מעברות 2011 - חפש את הכשות

אתמול שוב התייצבתי במעברות לסכם שנה ולראות מה השתנה. אני חושב שפסטיבל הבירה במעברות (מבית Beer Master) הפך להיות מעין ברומטר למה שקורה בתחום הבירה בארץ - הן מבחינת היצרנים והן מבחינת הצרכנים-השותים. אני הגעתי הפעם בתור שותה ואני חייב לציין שזה כיף לבוא ככה. רגוע. נעים. טעים. היה זמן לפגוש חברים טובים על כוס בירה ולקשקש על כשות ועל דברים אחרים ברומו של עולם.

הדבר הראשון שאפשר היה לראות היה שנהיה צפוף. הצפיפות הורגשה כבר לפני הכניסה ובהמשך היא הורגשה משני צידי הכוס - גם כמות המציגים היתה מרשימה מאוד וגם הכמות המטורפת של המבקרים שוויתרו בשמחה על 60 ש"ח (כניסה + 6 טעימות) כדי לטעום שלל בירות חדשות וישנות (טובות יותר וטובות פחות) ולהנות מאוירת פסטיבל טובה.
כרגיל - מעברות היא תמהיל של מציגים שאפשר לחלק אותם ל-3 קטגוריות: בירות מיוחדות מיובאות, בירות בוטיק ישראליות ומבשלות בירה ביתיות. אם בעבר הקטגוריה השניה היתה זניחה יחסית - משנה לשנה היא הולכת ותופסת מקום מרכזי יותר ויותר. לא ירחק היום שהקטגוריה הזו לבדה תצדיק אירועים כאלה.
מהקטגוריה הראשונה בלט הדוכן של נורמן פרמיום עם מבחר מרשים של בירות שנטה לכיוון הבלגי לסוגיו עם נגיעות אנגליות. הרוב לא בדיוק כוס התה שלי ואני מקווה שהבירות הבאות של הנורמנים (ציפור לחשה לי שיש שתי בירות IPA בדרך - סוף סוף) יעניקו לתמהיל הזה את זריקת הכשות שהוא זקוק לה. הבשורה בתחום הכשות הגיעה דווקא מכיוון הדוכן של טמפו שהיתה הראשונה להביא לארץ IPA ראויה - Latitude 48 של סמואל אדמס. מב"י לעומת זאת לא הציגה הפעם שום דבר מחדש או מעניין מבחינתי.
מבין המבשלות הביתיות היה כמה מהמבשלים שאנחנו כבר רגילים לראות בפסטיבלי בירה ואירועים ולצידם גם פרצופים חדשים - ביקרתי את מבשלת רונן, מבשלת עמק האלה, גופר'ס, לאפינג בודהה, גל'ס, אביר האלה, בירבר, ישראייל, מבשלת השחר, המעבדה של בירמאסטר והקבוצניקים (עם הופעת בכורה). אני חושב שזהו, אבל אם שכחתי מישהו - קבלו את התנצלותי (הרבה אלכוהול והרבה מבשלות, לא פשוט).
אבל אני חושב שהדבר החשוב במעברות 2011 היה דוקא בקטגוריה השניה - מבשלות הבוטיק. נכון להיום אני סופר בישראל 12 מבשלות בוטיק שכבר מוזגות, מוכרות ומפיצות את מרכולתן (חלקן national wide ואחרות יותר מקומיות). ולחשוב שלפני שנה אפשר היה לספור אותן על אצבעות יד אחת. אחחח... איזה קצב מרשים. חמש מהן הציגו בפסטיבל: אסיף, בזלת, אלכסנדר, פאבו וליבירה והשבע האחרות בהחלט בלטו בהעדרן: Jem's, דנסינג קאמל, סלארה, butterfly, מלכה, אייזיס ונגב.
לי באופן אישי חבל שבקרב מבשלות הבוטיק שהציגו לא מצאתי בשורה של ממש (לפחות לפי כוס התה שלי) והבירות שהוצגו היו יותר מידי מיינסטרים והיתה בהן פחות מדי חדשנות ותעוזה. אני חושב שמבשלות הבוטיק קצת זהירות מידי ומקווה שבשנה הבאה נראה חידוש בנקודה הזאת. אנחנו בישראל והדברים פה קורים מהר יותר מבכל מקום בעולם.

טעמתי הרבה בירות אבל השריטה שלי החזירה אותי שוב ושוב לחפש בכל בירה את הכשות. האמת - היה די באסה לגלות שמבין עשרות הבירות שהוגשו מצאתי רק שתי IPA ורק אחת מהן תוצרת כחול לבן. בתנאים האלה, ההודית המכוערת הנהדרת של מבשלת רונן לקחה מבחינתי את ה-best in show בהליכה.
וכדי שלא יגידו שאני סתם עוד hop head פנאטי (האמת, אני כן) - אני מחזיק גם כמה חברים שעושים חיטה ולאגר ומסתפקים בכמה גרגירי כשות לכל בישול כדי לצאת ידי חובה. ליאור (חיפא) הוא אחד כזה אבל אני לא שומר את זה לחובתו והבירה שעשינו יחד תימזג בעוד שבוע במבשלת הגליל הצפונית ויסוקר בהרחבה...
ובדרך הביתה, לא יכולתי להתעלם מהפאב המחתרתי הסמוך - פאב החצ הכל כך קיבוצניקי וכל כך מזמין. לא נשארתי הרבה - רק קצת לספוג את האוירה.
פאב בלי תור בכניסה, שלא מציע 50 ברזי בירה, אלא רק הופעה טובה (דניאל דור במקרה הזה) ולצידה חצי ליטר גולדסטר ב-12 ש"ח. כמו בימים הטובים. בואו לא נשכח את המקומות האלה - ככה צריך להראות פאב גם בעידן בועת בירות הבוטיק שלנו.

תודה מעברות ולהתראות בפעם הבאה. אולי גם ימזגו שם דובים, מי יודע.