יין ובירה (וגבינות) בעמק הלואר

לפני יומיים חזרתי מטיול חלומי. למרות שבשביל רבים מחברי לשריטת בישול הבירה - יין הוא חטא, ביליתי את החופשה עם משפחתי ועם משפחה נוספת של חברים בשייט תעלות בעמק הלואר שבצרפת. מכיוון שבחג שבועות עסקינן - התמקדנו בגבינות וליד הגבינות - ביין. והרבה.

לחבר הברזילאי הבטחתי שאני אביא כמה דוגמאות של בירות שלי, כך שגם את נושא הבירה כיסינו ברמה כזאת או אחרת. הבאתי איתי 5 בקבוקים ובכל יום פתחנו בקבוק אחד. בשאר הזמן - שתינו יין. את הבקבוקים ארזתי היטב כדי שיגיעו בשלום
ולמרות שעקב הטילטולים הבירה איבדה מצלילותה (אבל לא איכפת, הרי עכור הוא יפה) היא שמרה על שאר המאפיינים שלה וקצרה התלהבות רבה
אבל לפני שנדבר על בירה (ועוד נדבר - אני מבטיח), אני אספר קצת על הטיול. הקונספט הוא פשוט - שוכרים סירה שהיא בית. יש סירות שמתאימות לזוג ויש כאלה שמתאימות גם לכמה משפחות. אנחנו שכרנו בחברת Le Boat את הסירה הזאת, עם 4 חדרי שינה שמתאימה ל-8 אנשים (היינו 7 בסה"כ, כולל ילדים). על הסיפון היו לנו 7 זוגות אופניים ששירתו אותנו בנאמנות במהלך כל השבוע. היא נראית ככה:
וככה נראה למשל המטבח (שהפך מהר מאוד למרכז הבית). פלטות גבינות מפוארת עמדה על הבר דרך קבע, לצד באגט טרי ותמיד בקבוק יין פתוח ומוכן לשתיה.
השייט מתבצע ברשת של תעלות שנבנו לפני כמה מאות שנים, במהירות של צב קטן (מקסימום 9 קמ"ש). לפני שקיבלנו את המפתחות של הסירה עברתי הכשרה מקיפה (4 וחצי דקות, בצרפתית), קיבלתי תעודה (הוסמכתי לקפטן) ויצאנו לדרך.

באופן כללי התעלות מישוריות כמעט לחלוטין ואת שינויי הגובה עוברים באמצעות סכרים שחלקם אוטומטיים ומופעלים על ידי המשייטים ואחרים מופעלים ע"י שומר הסכר. ככה נראה דף ההוראות להפעלת סכר:
וככה זה נראה בחיים:

ובין הסכרים - הדרך הקסומה נראית בערך ככה:
והאוכל.... אחחח האוכל...
אבל ההפתעה בטיול היתה אחרי 3 ימים של שיוט, בעיירה קסומה מימי הביניים בשם Sancerre. משיחה עם המלצרית בבית קפה בו אכלנו צהריים, גילינו שיש במקום micro-brewery. החברים שלנו חזרו לסירה למנוחת צהריים ואנחנו יצאנו במסע רגלי בעיירה בחיפוש אחר המבשלה.

אחרי 20 דקות הליכה גילינו את המקום ברחוב אחורי - Brasserie Sancerroise זה השם. המבשלה הוקמה לפני 10 שנים ע"י סניור דומאס (שלמזלי מדבר אנגלית ברמה לא רעה בכלל). הוא מבשל בישולים של 1,000 ליטר במערכת 2 מיכלים. יש לו כ-10 מיכלי תסיסה מקוררים וקו ביקבוק אוטומטי. הוא פתח בפני הכל וענה לכל שאלה. הוא אפילו צילם לי חומר והפנה אותי לספקים ויצרנים במגוון נושאים.
המערכת של דומאס אוטומטית לחלוטין. אחרי שהוא מייצב מתכון, המערכת מבקרת טמפרטורה, פותחת וסוגרת ברזים, מעבירה ממיכל למיכל ומתריעה כשנדרשת התערבות. הממשק הוא באמצעות מסך מגע גדול דרכו אפשר לבקר את המפלס ולשלוט על טמפרטורת התסיסה בכל אחד מהמיכלים. ככה הוא נראה בעיצומו של בישול:
דומאס משווק את הבירה שלו רק במחוז - הן בבקבוקים והן בקגים. שהוא מבשל מתאימה לדבריו לטעם המקומי והיא בעלת מרירות מתונה עד נמוכה מאוד ויש לו בפורטפוליו גם אייל וגם לאגר. IPA לא תמצאו אצלו. בנוסף יש במבשלה גם חנות למכירת בירות ומוצרים משלימים.
אני קניתי 4 בקבוקים - אחד אמבר, אחד אמבר מתובל באניס ולחם-דבש (או משהו כזה), אחד לאגר כהה ואחד בלונד.
הבירות שלו טובות מאוד (למרות שהייתי שמח לתת עוד קצת בכשות). הן מאוזנות וטעימות, מתקתקות ברובן ובהחלט נעימות לשתיה. וככה זה הולך עם גבינת Chevre מקומית מעולה. ההבדלים בין 3 הגבינות בתמונה הם גיל הגבינה. הבהירה ביותר היא בת שבוע, השניה בת שבועיים והשלישית בת חודש. לכל אחת טעם אחר וכל אחת מופלאה בדרכה.
זהו - חזרתי הביתה. החופשה היתה מושלמת והפתעת מבשלת הבירה של דומאס היתה נפלאה. לפני שנפרדתי מדימאס שאלתי אותו אם יש בכלל מי שקונה בירה באיזור שחי ונושם יין. דימאס חייך ואמר "הם מכינים יין אבל שותים בירה".