BRAU - לונה פארק לביראים

בירה גרמנית זה... איך לומר... לא בדיוק כוס התה שלי. עם נקודת הפתיחה הזאת יצאתי לדרך לשבוע בירה בגרמניה. היה ברור לי שיהיה כיף (ולו בגלל החברה) אבל לגבי הבירה... איך אומרים - הנמכתי ציפיות.

לפני כמה חודשים נחשפתי לתערוכת ה-BRAU שהולכת להיות בנירנברג שבגרמניה בנובמבר. היו לי תוכניות אבל לא ממש עשיתי שום דבר בנושא עד שהגיע מייל משחר הרץ שהציע להתארגן בקבוצה לביקור בתערוכה ועוד כמה ימים של ביקור במבשלות וברו-פאבס. עם המייל הזה ועם קצת כוח שכנוע הלכה ונבנתה קבוצה ובמקביל נסגרו מסלול ותוכנית. בסופו של דבר יצאנו לדרך 10 חברים: איציק (מבשלת שאפ) שפירא, ליאור (חיפא) וייס, שחר (Beer & Byond) הרץ, נועם (מבשלת שיבולת) שלו, רועי בן ארי, ארז חונן, אלון ריפטין (ריפטינ'ס), מוטי (מבשלת מוזס) נגר, עופר (מבשלת רונן) רונן ואני. 8 החבורה הם חובבי ציון והשניים האחרונים - מקווה שבקרוב אצלנו.

תערוכת ה-BRAU (או בשמה המלא Brau Beviale 2010) היא תערוכת ציוד, אריזה וחומרי גלם ושירותים שונים לתעשיית הבירה והמשקאות הקלים. זה מקום לראות את כל הטכנולוגיות (החדשות כמו גם הישנות), לפגוש את כל יצרני הציוד וספקי חומרי הגלם החשובים, לקבל מושג על מוצרים שאנחנו לא פוגשים בארץ ולהבין איך התעשיה מתייחסת למוצרים שאנחנו כבר מכירים. למרות שהתערוכה מיועדת לתעשיה - אני חושב שדווקא עבור המבשלים הביתיים מדובר בלונה פארק אחד גדול. ואם כל זה לא מספיק - מרבית המציגים שמחים לדחוף לכל מי שעובר לידם כוס בירה ליד וחלקם מגדילים לעשות ומגישים החל מפרעצל ועד נקניקיות ושאר תבשילים - כדי לא לשתות על יבש. לא קל.

הנסיעה תוכננה כך שננחת יום לפני התערוכה, נתמקם ונתארגן ואז למחרת נקום רעננים ונתחיל לסקור את השלל. בפועל הטיסה שלנו נדחתה ביום (ככה זה כשהולכים על טיסה ב-200 יורו. אין טענות) וישירות משדה התעופה במינכן תפסנו כיוון לנירנברג. לפני הצהריים כבר התייצבנו בשערי התערוכה ואחרי מעבר זריז על המפות ותכנון מסלול - יצאנו לדרך. צריך להבין שהתערוכה משתרעת על מרחבים אדירים וכמות המציגים בה פשוט מטורפת. בשלושה ימים מלאים הספקנו בקושי לכסות את כל התערוכה.

אחד הביתנים הראשונים בהם ביקרנו הוא הביתן של ה-Key Keg - מוצר שעליו כבר סופר וללא ספק עוד יסופר. פגשנו את האנשים שמאחורי המוצר החדשני, קיבלנו הסברים מעמיקים ותשובות לשאלות, חששות והתלבטויות שהיו לנו.
הזדמן לי לשוחח עם המהנדס הראשי של החברה שסיפר לי על התלבטויות שונות במהלך תהליך הפיתוח (אותו הוא מגלגל בראש כבר 15 שנה לדבריו), על השיפורים האחרונים שהוכנסו וקצת רמזים על השיפורים שיוכנסו בעתיד. קיבלתי גם טיפים והצעות לשיטות עבודה עם המוצר בכלל ולהתססה שניה (הגזה טבעית) בחבית בפרט. הפגישה הזאת ומספר פגישות בהן עלה נושא ה-Key Keg בהמשך הטיול רק חיזקו אצלי את התחושה שזה הפתרון הנכון ושהוא הולך לכבוש את השוק.
אחד היתרונות של ה-Key Keg שהומחש במספר ביתנים בתערוכה הוא העובדה שלא נדרש שימוש ב-CO2 דווקא לדחיפת הבירה החוצה. גם משאבת אויר ידנית יכולה לעשות את העבודה וזאת בלי לפגוע בבירה ובלי לחמצן אותה (כזכור - אין מגע בין הגז לבין הבירה).

במהלך הביקור אצל החבר'ה מה-Key Keg פגשתי את מנהל קשרי לקוחות של החברה. הוא סיפר שבישיבת הנהלה לפני התערוכה הוצגו נתוני הכניסות לאתר האינטרנט של החברה וצויין שיש גידול קיצוני במספר כניסות לאתר מישראל. אמרתי לו בחיוך שאולי זה קשור לסיקור בבלוג שלי. תגובתו היתה - "אהה... זה הבלוג שלך!" וציין שביקר בו אבל לא הבין הרבה (-:

אם ה-Key Keg התבלט בחדשנותו בתחום האריזה, אז איזור הכשות בכלל וביתן ה-Hop Growers of America בפרט, היו מבחינתי נקודת ציון חשובה בסקטור חומרי הגלם ולו בזכות הבירה שהוגשה בביתן זה. מגדלי הכשות האמריקאים הביאו מספר לא מבוטל של בירות מרשימות - כולן IPA או בירות כשותיות אחרות. בין היתר כיכבו Rogue, Sierra Nevada, Firestone, Stone ואחרים)
בביקורנו בביתן האמריקאי זכינו לקבל הזמנה לסשן של טעימות ודיון בפאנל בהשתתפותו של צ'ארלי פפזיאן (Charlie Papazian) הגדול שהתקיים ביום המחרת. מלבד צ'ארלי השתתפו בפאנל שני ביראים נוספים: מתיו ברינילדסון - הברו-מאסטר של מבשלת Firestone הנפלאה וברומאסטר אמריקאי נוסף שחי ועובד בגרמניה (שאת שמו ואת שם המבשלה שלו אני לא זוכר. התנצלותי).
זה הלך ככה - קצת דיבורים כלליים על תפקיד הכשות ומקומה בפרופיל הטעמים של הבירה, סקירה קצרה של סוגים שונים של כשות אמריקאית תוך התייחסות לסוגי כשות חדשים. אח"כ ניגשנו לטעימות בהדרכת חברי הפאנל: התחלנו בפורטר של Sierra Nevada, בירה כהה וקלויה עם כשות US Goldings ו-Willamette. כיאה לאמריקאים - הכשות דומיננטית בהרבה מאשר בפורטר אנגלי טיפוסי וזה עובד טוב (לדעתי כמובן).
ההמשך היה לטעימה משווה של שתי בירות של מבשלת Firestone - שתינו בירת Union Jack לצד Pale 31. הראשונה היא IPA והשניה APA. ה-APA עושה שימוש ב-US Fuggle, Cascade, Centennial ו-Chinook. ה-IPA לעומתה חסרה את ה-Fuggle אבל זכתה לקבל בתמורה Amarillo ו-Simcoe. אני חושב שעיקר ההבדל בין שתי הבירות מלבד העובדה שה-IPA ארומטית יותר ומרירה יותר - הוא ה-Simcoe - כשות חדשה יחסית המתאפיינת בטעמי בצל ושום. זה לא נשמע טוב, אני יודע, אבל התוצאה לדעתי פנטסטית. הבאתי איתי קצת דוגמיות של ה-Simcoe ומי שמעוניין מוזמן להסניף ולהתרשם בעצמו (עד שאחד היבואנים יביא).
המשכנו ל-Oatmeal Staut של Rogue (אני מודה שאני מעדיף את ה-IPA לסוגיו של המבשלה הזאת, אבל גם הסטאוט נתן פייט יפה) ומשם ל-Pale Ale בפחית של מבשלת Caldera שהיתה נהדרת. אריזה בפחית היא טרנד חדש בקרב מבשלות הבוטיק האמריקאיות ומעניין לראות לאן זה ייקח. היפה ב-PA של קלדרה הוא שהם יצרו בירה נהדרת, עשירה בטעמים וזאת תוך שימוש בסוג כשות אחד בלבד - Cascade. יופי של בירה. הסיום היה Imperial IPA גדול, אלכוהולי, עשיר ונהדר של מבשלת Moylen's מקליפורניה. ה-Simcoe שהוזכר קודם תופס תפקיד חשוב גם בבירה הזאת ותורם תרומה נאה יחד עם Chinook, Columbus, Cascade ו-Ahtanum.

הנה כל הנבחרת:
אבל נחזור לתערוכה עצמה...

מבחינת ציוד היה המון מה לראות. החל מציוד ייצור ואריזה ברמות שונות של אוטומציה ובנפחים ויכולות ייצור שונות ועד לציוד מזיגה ואלמנטים דקורטיביים. אני חושב שייקח לי זמן לעכל את כל מה שראיתי בתערוכה המדהימה הזאת - פשוט אין מילים לתאר.

למשל... ברזים

מיכלי תסיסה...

קגים מסוגים שונים ובגדלים שונים...

מבשלות...
בסוף היום השני של התערוכה נערכו מסיבות של חלק מהמציגים (הגדולים בעיקר) - להקה שרה ומנגנת מוזיקה חיה ומוגש אוכל ובירה לציבור החוגגים. הרבה אוכל והרבה בירה.
אני יודע שבקושי נגעתי בחלק קטן ממה שהלך בתערוכה הזאת, אבל אלה החיים. אני כבר עייף ורוצה לישון. פשוט צריך להיות שם כדי להבין.

ולגבי כל מה שהיה בימים שאחרי התערוכה (וזה הרבה מאוד, אני יכול להבטיח) - אני אצטרך לכתוב על זה בנפרד אחרי שאחזור לארץ. מבטיח להשתדל לעשות את זה תוך זמן סביר.

לילה טוב ממינכן, גרמניה.