NHC 2012 - הייתי בגן עדן (חלק ראשון)

שלושה שבועות זה מספיק זמן לעשות פרוססינג, לתת לכל החוויות לשקוע ולכל התובנות החדשות לחלחל. זה גם זמן מספיק להשאב חזרה אל תוך השגרה ולא להצליח להרים את הראש. ובכל זאת - הגיע הזמן.

אז לפני 3 שבועות חזרנו (שחר קליין, נועם שלו ואני) מ-10 ימים של שכרון חושים, של טירוף מערכות ושל התעלות רוחנית. אני לא מגזים. האירוע שגרר אותנו אל מעבר לאוקיינוס ומעבר ליבשת אחת גדולה עד סיאטל הוא ה-National Homebrewers Conference - אירוע שנתי של AHA - הגוף המאגד את כל המבשלים הביתיים בארה"ב (ואפילו קצת מחוצה לה), עם השתתפות וחסות של כל השחקנים החשובים בשוק הזה - יצרני ציוד וחומרי גלם, יבואנים, מבשלות בירה, ספקי שירותים למינהם, אנשי תקשורת וכו'. הארגון מבוצע כולו בהתנדבות על ידי מועדוני המבשלים המקומיים והאוירה... מחשמלת!

מרגישים התחממות עוד בטרם התחיל הכנס עצמו ויומיים קודם כבר מתחילים לטפטף למלון אנשים שאי אפשר לטעות במטרת ביקורם. מסתבר ש-homebrewers הם homebrewers בכל מקום בעולם. הם שמחים, הם חברותיים והם יכולים לחפור שעות בדיונים ברומו של עולם על בירה. ביום שלפני, הצטרפנו לסיור מאורגן במספר מבשלות באיזור. בשעה 9:30 בבוקר התייצבנו לייד האוטובוס כשלפנינו 3 מבשלות לצלוח עד אחר הצהריים. נציג ממועדון המבשלים המקומי הדריך את הסיור עם הרבה הומור ותוך שהוא מספר על המבשלות, ההסטוריה והמאפיינים שלהן.באוטובוס לא שותים, אבל בכל פעם שיורדים לרגע - לא מפסיקים לשתות.

התחנה הראשונה היתה Issaquah Brew-house. מבשלה קטנה הנמצאת בעיירה קטנה (הנושאת את אותו שם בלתי אפשרי להגייה). המבשלה נרכשה לפני זמן לא רב על ידי מבשלת Rogue האגדית מאורגון. המבשלה ממשיכה לייצר את המוצרים שלה (סדרת הצפרדעים... רועי? מצלצל מוכר?) תחת הדגל של Rogue ומוזגת (כמובן) גם מבחר מפואר של בירות Rogue שחלקן מבושלות במקום וחלקן במבשלות Rogue אחרות.

לצד מיכלי התסיסה הגדולים אפשר לראות מיכל תסיסה קטן וחמוד. כן, יש גם בו בירה. בהמשך תבינו את פישרו...

 אחד הפרוייקטים החדשים של Rogue הוא גידול בוטיקי של לתת וכשות ע"י חקלאים קטנים מקומיים. הם מכנים את זה "המהפכה הבאה" ולוגו האגרוף המונף בהחלט מדבר בעד עצמו.

 וודו אייל - בייקון-מייפל-דונאט. כבר ניסיתם?

 

הדבר המעניין ביותר מבחינתי היה לראות את מערכת היחסים המיוחדת של המבשלה עם הקהילה הסובבת אותה בכלל ועם קהילת המבשלים הביתיים במיוחד. בפינת המבשלה יש שתי מערכות בישול ביתיות קטנות - אחת היא של הברו-מאסטר/בעלים, איתה הוא בישל בבית בטרם הקים את המבשלה ועליה הוא עדיין משחק ומנסה מתכונים חדשים. השניה עומדת לרשותם של המבשלים הביתיים מהסביבה. את חומרי הגלם מספקת המבשלה ללא תשלום והמבשלים פשוט באים לבשל יחד בתנאים מעולים ובהנחיה וייעוץ של המקצוענים.

 אם הבירה יוצאת טוב במיוחד, היא אפילו נמזגת בברזים שבפאב לצד הבירות של המבשלה. סימביוזה מופלאה שתורמת גם למבשלה המסחרית וגם למבשלים הביתיים. איזה יופי.

 

אחרי שטעמנו כמה וכמה בירות (עד שאמרנו די) ואחרי שקיבלנו מתנות וקנינו חולצות, בירה ומזכרות, טיפסנו לאוטובוס, מחוייכים קצת יותר והמשכנו לתחנה הבאה - Snoqualmie Falls Brewing Company. 

שוב מבשלה קטנה ושוב עיירה קטנה ושוב שם שלא ניתן להגייה (מדהים שהמבשלות האלה שורדות בישובון קטנטן והן בקושי מפיצות את הבירה שלהן אל מחוץ ליישוב). אחד הדברים המיוחדים היתה זהות ה-Brew Master של המבשלה. לא בהרבה מבשלות יש Brew Master אשה וזה בהחלט היה נחמד ומרענן. המגפיים הורודים הן סימן ההיכר של הנשים במקצוע...

בניגוד למבשלה הקודמת, המבשלה הזאת מבוססת ציוד מוסב ומשופץ. התסיסה מתבצעת במיכלים פתוחים שישמשו בעבר לתעשיית החלב והותאמו למטרתם הנוכחית. לאחרונה הוחלפה מערכת הבישול במערכת גדולה יותר והמבשלה באופן כללי במגמת צמיחה. מכיוון שאנחנו בדרכים כבר איזה שלוש שעות, זכינו כאן לצד מגוון הבירות שטעמנו, גם לארוחת צהריים מפנקת.

אחרי ששתינו ואכלנו (ושוב שתינו), ירדנו לנהר שזורם מאחורי המבשלה לנשום אויר ולדבר שוב על איזה חלום זה להיות בכל המקומות האלה. הגיע הזמן לחזור לאוטובוס להמשך המסע.

התחנה הבאה היתה מבשלת Black Raven שבעיר רדמונד. רדמונד ידועה לאו דווקא בזכות העורב השחור שלה, אלא יותר בזכות ה"רך הזעיר". כ-30,000 עובדים במשרדי ה-headquarters של מיקרוסופט הממוקמים בעיר ולא צריך להיות ביל גייטס כדי לנחש שצריך די הרבה בירה כדי להשקות כמות כזאת של גיקים. העורב השחור גדלים בטירוף ולא ממש מצליחים לעמות בביקושים.

Black raven היא מבשלה שלא מבקבקת (בהמשך פגשנו די הרבה כאלה). כמעט את כל הבירה שהיא מייצרת היא מוזגת ב-tap room שבמבשלה עצמה ומיעוט קטן מופץ בחביות לפאבים באיזור. בניגוד לפאב, ב-tap room אין מטבח ולא מוגש בו אוכל. רק בירה. מי שבכל זאת רוצה לרפד את הקיבה, יכול לקנות נקניקיה בעגלה שבמגרש החניה או להזמין פיצה מפיצריה סמוכה.

 

מבחינת הבירות, מדובר במבשלה שמשחקת ומשתוללת עם הבירה. בירה חדשה נולדת שם כל שבוע. בישולים אקסטרימיסטים, נסיוניים ועם מרכיבים שונים ומשונים. חדר חביות מרשים בו מתיישנות מגוון רב של בירות בחביות עץ אלון, cask beer וכו'. אפשר לראות את ההתרגשות ואת חדוות היצירה בעיניים של המבשלים וחברי הצוות. מן הסתם גם כאן שתינו וטעמנו עוד ועוד בירות.

 

 תראו איזה תסיסה יפה... והריח!!!

הגענו חזרה למלון עם חיוך גדול. אחרי מקלחת והתארגנות כבר היינו מוכנים להמשיך. קפצנו לסופר להצטייד בכמה דברים הכרחיים. העושר והמגוון האינסופי של הבירות ב-safeway וב-wholefood העבירו אותנו על דעתינו...

 

ואם זה לא הספיק, ה-160 ברזים ב-Tap House והחברים החדשים שפגשנו שם ושהתעקשו לשלם עלינו (בהמשך היה לנו העונג להשקות אותם) סגרו את הערב בצורה מופלאה.

 

שנת לילה קצרה (השכמה מוקדמת באדיבות הג'ט-לג שהבאנו איתנו), ארוחת בוקר לריפוד והכנה לאלכוהול, לא לשכוח את הכוס ואפשר להתחיל את הכנס שלשמו באנו. אבל זה יהיה בפרק הבא.