מאיר אדוני. בירה עם הטאץ' של השף.

אם יש כיף גדול בעיסוק הזה שבחרתי לעצמי, הוא בעצם היצירה. היצירה מתחילה במחשבה, ברעיון וממשיכה דרך תכנון, שינוי ושיפור ומסתיימת בבישול ובהכנה של המוצר המוגמר. כשיוצרים כל יצירה היא דבר חדש, מרגש ומרענן.

היצירה מעניינת ומרגשת במיוחד כשמזדמנת הזכות ליצור ביחד עם אנשים שהיצירה בשבילם היא דרך חיים. השף מאיר אדוני (כתית, המזללה) הוא יוצר כזה. הוא אומן שממציא, מנסה, מפתח, מעצב, משלב ויוצר יש מאין. הוא מחבר חיבורים שקשה להעלות על הדעת, מפרק חומרים ומרכיב אותם וממציא את המטבח מחדש בכל מנה ומנה שיוצאת תחת ידיו. אז איך אפשר לסרב להזדמנות ליצור בירה ביחד עם כזה יוצר?

השלב הראשון היה להפגש ולהכיר קצת אחד את השני ולדבר על הבירה שאנחנו רוצים לעשות. כל אחד מאיתנו מביא איתו נכסים ונסיון בתחומים מסויימים והוא ירוק לחלוטין בתחומים אחרים. גם ההעדפות שלנו בבירה שונות משהו... אבל בסופו של דבר נדרשת כימיה, שפה משותפת ושיתוף פעולה כדי ששילוב כזה יצליח. אם זה הצליח - אתם תגידו.

ההמשך היה לטעום ולהחליט על בירת הבסיס, לבחון כיוונים אפשריים, לטעום תבלינים, לנסות שילובים ולהגיע לרעיון כללי. הגעתי לפגישה הזאת עם כמה בירות בסיס ואחרי טעימה רוחבית נסגרנו על בירה קלה ויבשה יחסית, אלכוהול בינוני ומטה, גוף בינוני-קל, מאלטיות בינונית וכשותיות מתונה מינוס.

מבחינת תיבול היה חשוב לנו להכניס אלמנטים אופיניים למטבח של אדוני. אחרי טעימות ונסיונות התמקדנו בשלושה מרכיבים: אניס, טונקה והדרים. השילוב של השלושה מדהים וממחיש כל כך יפה את היכולת של השף לחבר מרכיבים וליצור מהם משהו חדש שהוא כל כך שלם ונכון. רק אחרי שטועמים את המכלול ביחד מבינים.

בניגוד לשני המרכיבים האחרים, את הטונקה לא הכרתי קודם וזו היתה פגישתי הראשונה עם התבלין המדהים הזה שמשלב טעמים וארומות של מרציפן/שקדים עם וניל ואגוז וגם נגיעות קינמון וציפורן. מדובר בזרעים של פרי שגדל בחלק הצפוני של יבשת דרום אמריקה, זמין במשורה ועולה כמו זהב - תבלין שמשמש את אדוני לא מעט במטבח שלו.

החלטנו לשלב את התבלינים בשלב התסיסה, כך שבישול הבירה היה רגיל לגמרי ונטול תבלינים. גישה כזאת מאפשרת לנסות ולתקן מינונים בצורה קלה יחסית. בזמן שהבירה תססה את התסיסה הראשונה שלה, רקחו אדוני והצוות שלו תמציות של המרכיבים שבהמשך יכנסו לבירה ואחרי תסיסה של שבוע נפגשנו שוב לקביעת המינון הנכון של כל מרכיב ומרכיב.

הוצאנו בירה מהתסיסה והתחלנו לנסות מינונים מדודים של 3 המרכיבים בכמויות קטנות. טעמנו, שינינו, שוב טעמנו ושוב תיקנו עד שהגענו למינון שהרגשנו שהוא נכון ומאוזן ומתאים. את המינון הזה יישמנו על הבישול כולו והוספנו את התמציות למיכל התסיסה למשך שבוע נוסף.

לפני הביקבוק לקחנו טעימה אחרונה והכנסנו תיקונים אחרונים, ו... יאללה לבקבוק. ואת מה שיצא אפשר לטעום בתערוכת בירס 2013 ואצל אדוני במזללה.

היה מעניין ומלמד מאוד אבל יותר מהכל מאיר הוא אדם שפשוט כיף לעבוד איתו וליצור איתו דבר חדש. היה לי לעונג. למדתי המון ואני מקווה שזאת רק ההתחלה. תודה.

 

צילומים: דיויד סילברמן

אז מה נסגר, הגודל קובע? ניסינו לעשות בירה קטנה (מאוד). בייבי.

יש כמה מחלות בתחום הבירה וצרכנות הבירה - בישראל ובכלל. חלק מהמחלות האלה מחזיר אותנו לשאלה שהיא אולי הבסיסית ביותר - למה אנחנו שותים בירה (ורוצים ממנה עוד)?. אני מניח שהתשובה לשאלה הזאת שונה אצל אנשים שונים והיא בהחלט הולכת ומשתנה על פני ציר הזמן וההתפתחות "הביראית" של השותה.

אחד הסימפטומים הוא ש"בירה שותים בשביל האלכוהול", כשהמטרה היא בכלל לדפוק את הראש. במספר אירועי בירה ובפאבים אני שומע את האנשים מהצד השותה של הבאר שואלים "מה יש לך עם הכי הרבה אלכוהול?" או אומרים לחבר - "קח את זאת, יש בה יותר מ-8% ובקושי מרגישים!!!". זה IPA או בארליווין? זה אייל בלגי או לארגר צ'כי? לא חשוב. אני מניח שאלה אותם אנשים שדואגים לתדלק בבית לפני שיוצאים ולהחזיק תמיד תחת היד כמה בקבוקי וודקה זולה להשלמת פערים.

מעבר לסלידה שלי מהגישה הנ"ל, אני מרגיש שיש אוכלוסיה גדולה של שותי בירה (ואני מתכוון שותי ה-ר-ב-ה בירה) שמפספסת את המהות. אז נכון, אלכוהול בבירה זה בהחלט דבר נחמד ויש לו תפקידים חשובים. לגודל הבירה (=רמת האלכוהול) יש בהחלט השפעה על מאפיינים רבים והוא חשוב בפני עצמו, אבל זה לא אומר שהגודל הוא הכל. יכולות להיות בירות גדולות טובות ויכולות להיות בירות קטנות מעולות. אחד האתגרים של מבשל זה להשתמש בגודל הבירה כדי להשיג מטרות שונות.

בכל אופן - זה נשמע לי כמו סיבה טובה לניסוי. ואם ניסוי - אז שיהיה עם אמירה. ואם ניסוי עם אמירה - אז למה לא לקחת אותו לקצה. וכך נולד הבייבי אייל. עוד בירה במסגרת ה"1 בחודש" של הדובים.

 אבל לפני שניגש לניסוי - חזרתי לשאלה שהעלתי בתחילת הפוסט ושאלתי את עצמי "למה אני שותה בירה". התשובה היום שונה כנראה מהתשובה שהייתי נותן בצעירותי (אולי אפילו שונה מהתשובה שלי מלפני שנתיים). אני שותה בירה כי טעים לי. אני מחפש בבירה כי עניין וריגוש. לפעמים אני שותה בירה כי היא מרווה ולפעמים היא באה בתור "ליקר" בכוס קטנה שמתענגים על כל טיפה ממנו. היום אני כבר לא שותה בירה בשביל האלכוהול שבה. אבל האלכוהול שבה הוא חלק בלתי נפרד והוא עושה אותה למה שהיא. וזה אחלה.

לאחרונה הזדמן לי לשתות בירה קטנה מאוד. Bikini Beer IPA מבית היוצר של Evil Twin המופלא. בירה עם 2.7% אלכוהול. בירה לא חפה מבעיות אבל בהחלט מעניינת ומאתגרת. בהחלט בירה טעימה. בירה בצד הכשותי של הסקאלה ובהחלט בצד הקליל שלה.

גם ל-Brew Dog יש בירה שנופלת לקטגוריה הזאת - ה-Nanny State המתנשאת לגובה 1.1% אלכוהול ול-Mikkeller יש את ה-Drink'in the Sun שלו עם 2.9% אלכוהול. ויש עוד רבות כמובן.

התחלתי לבנות את המתכון. המטרה היתה בירה עם פחות מ-2% אלכוהול (1.8% ליתר דיוק) אבל שתהיה בירה במלוא מובן המילה. בירה עם אופי ועם גוף ועם מאלטיות ועם כשותיות מרעננת. כל מה שאדם עלול לחשוש שיחסר לו בבירה קטנטנה.

צריך בירה עם low attenuation (=אחוז נמוך יחסית מהסוכרים יפורקו לאלכוהול) והדבר הראשון היה לבנות grain bill עם low fermentability. בניגוד לבירה "נורמלית" בה לתת הבסיס מהווה כ-80% מה-grain bill, הלכתי במתכון על כ-60% גרעינים מיוחדים ורק 45% - גרעיני בסיס (פייל אייל ו-ויינה). בבחירת הגרעינים המיוחדים היה מרכיב של כ-35% גרעינים קרמליים וכ-20% chit malt (גרעינים שעברו הלתתה חלקית ומכניסים אלמנטים של שעורה לא מולתת). הדבר השני היה בחירת השמרים. המטרה היתה שמרים המתאפיינים ב-low attenuation. שמרי אייל אנגלי S-04 נראו לי פתרון טוב. הדבר השלישי היה להשתמש בטמפרטורת המאש כדי לייצר תירוש כמה שפחות תסיס. מאש שמתחיל וממשיך בטמפרטורה גבוהה (נושק ל-70 מעלות) הוא הדרך.

לסיום - הכשות. אנחנו אוהבים בירה כשותית ושהכשות בה מקבלת במה טובה. המטרה היא לא בהכרח בירה מאוזנת אבל במיוחד בבירה קטנטנה כזאת - כדאי להזהר עם הכשות. אז שמנו כשות, אבל בזהירות - שתהיה בירה עם אופי (סה"כ 26 IBU). למרירות ולטעם השתמשנו ב-willamete ו-chinook ולארומה - Hallertauer Mittelfrueh.

המתכון תוכנן להגיע ל-OG 1.024 ולסיים עם FG בסביבות ה-1.010. והתוצאה בפועל היתה בדיוק לפי התכנון (שאפו לצוות המבשלה על זה!!). המספרים מייצגים attenuation של פחות מ-60% וזו לא משימה פשוטה.

ומה יצא אתם שואלים? האמת, הופתעתי לטובה. הבירה קלילה וזורמת והיא בהחלט בירה כשתות ועם אופי טוב. יש לה מאפיינים מאלטיים גם בטעם וגם בארומה ובנוכחות המועטה של האלכוהול - המאלטיות מקבלת טוויסט טיפה שונה. משהו שיותר מזכיר מאלטיות של תירוש מאשר של בירה. אנדי מ-Basic Brewing תיאר את זה "זה כמו לעבור במבשלה במהלך brewing day" (: אני חושב שהתחושה הזאת מקורה ב-chit malt שמשאיר תחושה של לתת לא מותסס.

אז נכון, זו לא בירה לדפוק את הראש איתה על הבר, אבל לדעתי (הבלתי משוחדת כמובן) זו אחלה בירה לשתות באמצע היום בקיץ כשרוצים משהו טעים, מרווה ומרענן וכשרוצים להמשיך לתפקד אח"כ.

אבל יותר מהכל הבירה הזאת היא אמירה. אפשר לעשות בירה קטנה ואפשר בהחלט שהיא תרגיש בירה. לאלכוהול יש תפקיד והוא משפיע אבל עשו טובה, אל תזמינו בירה לפי האלכוהול שלה. תזמינו בירה כדי להנות ממנה. ואם היא טובה - תזמינו עוד.

וכאילו כדי לקבל חיזוק, בביקור האחרון בארה"ב (זה לפוסט אחר) נחשפתי לטרנד ה-Saission Beer, טרנד הולך ומתחזק עכשיו בסצנת ה-craft beer האמריקאית. הסשן ביר היא בירה קטנה יחסית (עד 5%) המתאפיינת בגוף קל וב-high drinkability. זה לא אומר שאלה בירות משעממות או סטנדרטיות, זה רק אומר שהם לא גדולות ולא כבדות ואפשר לשתות כמה בקבוקים מהם בכיףולהשאר בהכרה.

לסיום, בחרתי לשים תמונה קבוצתית של נבחרת ה-"1 בחודש" ההולכת וצוברת חברות (כולל הצצה לחברה הבאה בנבחרת):

לחיים!

Yeast, Yeast, Yeast

אחח... איזו הזנחה.

טוב - נכנסתי וקודם כל לפני שניגשתי לכתוב הייתי צריך להדליק שוב את האור בבלוג, להעיף את קורי העכביש, לנגב אבק, ללטף פוסטים ישנים שלא זכו לתשומת לב ולהבטיח להם שזה לא יקרה שוב (למרות שכולנו יודעים שרוב הסיכויים הם שזה דווקא כן יקרה). עכשיו הכל מוכן ואפשר לכתוב שוב, ובמיוחד שהפעם יש גם ממש סיבה טובה.

בחובבי ציון התנהל דיון לפני כמה זמן בנושא השוואת שמרים שונים על אותו תירוש. רון חילק בישול שלו לשני מיכלי תסיסה והשתעשע בהגשת שמרים שונים ודניאל הציע ניסוי. למעשה הנושא כבר עלה בעבר אבל פתאום עכשיו, זו היתה בדיוק הרוח שהיתה חסרה לי במפרשים וברגע התגבש הרעיון. הרעיון היה להשתמש במבשלת העם לייצור 200 ליטר תירוש שיחולק בין 10-12 מבשלים ביתיים שיקחו אותו הביתה איתם ויתסיסו אותו - כל אחד עם שמרים אחרים.

פרויקט דומה נעשה במבשלת Nøgne Ø המופלאה שבנורבגיה (וסוקר בבלוג של grove). שם חולקו 800 ליטר של Saison מייצרת באופן שוטף בין 40 מבשלים ביתיים שלקחו את התירוש וטיפלו בו כרצונם (שמרים, dry hopping, פירות, תבלינים ותוספות). אנחנו התמקדנו הפעם רק בשמרים. דברים אחרים בפעם אחרת (:
פרסמתי בפורום הודעה על הניסוי ותוך פחות מיממה התמלאה רשימה של 12 משתתפים (אחדים שלא הסתדר להם מועד הבישול התחלפו באחרים) ובסופו של דבר התייצבה הנבחרת: יואב קובלסקי, שחר קליין, נועם שלו, שחר הרץ, אבי טלמור, חביב טולדנו, רועי בן-ארי, פרננדו הקדוש, עודד בכר, רון בובליל, אני (דגן) ובועז לנר שהספיק להכנס רגע לפני סגירת הדלתות.

מטרת הניסוי היא להבין את השפעת השמרים השונים על הבירה ולצורך כך נבנה מתכון שהוא מתון מבחינת המרכיבים ומבחינת הטעמים שלו. מתכון שייתן במה נאותה לשמרים לשחק. לתת בסיס אנגלי, קצת לתת קרמלי, צבע בהיר אדמדם, מרירות מתונה וכשות אנגלית סולידית לטעם וארומה.

Volume: 200 liter
OG: 1.046
Color: 19 EBC (10 SRM)
IBU: 29 (Rager)

38 kg (92.2%) Pale Malt
3 kg (7.3%) Caramel Malt 100 EBC
0.2 kg (0.5%) Roasted Barley 1200 EBC
170 gr. Northern Brewer 9.6 %AA @ 60 min.
150 gr. EK Goldings 5.5 %AA @ 15 min.
150 gr. EK Goldings 5.5 %AA @ 0 min.

Mash: Saccharification 75 min @ 67°C, Mash out 10 min @ 75°C

מבחינת השמרים המשתתפים בניסוי - המשתתפים בחרו עם מה הם מעוניינים להתסיס והרשימה שיצאנו איתה בהחלט מכסה את מרבית שמרי ה-ALE שניתן להשיג בארץ (וגם כאלה שעשו עליה בדרכים לא דרכים). המגוון כלל 12 זנים שונים של שמרים בסגנון אנגלי, אירי, בלגי, אמריקאי, חיטה, שמפניה וסזון:

סגנון שמרים	יבשים/טריים	שמרים	יצרן
Belgian Saison	טריים	WLP-565	White Labs
British Ale	יבשים	Nottingham	Lallemand
English Ale	יבשים	Gold	Muntons
Irish Ale	טריים	WLP-004	White Labs
Champagne	יבשים	EC-1118	Lalvin
Belgian Ale	יבשים	T-58	Fermentis
Belgian Golden Ale	טריים	WLP-570	White Labs
Wheat	יבשים	WB-06	Fermentis
American Ale	יבשים	US-05	Fermentis
General Purpose	יבשים	S-33	Fermentis
English Ale	יבשים	S-04	Fermentis
English-style ale	יבשים	Windsor	Lallemand

בערך שבוע מאוחר יותר ואנחנו כבר מבלים ערב בישול במבשלת העם, בנוכחות 10 מבשלים ביתיים (2 נוספים לא יכלו להגיע והתירוש שלהם הגיע אליהם בדיוור ישיר). בשעה חמש אחה"צ התחלנו את המאש ומסביבות שעה שש התחילו טפטופים של המשתתפים. לפני השעה תשע בערב, בתחילת ה-boil כבר היינו בהרכב מלא.
בודקים גרביטי במהלך המאש...
תוך כדי שתיה של בירות וסיידרים מסחריים וביתיים וחפירות בעניינים שברומו של עולם (ברומו של העולם הצר שלנו כמובן - ענייני בירה) ניהלנו דיון קצר והכנסנו שינויים אחרונים במשטר הכשות וברמת המרירות של הבישול.
סידורים אחרונים, קדיחת חור לנשם, התקנת ברז, חיטוי יסודי של מיכלי התסיסה...
והעמדה למסדר...
ובעשר וחצי, חצי שעה אחרי התכנון המקורי, התירוש קורר והועבר למיכל ממנו הוא נמזג למיכלים של החבר'ה. בערך 17 ליטר תירוש מובחר בכל מיכל.
בסביבות שעה 11 בלילה יצא כל אחד עם מיכל תסיסה מלא בדרך הביתה, בתקווה שהטילטולים של הדרך יספקו אריישן טוב לקראת הגשת השמרים. בסביבות אחת וחצי נכנסתי למיטה אחרי שהמיכלים עם השמרים נחים במרתף (בנוסף למיכל שלי, אני עושה בייביסיטינג למיכל של יואב בינתיים) ואחרי מקלחת טובה.

אני חייב להגיד שההתרגשות שלי היתה גדולה. במידה רבה זה היה חלק מהחזון שלי למבשלת העם. לעשות פרוייקטים וניסויים ביחד עם מבשלים ביתיים ולנצל את הגודל (פיצי ביחס לגדולים וענק ביחס לביתיים) לעשות דברים מעניינים. לראות את שורת המיכלים האלה מתמלאים בבירה... איזה כיף!

ומה השלב הבא אתם שואלים? בעוד כחודש וחצי נקיים אירוע טעימה משווה. כל אחד מהמתסיסים יגיע עם בקבוקים של הבירה שלו לצד תיעוד מלא ויסודי של התסיסה ונתוני הסיום שלה וננסה להבין מה כל שמר עשה לתירוש ולאן הוא לקח אותו. חובבי ציון באשר הם כמובן יוזמנו לקחת חלק ואם אתם לא חובבי ציון... אם תהיו נחמדים, אולי גם לכם אפשר לסדר משהו (:

** אה... וגם, תודה לשחר הרץ על התמונות!!! מה היינו עושים בלעדיך (:

ברו פארטי 2011 - סיכום

תגידו, כמה פעמים צריך לעשות משהו כדי שאפשר יהיה לקרוא לזה מסורת? פעמיים זה קצת מעט, נכון? טוב - נחכה לשנה הבאה ואז נכריז רשמית. תרשמו לכם כבר: יום שישי, 4/5/2012.

אתמול התקיימה מסיבת הבישול (Brew Party) ה-2 של חובבי ציון ועכשיו אני יכול להגיד שלא השתבש שום דבר רציני (טוב, נו - אם לא סופרים איזה קצר קטן שניתק את כל מבשלי החשמל מהרשת לרבע שעה), כל מי שתוכנן לבשל - בישל (ויצאה לו בירה בסוף), מזג האויר התנהג למופת, הרבה חובבי ציון, חברים ובני משפחה הגיעו ובילו איתנו את היום הנפלא הזה ולא פחות חשוב - הבירה זרמה כמים. הרבה בירה משובחת מלאכת יד מכל הסוגים והמינים.
הפעם, בניגוד לשנה שעברה, היו הרבה מאוד שיתופי פעולה ובישולים בהם חברו מספר מבשלים לבישול משותף. כשמבשלים יחד אפשר להנות מחוויית היצירה ביחד ולא פחות חשוב - כל אחד יכול למצוא גם את הזמן להסתובב, לשתות, לקשקש עם החברה ולראות את המערכות של שאר החבר'ה. שינוי נוסף ביחס לשנה שעברה היה המעבר ההדרגתי של מבשלים רבים לחשמל ולמערכות אוטומטיות משוכללות שתוכננו ונבנו בשתי ידיים והרבה כשרון.
אז מי היה לנו שם? 12 צוותים מפוארים:
1) קרן (K's), עמנואל (EZ) ועודד בכר
2) רון בובליל (רון-סטאר)
3) רועי לב-ארי
4) עופר רונן (מבשלת רונן) ואוהד אילון (עמק האלה)
5) אלון ריפטין (מבשלת הגליל), ליאור וייס (חיפא) ודגן ורותם (הדובים)
6) תומר הלפרין (נציג מבשלת Sparrow בארץ הקודש)
7) נמרוד קרן וחברים (דיזינגוף 100)
8) תום להב ממבשלת Beer 7
9) נועם שלו (שיבולת), שחר קליין (בנימינה) ושחר הרץ
10) אלירן ואוריאל ממבשלת KaBeer
11) מרטין (שאמי)
12) אבי טלמור

בשעת בוקר מוקדמת כבר התחילו לזרום המבשלים הראשונים ובשעה תשע היו כבר שהתניעו מערכת, הדליקו אש ואפילו כאלה שכבר פתחו בירה ראשונה.
טיפה יותר מאוחר וה-Turkish Brew הראשון היה מוכן. כל שעה וה-brew שלה...
החולצות שהודפסו השנה נשאו את הסלוגן שנטבע ע"י צ'ארלי פפזיאן (האחד והיחיד) ואומץ בחום על ידי איגוד המבשלים הביתיים האמריקאי (AHA) - והוא הולך ככה: "Relax, Don't Worry, Have a Homebrew" (בהחלט גישה טובה לחיים). אגב, לאור הביקוש אנחנו נזמין כנראה חולצות נוספות בשבוע הקרוב. מי שמעוניין יכול להעביר אלי במייל צבע וגודל (מחיר חולצה 30 ש"ח).
היה כיף לפגוש חברים חדשים שהצטרפו אלינו לא מזמן ומסתבר שיכולים כבר להתגאות בידע יפה, שיטות עבודה יסודיות ומערכות מרשימות
והיו כמובן גם הותיקים יותר... שנה שניה זה ותיק, נכון? מרטין הגיע הפעם עם כירת 4 להבות אכזרית ששירתה את כל הגזרה הצפון מזרחית במתחם.
במרכז הדשא, בתוך מיכלי קרח, זרק כל אחד את הבירות שהביא. זו היתה גם נקודת מפגש לכל מי שהרגיש שקצת יבש לו בגרון והוא חייב לתדלק בטרם ימשיך... ובכלל במהלך כל היום הזה נפתחו בירות מעולות כל הזמן ואם היתה לך במקרה כוס ביד - תמיד היה מישהו שדאג שהיא לא תישאר ריקה. איזה כיף.
אני לא אעבור על כולם (לא, זה לא בגלל שרוב הבירות שבושלו היו חיטה) אבל שני בישולים שהייתי יותר קרוב אליהם והיו מעניינים בעיני - הראשון הוא בישול של צוות נועם+2*שחר. השני הוא של הגליל+חיפא+הדובים (קצת השתמטתי אבל הייתי איתם ברוחי לפחות)

נועם ושני השחרים חברו לבישול 35 ליטר של בירת סאוור - Flanders Red Ale לפי מתכון של JZ. הבירה עוברת תסיסה ראשונה עם שמרי נוטינגהם (נכון?) ותסיסה השניה עם שמרי Belgian Sour Mix WLP655 למשך שנה (לאחר כשבוע בחבית פחמס היא תועבר לתסיסה שניה בדמיז'ון זכוכית עם שבבי עץ). המיקס הוא למעשה תערובת שכוללת לצד ה-Saccharomyces המוכר והטוב גם Brettanomyces (ברט) ובקטריות Lactobacillus ו-Pediococcus. ממש שמח שם במיכל (:
אחרי שסיימו את המאש והעבירו את התירוש לסיר, הם הכינו בירה נוספת בעזרת המאש הרטוב ובתוספת של קילו לתת בסיס. המאש השני הזה הפיק עוד 20 ליטר ב-1.040 שהפך ל-Late Addition American IPA עם הרבה פרחים ב-30 דקות וב-flame out. מין Parti Gyle שכזה.

לקראת הברו פארטי סגרתי עם ריפטין על בישול משותף. ריפטין הציע ללכת על קלון של Lagunitas IPA. זו לא הצעה שאני יכול לסרב לה. בערך שבוע לפני האירוע קיבלתי מייל מחבר יקר (שאני לא פוגש מספיק וזה לא בגלל שהוא נוהג לבשל לאגרים בד"כ) - ליאור וייס. בכל אופן ליאור הציע לבשל ביחד IPL - India Pale Lager ואם זה לא מספיק - הוא הציע לשלב בבישול Double Decoction. נשמע ניסוי מעניין וגם אני וגם ריפטין שמחנו לאתגר.

המתכון שיצאנו ממנו הוא זה:
מה שהשתנה בסופו של דבר היה: (1) התססה בשמרי לאגר במקום באייל ו-(2) שימוש בשיטת mash decoction (מה אתם אומרים על המילה "דיקוקציה" בעברית? לוקח?). משמעות המילה decoction הוא "מיצוי בהרתחה" והשימוש במהלך ה-step mash הוא כזה: במטרה להעלות את טמפרטורת המאש לוקחים כמות מסויימת של thick mash (תירוש וגרעינים) מהמאש טאן ומעבירים אותו לסיר קטן אותו מביאים לרתיחה מלאה למשך כמה דקות. לאחר ההרתחה מחזירים את התמצית חזרה למאש. הכמות המורתחת נקבעת בהתאם לשינוי הרצוי בטמפרטורה (בדומה לשיטת האינפיוז'ן הרגילה והמקובלת אצל מבשלים ביתיים).
הסטורית, הדקוקשן מאשינג התפתח באירופה בימים אחרים ורחוקים בהם המאלט לא היה מאלט (לתת עם שיעור המרה נמוך) וטמפרטורה לא היתה טמפרטורה (לא היו את האמצעים למדידת טמפרטורה מדוייקת). בסביבה כזו הדקוקשן התפתח כשיטה שהביאה לשיפור משמעותי בביצועים של המאש ועד היום השיטה מקובלת במבשלות רבות בגרמניה. שימוש בדיקוקשן משפיע מן הסתם על הטעמים ועל האופי של הבירה והשימוש היום מטרתו בעיקר לשמר את האופי המיוחד שהשיטה מייצרת ולא המטרה המקורית שלו.

היה בהחלט מעניין ללמוד את הנושא וגם לבצע אותו (או יותר נכון לראות את ליאור מבצע אותו באדיקות גרמנית). התירוש אגב יצא מר באופן קיצוני. יכול להיות שלעובדה שיצאנו מה-IPA של לגוניטס יש חלק בזה. פיספתי צילום של הפרצוף של ליאור כשטעם את התירוש. חבל.

המון תודה לכל מי שעזר, לכל מי שבישל, לכל מי שמזג, לכל מי שביקר... בכלל, לכל מי שהפך את היום הזה לכזה כיפי.

ואי אפשר להפרד בלי תמונה קבוצתית:
אז שוב - לא לשכוח לשריין ביומנים את יום שישי ה-4/5/2012. אותו מקום, אותה שעה. הברו פארטי ה-III של חובבי ציון.

Brew Party 2011 - הנה זה בא

בדיוק לפני שנה, כשחובבי ציון עוד היה מועדון בחיתוליו עם חודשים ספורים של פז"מ ועם עשרות בודדות של חברים, התארגן לו אירוע מרגש עם תקווה שיהפוך למסורת. ה-Brew Party הקטן והחמוד ההוא היווה למעשה ייצוג מקומי לאירוע גדול וותיק הרבה יותר (זו השנה ה-24) שמתחולל ממש באותו זמן ברחבי העולם כולו.

בארה"ב נחגג מידי שנה אירוע העונה לשם Big Brew. התאריך הקבוע לאירוע הוא יום שבת הראשון של חודש מאי (אנחנו הקדמנו ליום שישי, שכולם יוכלו להנות) ומהותו "יום הבישול הביתי הלאומי" (או משהו כזה). ה-Big Brew כבר מזמן אינו נחלת האמריקאים בלבד והוא נחגג במדינות רבות בעולם וזו השנה השניה גם בישראל.
העיקרון של ה-Big Brew הוא לפתוח את הדלת (או את סיר הבישול) למשפחה, לחברים ולציבור בכלל ולחשוף את הבישול הביתי לעולם. לקחת את השריטה הקטנה שלנו, את הגיקיות האובססיבית שאנחנו לא יכולים בלעדיה ולצאת איתן מהארון.

בכל מקום ובכל מועדון מבשלים בעולם נחגג האירוע בצורה קצת שונה. אם זה בבישול קבוצתי או באירוח הקהילה בבתי המבשלים, אם זה בבישול לפי מתכון אחיד או בישול בירות חריגות ומשוגעות. העיקר החגיגה והעיקר לשתף בתחביב אנשים נוספים.
הדרך בה אנחנו בחרנו היא Brew Party - דרך שהוכיחה את עצמה כמהנה מאוד פעם אחת והשנה מוכיחה שגם יש בה המשכיות. שיש בה מסורת (טוב, נו, לא ממש מסורת. רק פעמיים...). למי שלא בילה איתנו לפני שנה אני אסביר בקצרה: מבשלי בירה ביתית אורזים את סירי הבישול, את הצינורות, את מטחנות הלתת, את הגרעינים, את הכשות ואת ציידניות המאש ומגיעים למקום אחד שם כל אחד מבשל בירה. כל אחד את הבירה שלו, עם הציוד שלו ובשיטות שלו. כל בירה אחרת, כל ציוד שונה וכל שיטה אישית ומיוחדת. יצירה במלוא מובן המילה.
טוב - הרבה הקדמות, ומה תכל'ס? ביום שישי הקרוב - 6/5/2011 החל משעות הבוקר (נגיד עשר), יוקמו על הדשא ליד בית אורי בקיבוץ גן שמואל 11 עמדות בישול בהן יבושלו 11 בישולים שונים של בירה (פרטים בחובבי ציון). כידוע - אי אפשר לבשל בירה בלי לשתות בירה ולכן אני יכול רק לנחש שהבירה תזרום כמים. שמש, דשא, בירה, חברים טובים והרבה Beer Talk. מה אפשר לבקש יותר.

יום שישי כבר ממש מעבר לפינה ואני... אני כבר ממש מתחיל להתרגש!!!