‏הצגת רשומות עם תוויות אירועים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אירועים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

NHC 2012 חלק שני - לא באנו לבלות... (טוב, אולי קצת)

בפוסט הקודם סקרתי את היום שקדם לכנס. אבל הדבר האמיתי, זה שבישבילו באנו, רק מתחיל...
בקלות אפשר היה לשכוח שלכנס הזה באים גם כדי לשמוע הרצאות, לראות מצגות וללמוד. אולי לא רק בשביל אלה אבל הם בהחלט תופסים מקום מרכזי (אז קחו כוס בירה ושבו בנוח כי זה הולך להיות ארוך).

אז איך זה עובד? יום הלימודים הראשון התחיל בצהריים כדי לאפשר למקומיים להגיע ולהתארגן (אנחנו כבר הגענו למלון יומיים קודם). חלקנו ניצל את הבוקר לקריאה ומנוחה ואחרים היו תיירים למופת וטיילו בסיאטל. עם ההרשמה, צויידו המשתתפים בכנס בחבילה של מתנות - 3 בירות שבושלו בשת"פ של מבשלים ביתיים עם מבשלות מסחריות במיוחד לאירוע, כל מיני goodies ממותגים, פותחנים וכמובן - כוס טעימה "טוליפ" שליוותה אותנו לאורך כל הכנס ולאחריו. עוד לא התחלנו וכבר הרבה משקל להביא הביתה...
כינוס הפתיחה כלל את כל המשתתפים (1800 איש ואשה) ולאחר כמה ברכות, הרמת כוסיות, תודות למארגנית (כל ההפקה והארגון נעשו בהתנדבות ע"י המועדונים המקומיים!!) ושיחרור "ביג-פוט" (האייקון/קמע של האירוע השנה) מהשרשראות בהן היה כבול (מאותו רגע הסתובב הביג פוט בקרב הקהל כשמיכל בירה על גבו ומילא כוסות ריקות בבירה...), יצאנו לדרך!!
בכל סשן של הרצאות מתקיימות 3 הרצאות במקביל, בנושאים שונים. חלק מההרצות חוזרות מספר פעמים וחלקן ניתנות רק פעם אחת, כך שנדרשת עבודת תכנון ותיעדוף. אין צורך להרשם להרצאה - פשוט נכנסים ומתיישבים. יש מקום לכולם והארגון פשוט מדהים. ההרצאות ניתנות על ידי מומחים מהאקדמיה, מתעשיית הבירה, מיצרניות הציוד ומתעשיית חומרי הגלם. כל הרצאה מלווה בטעימות (כמובן) כך שחשוב לזכור להסתובב תמיד עם כוס הטעימה.

כדי לא לשכוח את הכוס וכדי לפנות את הידיים מידי פעם, הצטיידנו באביזר שהסתבר כחשוב מאוד וגם זכה להרבה התעניינות מצד החברים האחרים.
ביום מלא מתחיל הסשן הראשון בשעה 9:00 בבוקר והסשן האחרון (החמישי במספר) מסתיים בשעה 16:30. במשך כל זמן הכנס (אם יש איזה סשן בלי הרצאה מעניינת או אם סתם רוצים לנוח) אפשר לבקר בתערוכה של יצרני ציוד, ספקי חומרי גלם וחנויות הום-ברו או לבלות ב-hospitality suite שם מגיש כל פעם מועדון מבשלים אחר מהבירה שלו.

חלק מהזמן בילינו שלושתנו יחד באותן הרצאות ובחלקים אחרים התפצלנו - כל אחד לפי תחומי העניין שלו. ההרצאות בהן אני השתתפתי היו אלה (וסלחו לי מראש שיכולת התיעוד שלי הוגבלה על ידי זיכרון מוגבל ורמת אלכוהול נאותה בדם).

1. BIAB - הועברה ע"י בראד סמיט (BeerSmith)
ההרצאה הזאת היתה חשובה מבחינתי מאחר והמערכת בה אני משתמש במבשלת העם דומה מהרבה מובנים לשיטת ה-BIAB. למרות זאת ההרצאה עצמה היתה מעט מאכזבת. ניכר שלמרצה אין מספיר נסיון בנושא ההרצאה והמצגת היתה בסיסית מאוד ולא תרמה תובנות חדשות למי שכבר התנסה ומכיר את הקונספט. נועם לעומת זאת תרם לנוכחים לא מעט מנסיונו והתייחס למספר סוגיות פרקטיות שהועלו תוך כדי הדיון.

2. Exploring Fermentation Attenuation - ע"י גרג דוס (Wyeast)
הרצאה מרתקת!! גרג ערך מחקר במטרה לבנות מודל חיזוי טוב ל-attenuation בכל בישול נתון (או במילים אחרות מודל לחיזוי final gravity). הוא הודה שכיום לאף אחת מחברות השמרים אין בנמצא מודל כזה. בהנחה שהשמרים בריאים ומקבלים תנאי סביבה טובים, הפרמטרים המשפיעים על ה-attenuation הם זן השמרים, ה-grain bill וטמפרטורת המאש. גרג עדיין לא סיים את המחקר שלו אבל הציג תוצאות ביניים מעניינות מאוד. ההרצאה היתה מאוד טכנית עם הרבה מספרים ונוסחאות ודרשה ריכוז רב (לא קל כשאתה עם כוס בירה ביד שמתמלאת כל הזמן).
3. Session Beers - ע"י ג'ניפר טליי (Redhook Brewery)
הסשן ביר הוא סגנון חדש יחסית (לפחות בהגדרה) ובמידה מסויימת הוא סגנון "חוצה סגנונות". המאפיין היחיד של סשן ביר הוא שמדובר בבירה קלה (פחות מ-5% אלכוהול), עם high drinkability. מעבר לזה, היא יכולה להיות כמעט בכל סגנון שהוא. בניגוד לבירות לאגר מסחריות קלות שלכאורה עונות על הקריטריון, הסשן בירס הן בירות בעלות אופי וטעם והן מעניינות ומרגשות, אבל לצד זה מאפשרות שתיה זורמת וקלה, בכמויות גדולות יחסית. זה סגנון עולה וצובר תאוצה בזמן האחרון בארה"ב והמושג חזר שוב ושוב בהרבה הזדמנויות במהלך הנסיעה הזאת.

4. Fermentation Mythbusters - ע"י נבה פארקר (White Labs) 
אין דבר סקסי יותר מבחורה שיכולה לדבר על בירה ברמות הכי עמוקות שלה ולרתק מאות גברים מסוקסים שיושבים בעיניים מזוגגות ובולעים בשקיקה כל מילה שלה (ולא משנה בכלל איך היא נראית). למרות שהיא צעירה בשנים (כך היא נראית לפחות) Neva היא מומחית בעלת ידע מדהים ונסיון אינסופי בעבודה עם שמרים - הן באקדמיה והן בפרקטיקה. היא הציגה שורה של אמיתות שאנחנו העוסקים ב-brewing שומעים השכם וערב בנוגע לשמרים ולתסיסה, הסבירה מה מיתוס ומה אמת והרחיבה. היו גם הרבה מאוד שאלות שקיבלו תשובות ממוקדות ומדוייקות. מרתק!! אם זה היה תלוי בקהל - היא היתה נשארת עוד כמה שעות גם אחרי שהסתיימה ההרצאה. היה צריך לחלץ אותה בכוח.

5. Mead and Cheese: Perfect Partners - ע"י ברניס ואן-דר-ברג (Moonlight Meadery)
להרצאה הזאת הצטרפתי באמצע. היה קצת קשה והלכתי לראות קצת brewing porn בתערוכה בקומה התחתונה, לראות רעיונות יצירתיים למיכלי תסיסה והגזה זולים לשימוש ביתי שמסוגלים להחזיק לחץ (מדליק לאללה), ולקשקש עם ג'ון בליכמן (Blichmann Engineering) על דא והא. 
 
נועם הקפיץ אותי בטלפון ואמר שיש גבינות טובות ו-mead מעולה. אז באתי. החלק בהרצאה שדיבר על התאמת mead לגבינה היה קצת משעמם, אבל בהמשך עלה ה-meader (אפשר לקרוא לו ככה?) שמייצר את ה-mead וזה כבר היה יותר מעניין. היה מעניין לשמוע על ה-meadery (בית ייצור לתמד) ועל הסוגים השונים של התמד מסוגי הדבש השונים. על ההתפתחות של המידרי ועל ההתעניינות ההולכת וגוברת בשוק האמריקאי לתמד.

6. New Hops Verities - ע"י סטן הירונימוס (מחבר Brew Like a Monk ו-For the Love of Hops)
סקירה מרתקת של זני כשות חדשים, זני כשות בפיתוח ומגמות בקרב פיתוח הזנים וגידול הכשות (האמריקאית בעיקר). את ההצגה ליוו דוגמאות של כשות וכמובן דוגמאות של בירה - הן בירה מסחרית והן בירה שבישלו מבשלים ביתיים עם דגימות כשות שעדיין לא מופץ מסחרית, במיוחד לאירוע. לאור החוסרים במספר זנים חדשים בעת האחרונה מתפתחת מגמה שיצרנים מוכרים "בלנדים" של כשות. זה מעין תחליף לזנים שבמחסור ובכלל - קונספט חדש. הבלנדינג מבוצע לפני הקפסוליזציה של הפאלטס, כך שבכל פאלט יש מיקס של מספר זנים. לכל בלנד כזה יש שם מסחרי ייחודי. מעניין.

7. Weird Ingredients Are Everywhere - ע"י דיק סנטוול (Elysian Brewing Co)
זאת היתה הרצאה משוגעת. המבשלה הזאת משתשמת בבירה כמגרש משחקים ולא מהססת לזרוק לתוך סיר הבישול (או מיכל התסיסה) כל מה שבא ליד. לפעמים יוצאים דברים מעולים ולפעמים יוצאים דברים מזעזעים, אבל נראה שאת הכל הם מצליחים איכשהו למכור לאמריקאים הרפתקנים שמוכנים לנסות דברים חדשים. במהלך ההרצאה שתינו בירת IPA עם יסמין (נחמד וסולידי יחסית), שתינו פורטר קקאו וצ'ילי (אני אהבתי מאוד, אבל חוץ ממני כולם שנאו. מה זה אומר עלי?) ושתינו בירה עם תפוחים וכל מיני עשבים שאני כבר ממש לא זוכר. הוצגו גם בירות שיוצרו בעבר שקשה להבין איך בכלל חשב מישהו שמשהו טוב יכול לצאת מהן - למשל בירה עם מלפפונים ("בשר" המלפפון נכנס לבישול והקליפות הצטרפו במיכל התסיסה), בירה עם דלעת (כמובן) ועוד כל מיני דברים שונים ומשונים. מבשלה אקספרמנטלית משוגעת שבועטת בכללים ובמוסכמות ואין לה גבולות. היה מרתק ומשעשע.
8. Specialty Malts - ע"י רוברט סגווייס (Great Western Malting Co)
הרצאה מייגעת ואני מודה שבאיזה שלב התחלתי להתרכז יותר בבירה שהוגשה לי מאשר למצגת ולהרצאה. במקום לדבר על סוגי המאלט והייחוד שלהם, בחר המציג לחפור חפירה בלתי נלאית בתהליך המאלטינג - כולל טמפרטורת, שיטות השריה (וההבדלים בינהן), גודל המיכלים (והשפעת הגודל על התהליך), שרטוטים תהליכיים וכו'. נשארתי כי כל הזמן חשבתי שעוד רגע יתחיל להיות מעניין. לפחות היתה בירה.
9. Beer Tasting - ע"י טד האוסוטר
ההרצאה התמקדה בטכניקת טעימת הבירה - החל מבחירת הכוס, דרך בחינה באמצעות כל החושים הרלוונטיים (ראיה, ריח, טעם). היה גם עיסוק (אם כי מאוד ראשוני) באופן ההבחנה והמיפוי של הטעמים והארומות.
10. Focus on Flavor - ע"י ניקול ארני (Master Cicerone)
זוכרים את ההערה הסקסיסטית שלי בסעיף 4 להלן? אז היתה לנו עוד דוגמא שהוכיחה את התיאוריה שוב. ניקול ארני היא אחת מ-4 Master Cicerone מוסמכים בעולם כולו (והיא האשה היחידה בינהם). Cicerone הוא ארגון המסמיך מומחי בירה לעבודה במגוון תפקידים המחייבים זאת (בדומה לסומלייה ביין). מדובר באנשים שחייבים ידע רב והבנה מעמיקה בבירה, בסגנונות, במרכיבים ובמאפיינים ו-לא פחות חשוב, יכולת מעולה להבחין ולנתח טעמים וארומות בבירה.

ההרצאה התייחסה במידה רבה לשימוש בשפה (אמוציונלית-אסוציאטיבית במקרים רבים) לתיאור טעמים וארומות, לדיוק בהבחנה ובניתוח הטעמים וליכולת לתעד ולהעביר מסר את הטעם והארומה לאנשים אחרים. הרצאה מרתקת ומעשירה. מספר פעמים במהלך ההרצאה נזכרתי באוצר המילים המופלא בו עושה אורן אבראשי שימוש במהלך טעימות משותפות שלנו... אבראשי, זהירות - ניקול מאחוריך!!

אלה היו ההרצאות, אבל אם אתם זוכרים - כתבתי שבכל יום ההרצאות הסתיימו בשעה 16:30 ואתם בטח שואלים את עצמכם מה עשינו אח"כ... אז ככה: כשהסתיימה ההרצאה האחרונה של היום טיפסנו לחדר, התקלחנו, נחנו קצת, יצאנו לאכול (הדים-סאם במרחק יריקה והסושי מעבר לכביש היו מעולים)...
ואחר כך... התייצבנו לפעילות הערב. ואני ארחיב כמובן, אבל...

אבל לפחות ביום הראשון, היתה לנו משימה עוד לפני הבילויים. במהלך התקופה שקדמה לכנס, נועם שלו לקח חלק בניסוי ששודר ב-Basic Brewing Radio. ביחד עם חבר חדש מויסקונסין (בוב) גם נועם וגם בוב בישלו בירה (בשיטת BIAB) וערכו ניסוי השוואתי לבחינת השפעות שימוש בשיטת ה-no chill לעומת שימוש בקירור בשיטה מקובלת מייד לאחר הבישול.

אני לא ארחיב על השיטה ועל הניסוי - את כל הפרטים אפשר למצוא בפודקאסט הזה, אבל רק אספר שאת הניסוי סיימנו בערב מהנה של ראיון וטעימות עם צוות Basic Brewing - ג'יימס ספנסר, סטיב וולק ואנדי ספארקס בחדר המלון של בוב. למרות שגם שחר וגם אני לא ממש השתתפנו בניסוי , ניצלנו את ההזדמנות, רכבנו על נועם והצטרפנו. שתינו, צחקנו והקלטנו הכל. תוצאות הניסוי אגב היו מדהימות והפתיעו את כולנו - איש מהנוכחים לא הצליח להבחין בטעימה משולשת בהבדל בין בירה שקוררה כמיטב המסורת, לבין בירה שקוררה טבעית בשיטת NC!!!
אחרי שסיימנו את ההקלטה, פתחנו גם כמה בקבוקי דובים שהבאתי איתי. הבירה שקצרה הכי הרבה שבחים היתה (באופן טיפה מפתיע) ה... בייבי, שזכתה גם בהתעניינות בקונספט וגם בשבחים על התוצאה. ג'ימס ספנסר כבר דיווח לי שהספיק לבשל בייבי קלון על בסיס המתכון ששלחתי לו.

אז נחזור לאירועי הכנס - בערב הראשון היה מה שנקרא Pro Night. פסטיבל בירה של אוסף מרשים ביותר של כ-50 מבשלות קראפט מסחריות - בעיקר מהחוף המערבי אבל לא רק. את הרשימה המלאה אפשר לראות כאן, אבל אני אציין כמה שמות: Rogue, Stone, Sierra Nevada, New Belgium, Lagunitas, Firestone Walker, Alaskan.
האמת - בעיקר לאור הערב השני (club night) היה טיפה מאכזב. הרבה מאוד IPA ומעט דברים אחרים וטובים. אני אוהב (השותפים שלי למסע התלוננו), אבל אפילו אני צריך לגוון. הרבה בירה טובה ובחינם, אחרי יום שלם של שתיה, זה לא דבר פשוט. אל תקלו ראש.

היה מעניין לראות שהטכנולוגיה המובילה למזיגה של כל המבשלות המובילות בארה"ב באירוע שכזה היא jockey box (הבירה מקוררת כשהיא עוברת דרך סליל נירוסטה בציידנית מלאה בקרח) ולא שום דבר משוכלל שעובד על חשמל. בכלל נראה שההתמקדות בערב הזה היתה בבירה ולא בשום שואו מסביב.
סקירה קצת יותר רצינית על מה שהוגש בערב הזה אפשר למצוא בוידאו הזה של בייסיק ברווינג.

בערב השני היה Club Night. מועדוני המבשלים הביתיים הגיעו כשהם עמוסים מאות ליטרים של בירה ארוזים בקגים ועם תפאורה, תלבושות ושואו שאי אפשר להשאר אדיש לו. אני לא בטוח שהתמונות מצליחות להעביר את הווייב המטורף שהיה שם אבל הנה לכם טעימה.
המועדונים עובדים על הבירות לאירוע הזה במשך זמן רב. הם בוחרים מתכונים, מבשלים בירות משלל סוגים ובסוף טועמים ומסננים ולוקחים רק את הטובות. ואני חייב להגיד - הבירות שהוגשו בערב הזה היו פשוט מדהימות!! הם היו טובות, נטולות פגמים ברובן, מעניינות מפתיעות ומרגשות.
אין גבול ליצירתיות. היה למשל מועדון שהעביר חלק מהבירות שמזג דרך כל מיני דברים מעניינים בדרך לברז ולכוס שלנו - החל מכשות (כאילו דא) וכלה בפירות ובפולי קקאו וקפה (ועוד דברים שלא זיהיתי)....

גם סקירה של הערב המופלא הזה אפשר למצוא בוידאו של בייסיק ברווינג.

טוב - אני בעצמי התעייפתי כבר (ואתם בטח כבר ממש גמורים). אל תשכחו שכשסיימנו את הכנס, לא מיהרנו לחזור לארץ. היו לנו כמה משימות שקשורות בבירה ובמבשלות בחוף המזרחי - באיזור ניו יורק ולונג איילנד. על זה אני מבטיח לספר בפרק השלישי של הסיפור הזה שאינו נגמר...

יום חמישי, 10 במאי 2012

Brew Party 2012... פעם שלישית בירה

חמישה חודשים. זה הזמן שעבר מאז הפוסט האחרון שלי. וזה לא שלא היה על מה לכתוב, היה הרבה. אבל האמת - זאת לא אשמתי. פשוט ריבוי משימות במקביל ומחסור בשעות ביממה גרמו להזנחה הזאת.
אבל לפני שבוע היה אירוע שאי אפשר לעבור עליו סתם לסדר ולהמשיך כאילו כלום. אז אספתי את עצמי (לקח לי שבוע) והנה הפרטים...

לפני שנתיים בדיוק, החלטנו להשתמש בתאריך הקבוע של הביג ברו האמריקאי (סוף השבוע הראשון של חודש מאי) ולציין כאן אצלנו מעיין גרסה מקומית - הברו-פארטי של חובבי ציון. מסיבות שורשיות המיקום שנבחר לברו-פארטי הראשון הוא קיבוץ גן שמואל שאירח את האירוע בסביבה ירוקה ופסטורלית. מאז התקיים הברו-פארטי השני ב-2011 ולפני שבוע התקיים ברו פארטי 2012 - הברו-פארטי ה-III.
לאלה שחדשים כאן ורק עכשיו הגיעו אני אבאר - ברו פארטי הוא אירוע בו מגיעים מבשלים ביתיים על ציודם, סיריהם, כירות הגז שלהם, לתתם, שמרייהם וכשותם ומבשלים בירה בצוותא. אם בשנה הראשונה בישולו מרבית המבשלים לבד, השנה כבר בישלו כמעט כולם בצוותים שהוקמו למטרה זו. העבודה בצוות מוסיפה כיף מסוג נוסף לגודל האירוע.

זו הזדמנות להכין בירה, לדבר בירה, לראות כלים, מערכות ושיטות לבישול בירה, לשתות בירה, לנשום בירה וביום כזה - גם להזיע בירה. וכמובן - לחזור הביתה עם חולצת בירה!
אם חסרו לנו הוכחות שהתחביב הולך וצובר תאוצה ומרחיב את שורותיו (לא, לא חסר), היה מרענן לראות שהצוותים השנה כללו הרבה מבשלים צעירים וחדשים בתחביב. בנוסף, גם מקרב המבקרים היו הרבה פרצופים חדשים שבאו לחגוג איתנו.

הצוותים שבישלו (מקווה שלא פיספסתי אף אחד):
- אמיר 2X (דרום + שלו), אלירן סמוראי ועודד פרידמן
- אבי ריז'י, מוטי (פפו), עודד בכר ודניאל פרידמן
- בועז לנר
- נועם (שיבולת), יואב (פיסטה), גיל ברנושטיין ומתי (הבשורה) רוזן
- ריפטין (הגליל), ליאור (חיפא) וייס ודגן
- יובל כץ ואלעד מרום מהחזיר השוטה ותומר (הדג הלבן) רונן
- אבי 2X (נהון + טלמור)
- פרננדו (סיינט) ויואב בנימיני
- מרטין, גיגי ואבים פישר
- עידן ועופר (שני אנשים, לא עידן עופר)

בנוסף למערכות הבישול המשופצרות והמדוגמות, אחד האלמנטים שהפך למזוהה עם הברו פארטי הוא מיכל הקרח בו שם כל אחד את הבירה שהביא. זה שהולך ומתמלא בבוקר והולך ומתרוקן בצהריים.

בברו פארטי הראשון (2010) זה נראה ככה:
ככה זה נראה ב-2011:
 והשנה זה כבר נראה ככה:
בושלו כל מיני בירות מעניינות אבל אני חושב שבתואר הבירה המשוגעת ביותר זוכה ללא ספק הבירה של צוות נועם-יואב-גיל-מתי, ששילבה פופקורן במאש. מעניין מאוד מה ייצא מהדבר הזה... אני מחכה בסבלנות להזמנה לבוא לטעום.
מעבר לזה היו הרבה בישולים עם הרבה מערכות מסוגים שונים ומשונים. היה חשמל באויר והרבה הרבה הרבה בירה שזרמה כמים.
 
 
מבחינת הפינה האישית שלי - צוות ריפטין-ליאור-דגן שמבשל יחד זו השנה השניה (סוס מנצח לא מחליפים) בחר השנה להתמודד אם אתגר בישול והתססה של בירה גדולה במיוחד. אנחנו רוצים לעבור את ה-20% אלכוהול (ושיהיה גם טעים בסוף)... נראה מה ייצא. נבנה מתכון לבירה מסוג barley wine ושמרים מיוחדים הוטסו במיוחד מארה"ב ונחתו 3 ימים לפני הבישול - בדיוק בזמן להכנס לסטארטר ולהתכונן לרגע הגדול. 

כדי לנצל היטב את כל הסוכרים עשינו שתי בירות - בירה גדולה ובירה קטנה (parti gyle). השתמשנו ב-grain bill של 11 ק"ג גרעינים - כמות גדולה מאוד לבישולים בסדר גודל כזה. לבירה הגדולה לקחנו רק את ה-run הראשון של המאש (התירוש המרוכז ביותר). הכמות שיצאה ממנה קטנה יחסית (אחרי בישול ואידוי אינטנסיבי, הגיעו למיכל התסיסה 8 ליטרים בלבד) אבל כמות הסוכרים בה הפכו אותה לרכז בירה של ממש (גרביטי 1.124 למיטב זכרוני). מהתירוש של הספארג' (ה"דליל" יותר) עשינו בירה קטנה, שבסופו של דבר לא היתה כל כך קטנה והגיע למיכל התסיסה - 17 ליטר עם גרביטי של 1.040.
התסיסה של הבירה הגדולה אתגרית ומורכבת ואני מקווה שתעבור בהצלחה. תחילת התסיסה עם שמרים מזן אחד (WLP007) והסיום שלה עם שמרים מזן אחר (WLP099). הבירה הקטנה לעומת זאת מבלה את התסיסה אצל ליאור, כך שבאופן טבעי השמרים שהיא פגשה היו שמרי לאגר. ליאור הבטיח לעשות לה dry hopping... לפחות זה.
בפוסט שפירסם בבלוג "בירה ועוד", התייחס אורן אבראשי לאירוע ובעיקר למטרותיו ולעתידו. בעקבות הפוסט של אורן התפתח דיון מעניין וחשוב (ראו תגובות) בנושא - דיון שגרם לי להעמיק ולחשוב על נקודות שעולות תדיר בכל הקשור לפעילויות חובבי ציון ולאירועי בירה בכלל.

הוצגה דעה שאירוע כגון הברו פארטי צריך למנף, לשווק ולחשוף לציבור הרחב כדי להרחיב את המעגל ולחשוף עוד אנשים לתרבות הבירה ולתחביב. הוצע גם להרחיב את האירוע באמצעות מימון וקבלת חסות מחברות מסחריות. 
 
 מבלי להכנס לויכוח על התפיסה והמטרות החשובות שמאחוריה, אני נוטה דווקא לא לקבל את הכיוון המוצע ולו בגלל שאני פשוט לא רוצה לאבד את מה שיש לנו באירוע במתכונתו הנוכחית. הכיף הגדול מבחינתי היה האוירה המשפחתית, האינטימית, הלא-פורמאלית והבלתי מסחרית. אוירה שאין לנו אותה באירועים אחרים ושערכה לא יסולא בפז. אני מוכן לזרום עם הכיוון ועם ההצעות של אורן, אבל כמו שעופר אמר - "אם זה לא שבור, לא צריך לתקן את זה". בואו נעשה עוד דברים, אבל בוא נשמור על המסורת הנפלאה הזאת שהתחלנו ושצוברת תאוצה.

היה משובח. תודה לכולם. להתראות בברו-פארטי הבא, ביום שישי ה-3/5/2013. תרשמו ביומנים כבר עכשיו, כדי שמתי שהחבר מהעבודה יזמין אותכם לבת מצווה של הבת שלו בדיוק ביום הזה - תוכלו להגיד שאתם מצטערים אבל יש לכם התחייבויות קודמות.

** כרגיל - הבאתי מצלמה אבל בלי סוללה. הקרדיט לתמונות - לאמיר דרום, לאלעד מרום ולגיל ברונשטיין. תודה.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

Latitude 48 - פירוק והרכבה

לעיתים נדירות מתקיימות טעימות בירה שיש מאחוריהן סיפור ובעיקר שכל תכליתן לבחון נושא. אלה בדרך כלל מיועדות לגיקים אמיתיים שבאים לחפור ולא סתם להנות מכוס בירה. ואם אפשר על הדרך גם להנות מהבירה עצמה - מה טוב.

Latitude 48 היא בירה בסגנון IPA מבית היוצר של מבשלת סמואל אדמס האמריקאית. הסיפור המסתתר מאחורי השם המסתורי הוא פשוט - כשות היא צמח שהסתגל היטב ומגודל באיזורים קרירים ובעיקר ברצועת קו הרוחב 48 (צפון) המכונה רצועת הכשות. הבירה משלבת 5 זני כשות שכולם גדלים לאורך קו רוחב זה - Hallertau Mittelfrueh מגרמניה, EK Goldings מאנגליה ושלושה זנים - Ahtanum, Simcoe ו-Zeus מארה"ב. עד כאן הכל אולד ניוז.

אבל בנוסף ל-Latitude 48 שלה, הגדילה סם אדמס לעשות ופירקה את הבירה ל-5 בירות נפרדות כשכל אחת היא single hop IPA שבאה להדגים ולהמחיש את אחד מזני הכשות שבבירה האם. מראש נראה שמדובר בפרוייקט לימודי מגניב אבל קשה לבנות ציפיות שאחת או יותר מהחמש תעלה על הבירה המשלבת את כולן. אז לשם הלימוד התכנסנו בפורטר אנד סנס, באדיבות מועדון Sam Adams VIP וחברת טמפו ובהנחיית שחר הרץ לפירוק והרכבה של הלטיטיוד.
לפני שנתאר את הטעימות - כמה מילים על כל אחד מזני הכשות:
Hallertau Mittelfrueh - כשות גרמני הגדל במחוז הלרטאו בבוואריה, הנמנה על זני הכשות האצילי (Nobel Hops). כשות מעודן, עשבוני וארומתי המשמש בלאגרים גרמניים רבים.
East Kent Goldings - כשות אנגלי שמקורו במזרח מחוז קנט ומשמש מזה למעלה ממאתיים שנה בבירות אייל ולאגר אנגליות (ולא אנגליות). השימוש ב- EK Goldings נעשה גם למרירות וגם לארומה והוא מאופיין בטעמים "אדמתיים"
Ahtanum - זן אמריקאי עדין יחסית המשמש בעיקר לטעם (הוספה מאוחרת) וארומה. מתאפיין בטעמים וארומות הדריים ואורניים ומעט פרחוניים
Simcoe - זן אמריקאי המתאפיין בטעמים וארומות חריפים/ספייסיים וניתן להרגיש בו בעץ ומחטי אורן לצד הדריות. סימקו הוא אחד הזנים המעניינים ונעשה בו שימוש הולך וגדל בבירות כשותיות או מוטות כשות.
Zeus - זן אמריקאי שהוא אחד מזני הסופר אלפא, שאחוז חומצות האלפא (AA%) בו נעה בין 13% ל-18%. הוא משמש בדרך כלל יותר למרירות ופחות לטעמים וארומה.

ואחרי שחפרתי לכם במונחים השמורים לגיקים יחידי סגולה (אם דילגתם וקפצתם ישר לפה, סלחתי מראש), יאללה - לטעימה. לאחר מועצת שבט קצרה הוחלט שנפתח את הטעימה וגם נסיים אותה בבירת האם - זו המורכבת מכל 5 הזנים. אחרי שדגמנו את הרפרנס והיתה לנו נקודת ייחוס - התחלנו עם גרסאת ההלרטאו. הבירה מאוזנת ומרה ועשירה בארומה. היא נעימה לשתיה ובהחלט עומדת בזכות עצמה.
הבירה הבאה שטעמנו היתה הגרסה מבוססת הגולדינגס. אני חייב להודות שלמרות שזהו זן שאני אוהב ועושה בו שימוש רב, העמידה שלו לבדו ללא תמיכה של זנים נוספים היתה מאכזבת מאוד. אין בו את המורכבות המספקת וחסרה בו ארומה. הבירה הזאת היתה בהחלט מאכזבת מבחינתי.

אחרי שסיימנו עם אלה שממזרח לאוקיינוס, המשכנו לזנים האמריקאים כשהראשון שבהם היה ה-Ahtanum. זהו זן שאני לא כל כך מכיר ושתיאורטית עורר בי ציפיות אבל הוא היה עדין מידי וחסר את העוצמה המספקת לספק קונטרה הולמת למאסת הלתת שבבירה הזאת.

המשכנו לסימקו - כשות שאני מחבב במיוחד אבל גם כאן נכונה לי אכזבה. לצד המרירות (שהיתה) ציפיתי לעוצמה של ספייסינס שלא קיבלתי אותה. גם הארומה לא היתה מספקת כפי שהייתי מצפה לה.
ולסיום - הזאוס. הכשות הזה שזו הפעם הראשונה שאני נחשף אליו (לפחות בבידוד כמו כאן), מתאפיין באחוזי אלפא גבוהים שיוצרים "חוסר איזון" (חוסר איזון, למרות איך שזה נשמע, זה לא בהכרח דבר רע) בין המרירות לטעמי הכשות. זו כשות שדווקא פצצת המרירות שבה הופכת אותה למעניינת ושונה מהחברות הקודמות. צריך למצוא הזדמנות להשתמש בה פעם...
אם לסכם - לדעתי (נדמה לי שהייתי בדעת מיעוט בפורום המכובד) דווקא ההלרטאו גנב את ההצגה לכל הכשות האמריקאית המתחכמת (ודבר אחד אי אפשר להגיד עלי - שאני אעדיף כשות גרמני על אמריקאי). זו היתה הבירה היחידה בין החמישה שהצליחה להגיש ארומה עשירה וטובה לצד מרירות מכובדת וטעמי כשות. אבל חייבים לציין - אם יש דבר שלמדנו כאן הוא דווקא שהמורכבות הנולדת מהשילוב עולה על סכום החלקים. בין פירוק להרכבה - אני מעדיף הרכבה.
ואם כל זה לא הספיק, קינחנו ב-Wee Heavy, גם היא מבית היוצר של שמואל אדם. זו בירה כבדה ומאלטית - יותר ממה שאני יכול להכיל בשלב הזה של הערב. לגימה קטנה לשם הטעימה אבל לא יותר מידי כדי לא לקלקל את טעמי הכשות שנשארו לי בפה.
אז שוב - תודה לפורטר אנד סנס על האירוח (ועוד לא אמרתי כלום על האוכל, אוכל ועוד אוכל המשובח כל כך בו האביסו אותנו כל הערב), לשחר הרץ על ההנחייה וכמובן לשרון מטמפו על ההפקה והיוזמה. היה כיף גדול.

יום שבת, 2 ביולי 2011

הדובים באים לעיר - אינדירה מחבית בשטרן 1

בילוי של צהרי שבת קייצית בתל אביב זה תמיד טוב. יש איזה אוירה של שחרור וחופש בעיר הזאת ואני תמיד נהנה לטייל ברחובות - בכל יום ובכל שעה. אבל הפעם היתה התרגשות גדולה במיוחד - לראשונה בירה מחבית של הדובים נמזגת בתל אביב!! הבירה - אינדירה (ה-IPA שלנו) והמקום - שטרן אחד.
לבילוי הזה הצטרף אלי עדי (בן 10) ויחד תפסנו טרמפ עם דפי שנסעה לראות סרט בסינימטק. מרחוב הארבעה טיילנו רגלית דרך שד' רוטשילד ומשם לפלורנטין. הרחובות היו ריקים, רוח קיצית קלה ליוותה אותנו וההליכה ביחד היתה נהדרת והיתה הכנה טובה לבירה שתבוא בהמשך.
הבניינים הישנים (בין שמשופצים יותר או שמשופצים פחות) בשדרות רוטשילד תמיד מרתקים אותי ומקסימים בעיני. הם מין חיבור כזה בין תל אביב הישנה והרומנטית לבין תל אביב החדשה והתוססת. חיבור שהוא אולי המהות של העיר המופלאה הזאת.
לאט לאט, כשמדרימים ונכנסים לפלורנטין, האוירה משתנה והופכת צבעונית ואוטנטית יותר. השכונה הזאת שיש לה אופי אחד ביום ואחר בלילה, מציעה בשבת בצהריים משהו משניהם. שלא כמו באמצע שבוע, בצהרי שבת רגוע בפלורנטין וזה נעים בהחלט.
אחרי חצי שעה של הליכה נינוחה (ויותר מ-70 תמונות שהצטברו במצלמה) התייצבנו מול היעד שלנו - הפאב שטרן 1 (ניחשתם נכון, ברח' שטרן, מס' 1). הזמן היה כמה דקות לפני 12 בצהריים וחנן וצוותו היו עסוקים בארגונים אחרונים לקראת הפתיחה בשתיים-עשרה. לאחרונה התחילו לפתוח בשטרן לבראנץ' בשבת ונראה שבהחלט יש קהל שמתאים לו ללוות את השלווה של סוף השבוע באיזה אג בנדיקט עם נקניקיה טובה וכוס בירה.
עדי ואני תפסנו מקום על הבר, עדי הוציא ספר ושקע לתוכו תוך כמה שניות ואני בחנתי את הברז החדש שבקצה הסוללה המרשימה (סוללה המונה 22 ברזים!!!).
לאט לאט התחילו לזרום האנשים. הכיף הגדול באירוע הזה היה שהיו בו המון חברים טובים שבאו לאכול איתנו נקניקיות, לשתות איתנו בירה, לדבר איתנו על בירה, לפרגן וסתם להנות משבת קיצית בפלורנטין. קצת כמו מסיבה פרטית.
בשלב מסויים המקום היה כבר ממש צפוף והומה אדם והבירה - אשכרה זרמה כמים...
האינדירה היא מבחינתי בירת הדגל של הדובים והעובדה שהיא גם הראשונה לקפוץ לחבית ולצאת לעולם נראית נכונה ומתאימה. זו הבירה הנכונה מבחינתנו למרות שהרבה אנשים סביבי (ודווקא כאלה שחיים ונושמים בירה למחייתם) חוזרים ו"מזהירים" שהשוק בארץ לא בשל, לא מוכן ויתקשה לקבל IPA. אני דווקא חושב שקהל השותים רק מחכה שנעשה לו היכרות רשמית עם הסגנון. הוא כבר ימשיך משם.

אז נכון שהקהל שהיה היום בשטרן הוא לא ממש קהל מייצג, אבל למעשה לפחות מחציתו לא היו ביר-גיקס אלא פשוט חברים שאינם פריקים של בירה כמונו, לא יודעים לדקלם את כל זני הכשות ולא מזהים סוגי לתת בבירה רק לפי הארומה. היה מעניין לראות ש-IPA כסגנון בהחלט מתקבל בברכה גם בקרב שותי בירה "מן הרחוב". לא כולם, נכון, אבל יש לא מעט אנשים רגילים לגמרי שפשוט אוהבים IPA מהלגימה הראשונה. כפי שכבר אמרו חכמים - IPA שולטתתת!!!1
תכל'ס, IPA זה נחמד (אנחנו מאוד אוהבים IPA), אבל אנחנו (וחנן) לא רוצים שתשתעממו. אנחנו רוצים להמשיך לחדש ולהמשיך לרגש, ובגלל זה - הברז של הדובים בשטרן שעכשיו מוזג אינדירה, יחכה לכם בכל פעם שתגיעו עם בירה אחרת שלנו. לפעמים זו תהיה בירה מ"הקבועות" של הדובים ולפעמים נפתיע אותכם בנסיונות חדשים ומרגשים... ולפעמים זו שוב תהיה אינדירה. היא לא הולכת לשום מקום.