לפני שנה בסוכות, אירחנו כמה חברים למפגש ביראים בסוכה שבחצר. כל אחד הביא מבירתו וכמה דברים לנשנש. בשביל רוב החברים שהשתתפו באותו אירוע - היתה זו פגישה ראשונה פנים אל פנים. עד אותה נקודה הקשר היה בעיקר דרך תגובות בבלוג וקצת אימיילים.
מאותה קבוצה קטנה שנפגשה לפני שנה הלך והתגבש מועדון מבשלי הבירה "חובבי ציון". כשמסתכלים אחורה, קשה להאמין מה קרה בשנה הזאת - גם מבחינה אישית, מבחינת הידע שנרכש, המיומנות ואיכות הבירה וגם מבחינה ציבורית בכל סצנת בישול הבירה בארץ (ביתי ומסחרי). הרבה מההתקדמות הזאת היא בזכות הפרייה הדדית עצומה שמתרחשת בחובבי ציון ושמי שרק רוצה מצליח לקחת ממנה הרבה מאוד.
השיחה באירועים כאלה תמיד מעניינת ובגלל שהיינו באותו זמן ומקום כמו לפני שנה - היה מעניין להקשיב ולראות מה נשתנה. אם לשפוט לפי רמת ועומק הדיון והיקף הידע שיש לאנשים - הרבה השתנה.אז תכל'ס - מה היה לנו הפעם?
התחלנו עם אבי שאול שהביא pale ale בסגנון אנגלי (ביטר) - בהיר וצלול עם מרירות כשותית נהדרת. אבי סיים קורס של כמה שבועות באנגליה והביא איתו ידע וחוויות רבות. אני כבר הספקתי לשבת איתו על כוס בירה (או כמה כוסות ליתר דיוק) וחלבתי ממנו הרבה מידע מעניין ומועיל.
משם המשכנו ל-pale ale של דני בר-לב, שלקח יותר לכיוון האמריקאי דווקא. Northern Brewer למרירות ו-Amarilio לארומה.
הבירה הבאה היתה של יואב - בירת חיטה צעירה (בת שבועיים) עם טעמים בנניים אופיינים. אני שומר על זכות השתיקה בכל מה שקשור לבירות חיטה ויואב יסלח לי (נכון יואב?). שחר הביא ביטר בבקבוק גולדסטאר ענק. נראה שהאיטום בבקבוק לא היה במיטבו כי הבירה הגיע לפה כשהיא שטוחה לחלוטין.
המשכנו עם תום להב שהביא אמריקן בראון טובה. אמריקן בראון זה סגנון שאני מחבב יותר ויותר - הוא משלב מרירות כשותית עם מרירות קפאית תוך שמירה על איזון בינהם. זה סגנון בירה שאפשר לשחק איתו ולהגיע לדברים יפים.
אני הוצאתי IPA - אחת מהגרסאות הנסיוניות שלי במסגרת המאמצים לייצוב המתכון. הבירה הזאת מעניינת כי למרות שהורדתי בכמות הכשות למרירות (ביחס לבירת האם - "אינדירה") וכתוצאה מכך ב-IBU - תחושת הפה היא דוקא מרירה יותר. יכול להיות שסיום התסיסה ב-FG נמוך יותר (עם פחות סוכרים) הביא לשינוי בתחושת המרירות בפה. זה ממחיש שלתחושת המרירות חשוב בעיקר האיזון בין סוכרים לא מותססים ל-IBU ולא ה-IBU בפני עצמו.
סיימנו עם אוקטוברפסט של ארז - לאגר עשירה עם ארומה וטעם שמזכירים תירס מתוק. שוב ושוב מסתבר שאני לא ממש פריק של לאגר בכלל ושל לאגר גרמני בפרט. אבל אני ממשיך לתת צ'אנס (-:על הדרך, המפגש היה הזדמנות טובה להעברת שמרים. "צנצנות ריפטין" החליפו ידיים, הורתחו, חוטאו ונמזגו בהן תמיסות שמרים עשירות. Wyeast Ardenss (שמרי שוף) עברו לכיוון אחד ושמרי חיטה פאולנר (בחסות כבוד נגיד בנק השמרים) לכיוון השני.
סיימנו את הערב עם הרבה בקבוקים ריקים ועם טעם של עוד. להתראות בשנה הבאה בסוכה.
3 תגובות:
סולח, סולח... בפעם הבאה שאני אבשל חיטה אקרא לה דובי וויט :)
אין סליחה על ביצוע ערב כזה בלעדי.
הנגיד
נגידי היקר, זו לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה. משום מה בכל פעם שיש כזה מפגש אתה בוחר לבלות מעבר לים. מישהו אחר במקומי היה עלול להעלב (-:
הוסף רשומת תגובה