פתיחה בטעימות לאגר בסמינר הקיבוצים וקינוח בדאנסינג קאמל

במסגרת הקורס של ביר מאסטר וקרלסברג היתה הפעם הרצאה מלווה בטעימות כשהנושא הוא לאגר. די מוזר אבל דווקא כשהנושא היה לאגר (נוזל שחלק מאיתנו מסרבים לקרוא לו בירה. בלי שמות כמובן), כמות המשתתפים היתה גדולה יחסית. חלק מהנוחכים היו המבשלים הקבועים אבל בנוסף אליהם היו גם לא מעט חובבי בירה שמגיעים מהצד השני של הסיר - הצד השותה. וזה היה דווקא מגניב.

אז נכון שהיחס שלי ללאגר דומה ליחס שלי לחיטה (וכל מילה נוספת מיותרת) אבל אני חייב להגיד לזכותי שטעמתי מהכל. ממש כל הכבוד לי, הא? היו נוכחים שרמזו לי שהם מצפים ממני להתנצלות על כל מה שאני נוהג להגיד על לאגר (וזה בגלל שהם ראו אותי שותה לאגר אחרי לאגר אחרי לאגר). התנצלות לא תוציאו ממני - גם היום לאגר זה ממש לא כוס הבירה שלי. מתוך הבירות הרבות שטעמתי הערב - אני יכול להגיד על שתיים שהן היו מעניינות ומצדיקות לגימה. אבל בואו נלך לפי הסדר...

התחלנו בטעימה עיוורת של 4 בירות לאגר חיוורות שלמרות שהיו שונות אחת מהשניה בטעם ובארומה - אף אחת מהן לא הצדיקה את עצמה. זה כאילו היה כדי להזכיר לנו למה אנחנו מבשלים.
בדיעבד מסתבר שהיו שם טובורג, קרלסברג, סטלה ובישופ. הקרלסברג יצאה מבחינתי הכי פחות גרועה. מה זה אומר? כלום.

אח"כ התחלנו במסע טעימות גלוי:

1. התחלנו בלאגר בהיר של מבשלת Budweiser הצ'כית. אין למבשלה זו שום קשר למבשלה האמריקאית והיא נחשבת איכותית בהרבה. עדיין לאגר.
2. הבירה השניה היתה Whiskey Malt Red Beer של מבשלת Nessie האוסטרית
3. משם חצינו אוקיינוס והגענו ל-Brooklyn Lager שהיתה מבחינתי הבירה הטובה ביותר בערב הזה. אולי בגלל שהיא זכתה לראות כשות מקרוב או שאולי היא הדבר הכי קרוב לאייל שטעמנו כאן.
4. המשכנו ביבשת האמריקאית עם האוקטוברפסט של Sam Adams. במקרה או שלא במקרה - האמריקאית הזו קיבלה אצלי מקום שני (אם כי היא לא מהווה איום על הברוקלין)
5. מכאן חזרנו לצ'כיה לעוד Budweiser. הפעם זה היה Dark Lager. נו שויין.
6. המשכנו עם בישופ דופל בוק עם 7% אלכוהול.
7. לסיום זכינו לטעום את ה-Samichlaus של מבשלת Schloss Eggenberg האוסטרית. זו בירה כל כך אלכוהולית שאני לא בטוח שאפשר לקרוא לה בירה. אני חושב שליקר מוגז יהיה תיאור הולם יותר. אני לא חושב שאני הולך לרכוש לי משהו כזה במרכול השכונתי.

בין לבין קיבלנו הרבה מידע במסגרת הרצאה ממצה ומקיפה של שחר הרץ שידע לספר גם על ההסטוריה של הלאגר תוך ציון אבני דרך בהתפתחות הסגנון וגם על המבשלות השונות. קבלו את התנצלותי על שלא רשמתי.
אחרי שגמרנו עם הלאגר, ולפני שהתפזרנו - עברנו לטעום כמה בירות שהחבר'ה הביאו. אדי (Brew-Tali) הביא את הסטאוט המרירה שלו - הידועה בקיצור בשמה "הבריון". אני חייב להגיד שלא איכפת לי אם ועד כמה הבירה של אדי נאמנה לסגנון לפי הספר - אבל אם ללכת על סטאוט אז זו הסטאוט שלי. כשותית ומרירה, עם טעמי קליה נהדרים. הגוף שלה קל יחסית ולא כבד. יופי של בירה.

הדר ממבשלת Horny Buck (חשיפה ראשונה בבלוג) הביא בירת חגים (הגירסה היהודית ל-Xmas Beer). הוא די השתולל עם טעמים והכניס לחגיגה קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר והל. בירה מאוד מתובלת (אולי מתובלת מידי לטעמי) והיא חסרה כשות (רק 30 גרם לדברי הדר). הדר הוא מבשל חדש יחסית ושימוש בהרבה תבלינים מאפיין הרבה פעמים מבשלים בתחילת דרכם (שלב הניסוי). זה בסדר, זה שלב חשוב. אח"כ חוזרים לבסיס. תמשיך לבשל הדר ואנחנו רוצים להמשיך לטעום את הבישולים הבאים!!!!

הבירה השלישית היתה Oatmeal Stout עם אספרסו של מבשלת נבו. אני באופן כללי לא אוהב את השימוש בשיבולת שועל. זה הופך את הבירה לכבדה ובעלת מרקם שאני לא מוצא אותו נעים (אבל זה אני החריג, אני יודע). הבירה עצמה היתה בעלת טעמי קליה ומעט חמצמצה (חמצמצות טובה לדעתי, לא יותר מידי). בקיצור - אולי בלי ה-Oatmeal זה היה יותר טוב.

העובדה שהאירוע היה הפעם בתל אביב איפשרה לנו לפצות על הלאגר ב... מה אם לא - אייל!. אחרי דיון קצר החלטנו - נציגי חובבי ציון במקום - ללכת על הדנסינג קאמל כיעד המועדף והתגלגלנו, כל אחד על גלגליו (בזהירות), לכיוון רחוב המסגר.
לשמחתי דיויד היה במקום כשהגענו ולמרות שנראה שהגענו אחרי שעות הסיור הרשמיות, הוא לא יכל לעמוד בקסמינו ונאות להעניק לנו סיור מעמיק, מקיף וממצה במבשלה. עד שהוא התפנה מענייניו הצטיידנו כל אחד בכוס בירה. יואב ונועם הלכו על הגורדון ביץ' - הבלונדינית הקלילה עם הענענע והרוזמרין, אדי בחר ב-APA וריפטין ואני בחרנו ב-IPA.

התחלנו את הסיור באיזור המחסן והמטחנה. הגרעינים נטחנים בחדר נפרד ומועברים באמצעות צינור עילי עם שבלול הזנה למיכל קוני התלוי מהתקרה מעל ה-Mash Tun. לאחר שהסתיימה הטחינה וכל הגרעינים במיכל אפשר להתחיל במאש. הכל בנוי ומתוכנן בצורה שתאפשר ל-Brewer אחד לעשות את העבודה. בהחלט לא עבודה קלה, אבל עבודה שאפשר לבצע בצוות של אחד. הגרעינים נמזגים למאש ביחד עם המים כך שהם נרטבים עוד לפני שהם נוחתים בתחתית המיכל. בצורה כזאת לא נשארים איזורים יבשים ואין "כדורי בצק".

המערכת מאפשרת בישולים בנפח 1,200 ליטר. היא כוללת שלושה מיכלים - Hot Liquer Tank, מיכל מאש ומיכל ל-Boil. ברוב הבירות שלו דיויד נוהג לבצע single temperature infusion mash כשהטמפרטורה משתנה כמובן בהתאם לסגנון.

לאחר הבישול התירוש מצונן בעזרת מחליף חום זרימה נגדית (פלטות) ומועבר לאחד משני מיכלי התסיסה המקוררים. התסיסה מתחילה ב-18-20 מעלות ויורדת לקראת ההעברה למיכלי היישון (מיכלים עמידים ללחץ) , שם התירוש עובר "לאגרינג" בטמפרטורה קרובה לאפס ושם גם מושלמת ההגזה באמצעות CO2. הבירה ממולאת בחביות ובבקבוקים, כאשר הבקבוקים, בניגוד לחביות, גם עוברים פיסטור לאחר המילוי (משהו דומה לפיסטור שאני עשיתי בניסוי המפורסם ההוא).

במהלך הסיור היתה לנו הזדמנות לשאול את כל השאלות שמטרידות אותנו ודיויד ענה על כל שאלה וסיפק אין סוף מידע. היה סיור מרתק והכנסת אורחים מדהימה. לאחר הסיור חזרנו לבאר לחסל את הסנדוויצ'ים שלנו ולהנות מהאוירה והמקום.

תודה לדיויד על הנכונות הספונטאנית, על הסבלנות ועל ערב מרתק ומהנה!!

** קבלו את התנצלותי על הדלות בכמות ובאיכות התמונות (ועל המחסור המוחלט בתמונות מהגמל). שכחתי להביא איתי מצלמה ונאלצתי להסתפק בטלפון הסלולרי - וגם זה רק עד שהסוללה שלי יבשה. מזל שיש חברים - תודה לנועם ולריפטין על התמונות.