טעימת La Trappe בבירדי

אתמול קיבלתי מייל מגדי (אני מקבל מייל כזה מפעם לפעם) שהזכיר, בין שאר ההודעות והאירועים, על מפגש שמתקיים היום שיוקדש לטעימת בירות La Trappe. ואני הרי טיפוס ספונטני, וככה מהיום להיום החלטתי שאני הולך. מכיוון שלא הייתי בבית כל היום, שלחתי מייל אישור מהסלולר והגעתי. אפילו ניצלתי את הביקור להשלמת קניות לבישול של סופ"ש (גם את זה הזמנתי מהסלולר - אחח איזו טכנולוגיה מופלאה).

איפשהו בצהריים יואב וידא איתי שאני מגיע ובמקום גם פגשנו את אדי (ועוד הרבה אחרים כמובן, אבל אני מציין את המקורבים). בניגוד אלי, גם יואב וגם אדי מקפידים להגיע לכל המפגשים האלה, כך הבנתי. אולי בהמשך אני אשפר דרכיי ואתמיד קצת יותר.

בכל אופן - גדי הביא לנו לטעימה בירות של המבשלה הטראפיסטית Koningshoeven (נראה אותכם אומרים את זה 5 פעמים רצוף). המנזר (ומן הסתם גם המבשלה) נמצאים בהולנד, מה שעושה אותה למבשלה הטראפיסטית היחידה, מתוך ה-7 הקיימות בעולם, שנמצאת מחוץ לבלגיה. המבשלה מייצרת שש בירות שונות על בסיס קבוע ובשנה שעברה ייצרה עוד בירה מיוחדת ששוחררה במיוחד לרגל 125 שנה למבשלה (Isid'or שמה). מתוך השבע, רק 4 בירות מיובאות לארץ ואותן היה לנו העונג לטעום.
כל הבירות הן בירות טראפיסטיות קלאסיות - בסגנון בלגי-מנזרי טיפוסי עם רמות כאלה ואחרות של מתיקות מאלטית, גוף כבד באופן כללי והרבה אלכוהול. הטעימות זרמו באופן טבעי מהקל (עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה) לכבד.

התחלנו עם La Trappe Dubble. הבירה (7% אלכוהול) בצבע חום דבשי וקצף זהוב. למרות שבחוברת של היבואן היא הוגדרה כ"בעלת מתיקות קלה" אני מצאתי אותה מאלטית להחריד. היא בעלת גוף כבד ולדעתי המאלטיות הקראמלית דומיננטית קצת יותר מידי ואין בה טעמים אחרים (מרירות/חמצמצות...) שסוטרים או מאזנים את המתיקות.
משם המשכנו לשניה בסדרה - La Trappe Tripel עם 8% אלכוהול. זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. הטריפל היא בירה בהירה יותר, מעט זהבהבה והרבה יותר מעניינת. המאלטיות שלה מעודנת בהרבה (אם כי עדיין נשארת ברקע) ויש בה מרירות קלה ומורכבות טעמים שמאזנת אותה והופכת אותה לבירה שווה בהחלט. זו בירה שונה לחלוטין מאחותה הקטנה, מכל בחינה.
הבירה השלישית שנמזגה לכוסות היתה... לאגר (!!!) מסוג בוק - La Trappe Bockbier. מסתבר ש-Koningshoeven היא המבשלה הטראפיסטית היחידה שחוטאת בלאגרים. ומבחינתי זה לא משהו שהייתי מתגאה בו.
ה-Bock בעלת גוון חום כהה, יש לה ארומה לאגרית טיפוסית (ארומה שאין בה שום אפיל לעניות דעתי). היא שטוחה בטעמיה ויש לא את אותו טעם (לוואי?) טיפוסי של שמרי הלאגר. 7% אלכוהול. למרות שאני לא אהבתי ראיתי שדווקא היו בקהל מי שאהבו מאוד.
לסיום החגיגה הזאת גדי פתח את ה-La Trappe Quadruple המתהדרת בלא פחות מ-10% אלכוהול. זו בירה כבדה, היא מיושנת בחביות עץ אלון ומבחינת המאפיינים שלה הייתי ממקם אותה איפשהו בין הדובל לטריפל. המאלטיות שלה פחות מאסיבית משל הדובל אבל היא בהחלט מזכירה אותי באופי. היא כבדה יחסית, יש בה איזון נעים והיא מייצרת עניין ומורכבות מבחינת הטעמים והארומות.
השילוב של מבשלי-בירה ושותים בקהל היה מעניין. באופן טבעי כל אחד לוקח את הטעימה למקומות קצת אחרים ואנחנו המבשלים מנצלים אירועים כאלה למהלכים מיסיונריים שמטרתם לגרום לעוד אחד או שני שותים רגילים להפוך למבשלים מן המניין.

אז מה היה לנו? הנה הנבחרת כולה:
אם יורשה לי לדרג (לפי טעמי כמובן, ללא יומרות כלשהן) - הטריפל לקחה בהליכה כשאחריה מגיעה הקוואדרו. בתחתית הטבלה התנהל מאבק קשה בין הדובל לבוק, ובסוף הדובל ניצח בנקודות והותיר את הבוק בסוף. אם הייתי צריך לקנות - את הטריפל הייתי בהחלט קונה ואת הקוואדרו אולי. את השתיים האחרות - לא. אחח... מתי הבלגים יגלו כבר את ה-IPA....
הבירות שלא הוגשות היו בירת החיטה (אתם יכולים לנחש שלא הזלתי דמעה במקרה זה) והבלונד (שאותה דווקא הייתי שמח לבחון). גם את בירת היובל "איזידור" החגיגית לא זכינו לפגוש. זו בירה שיוצרה ונמכרה רק בשנת 2009, כך שאני מניח שאם גדי לא החביא כמה בקבוקים באיזה פינה, גם לא נזכה לטעום אותה בעתיד.
תודה לגדי ולגלית על הערב. היה בהחלט מעשיר וכיף. מכל בירה שדוגמים יש הרבה מה ללמוד (ובמיוחד כשיש חברה טובה ללבן איתה טעמים, ארומות ומאפיינים). לא חייבים לאהוב הכל - זה חלק מהעניין. נהניתי מאוד.

לילה טוב!