יום שבת, 24 באפריל 2010

שלושה בישולים בשבת אחת

שמעו - זאת היתה שבת פרודוקטיבית מאוד. נתחיל מהסוף - היתרונות של 3 בישולים ברצף הם רבים:
מכינים פעם אחת ומנקים פעם אחת (ולא שלוש פעמים כשמבשלים 3 בישולים בנפרד); במהלך הבישול כבר מכינים ושוקלים את החומרים לבישול הבא - כך שהזמן ברוטו מתקצר; מי הקירור משמשים לבישול הבא. שמתחיל עם מים ב-40 מעלות. חוסכים גז, מים וזמן; חוסכים נוזל חיטוי - מכינים מנה אחת, שמים במיכל תסיסה הראשון ואח"כ מעבירים ממיכל למיכל דרך המצנן
ועכשיו להתחלה...
כבר כתבתי על מה שנדרש כדי להכין את כל החומרים ועל יום שישי האינטנסיבי שעבר עלי. אז היום (שבת) השכמתי קום ובשעה 8:15 כבר היה סיר על הגז. התוכנית היתה להכין "יונק הדבש" (בלגית כהה), "אינדירה" (IPA) ועוד בירה בהתאם לתוצאות ניסוי השקית המפורסם. אם הניסוי הולך לביוב, נצטרך לבשל "עוקץ". אם לא - אולי בירה אחרת. אבל זה בהמשך.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. המסעות שלי אתמול הביאו אותי למלאי חומרי גלם שמאפשר לבשל את כל הבישולים שתכננתי לפי המתכון המקורי שלהם (מתכונים שלדעתי לא חזרתי עליהם באופן מלא ומוחלט בגלל מחסור בפריט זה או אחר). אז היום, ביום נוסטלגי בישלתי 3 בישולים נאמנים למקור.

ב-8:30 רותם הגיע והתחלנו לעבוד. אני חייב לציין שכבר שכחתי איזה תענוג זה לבשל עם רכז. 40 דקות steeping, עוד 30 דקות לרתיחה, 60 דקות ברתיחה, 20 דקות קירור וזהו. גם הכלים שיש לנקות פחותים משמעותית והסיכון לפאדיחה יורד פלאים גם הוא.
אז כאמור, בשעה 8:30 התחלנו עם יונק הדבש. היונק היא בירה עם סוכר אינוורטי, דבש וציפורן, מותססת עם T-58. כהה, כבדה ובלגית מאוד. במעברות 2009, הבירה הזאת היתה חביבת הקהל מבין הבירות שלנו ויש לה הרבה מעריצים. את יונק הדבש המקורי עשינו עם כשות מסוג Willamette ובהמשך, בהיעדרו, מצאנו תחליפים שונים ומשונים. הפעם, באדיבות רועי, חזרנו למקור.
שלוש שעות מאוחר יותר, בשעה 11:30 יונק הדבש כבר היתה במיכל תסיסה ובסיר הבישול כבר התחממו להם המים לאינדירה. האינדירה היא בירה עתירת כשות (כיאה ל-IPA). יש בה Cascade ו-Willamette למרירות, Cascade ו-Kent Goldings לטעם ולארומה ובעוד שבוע היא תקבל גם מנת Dry Hopping של Goldings. גם כאן - הכל בדיוק לפי המקור.
מפה לשם הגענו לשעה 12:00 בצהריים, מה שאומר שאפשר להתחיל לשתות. הבירה הראשונה שנפתחה היתה הבריון של אדי (ברו-טלי) שמחכה אצלי במקרר להזדמנות טובה כבר הרבה זמן. בשבילי, הבירה הזאת היא הסטאוט/פורטר הטובה ביותר שפגשתי. למעשה אני לא בטוח שהיא בדיוק עונה על הקריטריונים אבל זה ממש לא משנה - זאת פשוט בירה משובחת.
לקראת סוף הבישול השני הגענו לצומת חשובה. נדרשה קבלת החלטה חשובה ובשבילה היה צריך להוציא דגימה מהשקית המפורסמת. אם ה"עוקץ" שבשקית מקולקל, צריך לבשל עוקץ היום. אם הוא ראוי לשתיה - אפשר לבשל משהו אחר. השקיות המשוכללות האלה מגיעות עם פקק-ברז שמאפשר הוצאת דגימה. החלפתי פקקים והוצאתי קצת בירה.
כבר הריח העיד שיש בעיה והטעימה רק חיזקה את זה. הבירה ללא ספק חמוצה ומקולקלת ודינה להישלח לביוב. חבל וכואב הלב לשפוך בירה לביוב, אבל זה סיכון מקצועי שלוקח מי שעושה ניסויים (במיוחד מי שעושה ניסויים ונוסע לחו"ל לשבוע). בקיצור - הבישול השלישי היום יהיה "עוקץ". אבל עד שנגיע לעוקץ - צריך להמשיך לשתות וגם לאכול משהו ליד לא מזיק.

הפעם עלתה בגורל ה-double IPA של ניר דגן (גולדה) שקיבלתי אתמול. גם זו, כמו הבריון של אדי, מרירה וכשותית ופשוט נפלאה ובנוסף גם ארומטית מאוד ועשירה. החששות של ניר בנושא ההגזה נתבדו והיא היתה מוגזת בדיוק במידה ושמרה על קצף קרמי ויציב. יופי של בירה - מזל שהבקבוק גדול מספיק ויכולנו להנות ממנה עוד ועוד.
ליד הבירה אין כמו לנשנש איזה נקניקיות מרגז חריפות וטובות. שאריות מיום העצמאות שקפצו למחבת (ומילאו את הבית בעשן סמיך)
בשעה 14:30 האינדירה הצטרפה ליונק בתסיסה והמים כבר התחממו שוב. הפעם לטובת "עוקץ". המפתח בעוקץ הוא מכת מרירות באמצעות כשות עתירת AA, במקרה שלנו Northern Brewer (באדיבות דרור) והשלמה של כשות טעם וארומה בסיום. מבחינת לתת יש כאן CaraPils ו-CaraMunich Type I ששומרים על בירה בהירה יחסית.
תוך כדי שאני בענייני בירה, דפי מצאה זמן להכין ריבת תותים. אני לא ידוע כחובב ריבות אבל הריח היה פשוט נפלא וזה מצטלם כל כך טוב שהייתי חייב...
חזרה לבירה - בשעה 17:30 הבישול השלישי הורד לאחר כבוד למרתף והצטרף לחבריו. עוד רבע שעה של סידורים ונקיונות ולפני 18:00 החצר כבר חזרה למצבה הטבעי. פחות מ-10 שעות ברוטו לשלושה בישולים. איזה הספק!
כבר בשעת ערב מוקדמת יונק הדבש (שמרי T-58) התחילה בתסיסה נמרצת. כעבור כמה שעות הצטרפה גם האינדירה (S-04) וממש בזמן שאני כותב את שורות אלה יש בועות ראשונות בעוקץ (S-04 גם היא). נראה לי שהשמרים מעודדים אחד את השני ואוהבים לעשות בלופ ביחד. ממש Bloop-Bl-Party הם עושים שם.

5 תגובות:

נועם אמר/ה...

דגן,
יפה לך. ממש עונג שבת.
שאלה לגבי זריעת השמרים שלך:
אתה מוסיף את השמרים היבשים ישירות לתירוש?
ועוד דבר,
בהזדמנות תנסה להשתמש בשמרי נוטינגהם במקום ה S-04. אמור להיות מקביל, מעניין את תמצא הבדלים.

שחר קליין אמר/ה...

דגן

האם השתמשת גם באותו הרכז במתכון?

מה יש במיכל הרביעי?

Dagan אמר/ה...

מבחינת זריעת השמרים - אני סוגר את מיכל התסיסה, נותן כמה ניעורים טובים לאוורור ואז פותח ופשוט מפזר את השמרים על התירוש. ישירות.

אני לא זוכר/יודע באיזה רכז השתמשתי בהתחלה. אז עוד קניתי רכז באריזות 1.5 ק"ג של גדי. אבל גם אז גם עכשיו מדובר ברכז בהיר עם תכונות דומות (תיאורטית).

במיכל הרביעי יש "מכה ראשונה" שמחכה לביקבוק.

נועם אמר/ה...

דגן,
תן דעתך על נושא זריעת שמרים.
פאלמר ואחרים טוענים כי יש להרטיב את השמרים במים לפני זריעתם.
הטענה היא כי מחצית מהתאים החיים מתים מהשוק של האוירה המימית המתוקה מאד של התירוש. ממולץ להמיס את השמרים היבשים בכ 100 מ"ל של מים מורתחים ומקוררים לטמפ' החדר למשך כחצי שעה לפני הזריעה.
זה אמור לקצר מאד את ה Lag Time.

עמנואל אמר/ה...

גם אני מקפיד בעניין השמרים. לדעתי ההבדל הוא משמעותי. פאלמר התייחס לענייין ב- 10 דקות הראשונות של הפודקאסט החדש בעניין גיזוז.
אני חייב לציין שהפעם מה שעשה לי את זה אלו הנקניקיות.