מה למדתי השבוע (המשך ניסוי התסיסה בשקית)

השיעור הראשון שלמדתי השבוע הוא שלא ממש חכם לבצע ניסוי חדשני בתסיסה וביום המחרת - לטוס לחו"ל לשבוע. למזלי החצי השני שלי נרתמה לנקות את הבלגן שהשארתי אחרי ולחזור ולנקות בכל פעם שהבירה הציפה את הסביבה.

השיעור השני הוא כבר יותר בעניין של הניסוי עצמו... אתם יכולים להסיק מהשיעור הראשון שהצלחה גדולה לא נרשמה כאן, אבל הנה לכם תוצאות ביניים:

תזכורת - ככה זה נראה לפני שבוע:
כזכור, השתמשתי בשקיות פלסטיק של ארן (קיבוץ נחשון) שהן שקיות דו שכבתיות ומסתבר (או לפחות זו המסקנה שלי) שהחומר הפלסטי ממנו הן עשויות מעביר ברמה כזאת או אחרת CO2 במצב של פער לחצים.
התוצאה של מצב כזה היא שבמהלך התסיסה, עם בניית הלחץ בתוך השקית בחלל הראש - רוב ה-CO2 יצא דרך הנשם (כמו שציפיתי ממנו) אבל חלק לא מבוטל ממנו זלג דרך השכבה הפנימית - אל בין השכבות. תוך יומיים הצטברה בין שכבות השקית כמות מכובדת של CO2 שהתחילה ללחוץ ולדחוס את הנוזל שבשקית הפנימית - עד שהוא עלה וגלש דרך הנשם.
הבירה שניגרה גם המיסה את קופסאת הקרטון עד שהתבקעה (בשלב הזה התחלתי לקבל דיווחים טלפוניים על המצב הקשה) ובעזרת חבר דפי העבירה את הקרטון כולו לתוך גיגית (לפחות לנקז את הנזק ולהפסיק לרחוץ את הצפה כמה פעמים ביום). הנשם כבר התמלא בבירה שוב ושוב וכל הסרה שלו למטרות ניקוי הביאה לגלישה של הבירה דרך הפתח.
כשאני חזרתי (ביום שישי בבוקר) המצב כבר היה נראה אבוד. בחדר היה ריח כבד של בירה חמוצה והנשם נראה כמו אחרי הפצצה (היי, יצא חרוז - חמוצה-הפצצה (-:). אחרי ניתוח מהיר של המצב (ואחרי שצילמתי כמה תמונות לטובת תיעוד ההסטוריה) החלטתי ללכת על ניקוב של השכבה החיצונית של השקית באמצעות נעץ, כדי לנקז את ה-CO2 שבין השכבות וכך לשחרר את הלחץ על הנוזל.
בתוך דקות הלחץ ירד ובהמשך כבר יכולתי להעביר את השקית לארגז חדש ונקי. החלפתי את הנשם והחלטתי לתת לזה צ'אנס בכל זאת - עוד כמה ימים נראה מה מצב ונחליט אם מגיע לבירה הזאת לעבור לבקבוקים או לא.
אז מסתבר שההצלחה לא מובטחת בכל ניסוי אבל ככה לומדים. למדתי דברים שלא חשבתי עליהם ושלא הצלחתי לצפות אותם מראש. מסתבר שיש עוד כמה בעיות קטנות לפתור לפני שמקימים מבשלה גדולה שנשענת על חזון חוות תסיסה דינאמית בשקיות.