שכולם כבר בטעימה של הבירה החמישית... אבל בסוף הגעתי וזה העיקר. במסלול מואץ נתנו לי להשלים את כל מה שנלגם לפני שהגעתי.

אז מה היה לנו שם? אלון ריפטין (מבשלת ריפטינ'ס הצפונית) הביא סטאוט חרובים יבש - את החרובים אני מודה שלא הייתי מצליח לזהות אבל הבירה טובה והיובש שלה מבליט מרירות קלייה שהולכת טוב עם הסגנון.
עמנואל (איזי ביר) הביא ordinary bitter מרירה וטובה מאוד, רועי הביא IPA עם טוויסט בלגי, עם טעמי פסיפלורה דומיננטיים (שנתנו לה אופי מעט פירותי מידי לטעמי). במשך דקות ארוכות ניסינו לשער ולהעריך מאיפה מגיעים טעמי פסיפלורה כל כך מובהקים בבירה שאין בה פסיפלורה. כנראה שהשמרים של רועי (שמרים נוזליים) השאירו חותמם.
הדובים הביאו את ה"אינדירה" - IPA כשותית עם מתקתקות מאלטית. הבירה הזאת בושלה פעמים רבות מרכז וזה הבישול הראשון שלה ב-AG. בהיעדר שליטה טובה במאש - הבירה יצאה מאלטית ומתקתקה יותר מבעבר (לא אין בעיה עם זה). חוצמזה - אני חושב שחסרה בה ארומה (אולי חיפפתי קצת ב-dry hopping הפעם)
נועם (מבשלת שיבולת) הביא פורטר אלון שכבר נלגמה ונסקרה בעבר, אדי (ברו-טלי) הביא קולקציה שלמה של בירות - את "הבריון השחור" שלו (סטאוט), "ש(ח)יטה שחורה" (בירת חיטה כהה) ו"פלמית שופעת" (בלגית זהובה) - וזאת למרות שההנחיות היו להביא בירה אחת בלבד!!!! שזה לא יקרה שוב, אדי!

משה הביא בירת הל (?). משה - מילא שאין תויות של המבשלה על הבקבוק אבל בפעם הבאה לא נקבל בסלחנות כזאת בירה בבקבוק עם תויות טובורג המקוריות עליו. זה חילול הקודש. יכול להיות שבגלל זה הבירה תקפה חזרה בפרץ gushing אגרסיבי במיוחד (-:
דרור המארח (מבשלת sparrow) הביא Special Weizenbock ששתיתי כבר בביקורי האחרון אצלו. הלאגר המריר הכהה שהיה לו בפעם הקודמת בחבית כבר נגמר ולמעשה החבית והברז היו מפורקים ואי אפשר היה להשוויץ בהם. לפעם הבאה. יואב (פיסטה ביר) הביא את הסטאוט שלו שלקח את המקום השני באתגר הסטאוט לפני שבוע ובירת דובל.
הבירות הלכו עם בשר מעולה שזרם מהמעשנת ועם פוקצ'יה אנטיפסטי משובחת שהמשיכה להגיע במהלך הערב כולו. רק בשביל הדברים האלה הביקור היה שווה.
בהמשך הגלגלנו לתוך המבשלה, שם דרור פתח לנו בקבוק mead (בירת דבש או שיכר דבש - "תמד" בעברית). אני לא מת על ה"אובר-דבשיות" של ה-mead באופן כללי אבל הצבע מהמם (גוון חום-אדמדם בהיר וצלול) והארומה טובה ונעימה. הדבש נוכח בכל לגימה ובסך הכל ה-mead של דרור מאוזן ולא מתוק מידי.
לסיום, לפני שהולכים הביתה - יש את ה-barter market המסורתי. החברים הביאו בירות להחלפה כדי שכל אחד יוכל להמשיך לחוות את הבירות של החברים האחרים גם בבית, עד הפעם הבאה. ככה נראית בורסת הבירות בפעולה...
בסוף עוד נשארנו לקשקש ורק אחרי חצות, רגע לפני שהמארחים גירשו אותנו, הלכנו הביתה. כרגיל - פורום מופלא, בירות נהדרות וכיף גדול. אני מקווה לפרסם בקרוב את המועד והמקום למפגש אפריל... כבר יש רעיונות.

הטורפדו של סיירה נבאדה

לפני כמה ימים קיבלתי מייל משרון פוקס. שרון הוא בשלן בירה והוא סיפר שהוא שתה לפני איזה זמן את ה-IPA של מבשלת Sierra Nevada האמריקאית (Torpedo Extra IPA) ומאחר ואהב אותה מאוד, רצה לנסות ולשחזר אותה.

הוא התעניין לדעת איך האינדירה שלנו ביחס לטורפדו ומה רמת הדמיון בינהן (אם בכלל). אז למרות שאת הטורפדו שתיתי לפני יותר משנה (כשרק הושקה), אני לא יכול להגיד שאני זוכר אותה ואת המאפיינים שלה (למעשה בדיעבד אני יכול להגיד שלפני שהתחלתי לבשל, יכולת ההבחנה שלי בטעמים ואלמנטים בבירה היתה דלה מאוד. אני מניח שאם אשתה את הטורפדו היום יהיו לי תובנות רבות יותר ואני גם אזכור יותר)

המייל של שרון הזכיר לי מאמר שקראתי לפני כמה חודשים ב-BYO (גליון ספטמבר 2009) שעסק כולו בדיוק בבירה הזאת - הטורפדו של סיירה נבאדה וגם הציע לה מתכוני "שיבוט" (זה התרגום ל-clone, נכון?). אבל יותר משהמאמר עסק בבירה הוא עסק בטורפדו עצמו - מעיין מערכת פרי פיתוח של המבשלה שתכליתה - Dry Hopping. מכשיר ושיטה ששווה להרחיב עליה בפוסט!

אז נתחיל בכמה מילים בכללי - dry hopping זה תהליך מיצוי קר של הכשות בבירה בשלב שאחרי סיום התסיסה העיקרית שלה. התהליך מאפשר מיצוי ושמירה של שמנים ומרכיבים כימיים שמתנדפים בחום (ולכן אובדים כשמוסיפים כשות במהלך הבישול) או כאלה שהמיצוי שלהם יכול להתרחש רק בסביבה אלכוהולית. מבחינת התוצאה - dry hopping מספק ארומות כשותיות שלא ניתנות להשגה בשום דרך אחרת. סגנונות המאופיינים ב-dry hopping הם קודם כל IPA ובמקרים רבים גם APA.

dry hopping מבוצע בד"כ באמצעות שק בד בו שמים את הכשות ומוסיפים אותו למיכל התסיסה לאחר סיום התסיסה הראשונה. ככל שבשק כזה יש יותר כשות, הניצולת של הכשות יורדת מאחר וחלק הכשות שנמצא בליבת השק אינה נחשפת לבירה ולעיתים נותרת ממש יבשה. וזאת בדיוק הבעיה בביצוע dry hopping בייצור תעשייתי. אם מתעקשים לעשות dry hopping רק עם פרחים שלמים (כמו שסיירה נבאדה החליטו לעשות) - הבעיה קשה פי כמה.

אז קישקשתי מספיק מסביב - ניגש לעניין. הרעיון של הטורפדו הוא כזה: במקום להשרות את הכשות בבירה, מעבירים את הבירה דרך הכשות. החבר'ה מסיירה נבאדה בנו מיכלי נירוסטה בנפח 570 ליטר כל אחד עם צינור כניסה וצינור יציאה, אותם הם ממלאים בעד 36 קילו פרחי כשות. לאחר שהכשות במיכל, מזרימים דרכם את הבירה שסיימה תסיסה (הבירה כבר מוגזת בשלב זה) ומחזירים אותה למיכל התסיסה, וחוזר חלילה. ההזרמה הסיבובית דרך הטורפדו נמשכת 4 ימים ו-4 לילות. משתמשים באחד או שני טורפדוס לבישול של 10,000 ליטר עד 40,000 ליטר. ** ואם תהיתם... לא - לא ביקרתי במבשלה (עדיין). התמונות הן באדיבות מגזין BYO ומבשלת סיירה נבאדה.

ולסיום - הנה מתכון AG לשיבוט של הטורפדו IPA של סיירה נבאדה. לקחתי את המתכון כפי שהופיע במגזין והכנסתי בו את השינויים המתחייבים כתוצאה מאילוצינו כאן בארץ הקודש (למיטב ידיעתי את המצאי אצל החנויות/יבואנים):

Grain bill:
6.4 kg Pale Ale
300 gr. CaraMunich II

Hop:
45 gr. Northern Brewer 10.5% AA @ 60 min.
28 gr. Northern Brewer @ 5 min.
28 gr. Hellertau @ 5 min.
19 gr. Northern Brewer - dry hopping
19 gr. Hellertau - dry hopping
19 gr. Amarillo- dry hopping

Yeast:
Fermentis US-05

Carbonation:
1 cup corn sugar

Process:
Mash @ 67C.
Boil 90 minutes.
Dry hopping for 10-14 days after primary ends

רשמים מאתגר הסטאוט

אני יכול לחלק את חיי הבוגרים לשלוש תקופות משמעותיות שאם הייתי נדרש לכנות אותן בשמות הייתי מגדיר אותן כ... עידן הגולדסטאר, עידן הסטאוט והעידן החדש - עידן ה-IPA. עידן הגולדסטאר הוא תקופה ארוכה שנמשכה מאיפשהו לפני הצבא עם גילוי הבירה ועד אי שם בשנות ה-20 המאוחרות לחיי. בשלב מסויים גיליתי את הגיניס ומאותה נקודה היה ברור לי שגיניס היא הבירה הנכונה וגם אם יש בירות נחמדות אחרות - פייינט של גיניס הוא כמו לחזור הביתה. לאחרונה ממש - נגיד בשנה-שנתיים שנתיים האחרונות, התחלף עידן הסטאוט בעידן החדש - עידן הכשות וה-IPA. פתאום גיניס היא סתם עוד בירה (עדיין טובה, אבל כבר לא הבירה) ופתאום בירות שעד לא מזמן לא ידעתי על קיומן עברו למרכז הבמה.

אז ביום חמישי בערב חזרתי קצת בזמן, תליתי את ה-IPA שלי על קולב והסטאוט חזר לרגע להיות במרכז העניינים. אירוע "אתגר הסטאוט" שהתקיים במבשלות בירה ישראל (קרלסברג) שבאשקלון היה בעצם אירוע הסיכום וחלוקת הפרסים בתחרות אתגר הסטאוט ה-II - תחרות בה נטלו חלק כ-15 מבשלי בירה ביתיים. התחרות כללה שלוש קטגוריות - פורטר, סטאוט וסטאוט אתגרי. בנוסף נבחרה הבירה הטובה ביותר - "best in show". אני ויתרתי על השתתפות פעילה הפעם ובאתי בתור שותה בלבד.
האירוע כלל שלב של טעימות, במהלכו כל המשתתפים בתחרות מזגו מהבירה שלהם לכל דורש (היה יפה לראות שברזי הגיניס עמדו מיותמים ליד המבשלים הביתיים שהזיעו במזיגות), לצד ארוחת ערב שהוגשה במקביל ולאחריו שלב הנאומים והענקת הפרסים. בין לבין היה הרבה זמן למיגלינג ולשיחת בירה טובה.
בארגון האירוע נטלו חלק בירדי, אתר בקבוק ומבשלות בירה ישראל (המארחים). אורח הכבוד באירוע היה שגריר אירלנד בישראל שסיפר על התבגרותו על ברכי הנוזל השחור שחור הזה - גיניס, ועל הנסיון שצבר תוך שתיית הרבה הרבה פיינטים של גיניס שמאפשר לו להעריך (תוך התפעלות) את הבירות שהוצגו לתחרות.
בתחרות השתתפו כמאמור מבשלות רבות את חלקן (למרבה הבושה) אפילו לא הכרתי. מבלי להתחייב להכיל את כולן אני יכול לספר שהיו שם מבשלת שיבולת, פיסטה ביר, מבשלת בינימינה, נבו, Ka Beer, לאפינג בודהה, מבשלת אדרעי, בירה פלזנט, מבשלת עמק האלה, פעמונית, EZ Beer, ריפטינ'ס, King Salomon, שמאלץ, גויא'ס, Beerale ואולי עוד כמה שאני פשוט לא זוכר.

והזוכים...

הזוכים הגדולים של הערב היו ה-Laughing Buddha שלקחו את המקום הראשון בקטגורית הסטאוט וכן את התואר הנכסף "best in show".
גם עמנואל זיידמן (מבשלת EZ Beer) גרף שני פרסים - המקום השני בקטגורית הפורטר ואת המקום הראשון בקטגורית הסטאוט האתגרי
יואב (מבשלת פיסטה ביר) גרף את המקום השני בקטגורית הסטאוט
עמנואל ויואב הם גם חברים במועדון המבשלים "חובבי ציון", אז בשם שאר חובבי ציון, אני מרשה לעצמי לברך אתכם על הזכיה. הבאתם כבוד למועדון!!! נרים כוסים במפגש הקרוב.

את המקום הראשון בקטגורית הפורטר לקח גידי אמיר ממבשלת "פעמונית" (גיליתי לאכזבתי שאין לי תמונה של הזוכה הזה... אני מבטיח בפעם הבאה)

אוהד אילן (מבשלת עמק האלה) לקח את המקום השלישי בקטגורית הסטאוט
מבין דור המייסדים של חובבי ציון השתתפו גם שחר קליין (מבשלת בנימינה) ונועם שלו (מבשלת שיבולת) שאמנם לא יצאו עם זכיה אבל הביאו בירות טובות והנעימו מאוד (לפחות עבורי) את הערב הזה. הנה הם תחת מתקפה אינטנסיבית של עיתונות חוקרת...
זהו - היה כיף. זה שהצלחנו להגיע בשלום הביתה זה גם הישג לא מבוטל.

מבשלת שיבולת (של נועם שלו) בבירדי

המסורת המבורכת של בירדי ממשיכה ובכל יום שישי מבשלה אחרת מציעה את מרכולתה במקום. תענוג לראות כמה מבשלות וכמה בירות טובות כבר יש לנו כאן בציון. גם מבחינת החברה זה תמיד כיף.

היו הרבה חובבי ציון במקום (ועוד כאלה שהגיעו אחרי שהלכתי) וכרגיל - נחמד לדבר על הבישול האחרון שבושל או על הגאדג'ט האחרון שנבנה.
אז הפעם המבשלה האורחת היתה מבשלת שיבולת של נועם שלו. נועם הביא איתו 4 בירות למזיגה:
דקלה - בלגית בלונדינית עם 6.3% אלכוהול
אלונה - פורטר וויסקי-אלון עם 4.9% שלכוהול. בירה שקיבלה מנת וויסקי ושהתה במחיצת שבבי חבית עץ אלון
גיורא - בירת חיטה 5%
סטאוט - Oatmeal stout עם 6.6% אלכוהול.
אני החלטתי הפעם, למרות הפיתוי הגדול, לדלג על החיטה (-: והתחלתי באלונה. בירה נחמדה מאוד אבל אני הייתי בתחושה שחסרים בבירה טעמי לתת ייחוד (קרמל, קליה) והיא הרגישה "דלילה" מידי בפה. בשיחה עם נועם הוא העלה השערות לכך שקשורות בתהליך הבישול בבישול הספציפי הזה.

הבירה השניה שניסיתי היתה דקלה. בירה חזקה, בהירה ובעלת צלילות יפה. בירה עם גוף ומתקתקות מאלטית, נעימה לשתיה. אחלה בירה. (כרגיל, נועם - עוד חופן כשות לא היה מזיק לה... אבל זה לא הבירה, זה אני).

את הסטאוט אני אשתה ביום חמישי באשקלון.
את הצ'ולנט של גדי החליפו הפעם סנדביצ'ים על בסיס לחם ג'בטה עם בשר (קורנביף או רוסטביף) וירקות. בהחלט אחלה מנה שהולכת טוב עם בירה.
לקראת סיום הלכתי עם רועי (שעשה את כל הדרך מעין כרמל למטרופוליטן) לראות בישול ב-Real Time אצל השכנים - דימא וולדימיר ממבשלת הלאפינג בודהה. למי שלא יודע - מבשלת הלאפינג בודהה מבשלת בישולי 50 ליטר תוך שימוש במכונה המופלאה של Speidel הבנויה לפי העקרון של Brew in one vessel. הסיר בו מתבצע המאש משמש גם לבישול עצמו. המערכת כוללת מחשב/בקר שמנהל את הבישול - טמפרטורה וזמנים.
הלאפינג יכולים בהחלט להתגאות בהסטוריה עשירה של זכיות מרשימות בתחרויות בירה שונות במהלך השנים האחרונות. הנה "ארון הגביעים" שלהם:
תודה לולדימיר ולדימא שתמיד שמחים להראות ולשתף בנסיון ובידע שלהם. ותודה לנועם שנוכחותו הוציאה אותי מהבית והביאה אותי לתל אביב לצהרי שישי מענגים.

בירה מלכה - טעימה ראשונה

לפני כמה זמן יצרתי קשר עם אסף לביא מבירה מלכה במטרה לתאם ביקור במבשלה. אחרי שהחלפתי מיילים עם אסף ורגע לפני שהתקשרתי לתאם מועד לביקור פתאום הרגשתי לא נוח. למרות ששמעתי רבות על מלכה ולמרות שזו אולי בירת הבוטיק שרואים אותה בהכי הרבה חנויות, טרם טעמתי מהבירות של המבשלה. החלטתי שלפני שאני מתקשר ובא לביקור - מן הראוי שאטעם במה מדובר.

אז לפני כמה ימים עברתי בחנות האלכוהול הקרובה למקום מגורי ורכשתי לי שני בקבוקים של מלכה - בהירה ואדמונית. על השלישית - "כהה" (סטאוט) ויתרתי בינתיים. הערב, תוך כדי העבודה במטבח לקראת ארוחת ערב משפחתית של יום שישי, החלטתי לפתוח ולבדוק מה יש בתוך הבקבוק.

אז הראשונה שעלתה בגורל היא הבהירה. מדובר בבירה בסגנון Sasion.
ה"בהירה" של מלכה היא אכן בהירה וצלולה (בצבע צהוב-זהוב-בהיר) ועם ראש קצף לבן ויפה. לבירה מרירות כשותית ניכרת (אך לא קיצונית) והיא נעימה וקלה לשתיה. יש בה מורכבות וטעמים ציטריים (קסקייד?) והיא פשוט אחלה בירה.

השניה היתה ה"אדמונית". זו בירה בסגנון English Pale Ale. הבירה כהה יותר מה"בהירה" ומעט אדמדמה אבל עדיין מדובר בבירה חיוורת. גם כאן - הקצף יפה ויציב. לבירה טעם וארומה מאלטיים קלים ומרירות כשותית בינונית. הבירה מאוזנת ונכונה.
אם לסכם את הטעימה הזאת נראה שאסף ובירה מלכה שלו משכילים לעשות בירות טובות, מאוזנות וכיפיות לשתיה. הבירות של מלכה אינן "מתחכמות" אבל זה מה שצריך בבירה וזה ממש לא פוגע במורכבות וברמה שלהן. אולי אפילו להפך - זו ההוכחה שבשביל שבירה תהיה טובה, מורכבת וטעימה לא צריך ללכת לקצה. הסגנונות הקלאסיים בהחלט מספקים את הסחורה. אם בא לכם לגוון את הבירות שבמקרר - לכו על זה. אני ממליץ בחום!!
שבת שלום

ביקור-טעימה במבשלת Sparrow

אתמול נתתי ביקור קצר (מודה - קצר מידי) אצל דרור במבשלת Sparrow שבמושב נחלים. ההזמנה של דרור לרגל הפורים היתה תירוץ להגיע אבל זה בהחלט לא היה הביקור האחרון. פשוט צריך למצוא תירוצים נוספים לביקורים הבאים (דרור - תעזור לי בזה, הא?)

בהגיעי דרור היה עסוק ונע בין אירוח ומלצרות באירוע המרכזי - משתה פורים מפואר, לבין אירוח ומינגלינג במאחורי הקלעים - במבשלה עצמה. למרות האקשן הוא התפנה ופינק אותי במיטב שבמיטב. גם תומר וירון, השותפים של דרור לבישול דילגו בין הטיפול בסועדים לבין המבשלה. הבשר שקיבלנו ישירות מהמעשנת היה שווה לבדו את הביקור.

המבשלה של דרור ממוקמת במבנה ארעי במושב, סמוך לעסק המשפחתי. לדרור יש ממלכה קסומה - חדר רחב ידיים ובו כל מה שצריך. מציוד שטיפה וחיטוי, דרך מערך בישול ומספר מקררים לתסיסה, אחסון והבשלה ועד ספה להתרווח עליה אחרי שממלאים את הכוס. אולי גולת הכותרת זה מערך החביות שיש שם שמאפשרות מזידה ישר מהמקרר.
במקרר עצמו יש שתי חביות בירה המחוברות למיכל CO2 מכיוון אחד ולברז שבדלת מהכיוון השני.
דרור כאמור ממלא גם חביות וגם בקבוקים והוא לא מפחד לחטוא גם ביצירת משקאות שאינן בירה. יש ברפרטואר שלו גם לימונצ'לו אתרוגים (אתרוגצ'לו?) ויין תפוזים (או משהו כזה, מקווה שאני לא מפספס בגדול) וכמו שזה נראה - עוד היד נטויה. יצירתי הבחור.
מכיוון שאני ודרור כבר מכירים ומכיוון שדרור מכיר היטב את נטיותיי (לפחות את נטיוטיי בתחום הבירה), הוא עשה לי תרגיל. הוא מזג לי בירה וסירב להגיד במה מדובר עד שאטעם ואחווה דעה (זה כבר היה חשוד).
הבירה שנמזגה מהברז שבמקרר, היתה כהה עם ראש קצף חום בהיר יפה, והיו לה ארומה וטעם מעט מאלטי (אפילו הייתי אומר סילאני). אבל לצד המאלטיות הבירה התאפיינה בכשותיות מכובדת ומפוארת ושהרימה אותה לרמת מורכבות גבוהה והיא היתה מעניינת וערבה. מה היא היתה אתם שואלים - אז קבלו כאן, קבל עם ועולם הכרזה: דגן שתה לאגר חיטה ואהב אותה!!!

אחרי שמזגתי לי עוד כוס (כן, כן!) וגמעתי גם אותה בהנאה רבה, עברתי ל-IPA. הטעם היה נהדר, מרירות טובה ועשירה שעושה נעים בחלל הפה. ההערה היחידה שלי לבירה הזאת היא שחסר בה ארומה ויכול להיות שקצת יותר dry hopping היו עושים את העבודה.
מכיוון שכבר ממש הייתי חייב לעוף אבל לא יכולתי לוותר על עוד סיבוב אחד, נפתחה לכבודי ה-special whiezenbock. בירה כהה וניכרת בה המאלטיות. מבין ה-3 שטעמתי היא היתה אצלי במקום השלישי (אולי פשוט כי היה בה הכי מעט כשות). עם זאת - היא בהחלט לא בירה רעה ובלי התחרות של שתי אחיותיה המשובחות היא היתה עומדת בגאווה ובגאון.
זהו - קצר, אבל שווה. תודה. תודה. תודה.