שוק הבירה - אם כל הפסטיבלים

לפני שאספר על שוק הבירה (שלשמו התכנסנו) - אקדים במבוא קצר שלדעתי מתחבר היטב. באמצע השבוע, בפרץ של ספונטאניות, החלטתי לקפוץ לפסטיבל הבירה הבינלאומי ה-3 שהתקיים הפעם ברמת החייל. האמת, די מבאס מראש ללכת לאירוע בירה כשעוד לפני הלגימה הראשונה אתה כבר משאיר 50 ש"ח דמי מעבר. הארגון וההפקה היו למופת ומבחר הבירות הבינלאומיות היה בהחלט מרשים ולמרות שלא כל הבירות היו שאיפת חלומותי, היו שם בירות טובות והיה שם מגוון מרשים של סגנונות. יצויין בהקשר זה שהייצוג האירופאי היה מרשים אבל גם הפעם כמו באירועים קודמים, חסרו לי בירות ALE אמריקאיות מעניינות. יש הרבה כאלה שם מעבר לים ואני מקווה שיום אחד הן יעשו עליה.

הבעיה השניה באירוע היתה שהמנות היו של 250 מ"ל, מה שמגביל את יכולת הטעימה ל-3-4 סוגי בירה. באירוע עם כזה מגוון הייתי מעדיף מנות קטנות יותר וטעימה רוחבית יותר. בנוסף המחיר היא יקר - מלבד אותם 50 ש"ח שהשארתי בכניסה, כל כוס של רבע ליטר הוסיפה עוד 15 ש"ח לחשבון. מחיר פאב.

מבחינת בירות ישראליות - היה אפשר לדגום את כל מבשלות הבוטיק המסחריות. אני כמובן התמקדתי בישראליות ושתיתי נגב, מלכה ודנסינג קאמל. יצויין שה-IPA של הגמל שטעמתי כאן היתה אותה IPA נפלאה שאני מכיר מימים ימימה ושכנראה הבירה ששתינו בפורטר אנד סנס לפני כמה שבועות היתה תקלה חד-פעמית חולפת.

אבל כאילו כדי להראות איך אפשר לתקן את כל הנקודות שציינתי, אתמול התקיים במתחם התחנה בתל אביב "שוק הבירה". שוק הבירה הוא פסטיבל בירות בוטיק ישראליות. גם מבשלות ביתיות וגם מבשלות מסחריות הציגו את מרכולתם במתחם והציעו לטעימה עשרות סוגים שונים של בירות מלאכת יד, בירות שיוצרו ישירות מהלב. במהלך החודש מתוכנן "יום שוק" נוסף - ב-18/6.
שוק הבירה הופק בחסות חברת דובק ומותג "נובלס". אירוע בחסות חברת סיגריות העלה כל מיני מחשבות וקולות שקראו להמנע ממנו ואף להחרים אותו. היו שהגדילו לעשות ופנו למבשלות שלא יטלו חלק באירוע. אני לעומת זאת, שמוכר לכל חברי ומכריי (ולא פחות חשוב - אחיי) כסולד קנאי מעישון ומסיגריות לא מצאתי כל פסול בחיבור. כן, לא צריך להתחסד, הרי בזכות היוזמה ובעיקר בזכות החסות של דובק - התאפשר קיומו אירוע שהביא את בירות הבוטיק מהמתחמים לגיקים בלבד והמפגשים הסגורים של שוחרי הבירה השרוטים - אל הרחוב התל אביבי, לאנשים שלא מתכוונים לשלם 50 ש"ח דמי כניסה, לאנשים שמכירים רק גולדסטאר ומכבי, לאנשים שמוכנים ורוצים לטעום בירה במנות קטנות, לקהל חדש.

המקום מקסים בפני עצמו. תחנת הרכבת הישנה שופצה וחודשה והיא הולכת וצוברת תאוצה כפלטפורמה לאירועים שונים - קבועים כמו שוק אורגני שבועי או חד פעמיים כמו הופעות ואירועי בירה. המשך טבעי של שכונת נוה צדק הסמוכה.
רבים מהמבקים הגיעו למקום בכלל כדי לפקוד את המתחם או את השוק האורגני של יום שישי וגילו במקרה את שוק הבירה. זכינו למזוג בירה ללקוחות מזדמנים שחלק ניכר מהם לא ידעו שיש בירה ישראלית אחרת. זכינו לראות התרגשות וחדוות גילוי של עולם חדש. דבר שלא רואים בהרבה הזדמנויות.
ותכל'ס - מה היה שם? שריקת הפתיחה היתה בשעה 12:00 בצהרים. אחנו התייצבנו כבר בשעה 10:00 והתמקמנו. חברת ההפקה דאגה להכל - למתחם הקסום הזה (על מאבטחיו), לפרסום, לדוכנים יפים ומוצלים עם שלטי המבשלות, לקערות להצגת הבקבוקים, לאספקת קרח ככל שנדרש, לכוסות, למכירת הקופונים. אנחנו הבאנו את עצמנו ואת הבירה שלנו.
אני אנסה למנות את מי שלמיטב זכרוני השתתף (מקווה שאני לא מפספס אף אחד) - מבשלת האלה, pista, מוזס, מלכה, אסיף, גולדה, הדובים, אביר האלה, dancing camel, Jem's, Laughing Budha, נגב, ליבירה, sparrow.

כל מבשלה הביאה איתה כמה סוגים של בירה - בחביות ובבקבוקים והבירה כמו גם הקהל, זרמו כמים. אני מעריך (וזה ניחוש בלבד) שחולקו משהו כמו 6,000 טעימות במהלך 5 שעות של פסטיבל.

אנחנו הבאנו 5 בירות - אינדירה, יונק הדבש (שכרגיל היתה הראשונה להתחסל), הדוב השביעי, מכה ראשונה ועוקץ.

בנוסף - הכננו מבעוד מועד שלט קטן עבור חובבי ציון שהציגו "חבר במועדון חובבי ציון". הפעם היו כאלה רק שלושה. בעוד שבועיים מתוכננים להיות ארבעה.
ואז הם התחילו להגיע. בהתחלה מעט ולאט לאט הלך המתחם והתמלא. אוירת קיץ וים וחופש ובירה. אוירה שכנראה רק תל אביב יכולה לספק (עם קצת עזרה של הבירה של כולנו)
היה יפה לראות שהדוכנים של כל המבשלות המו והיו מלאים בשותים שמחים. למעשה היה דוכן אחד שעמד פחות או יותר מיותם - הדוכן של סמואל אדמס. וזאת למרות הדיילות החינניות שהיו ללא ספק יותר חינניות מאינו הגיקים של הבירה.
אני מניח שזה לא בגלל שהבירה של שמואל אדם פחות טובה (אני מכיר ומוקיר את המותג והמבשלה), אלא פשוט כי אנשים רצו לטעום יצירה ישראלית.

כדי להוריד את הלחץ מביתן מכירת הקופונים וגם כדי לתרום לאוירה, הסתובבו בקהל "קונדוקטורים" שמכרו את הכרטיסיות. רעיון וביצוע יפה. מי שרצה לרכוש כרטיסיה תמיד מצא בסביבתו הקרובה אחד כזה.
בסביבות 15:00 התחילה ההופעה של חמי רודנר וירמי קפלן. אחלה הופעה, בווליום הנכון שאיפשר להנות מההופעה ולהמשיך לדבר ולשתות. היו שישבו סביב שולחנו קק"ל, אחרים התמקמו על הרצפה מול הבמה והרבה מאוד - נהנו מהמופע בעמידה עם כוס בירה ביד.
לצערי הרב בשעה 16:00 נשארנו בלי סחורה. למעשה כל המבשלות - קטנות כגדולות הופתעו מהיקף הקהל ומכמות הבירה שנמזגה. במסגרת המגבלות ננסה להתארגן טוב יותר בפעם הבאה. בפעם הבאה אני גם מבטיח ללבוש קצת יותר את כובע הבלוגר ולעבור ולטעום את כלל הבירות במתחם. הפעם החלק הזה קצת התפספס לי.
אז שוב - תודה לכול המבקרים ותודה גדולה לדובק שאיפשרו את האירוע הנפלא הזה. בלי לדעת אם ומה דובק הרוויחה מזה, אנחנו - יוצרי בירה ושותי בירה הרווחנו המון.

להתראות בשוק הבירה הבא ב-18/6. שעה 12:00 וצפונה.

שוק הבירה במתחם התחנה בתל אביב

במהלך השבועות האחרונים, בין כל שאר הדברים שמילאו את זמני, נעשה מאמץ ייצורי אינטנסיבי לבניית מלאי בירות לטובת השתתפות בפסטיבל הבירה המתוכנן בתל אביב בחודש יוני. האירוע - "שוק הבירה" שמו, הוא שני ימי פסטיבל שיתקיימו בשני ימי שישי בחודש יוני - החל משעות הצהריים.

למי שיזדמן למקום (מתחם התחנה נמצא בין נווה-צדק לים) מובטחת כניסה חינם, הופעות של המיטב שבמיטב - ב-4/6 חמי רודנר וירמי קפלן וב-18/6 מאור כהן ופיטר רוט והעיקר - הרבה בירת בוטיק איכותית. החל ממבשלות קטנטנות שמבשלות בישולי 20 ליטר במטבח הביתי ועד מבשלות בוטיק מדוגמות שמבשלות בישולים של 2,000 ליטר או יותר.

אז מה אפשר יהיה לשתות אתם בטח שואלים? נתחיל מצפון ונדרים: מבשלת אסיף מרמות נפתלי שבאצבע הגליל, בירה מלכה מקיבוץ יחיעם, מבשלות ליבירה וחיפא מחיפה, בירה בנימינה מ... בנימינה (חוב"צ), גופר'ס מכפר סבא והדובים מרעננה (חוב"צ), ג'מס מפתח-תקוה, Sparrow מנחלים (חוב"צ), פיסטה מרמת-גן (חוב"צ), הלאפינג בודהה מתל אביב, מבשלת שיבולת ממודיעין (חוב"צ), אביר האלה מגבעת ישעיהו, מבשלת עמק האלה משריגים ומבשלת נגב מקרית גת.
כל מבשלה תביא ממגוון הבירות שלה ותמורת 5 שקלים תקבלו טעימות קטנות ומופלאות - 100 מ"ל כל אחת, כדי שתוכלו לנסות הרבה. המגוון יהיה אינסופי ואין זמן מתאים משישי בצהריים של ראשית הקיץ לבירה טובה ובריזה מרעננת מהים.

תכינו נהג תורן.

יין ובירה (וגבינות) בעמק הלואר

לפני יומיים חזרתי מטיול חלומי. למרות שבשביל רבים מחברי לשריטת בישול הבירה - יין הוא חטא, ביליתי את החופשה עם משפחתי ועם משפחה נוספת של חברים בשייט תעלות בעמק הלואר שבצרפת. מכיוון שבחג שבועות עסקינן - התמקדנו בגבינות וליד הגבינות - ביין. והרבה.

לחבר הברזילאי הבטחתי שאני אביא כמה דוגמאות של בירות שלי, כך שגם את נושא הבירה כיסינו ברמה כזאת או אחרת. הבאתי איתי 5 בקבוקים ובכל יום פתחנו בקבוק אחד. בשאר הזמן - שתינו יין. את הבקבוקים ארזתי היטב כדי שיגיעו בשלום
ולמרות שעקב הטילטולים הבירה איבדה מצלילותה (אבל לא איכפת, הרי עכור הוא יפה) היא שמרה על שאר המאפיינים שלה וקצרה התלהבות רבה
אבל לפני שנדבר על בירה (ועוד נדבר - אני מבטיח), אני אספר קצת על הטיול. הקונספט הוא פשוט - שוכרים סירה שהיא בית. יש סירות שמתאימות לזוג ויש כאלה שמתאימות גם לכמה משפחות. אנחנו שכרנו בחברת Le Boat את הסירה הזאת, עם 4 חדרי שינה שמתאימה ל-8 אנשים (היינו 7 בסה"כ, כולל ילדים). על הסיפון היו לנו 7 זוגות אופניים ששירתו אותנו בנאמנות במהלך כל השבוע. היא נראית ככה:
וככה נראה למשל המטבח (שהפך מהר מאוד למרכז הבית). פלטות גבינות מפוארת עמדה על הבר דרך קבע, לצד באגט טרי ותמיד בקבוק יין פתוח ומוכן לשתיה.
השייט מתבצע ברשת של תעלות שנבנו לפני כמה מאות שנים, במהירות של צב קטן (מקסימום 9 קמ"ש). לפני שקיבלנו את המפתחות של הסירה עברתי הכשרה מקיפה (4 וחצי דקות, בצרפתית), קיבלתי תעודה (הוסמכתי לקפטן) ויצאנו לדרך.

באופן כללי התעלות מישוריות כמעט לחלוטין ואת שינויי הגובה עוברים באמצעות סכרים שחלקם אוטומטיים ומופעלים על ידי המשייטים ואחרים מופעלים ע"י שומר הסכר. ככה נראה דף ההוראות להפעלת סכר:
וככה זה נראה בחיים:

ובין הסכרים - הדרך הקסומה נראית בערך ככה:
והאוכל.... אחחח האוכל...
אבל ההפתעה בטיול היתה אחרי 3 ימים של שיוט, בעיירה קסומה מימי הביניים בשם Sancerre. משיחה עם המלצרית בבית קפה בו אכלנו צהריים, גילינו שיש במקום micro-brewery. החברים שלנו חזרו לסירה למנוחת צהריים ואנחנו יצאנו במסע רגלי בעיירה בחיפוש אחר המבשלה.

אחרי 20 דקות הליכה גילינו את המקום ברחוב אחורי - Brasserie Sancerroise זה השם. המבשלה הוקמה לפני 10 שנים ע"י סניור דומאס (שלמזלי מדבר אנגלית ברמה לא רעה בכלל). הוא מבשל בישולים של 1,000 ליטר במערכת 2 מיכלים. יש לו כ-10 מיכלי תסיסה מקוררים וקו ביקבוק אוטומטי. הוא פתח בפני הכל וענה לכל שאלה. הוא אפילו צילם לי חומר והפנה אותי לספקים ויצרנים במגוון נושאים.
המערכת של דומאס אוטומטית לחלוטין. אחרי שהוא מייצב מתכון, המערכת מבקרת טמפרטורה, פותחת וסוגרת ברזים, מעבירה ממיכל למיכל ומתריעה כשנדרשת התערבות. הממשק הוא באמצעות מסך מגע גדול דרכו אפשר לבקר את המפלס ולשלוט על טמפרטורת התסיסה בכל אחד מהמיכלים. ככה הוא נראה בעיצומו של בישול:
דומאס משווק את הבירה שלו רק במחוז - הן בבקבוקים והן בקגים. שהוא מבשל מתאימה לדבריו לטעם המקומי והיא בעלת מרירות מתונה עד נמוכה מאוד ויש לו בפורטפוליו גם אייל וגם לאגר. IPA לא תמצאו אצלו. בנוסף יש במבשלה גם חנות למכירת בירות ומוצרים משלימים.
אני קניתי 4 בקבוקים - אחד אמבר, אחד אמבר מתובל באניס ולחם-דבש (או משהו כזה), אחד לאגר כהה ואחד בלונד.
הבירות שלו טובות מאוד (למרות שהייתי שמח לתת עוד קצת בכשות). הן מאוזנות וטעימות, מתקתקות ברובן ובהחלט נעימות לשתיה. וככה זה הולך עם גבינת Chevre מקומית מעולה. ההבדלים בין 3 הגבינות בתמונה הם גיל הגבינה. הבהירה ביותר היא בת שבוע, השניה בת שבועיים והשלישית בת חודש. לכל אחת טעם אחר וכל אחת מופלאה בדרכה.
זהו - חזרתי הביתה. החופשה היתה מושלמת והפתעת מבשלת הבירה של דומאס היתה נפלאה. לפני שנפרדתי מדימאס שאלתי אותו אם יש בכלל מי שקונה בירה באיזור שחי ונושם יין. דימאס חייך ואמר "הם מכינים יין אבל שותים בירה".