נפגשים לבירה ב-Porter & Sons

לפני כמה זמן קניתי באתר Grouper תמורת 50 ש"ח שובר ע"ס 100 ש"ח (נכון - 50% הנחה) במסעדה/פאב הבירה החדש שנפתח ברחוב הארבעה בתל אביב - Porter & Sons. האמת - לא מצאתי את ההזדמנות לקפוץ לשם עד שלפני כמה ימים הצלחתי לסגור עם שחר גיחה לעיר הגדולה. המועד שנקבע - שלישי בערב. נועם הבטיח שהוא ישתדל להגיע גם.

הגענו למקום בסביבות שעה 9:00 ולמרות שהמקום לא היה מלא כלל - הבר היה מלא עד אפס מקום. אנחנו באנו לשתות ובאנו לשבת על הבר. אז חיכינו. אחרי כמה דקות של חיכיון ואחרי שעקפנו (בהיתר) אחרים שהתייאשו ככל הנראה - הובלנו לאחר כבוד לבר. הבארמניות החינניות ניקול והדס טיפלו בנו למופת, סיפקו מידע רב על הבירות ונראה שהן בקיאות בחומר.

המקום, למי שלא מכיר, הוא מקדש בירה. על הקיר יש 50 ברזים של בירה מחבית מהארץ ומהעולם ובנוסף יש עוד מגוון מכובד של בירה בבקבוקים.
התחלנו עם שתי בירות מבקבוק. הראשונה Brooklyn Brown Ale והשניה - ESB של מבשלת Fuller's. שתי הבירות - אמריקאית ובריטית, כל אחת בסגנונה - היו מעולות. עם השתיה, כדי לרפד את הבטן - לקחנו שתי מנות של אוכל מוצק - צלעות לבן (היו בסדר אבל לא יותר מזה) ופיש אנד צ'יפס שהיה עשוי נהדר.

ההמשך היה שתיים מהחבית - לונדון פורטר (גם הוא של Fuller's) ו-לה שוף הבלגית. הפורטר היא מהבירות הטובות ששתיתי בסגנון הזה. הלה-שוף היא בלגית. בשלב הזה נועם הגיע והצטרף אלינו. הוא התחיל עם הסטאוט של סלארה (מהחבית). יש משהו בסטאוטים של מבשלות בוטיק (חוץ מהבריון של אדי) שאני לא אוהב. משהו בארומה שממשיך גם לטעם. משהו שאני לא יודע לשים עליו את האצבע אבל אין אותו בגיניס.
בשלב הזה הגיע יואב עמיר - בעלהבית. ישר הוא ראה שיש לו עסק עם מקצוענים (-: שוחחנו קצת עם יואב משני צידי הבר, שאלנו שאלות בלי סוף ואחרי כמה זמן, כשהרגשנו מספיק חופשיים - ביקשנו סיור בקודש הקודשים. יואב נאות בשמחה (שמחתו שהיא כמובן בעיקר שמחתינו), הנחנו את הכוסות ויצאנו לדרך.

קודש הקודשים הוא חדר הקירור שמתחבא מאחורי קיר הברזים ובו עומדות לאחר כבוד כל החביות. יואב התחיל את הסיור והסביר לנו על הערבוב של ה-CO2 והחנקן שמתבצע באמצעות מכשיר משוכלל שמספק את הגז לכל הברזים. מכשיר הערבוב הזה יוצאים שני צינורות - אחד עם יחס חנקן/CO2 של 60/40 (לטובת הסטאוטים) והשני עם יחס של 75/25 לטובת שאר הברזים.
בשביל להבין את הצורך בשימוש בחנקן צריך להבין את התהליך. הגז מתחבר לחביות ויוצר לחץ גבוה שדוחף את הבירה לעבר הברז. לחץ גז גבוה גם מגדיל את כמות הגז הממוסת בנוזל - מה שמביא להגזתו וככל שהלחץ גבוה יותר - ההגזה רבה יותר. יוצא מצב שבשביל לדחוף את הבירה צריך לחץ מסויים (בין השאר בהתאם לאורך הצינור, קוטרו והחומר ממנו הוא עשוי) אבל לחץ כזה יביא להגזת יתר. הפתרון הוא חנקן. את הלחץ העודף מייצרים באמצעות חנקן שתכונתו החשובה היא שהוא לא נמס בנוזל אלא מתנדף במהירות ולא משפיע על ההגזה. יפה, נכון?
חדר הקירור מכיל בערך 100 חביות ושומר על טמפרטורה קבועה של 3-4 מעלות. הסטאוטים נמצאים באותו חדר אבל מתחבאים בפינה קצת פחות צוננת. למרות הקור - נראה לי שאני יכול לבלות שם שעות ורק לבהות בבירה הזורמת בצינורות לכיוון הברזים.

חזרנו לבר והמשכנו הלאה - נועם לקח באס מחבית (האמת - אני המלצתי כי זכרתי לטובה, אבל הבירה היתה דלוחה ולא מעניינת). שחר ואני לקחנו IPA של הדנסינג קאמל (חבית). למעשה בכל ההוד וההדר הזה - יש רק IPA אחת והיא של הגמל.

וכאן היה משהו לא ברור. משהו קרה ל-IPA של הגמל. אני לא יודע אם בכוונה או לא, אבל הבירה שקיבלנו היתה שונה לחלוטין מה-IPA ששתיתי כבר כמה פעמים בפאב של הגמל ברחוב המסגר, עד כדי כך שתהיתי אולי מישהו התבלבל בחבית. הבירה כאן היתה מתוקה בהרבה, בצורה שהאפילה על המרירות והכשותיות המאפיינת את ה-IPA. גם הארומה האופיינית כל כך חסרה כאן. בשלב הזה יצאנו להמשיך את הבירה בזמן ששחר הדליק סיגריה ורותם (האח) שעבר במקום הצטרף אלינו לכמה דקות של בירה ועשן.

לפני שהלכנו הביתה הגיע בחור אנגלי בשם איאן (אנחנו לא יודעים שזה שמו אבל זה נראה לנו הגיוני). איאן נעמד לידינו והתעניין בבירות (או בהדס - הברמנית). הוא שאל על כמה בירות אוסטרליות וניו זילנדיות שלא היו (ואולי גם לא נבראו). הדס סיפרה לו שאנחנו מבשלים בירה והוא מצידו סיפר שגם הוא מבשל. לשאלתנו על הבירה החביבה עליו בביתו אנגליה, סיפר שהוא אוהב ALE. לא הצלחנו להוציא ממנו יותר מידע מלבד - "אייל".
הצענו לאיאן שיטעם את הבירות הישראליות. הדס מזגה לו פלייט טעימה שכלל ביטר של ליבירה, דנסינג קאמל APA ו-IPA, סטאוט של סלארה ו... מכבי (כן מכבי). אתם יכולים לנחש מה איאן הכי אהב? ניחשתם נכון - מכבי.

אז תודה לשחר ולנועם על אחלה ערב, תודה ליואב על הסיור ועל השיחה, תודה להדס ולנטלי על השירות המעולה ועל החברה ותודה לאיאן על הסיום על החיוך.

* אני מתנצל מראש על איכות התמונות שצולמו באמצעות הטלפון של שחר והועברו בטכנולוגיה מתקדמת לטלפון שלי וממנו - בטכנולוגיה מתקדמת לא פחות - למחשב. תחי הטכנולוגיה.