אבן האש המהלכת מקליפורניה - Firestone Walker

אתמול חזרתי לארץ. הייתי צריך איזה יום להתאוששות (התאוששות = מרתון פגישות ברצף וקריאת עשרות מיילים בעבודה) והנה אני, במקום לבלות בערב טעימת בירות SMASH עם חברים במודיעין, מתמסר לקוראי הנאמנים ומתחיל בדיווח. רק מתחיל כי ככל שניסיתי לתמצת ולרכז את עיקרי הדברים - כמות החוויות והיקפי הידע שצברתי בזמן הקצר הזה פשוט מדהימים. אני אתחיל עם המבשלה הראשונה בה ביקרתי - מבשלת אבן האש המהלכת, הלא היא Firestone Walker. אח"כ נראה איך ממשיכים.

מתוך כל המיילים ששלחתי למבשלות בפניה לבקר ולסייר בהן - התשובה המזמינה ביותר (בלי להשתמש בקשרים ובמכרים) היתה ממבשלת Firestone. זה מעניין כי לא מדובר במבשלה קטנה, היא בהחלט איכותית ומכובדת ואני יכול לנחש שאני לא היחיד שפונה בבקשה כזאת. מצד שני, המיקום - העיר פאסו רובלס, טיפה יותר מרוחק מהעיר הגדולה ומפורסם בעיקר בשם תעשיית היין בו.

בסופי שבוע מתקיימים במבשלה סיורים באופן סדיר וניתן להצטרף אליהם ללא תשלום אבל אני עברתי בפאסו רובלס דווקא באמצע השבוע. במהלך השבוע אין סיורים קבועים אבל אפשר לתאם סיור פרטי ואם אתה בא מרחוק ואם אתה מבשל בירה... נראה שזה עוזר.

וכך - אחרי החלפת מיילים קצרה עם Veronica, קבעתי את התאריך והשעה והתייצבתי ב-tap room כפי שסוכם. ורוניקה קיבלה את פנינו בהתלהבות ובנמרצות אינסופית הוציאה אותנו לסיור VIP פרטי ומפורט (עם דגשים והסברים השמור ל-brewers שמבינים דבר או שניים בתהליך).
התחלנו בקצת היסטוריה - על המייסדים ועל המקום והתמקדנו במהפכה ובשינוי שהתחולל עם כניסתו של Matt Brynildson לתפקיד הברומאסטר של המבשלה. מאט נעדר מהמבשלה ביום הביקור שלנו לרגל נסיעה להודו (באססה) אבל היתה לי ההזדמנות לחקור את ה-brewer בכל שאלה שרק יכולתי להעלות על דעתי ונענתי בשמחה ובנדיבות. כשהשם מאט מוזכר במבשלה, הוא זוכה לכבוד והערכה השמור לאלי הבירה.

הדבר הראשון ששמים אליו לב במבשלה הוא השמחה והכיף שניכרים בכל אחד מהעובדים. רואים שאלה אנשים שבאים עם חיוך בבוקר לעבודה (ואולי זה פשוט הבירה??). ה-Brewer כריס קיבלת את פנינו לייד המאש טאן. הוא הסביר והראה והרשה לי להיות הזנב שלו ולרוץ אחריו ממיכל למיכל תוך כדי שאני מפציץ אותו בשאלות.
המערכת של Firestone היא מערכת 4 כלים בנפח 20,000 ליטר. מאש-לאוטר-בוייל-ווירפול, כך שהתירוש נמצא לא יותר משעתיים בכל אחד מהשלבים ועם צאתו הוא מפנה מקומו לבץ' הבא.
הקונספט הוא לבשל 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע. במשך יממה הם מצליחים להכניס 8 בישולים ברצף (כולל ניקוי, חימום וכו'). מיד כשהבישול הראשון יוצא מהמאש - מוזרמים הגרעינים והמים של המאש הבא. עם סיום הבישול התירוש מועבר לסחרור (whirlpooling) במיכל נפרד כדי לפנות את מיכל הבישול לבישול הבא. ביציאה ממיכל הווירפול, בדרכו למיכל התסיסה, התירוש מצונן (In line) לטמפרטורת הגשת השמרים.
מיכלי התסיסה מתאימים ל-8 בישולים שמועברים בזה אחר זה במשך 24 שעות, והשמרים מוגשים מספר פעמים במהלך התהליך. המיכלים עצמם הם בגובה של כ-7 מטר וכשנדרש Dry Hopping הפתרון הוא להעלות עובד עם כשות למרומי המיכל, באמצעות הדבר הזה. המארחת שלנו סיפרה שהגשת כשות ל-dry hopping זה מבחן אומץ לעובדים חדשים.
וככה נראית דפי כשהיא מפנה את משקע השמרים שיוצא בתהליך הסינון של הבירה בדרכה למערך האריזה (מה לעשות, לא תוכן dry hopping למועד הביקור שלנו). המשקע נראה כמו משהו שפרה השאירה אחריה, אבל הריח... שמרים, לתת וכשות. איזה יופי.
המפעל ממלא חביות ובקבוקים בקו מילוי אוטומטי ומרשים. כ-50% מהבירה המיוצרת במפעל היא ה-Double Barrel Ale - בירה שעם תסיום התסיסה הראשונית במיכלי נירוסטה מועברת למערך חביות עץ ליישון. החביות אמנם קטנות אבל מחוברות ביניהן במערכת צינורות כך שלמעשה מדובר במערך יישון בעל נפח גדול
והנה החביות בעיצומו של הניקוי וההכנה להעברת הבירה לתוכן. הנקיון/חיטוי מבוצע באמצעות מים חמים וקיטור בלבד, ללא חומרים נוספים
מערך מילוי מרשים ואוטומטי משמש למילוי הבירה בקגים או בבקבוקים קטנים (330 מ"ל) או גדולים. ההפצה היא בעיקר בקליפורניה אבל היא הולכת ומתרחבת.
יצויין שגם כאן כמו ברוב מבשלות הבוטיק, לקוחות פרטיים שמעוניינים לערוך מסיבה או סתם למזוג בבית בירה יכולים לרכוש קג של 20 ליטר הביתה (בתמורה לדמי פקדון).

לפני שיצאנו להמשיך בנסיעה צפונה, עצרנו כמובן ב-tap room לסדרת טעימות ממיטב התוצרת (כל טעימה משהו כמו 200 מ"ל) ולקניות הביתה.
טעימה ראשונה היתה טעימה משווה של שתי גרסאות של ה-DBA. אחת - הרגילה שהיא בירה מסוננת. השניה נמזגת במקומות ספורים בלבד - והיא אינה מסוננת. היה מעניין להרגיש את ההבדל והשפעת הסינון - הן במראה (בצבע ובעכירות), הן ארומה וכמובן בטעם. אין ספק שה-unfiltered עשירה, מלאת טעמים ומוצלחת בהרבה מאחותה המסוננת, שגם היא לא טומנת ידה בצלחת.
הטעימה השניה (טעימה משווה גם היא) היתה של ה-Union Jack (ה-IPA של הפיירסטון) מול ה-Double Jack (הדאבל IPA). מעניין שמבחינת תחושת המרירות - לא הרגשתי הבדל מהותי בינהן. הדאבל מתהדרת ביותר IBU אבל היא גם בירה גדולה יותר וזה מאזן את המרירות הנוספת. מבחינת הארומות והעושר בטעמים הדאבל היתה ללא ספק טובה יותר והארומה שלה היתה חזקה ועשירה יותר. שתיהן לא ממש יבשות ומציגות עושר טעמים נהדר, הדאבל מעט פחות יבשה מאחותה הקטנה. המרירות מורגשת היטב בעומק הלשון ואח"כ במורד הגרון.
לסיום טעמתי את ה-IPA של Nectar Ale המיוצרת במקום. מדובר במותג שבעבר יוצר ע"י פיירסטון במסגרת contract brewing ובהמשך נרכש ע"י פיירסטון וכיום נמצא בבעלות מלאה של המבשלה. הבירה מיוצרת ומשווקת כמותג נפרד וללא הדגשה של הקשר לפיירסטון. הבירה עצמה היתה קצת חיוורת לטעמי (אחרי שני הג'קים), מרירות מתונה יחסית, ארומה כשותית טובה וסיום מאלטי קל. אבל אני מניח שבנסיבות אחרות וללא תחרות כזאת, הייתי יכול בהחלט להנות ממנה יותר.

לסיום: לא יכולתי ללכת הביתה בלי לקנות קצת מזכרות... בקבוק DBA, בקבוק Union Jack ובקבוק Double Jack. לקינוח גם איזה חולצה של ה-Union Jack - שיהיה מה ללבוש. אפשר לנחש שאני יצאתי עם חיוך שלא נמחק כל הדרך ל-Bay Area (אל תדאגו - דפי נהגה).

זהו להפעם. ואם אתם תוהים מה עוד נשאר - אני יכול לספר שלפני שחזרנו לארץ הספקנו לבקר גם במבשלת Lagunitas המדהימה, מבשלת Marin הקטנה והחמודה, הברופאב Firehouse שב-Sunnyvale עם האירוח המרתק וחצאיות המיני של המלצריות, הברופאב הקטן Half Moon Bay שעל חוף האוקינוס, הברופאב המתוקשר 21st Amendment שבסן פרנסיסקו, פאב הבירה Tornado שבלעדיו ביקור בסן פרנסיסקו אינו ביקור, חנות המשקאות (שהלוואי שתהיה כזאת בארץ) - BevMo והחנות למבשלי הבירה שבינינו - More Beer עם מגוון מפואר של חומרי גלם וציוד. נראה על מה מכל אלה אני אצליח לכתוב בפרק ההמשך. אולי אני פשוט אצטרך לשתות משהו אם יהיה לי מחסום כתיבה.